http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184אני לא רוצה שאף אחד לא יהיה כאן, אני רק רוצה שתעבירו לי את הזמן כל עוד אני לבד.heCopyright 2026 logan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13284301<div align="right" dir="rtl">אם הייתי יכול, הייתי עושה הכל. כדי לקרוא את העמוד האחרון. כדי שאוכל עכשיו ללכת לישון בשקט, שכל לילה יהיה ארוך וכל בוקר יהיה רחוק. והבדידות תהיה בתוך השקט דבוקה אליו ולא נראית. מתמזגת איתו ככל שהלילה עובר. ואני בהם צופה לא צופה. מרגיש אותם מסתכלים עליי עושים אותי קטן, עושים אותי נכה ומבודד, עירום וטיפש, סתם אחד. בכל לילה מחדש אני נדהם כמה כהה הלילה וכמה בו בהירות המחשבות. ואני, הבדידות והשקט לא מעיז להפר את מרות קיומם הכל כך מוחלט. ומהי מהות קיומי?</div>Mon, 28 May 2012 00:53:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13284301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=13284301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13268319<div align="right" dir="rtl">פתאום עלתה בי השאלה אם להיות נאהב זו זכות או פשוט מזל, זו זכות כי זו המחמאה הכי טובה שמישהו יכול לבקש, וזה מזל כי תמיד בעיניי, אחד שלא אוהב את עצמו כל כך בדרך כלל, זה נראה שזה פשוט מזל ואני תוהה מה יש בזו שעמדה מולי באותו רגע שגרם לה לרצות להיות איתי, איזה חלק באישיות שלי שהיא ממש מזדהה איתו? או איזה חלק בתוכה יש בי שהיא בחיים לא תהיה? אבל מי אני בכלל, אני בנאדם טוב מכל מיני בחינות ואני בנאדם צבוע, אני שקרן, ויש בי הרבה מאותו החרא שיש בכולם ושאיתו אני צריך להתמודד או להשלים. בסופו של דבר מזל או זכות, אני מקווה. אני מקווה להיות שוב נאהב ואני מקווה לאהוב.</div>Fri, 18 May 2012 19:30:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13268319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=13268319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13258936<div align="right" dir="rtl">רוב הזמן אני לא יודע מה בכלל אני עושה כאן, ומה זה משנה? מה זה משנה כמה חלמתי וכמה רציתי, וכמה הזעתי, לא יראו מזה שום דבר מחר בבוקר, ואני אבוא עם החיוך המנומס שלי ואשלח מניינים לכל הכיוונים, ומישהו יגיד שאני נראה קצת עייף מה שיהיה בטח נכון כי אני יודע שיהיה לי קשה להירדם היום בלילה, אבל זו ריקנות, ובדידות גדולה, בדידות שאני בחרתי להיות בה, ואני שונא להרגיש נזקק, נזקק לחבר ולמישהו שיגיד לי שיהיה בסדר ויש כאלה, אבל אני פשוט יודע מה הם כבר יגידו לי. אם הייתי יכול לבקש דבר אחד עכשיו ברגע הזה הייתי רוצה לעצור את הזמן ממש עכשיו על השעה הזו. שישאר הלילה הזה ושלא יבוא הבוקר רווי מכוניות צופרות. אולי יש משהו בי שמעדיף לשקוע בבדידות הזו. משהו שמאוד חבול מאכזבות, ושלא רוצה יותר לרצות אנשים אחרים ולנסות ולהאמין בדרכים אחרות כי כבר אני לא בטוח באלה שלי. אולי אני פשוט לא אמור לעשות מה שאני עושה אולי לא נועדתי להיות מי שאני חולם.</div>Sun, 13 May 2012 00:12:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=13258936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=13258936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=12588526<div align="right" dir="rtl">טוב. אמ. היי.. אני לא אפתח בשום דבר את הדברים שיש לי לכתוב אז אני פשוט אכתוב אותם. סבבה..? ... סבבה. לפעמים נראה שהחיים האלה נועדו כדי לשבור אותי או כדי להראות לי כמה אני מיוחד ולא מיוחד בו זמנית, ומה אני בכלל משנה למישהו, בתכלס ונראה לי שזה אחד מהאבסורדים הכי גדולים של החיים עם לא ה. שבסופו של דבר אתם לא מעניינים אותי ואני לא מעניין אתכם, וזו הדדיות מאוד מוזרה אתם לא חושבים? בסופו של דבר אנשים שקרובים אליכם פשוט לא רוצים להרגיש לבד ומחפשים איזשהו צלם של הזדהות, כי למה, בסופו של דבר אתה חוזר הביתה וזורק את המפחתות על השולחן ומסתכל על המסך ובודק אם מישהו ראה שאתה יפה בזמן האחרון, או מישהו שלח הודעה או משהו. בגדול אני לא מאמין באנשים שהם לא בודדים לעיתים. וזהו וגם אתה מי שלא תהיה שקורא את הזיוני שכל האלה, על מי אתה עובד תגיד לי, אתה בודד בעצמך, זה בסדר זה רק שנינו פה אתה יכול להוריד את כל האגו וכל הדברים האלה שהיית מראה לי בצורה אינסטנקטיבית לו היית פוגש אותי פנים מול פנים, או שאני הייתי פוגש אותך פנים מול פנים, כאן אין שום מקום לאיזה חיוך מתנצל או בושה כי בתכלס, האמת המזוקקת</div>Tue, 28 Jun 2011 22:35:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=12588526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=12588526http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11979492<div align="right" dir="rtl">לא בטוח למי אני בכלל כותב את השורות האלה, אם אולי לאנשים שבסופו של דבר תקועים בתוך התחת של עצמם ואולי אני אחד מהם... המירוץ הזה של החיים מתיש נורא...נראה שאני לא יודע אם דרך שאני הולך בה תואמת לרצונות שלי, בכל מובן אפשרי.נראה שאהבת חינם זו באמת האהבה שעולה הכי הרבה, האהבה שאתה נותן היא לא משהו שהוא מובן מאליו זה משהו שהייתי צריך להבין כבר ממזמן.הייתי רוצה להפסיק את הטיקטוק המעצבן של השעון של הזמן שעולה לי בתוך הראש והשוואה של עצמי אל כולם וההשוואה של עצמי אליי, בסופו של דבר אני שומע הרבה סיפורים, מאמין ומכיר בהרבה אנשים, אבל בסופו של דבר אני יושב על אותו הכיסא החורק ולא מגיע לשום מסקנה מעודדת, לא לגבי אף אחד ולא לגבי עצמי.זמן? כסף? איך הם באמת משפיעים על האושר? זה דבר שכולם מנסים להרוויח, איפה המונח "חיים" או פשוט "אהבה"..?מהי בעצם המטרה בכל המשחק הזה?לוגן.</div>Sun, 15 Aug 2010 20:06:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11979492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11979492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11961964<div align="right" dir="rtl">כמה זמן אני כבר נמצא בחצי חדר הזה, כמה שעות היום? כמה ימים, כמה שנים, עשרים שנה אני חי בחצי חדר המוצ'קמק הזה והכנסתי אליו הכל, מגבר באס, גיטרה באס, גיטרה באס אקוסטית, ועוד גיטרה קלאסית, מיטה וחצי, מחשב, טלוויזיה, מזגן, מערכת סטיראו ארון בגדים ומדפים ו... אותי. כבר עשרים שנה אני חי כאן, ואולי אין דבר כזה שנקרא בית, זה דבר תמוה להגיד, אבל אולי קצת פחות כשאני מתבונן עכשיו על ארבע הקירות הנאמנים ביותר שאני מכיר, ששומרים מאז ועד היום את כל סודותיי בדלת נעולה, מכאן אני הולך ולכאן אני תמיד בורח, אם יש מישהו אחד שיכול להבין אותי זה רק החדר שלי, אם ערימת הבגדים שמתעצלת להיכנס לארון ועם הגיטרות שעומדות לצידי, המגבר ואפילו עם החלון עם התריסים השבורים שאני מכסה עם שמיכה כדי שאני לא אתעורר בבוקר. בעוד כמה חודשים כל זה כבר לא יהיה שלי, יהיו לי קירות אחרים..זמנים משתנים... עם יוסי אני כבר לא יכול לג'מג'ם זפלין בין שני לחמישי, אני לא יכול שלא לחשוב על כסף במרבית הזמן, אולי בעבר נתתי לעצמי לא לחשוב על העתיד, ומן הסתם הוא לא ידוע, אבל באמת אין לי מושג מה יהיה, יש לי רק את המושג מה אני רוצה ועכשיו ברגע ז</div>Sat, 07 Aug 2010 02:08:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11961964http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11961964http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11956086<div align="right" dir="rtl">כנראה שאתה לא קורא את השורות האלה, אבל אני כל כך שמח שהתחלנו לנגן ביחד כשעוד היינו בני 16 אני שמח שאתה הבנאדם שהכיר לי את הביטלס, ועל כל פעם שניגנו ביחד, אני שמח שפגשתי אותך גם היום במקרה למרות שאנחנו לא החברים הכי טובים כמו פעם ישבנו מתחת לבית שלך על סיגריה, אני שמח בשבילך על הדרך בה בחרת, אני יודע שאתה שמח בשבילי, אתה בנאדם מדהים, מקומך הוא בעולם הזה ובעולם המוזיקה, תמשיך לרגש ולהרעיד את המיתרים שאתה פורט עליהם, והכי חשוב שתמשיך להיות הבנאדם עם הכתפיים הרחבות, הבנאדם הקטן והצנוע שבסופו של דבר אוהב פשוט לנגן, אני שמח שאני מכיר אותך, ולא משנה כמה זמן לא נדבר אני תמיד אקווה שיהיה לך טוב,אוהב אותך מאוד מאוד.לוגן.</div>Wed, 04 Aug 2010 04:06:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11956086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11956086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11942170<div align="right" dir="rtl">נמאס לי. נמאס לי שוב להתעורר ב1 בלילה ולהישאר ער כל הלילה עם מחשבות, לבד לא לדבר עם אף אחד שעות ורק לחשוב, לחשוב, ולחשוב כל הזמן, הלוואי שהייתי יכול לשים את המוח שלי במקפיא להוציא אותו בבוקר ולהפשיר אותו בשמש, הלוואי שהיה לי משהו לעשן, ואז הייתי שומע איזה אלבום אולי זה של אביב גדג' שאני כבר מכור אליו חודשים על גבי חודשים, אבל פשוט נשבר לי להיות תקוע בחצי חדר שלי עם המחשבות האלה, אני כבר לא בטוח בקשר לכלום, לא בקשר למוזיקה לא בקשר לחברה לא בקשר לזה שאני רוצה להמשיך לגור פה עם אחותי, אמא וחבר שלה, הגעתי לגיל שזה די לגיטימי לעוף מהבית לאיזושהי דירת חדר בפלורנטין ואז אוכל להתארגן על קצת גראס וחשיש, ואולי אני אקנה קצת ספוגים אקוסטיים מחבר בשביל חדר הקלטות חובבני ואני לא אהיה חייב כלום לאף אחד, נמאס לי כבר שאני רוצה לטוס לאמסטרדם, לעבור דירה, לקנות כרטיס קול מקצועי, או קונטרה באס או לעשות כל דבר שעולה על רוחי, אבל הכל תלוי אחד בשני.אני לבד, ואין לי הרבה כסף ובשביל כסף אני צריך לעבוד בעבודה מסריחה עם משמרות, ששם כל אחד מנסה להתקמבן על השני, כל העולם הזה נראה לי פשוט ג'ונגל של קופים שלובשים טי</div>Wed, 28 Jul 2010 04:13:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11942170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11942170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11938076<div align="right" dir="rtl">מחקתי עכשיו משהו כמו 200 חברים מהפייסבוק שלי. אולי כי פשוט במקום מסוים הייתי רוצה לשים סוף להתמכרות המגעילה הזו, אולי אני אהיה קצת מנותק ואולי אני ארגיש יותר לבד, אבל שניה אחת לפני שעמדתי לעשות את זה, החלטתי שאני פשוט אמחק את כל מי שאני לא בקשר איתו או אנשים שגם אם אני לא בקשר איתם הם לא ממש חשובים לי.למדתי על עצמי לפני זמן מה, שאני צריך להתחיל לסנן אנשים שלא ממש תורמים לי בחיים, אני לא צריך להשוות את עצמי לאנשים אחרים, עם כל כך הרבה צבעים לפעמים נדמה שקשה לראות את עצמך. ומה זה אומר בכלל שיש לך הרבה חברים בפייסבוק? מה זה אומר עליך? זה איזה מדד פופולריות שכזו או לא יודע מה... בשביל כולם צריכים להכיר אותי..? ויותר מזה, לא כולם צריכים להכיר אותי, הכי קל להגיד שאני הולך עם האף למעלה, אבל אני פשוט רוצה לראות יותר טוב.וחלק מהאנשים שלא מחקתי הם האנשים שלא משנה כמה זמן לא דיברת איתם, תמיד תהיה להם פינה חמה אצלך בלב, אולי החברות כבר לא אותה חברות הדיבורים כבר לא אותם דיבורים אבל יש את הערכה ויש אהבה מאוד בסיסית שלעולם לא תפוג.אני מקווה שיום אחד, באמת יהיה לי את האומץ להיפטר מהפייסבוק ולראות את</div>Mon, 26 Jul 2010 02:33:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11938076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11938076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11931785<div align="right" dir="rtl">אתמול הייתי ברימון כדי לשלם את התשלום הראשון ללימודים בשנה הבאה, יש אנשים נחמדים בצורה יוצאת דופן. אחרי זה חיכיתי שחבר של אימא שלי יבוא לאסוף אותי משם ולקח לו איזה שעה וחצי להגיע, אז בינתיים טיילתי קצת בין המדשאות, ישבתי בספרייה וראיתי שיש שם מגזינים של מוזיקאים, וכל מיני צורות וסוגים של ספרי מוזיקה, הייתי אחרי משמרת לילה בבית מלון שבו אני עובד, גמור מעייפות נשכבתי שם על אחד הספסלים, ויישרתי מבט אל העצים הירוקים שהיו מעליי, איזו שלווה, של שקט של ציוץ ציפורים אולי מן שלווה שכזו של אנשים שסוללים את דרכיהם בעצמם, אנשים שיוצרים מוזיקה, מוזיקאים, אלה שקוראים תיגר אל נפלאות הצליל, אלה שמרגשים ומעבירים צמרמורת, אלה שכשאני איתם בתוך להקה אני מרגיש את המוזיקה כשהיא כמו כוחות קסם, ואין שום צרות, לא גבולות, אין אני ואין הם, אנחנו כאן רק בשבילה. ואולי זה מה שמפריד אותי מבן אדם כמוך, או מחבר אותי אם אתה באמת מבין על מה אני כותב, כיוון שזה ההבדל שבנינו בין לחיות את החיים בצורה הכי קלה להבנה שיש, או לנבור בנפחי הנפש, לרגש ולהתרגש, ו..ליצור. רגשות חיות לנצח ובגלל זה מוזיקה טהורה היא מוזיקה נצחית. ואני</div>Fri, 23 Jul 2010 05:39:00 +0200ndgp@walla.com (logan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=640184&blogcode=11931785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=640184&blog=11931785