http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464heCopyright 2026 00:17. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10937886<div align="right" dir="rtl">יש שעות בלילה שאתה מוצא את עצמך מוקף בשקט. בדממה. דממת מוות מפחידה.<br>אתה לא יודע כל כך מה לכתוב, וזה לא בגלל שאין לך מה להגיד - אלא בגלל שיש לך יותר מדי מה להגיד-<br>ובנוסף על כך שאתה לא יודע ממה להתחיל, אתה גם לא בטוח שמישהו יבין למה אתה מתכוון או שזה בכלל יעניין מישהו.<br>אז אני מודה: הבלוג הזה הוא לא בשביל עצמי. אם הייתי רוצה לכתוב לעצמי, הייתי כותב ב-Word ושומר על המחשב שלי.<br>אבל יש בי איזושהי תקווה שמישהו יקרא יום אחד, יפנים, או סתם ייקח מזה משהו לעצמו.<br><br>יש רגעים שבהם אתה בטוח שעלית על איזו תגלית גדולה שאף אחד אחר לא מבין,<br>אבל כשאתה חושב על זה אחרי כמה דקות, אתה לא מבין איך לא עלית על זה קודם. זה הרי כל כך ברור מאליו.<br><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: center;">Corrupted through many years<br>Crucified upon the altar of time<br>Slave of my own paranoia<br>That leads me to no rest<br><br>Never have I been content<br>And never will I be<br>Chaos runs within my head<br>By every second that goes further</div></div>Sun, 07 Jun 2009 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (00:17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10937886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=639464&blog=10937886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10920372<div align="right" dir="rtl">הו סטלינגראד, סטלינגראד.<br>בולע עשרים מיליגרם פרדינזון בשתיים בלילה, ועוד עשרים מיליגרם בשמונה בבוקר.<br>מרגיש בעננים, ואז במעמקים.<br>סטלינגראד, סטלינגראד אהובתי - הייתי צריך להיוולד רק בשבילך-<br>עשרים-שלושים שנה אחורה, לפחות.<br>כשהשמש נעלמת והקור מקפיא, מקפיא את התנועות והתקוות שלך למוות-<br>קשה קצת להתגעגע לסטלינגראד.<br>השעה אחת בלילה ואני בהזיות של סטרואידים.<br><font size="1">(ועוד עשרה מיליגרם מחר בבבוקר)<br></font><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br>שמעתי שיש אנשים שיודעים לדבר כשצריך, אבל אף פעם לא ראיתי אותם עושים את זה. לפעמים אתה רוצה לומר את האמת, לומר אותה בקול רם. אבל בדרך כלל זה גול עצמי שאתה תוקע לעצמך. עדיף לך שתשתוק ותכלה את זעמך על הומלס בודד, או על שק אגרוף ממש חזק, או סתם שתלך לשבור לאנשים ת'עצמות בפוגו - והעיקר שתשתוק. אל תאמר מילה. רק כך תוכל לטפס בפירמידה. פשוט תשתוק.<br><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: center;">Oh my dear valour!<br>Where have you been so many years?<br>Hidden in the cornered alleys;<br>Like an old demon,<br>Under the black magic skies.<br><br>I have sought you for ages;<br>And you have not told me before,<br>That you are long expelled.<br>Like a defiler of a peaceful coldness,<br>Deadly silence bundled with cruelness.<br><br><span style="color: rgb(0, 0, 0);">nighty night</span><br></div></div>Wed, 03 Jun 2009 01:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (00:17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10920372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=639464&blog=10920372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10916853<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: right;">הכל נע בהילוך איטי.<br>את.<br>המחשבות שלי.<br>המחשבות שלך.<br>פוסידון מכלה את זעמו במים, ת'ור בא לעזרתו במופע אורקולי מרהיב. (האחד יווני, השני נורדי, מה זה משנה כבר?)<br>והכל בהילוך איטי. עשרים וחמש פריימים לשנייה שהתפצלו למאה פריימים, אבל עדיין נעים באותו מספר הפריימים לשנייה.<br>תיאור מדויק של מצב החיים שלי לשנה וקצת הקרובות.<br><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: center;">Of all the might I see in myself<br>Nothing stands out but a small fear<br>That mocks me every morning<br>And with it's wicked face<br>It is pointing at my wretchedness<br><br>Perished weeds to my feet<br>Nothing but a grace that vanished<br>Pouring hate within my veins<br>That would unleash in a glance<br>By the ecstasy of grief<br><br>Driven by forces unrestrained<br>I slaughter your hopes and dreams<br>Crushed to ashes day by day<br>Terrorized by my own will<br>I shall fulfill this prophecy <br><br><br><br></div><br></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Tue, 02 Jun 2009 00:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (00:17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10916853http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=639464&blog=10916853http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10916647<div align="right" dir="rtl">כל מה שאני מריחה זה דם. דם ומתכות כבדות. אפילו בפה שלי יש טעם של מתכת קרה, כמו סכין שמוחדרת עד לעומקי הושט. במחסן נטוש בדרום תל אביב האימתנית, בשעת לילה מאוחרת, אני קוברת אותך. שבעה מיליגרמים של ציאניד ישר אל הצוואר, לחיצה קלה על ידית המזרק, וכל עשרים וחמש שנותייך מתפוגגות באוויר הלח של המחסן הזה.<br><br>עכשיו אתה יושב, אזוק בידייך וברגלייך לכיסא בחדר אפלולי, כשכל פנייך מדממות. אתה יודע שלמרות שכל הבריונים כבר הלכו, אין לך סיכוי בקרב הזה. אקדח זה אקדח, ומי כמוך מכיר את האקדח הספציפי הזה. תמיד הולך איתו בחגורה, כאילו אתה לפחות שומר הראש של הנשיא. ואתה כל כך מבועת ממה שאני מספרת לך עכשיו, ובטח אין לך מושג מה עובר בראש החולני, לעניות דעתך, שלי. אבל אל תדאג, מותק. אני לא פושעת כזאת מתוחכמת. תוך כמה ימים יגלו שזו אני, חברייך במשטרה. אם יצליחו, כמובן, לזהות את הגופה שלך אחרי מה שאני אעשה לה. יש לי כאן אולי שלושים סכינים באורכים משתנים, כל מיני אזמלים ומסמרים, ושני מסורים: אחד מסור עץ, והשני מסורית ברזל. אני חושבת שעם כל השרירים שלך, עדיף לי להשתמש במסורית הברזל. זה יילך מהר יותר. את האמת שהייתי משתמשת אולי באיברים שלך בשוק השחור, אבל אני לא ממש מיומנת בכל הקטע הזה של העולם התחתון, אז סביר להניח שעדיף לי שלא להתעסק עם זה.<br><br>אני אוהבת את הריח המתקתק-מלוח הזה של הדם. אומרים שדם אדום, אבל זה לא כל כך נכון. והוא בכלל לא נראה כמו מיץ פטל, כמו שאמרו לנו כשהיינו ילדים וראינו דם בסרטים. יש לו מין צבע אדום כהה, מטאלי, והוא סמיך כמו תרכיז של מיץ פטל, אם כבר. והריח. הניחוח של הדם. נראה לי שאני אשמור לי קצת דם שלך להריח. אני פשוט מתה על הניחוח הזה. אתה יודע מה? אני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שעמד לך. אני מקווה שתהיה לך זקפה אחרי המוות, אומרים שזה קורה לפעמים, כי אז סוף סוף אני אוכל להזדיין איתך ואשכרה יעמוד לך, קשיש בן עשרים וחמש שכמוך. לא משנה לי שאתה כבר מת, זין זה זין, ואתה זה אתה. ודם זה דם. ובערבוב עם הדם שלי, ועוד קצת כוהל, זה יכול להיות המשקה הטעים בעולם.<br><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: center;">So sweet is the smell<br>Of your dripping blood<br>Unto the void<br>Slaughtering you is unpredictable<br>All the way from your head<br>To the bloody toes<br>Grasping every essence<br>Of your living crap<br>To morph it into some entity<br>Which I call vengeance <br></div><br></div>Mon, 01 Jun 2009 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (00:17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10916647http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=639464&blog=10916647http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10911237<div align="right" dir="rtl">אני מתעורר מחדש, ספק אם זה חיובי ספק אם זה שלילי. שוב אני אשלח את מילותיי הריקניות אל חלל ריק שאף אחד לא רואה. שוב אהרהר עם עצמי, לבד, על עצמי, לבד.<br>שוב אחשוב שאני היחיד שגילה את תורת החיים, כשבעצם לא גיליתי כלום, וכשבעצם כל אחד גילה אותה בשלב הרבה יותר מוקדם של החיים. הקללה שלי היא שאני יודע על עצמי הכל. אני יודע על עצמי את כל מה שצריך לדעת, ואת כל מה שלא צריך לדעת. אני יודע מהן החולשות שלי, אני יודע מהן הטעויות שלי, אני יודע מהן היכולות שלי ומהן המוזרויות שלי, אני יודע מה אחרים חושבים עליי - לטוב ולרע, אני יודע את התוצאות הרחוקות של המעשים שלי, ואני יודע גם שמה שטוב היום לא יהיה טוב מחר. יש האומרים ש-Ignorance Is Bliss, אני אומר שהם צודקים. מי יודע, אולי חיי כלב הם טובים בהרבה, כשהדאגה העיקרית שלך היא מה לאכול, איפה, ואת מי לזיין ומתי. יש אנשים שחיים ככה, אפילו. תהרגו אותי, אבל אין לי מושג איך. אני נולדתי למקום הלא נכון, בתקופה הלא נכונה, עם האופי הלא נכון בעליל. אני נולדתי לתוך עידן קריר עד מקפיא, במקום חמים עד שורף, עם אישיות אפטית עד שברירית. ועדיין אני מאמין בטוב לבו של האדם, בצדקת דרכי, במזל הטוב שבסופו יאיר את פניו אליי. אני מאמין באדם.<br><br>אני עשיתי בחירה חשובה בחיים לפני חודש וחצי בערך. אני מעדיף להיות לבד מאשר בחברת אנשים ששופטים אותי ומבקרים אותי. הרבה יותר שלם לי עם עצמי לבד. אמן מיוסר ובודד מתאים הרבה יותר לאישיות שלי, מאשר ליצן חצר מוקף באידיוטים. ויש בי כל כך הרבה זעם על החיים, כל כך הרבה זעם על העולם, כל כך הרבה פחד ותסכול, ועם זאת כל כך הרבה רצון להתקדם הלאה. ואין לי לאן להוציא את זה. מגיע לי הרבה יותר טוב. וכל מה שכתבתי מדבר על עצמי, כי בסופו של דבר - אם אין אני לי - מי לי?<br><br><hr style="width: 100%; height: 2px;"><br><div style="text-align: center;">It isn't the first time I repent<br>Nor the last<br>I will not obey and not conform<br>But consume my very own self<br>Hereby I confess for you<br>As your true knight<br>Of solitude to be spoken of<br></div></div>Sun, 31 May 2009 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (00:17)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=639464&blogcode=10911237http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=639464&blog=10911237