"אחד,שתיים שלוש - שומעים?" הבלוג של גיגיhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954לפני 6 שנים הגעתי לקליפורניה לבד בגיל 19,עם 500 דולר בכיס. בבלוג אספר על הדרך שעברתי ועל חיי כעת. החיים בארה''ב גרמו לי להסתכל על דברים אחרת: יצירתיות- לכסף,מימוש- לסיפוק, אהבה- להתפשרות. והפעם אני מבטיחה: בלי מסכות ומעצורים.heCopyright 2026 Gigi Blog. All Rights Reserved."אחד,שתיים שלוש - שומעים?" הבלוג של גיגיhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/54/29/63/632954/misc/18497973.jpgיום עצמאות שמח בשיקאגוhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10798398<div align="right" dir="rtl"> יום העצמאות היום. היום הגדול שבו נוסדה מדינת ישראל ,ביום זה לפני 61 שנה הוקמה מדינה ליהודים ובכך הצילה יהודים רבים מכלייה ואנטישמיות. אני כולי נרגשת וחדורת פטריוטיות. נכון שישראלים הם הטיפוסים שמדברים בסלולארי בקולי קולות על הסכם המזונות שלהם עם בן/בת הזוג לשעבר,נכון שישראלים יחזרו כל חייהם על בדיחות מפורסמות מתוך מערכונים, ויהיו בטוחים שיש להם חוש הומור נהדר ותמיד שישראלים רואים שלט "צבע טרי" מניחים את היד ואומרים "וואלה, באמת צבע טרי". אבל ישראלים הם היחידים ששומעים את צלילי הפתיחה של 'ירושלים של זהב' ומתחילים לחפש טישו, אני,כמו כל הישראלים חושבת שהמדינה על הפנים, אבל יקרא "אנטישמי" לכל מי שמשמיץ אותה, במיוחד אם הוא יהודי. ותמיד דואגת לבדוק כל שנה את רשימת מקבלי פרס נובל/אוסקר או לצפות באולימפידה</div>Wed, 29 Apr 2009 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gigi Blog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10798398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=632954&blog=10798398פעם ראשונה ששכבנו. התקף זעם בפלורידהhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10791315<div align="right" dir="rtl">אני לוגמת את כוס הקפה השלישית שלי לבוקר זה. כולי מפוצצת אנרגיה מלאכותית ,אני מודעת לכך שהיא תגרום לי ליפול עוד מספר שעות. אבל זה עושה לי טוב. בינתיים אני נהנת מהרעידות הקלות וקמויות הקפאין שזורמות בערקי. אולי אני יסדר את הבית...אולי.... לאחר 8 חודשים ביחד ואין ספור חוויות משותפות בסן דיאגו,L.A. והוואי ,היחסים ביני לבין יהודה התהדקו. אהבה או הרגל? הזמן כוחו חזק. פעם קראתי שאפשרי לפתח רגשות של אהבה לכל בן אדם אחרי תקופת זמן מסויימת. בן אדם הוא יצור מורכב בעל רגשות ותכונות רבות. כמעט בלתי אפשרי לא להקשר לאדם שהינך מבלה איתו חודשים רבים,עם הזמן מפתחים אמפטיה או תלות. אני ויהודה עזבנו את הוואי וחזרנו למיין לאנד; RIVER SIDE L.A. עבדנו שם בעגלות 3 חודשים והתחלתי לחסוך כסף. ידיד שלי מהוואי בא לבקר, שאנן, בחור מקסים ועמוק. אליו היתה לי אהבה אמיתית וטהורה לו דווקא בגלל מה שהוא גורם לי להרגיש ,אלא משום בן האדם שהוא. בחור חכם מאוד,שנון ומיוחד.היתה לנו אהבה משותפת לקריאת ספרים,אותו סוג של אותו חוש הומור שחור ומפגר, היכולת שלנו לבדר אחד את השני על דברים של מה בכך אפילו עבר את גבול הטע</div>Mon, 27 Apr 2009 18:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gigi Blog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10791315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=632954&blog=10791315L.A ו HAWAII. שקיעות,סמים ורומנטיקהhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10788986<div align="right" dir="rtl">וואי,אני פשוט מעשנת יותר מידי סיגריות. אתמול שכבתי במיטה,וכמו כל יום חלפו לי בראש כל מאורעות היום. אני חייבת להפסיק לעשן,לא בא לי למות ועוד למות מסרטן? איזה דרך טיפשית זו למות,הייתי מעדיפה למות למען אהבה,משפחה,אידיאולוגיה או אפילו למען המדינה...אבל סרטן?! אני יכולה לחשוב על דרך אחת יותר מגוחחת למות וזו תאונת דרכים. די,ממחר אני קונה חבילות של מסטיק ניקוטין ומפסיקה לעשן. אתמול נרדמתי בשעה 6 בערב,בגלל הצ'אט לג. חזרתי מביקור בארץ לפני שלושה ימים ומאז אני הולכת לישון ב 10 וקמה ב5 בבוקר עם הזריחה. אני רוצה לספר על חיי העכשווים וה"מרגשים" כאן בשיקאגו,אבל בכדי להבין בדיוק מה עובר בנבכי נשמתי אני מרגישה צורך לדבר על העבר שלי,איך הגעתי לשיקאגו הקרה ובאיזה סיטואציה אני נמצאת בחיי. העבר הוא חלק בלתי נפרד ממנו והוא לוקח חלק גדול בעיצוב האישיות שלנו. כדי להבין בן אדם צריך להכיר את החוויות שעבר. ולכן המשיך את השתלשלות העיניינים.... סן דיאגו היא מקום נחמד. בעייני רמת הכפייות שלך מן המקום לו דוקא תלוייה במקום אלא באנשים בסובבים אותך והמוזה שלך, המקום אומנם נותן לך גיירויים ,א</div>Sun, 26 Apr 2009 20:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gigi Blog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10788986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=632954&blog=10788986קטע ראשון- סן דיאגוhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10787736<div align="right" dir="rtl">הפעם הראשונה שאני כותבת בלוג... כמו כל דבר חדש:,זה מסקרן אותי, האם המילים פשוט יזרמו? אז הנה קצת על עצמי... עברתי לארצות הברית בגיל 19 מעיר הקודש ירושלים,כבר בסן דיאגו חגגתי יום הולדת 20. תמיד הייתי בן אדם עצמאי,הגעתי לבד לעיר זרה עם ראש פתוח ו 500 דולר בכיס. טוב לי הריחוק המסויים מהמשפחה ומהעיר בה נולדתי,כמה שאני אוהבת את המשפחה ועפרה,החברה הכי טובה שהשארתי מאחורי,אני במובן מסויים נהנת מהיחסים הלא אינטנסיבים שהמרחק הפיזי גורם.הכל פתוח,בלי דעות של אנשים שחשובים לי שיניעו אותי לעשות החלטות (מודעות או לא מודעות) שאני לא יודעת כמה אני רוצה בם. פה,אני הבוס של עצמי (וגם של כמה אחרים מאחר שיש לי עסק,אבל נגיע לזה בהמשך),אף אחד אומר לי מה לעשות,מה נכון ולא נכון... סן דיאגו היתה קצת תקופה הזוייה בשבילי...כמו כל ישראלית טובה מצאתי את עצמי 3 שעות אחרי הנחיתה ניצבת בקניון ב 8 בבוקר מנסה למכור AROMA THERAPY; בספרדית,מוקפת בחבורת ישראלים שכולם היו מבוגרים ממני בכמה שנים טובות: קובי-נהג אוטובוס לשעבר בחברת דן בן 32,אולי אפילו יותר,איתן-בחור נמוך,תימני מעוך וחד לשון שנעל נעלים עם פ</div>Sun, 26 Apr 2009 20:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gigi Blog)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=632954&blogcode=10787736http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=632954&blog=10787736