http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520"המציאות אינה יותר מאשר אשליה, אשליה עקשנית ביותר."heCopyright 2026 aiko. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12413519<div align="right" dir="rtl">מה שטוב זה שאני לא משוגעת. טוב לדעת שאנשים חושבים כמוני בקשר לנושא מסויים. יותר נחמד לדעת שספציפית קבוצת האנשים הזאתי חושבת כמוני, כי להם יש זכות אמירה כי הם מכירים אותו (נכון לעכשיו) יותר טוב ממני. מה שמתסכל, מה שלא מובן לי, היא למה רק אני עושה משהו בקשר לזה. אז לא משוגעת, כן פרקטית ומעשית. כן מעדיפה לעשות משהו מאשר לשתוק וככה הייתי שמחה שיתנהגו איתי, על אף האי נעימות. מה שלא טוב, שאני יודעת שעוד אנשים חושבים כמוני. אני יודעת שהם חושבים כמוני, אבל מתנהגים שונה. מתנהגים שונה ולא מדברים, מסתירים דעות ומבליגים. כנראה שרק אני תופסת את זה בתור צביעות. בייחוד כאשר חוסר עשייה לא מתבטאת בהתעלמות טוטאלית והמשכה הלאה, אלא בהתמודדות עם - תוך כדי דיבורים מאחורי הגב ופריצות עצבים, לכאורה לא ברורות. וחבל, כי לכולם זה מפריע, והוא עדיין ממשיך. *הפוסט כתוב בצורה מעורפלת בכוונה ומסיבות שישמרו עם המערכת. עמכם הסליחה.</div>Thu, 07 Apr 2011 09:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12413519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=12413519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12375748<div align="right" dir="rtl">"כשנגמרות לך השאיפות, מתחילות לך הנשיפות". נכון לעכשיו אני מוגדרת כאדם חסר שאיפות בחיים. יש דברים שאני רוצה, כל אחד חושק במשהו. אבל העולם שלי לא יתמוטט אם הדברים אותם אני רוצה לא יהיו לי בחיים. אני אדע להסתדר בלעדיהם. אולי אהיה עצובה קצת, אולי טיפה אבודה רק מעצם העובדה שהתרגלתי לרעיון לתוכנית מסודרת בחיים שלי. אבל אני לא אעשה הכל כדי להשיג את המטרה הזו. או שיותר נכון - עדיין לא מצאתי את המטרה שבשבילה אני אעשה הכל. פה באוניברסיטה אני מוצאת אנשים בסיטואציות בהן הם מפגינים רגשות כל כך חזקים לגבי הלימודים, כל כך הרבה תשוקה, שאיפה ורצון להצליח. כל כך, עד שזה הורס אותם. אני לא טוענת שאני לא מרגישה אבודה מדי פעם, אבל תגובות קיצוניות שכאלו, כמו שלהם, לא חוויתי ואני לא מאחלת לעצמי שלא לחוות. (אני גם חייבת לציין את העובדה שזה לא שלא אכפת לי אם להצליח או לא, אבל להישאר קצת מעל הממוצע, דיי מספק אותי). בעבר, ועדיין פה ושם, אני מקנאה בחברים שלי פה שיודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם. הם יודעים למה הם לומדים את מה שהם לומדים. הם יודעים למה הם צריכים לשאוף כדי להצליח ולהגיע למטרה שלהם בחיים.</div>Thu, 17 Mar 2011 00:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12375748http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=12375748http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12333932<div align="right" dir="rtl">(וואו, הרבה זמן עבר) גיליתי עכשיו שכל מי שלמד איתי בכתה ה'-ו', האנשים שהיו יותר קרובים אליי בארה"ב. כאלה שעוד שמרתי איתם קצת על קשר אחרי שחזרתי לארה"ב, כאלה שכתבו לי דברים נחמדים בספר מחזור בסוף השנה, כמעט כולם, נמצאים ב Honor List של התיכון המקומי שאחי למד בו, התיכון שאני הייתי אמורה ללמוד בו. מוזר לי לחשוב שעוד אז, הייתי בסביבה של אנשים כאלו, אנשים מצטיינים. מוזר לי לחשוב מה היה קורה לי, אם הייתי ממשיכה לגור שם. למרות החברים בבית ספר, החברים מהשכונה היו פחות "איכותיים" על פי ההורים. אני תוהה לפעמים, כמו עכשיו, מה אם. מה אם הייתי ממשיכה להסתובב עם ליזי והאח המסומם שלה, או עם מישל והעודף מיניות שהיא החצינה כבר בכתה ו'. פאק, כיתה ו'. כמובן שיש גם את שון, דיאגו, רייצ'ל ודניאל, שגם הם, מתוך מה שהכרתי אותם פעם והסקת מסקנות כללית - לא היו משפיעים עליי כל כך לטובה. כשאני חושבת על זה חזק חזק, אני מצליחה להיזכר בהכל, בכל שבוע ושבוע, כל עלבון, כל מחמאה, כל כישלון וגם הצלחה. אני בעיקר זוכרת עד כמה רציתי להשתלב, על צורת המחשבה שלי, על הדברים שהיו לי חשובים אז ואיך עשיתי כל מה שיכולתי רק כדי</div>Mon, 21 Feb 2011 00:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=12333932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=12333932http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=9607985<div align="right" dir="rtl">בא לי לשבור משהו, לא יודעת מה. המסך שעכשיו יושב מולי נראה מאוד מפתה. למרות שיהיה יותר חכם לנפץ אחד מהמסכים הישנים יותר. אבל אני לא באמת אעשה את זה. אני פשוט אבכה עד שאני ארדם. ארדם עם ההרגשה הזאת של תסכול מצטבר.. של שעות, ימים, חודשים אושנים. אני כבר לא יודעת מאיפה זה התחיל... וכל כך קיוויתי שזה נגמר. באמת שחשבתי שהכל שייך לעבר שלי. למה דברים לא משתנים? </div>Sun, 20 Jul 2008 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=9607985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=9607985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=8572526<div align="right" dir="rtl">עבר עליי סופ"ש טוב, נהדר ואפילו אני יכולה להגיד שמעולה. אולי זה בזכות הספונטניות שפקדה עליי, ככה יצא שעניינים תוקתקו להם ברחבי הארץ, ואני הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון. ההרגשה הזאת, הטובה, נגררה לה גם ליום ראשון. עוד בשעות הקטנות של ליל שבת נקלעתי לשיחה עם חברה מאוסטרליה ולשיחה עם עוד אחת, שעבדה איתי עד לא מזמן. הלכתי לישון עם חיוך ואחרי שלוש שעות וקצת כבר התייצבתי לי בבסיס, והתחברתי למחשב. המצב רוח הטוב הזה, ליווה אותי לאורך כל המשמרת, אחריה ועד להיום בבוקר. ואז ראיתי את ההודעה, שהיה פיצוץ בדימונה, יש הרוגים, נפגעים וזהו. קראתי אותה שוב ושוב, לנסות להבין במה מדובר, אולי פספתי משהו בין השורות של הצג הדיגיטלי. אחרי כדקה או שתיים, הראתי למישהי אחרת. היא הסתכלה עליי, שאלה למה לא הקראתי בקול רם, משכתי את הכתף הימנית כמו ילדה קטנה ואמרתי שאני לא רוצה. היא כן הקריאה בקול רם, ואז התחנה בטלויזיה שונתה לאיזשהו ערוץ חדשות. ואז כבר לא היה כיף. וקשה לי לחשוב שהאנשים שאיתי, יודעים מה זה שיש פיגוע בנתניה, פיגוע בת"א, מחבלים פה, חייל חטוף שם. 1:15 - ועכשיו כמה שעות אחרי, ה</div>Mon, 04 Feb 2008 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=8572526http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=8572526http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=8355197<div align="right" dir="rtl">לחזור ב4:45 בבוקר הביתה, עם חיוך זה כיף. לחזור ב4:45 בבוקר הביתה, עם חיוך ולגלות שהמיטה שלי עם מצעים נקיים וחדשים ואפילו התווסף פוף, זה (כפי שנאמר) מוי כיף. אני תוהה אם באמת מיציתי יותר מדי דברים לגילי, או שזו סתם יהירות, שגם היא באה עם הגיל. לילה/בוקר מעולה</div>Sat, 05 Jan 2008 04:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (aiko)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63520&blogcode=8355197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=63520&blog=8355197