http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845heCopyright 2026 חייו של ג'ון לנון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11805824<div align="right" dir="rtl">ושוב, פרק קצרצר בעל חלק אחד בלבד... <HR id=null> <SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 10pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><FONT size=3>כאשר החלו פול וג'ורג' ללמוד גם הם בקולג' לאומנויות, נהגו השלושה להביא את הגיטרות שלהם לביה"ס ובהפסקת הצהריים לנגן שירים מוכרים מול חבריהם.<BR><BR>בערבים נהג ג'ון ללכת לחנויות ולבקש מהמוכרים משהו שנמצא באחד המדפים הגבוהים, וברגע שהם היו מפנים אליו את גבם היה ג'ון לוקח משהו מהסחורה ומכניס אותו לכיסו. היה זה מנהג מגונה אשר נותר לו מאז מגוריו בפני-ליין. ג'ון הודה שבאותו הזמן היו לו מחשבות על שוד בנק... הוא לא פעם אמר שאילולא הייתה מתפתחת הקריירה המוסיקלית שלו הוא היה ודאי מבלה את רוב ימיו בכלא.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><FONT size=3>ביום שלישי, ה-15 ביולי ב1958 היה ג'ון בביתם של ג'וליה וג'ון דייקינס. באותו יום חזר דייקינס שיכור הביתה והכה את ג'וליה, והיא הלכה לראות את מימי- אך לא חזרה. כאשר היא חצתה את הכביש אל תחנת האוטובוס מכונית פגעה בה וכאשר בא האמבולנס לקחתה כבר היה מאוחר מדי. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><FONT size=3><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>ג'ון מספר: "ישבנו חיכינו לה, טוויצ'י (כינויו של ג'ון דייקינס) ואני, מתפלאים מדוע היא כל-כך מאחרת. ואז זה היה בדיוק כמו שזה צריך להיות, כמו בסרטים, השוטר דפק בדלת ושאל אם אני בנה וכל זה. הוא סיפר לנו ושנינו החוורנו, זה היה הדבר הנורא ביותר שקרה לי אי פעם. היינו כל-כך קרובים, ג'וליה ואני, בשנים האחרונות יצרנו קשר, הצליח לנו. ג'וליה הייתה נהדרת. חשבתי: </SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr>Fuck it, fuck it, fuck it</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>. זה דפק את כל העסק. אני לא אחראי לאף אחד עכשיו. טוויצ'י לקח את זה קשה ממני, ואז הוא אמר: מי יגדל את הילדים? ואני שנאתי אותו, בן זונה אנוכי! לקחנו מונית למקום שבו היא שכבה מתה, לא רציתי לראות אותה. כל הדרך דיברתי אל הנהג בהיסטריה. כאשר הגענו, סירבתי להיכנס. טוויצ'י נכנס... ואז הוא נשבר."<o:p></o:p></SPAN></FONT></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE" dir=rtl lang=HE>מותה של ג'וליה השפיע מאוד על ג'ון. הוא קיבל זאת כבגידה שנייה שלה, לאחר עזיבתו אצל מימי. הוא החל לשתות בכבדות, וכשלא היה שיכור הו היה מדוכא וכועס, בלילות חלם כיצד הוא חונק נשים ומתעלל בהם, הוא נעשה לאדם אלים ובעל תדמית גרועה.</SPAN></SPAN> <P><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 10pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE" dir=rtl lang=HE> <HR id=null> </SPAN></SPAN>אחרי הפסקה ארוכה, הא? </P> <P></P> <P>&nbsp;</P> <P>אני לא מבטיחה להמשיך ולפרסם,&nbsp;לא תמיד יש לי כוח להקליד תרגום שכתוב בצורה כ"כ לא ברורה, ועוד לספר מגוחך כ"כ... אבל יהיה טוב P: </P> <P>&nbsp;</P> <P>אל תפסיקו להאמין XD</P></div>Mon, 24 May 2010 18:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11805824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11805824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11442026<div align="right" dir="rtl"><P align=center><FONT size=4><EM>RIP</EM></FONT></P> <P align=center><BR><IMG style="WIDTH: 500px; HEIGHT: 361px" border=0 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/18/63/631845/posts/19831948.jpg"><BR></P> <P align=center>&nbsp;</P> <P align=center>מתגעגעים <IMG src="/moodicons/sadhug.gif"></P></div>Tue, 08 Dec 2009 19:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11442026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11442026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11438555<div align="right" dir="rtl"><P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>כל אותו הזמן היה ג'ון סטודנט בקולג' לאומנויות של ליברפול. היה זה מפליא לדי, שכן הוא נכשל בכל המקצועות שבהם נבחן וכדי להתקבל לקולג' היה עליו לעבור 4 מבחנים לפחות, אך מימי ניגשה למנהל בית הספר והקודם ושוחחה איתו שעה ארוכה. בתום אותה שיחה יצאה מימי מהחדר עם המלצה חתומה ע"י המנהל שג'ון מתאים לביה"ס לאומנויות והוא בעל פוטנציאל. ליום הראשון בביה"ס שלחה מימי את<SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp; </SPAN>ג'ון לבוש בחליפה של ג'ורג' ז"ל, נקייה ומגוהצת, לאחר שהבטיח לה שהוא יהיה תלמיד מצטיין ולא יפריע למורים. <BR><BR>בשלב זה נראה כאילו חייו של ג'ון לנון הסתדרו והוא צועד בדרך הנכונה, אך לילה אחד פרצה מריבה אלימה בין חברי הלהקה, וג'ון נותר עם ג'ורג' ופול בלבד. <BR><BR>כשעזב את שאר חברי ה"</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr>Quarrymen</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>", הוא בעצם איבד גם את חברו הטוב- פיט. <HR id=null> חלק אחרון וקצרצר... אני מקווה שאני אצליח להעלות עוד בקרוב.</SPAN></P></div>Sun, 06 Dec 2009 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11438555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11438555http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11429343<div align="right" dir="rtl"><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE" dir=rtl lang=HE> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>ב6 ביולי ב1957 נערך בליברפול היריד השנתי. מעל דוכני הגלידה והממתקים, על במה מוגבהת, עמדו חברי ה</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"Quarrymen"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>, הם ניגנו ושרו כאשר ידי של ג'ון, איבן ווהן ניגש אליהם ולידו נער בן 15- ג'יימס פול מקרטני.<BR><BR>חסר בושה ובעל רצון עז להראות את יכולתו נטל פול גיטרה והחל לנגן. כעבור כמה דקות ניגש אליו ג'ון. <BR><BR>"הנער הגדול, אפוף הבירה, התקרב אלי. הרגשתי את נשימתו על צווארי בשעה שניגנתי. מה השיכור הזה רצה ממני? חשבתי. זה היה ג'ון, הוא היה בן 16 ושתה כמה בירות. הראיתי לו עוד כמה אקורדים שהוא לא ידע ואז הלכתי, הרגשתי שעשיתי רושם טוב." סיפר פול לאחר מכן.<BR><BR>ג'ון התרשם מיכולת הנגינה של פול. פול התרשם מהעובדה שלג'ון הייתה להקה. היסוד להקמת ה"ביטלס" הונח.<BR><BR>אך היחסים בין ג'ון לפול היו נתונים במחלוקת. מלבד העובדה שפול סיכן את מעמדו של ג'ון בכך שהוא היה מוסיקאי מחונך וידע לנגן טוב יותר מכל חברי הלהקה, פול היה צעיר מג'ון ובא מרקע משפחתי שונה, אולי הרקע שג'ון חלם עליו כל חייו ועם זאת בז לו ותיעב אותו. אביו של פול למרות שעבד קשה והשתכר בקושי, הציב את גידול שני בניו- מייק ופול- ראש רשימת המחויבויות האישיות שלו. במשפחת מקרטני היה פיתוח הקריירה המוסיקלית עיסוק יום-יומי וכאשר פול הביע את רצונו לנגן הוא מיד קיבל תמיכה מלאה. הבית החם והאוהב והחינוך הנאות שלו זכה השפיעו אח"כ על פול להיות המיושב בדעתו בין חברי ה"ביטלס", הוא תמיד שלט במעשיו וברוחו גם במצבים הקשים ביותר, לעומת ג'ון שלפעמים הגיע להתפרצויות אלימות כאשר הוא לא שלט בעצמו.<BR><BR>לא עבר זמן רב מאז הצטרך ל</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"Quarrymen"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN> ופול החל ללחוץ על ג'ון לצרף ללהקה את חברו הטוב, ג'ורג' האריסון. פול סיפר לג'ון כי ג'ורג', לרות גילו צעיר, הוא גיטריסט מעולה, טוב יותר מכל חברי הלהקה!<BR><BR>לבסוף הסכים ג'ון כי כל חברי ה</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"Quarrymen"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN> ילכו לביתו של ג'ורג' לשמוע אותו מנגן. כאשר הם באו היה ג'ורג' הצעיר נרגש לגמרי מה"ילדים הגדולים" שמלאו את ביתו ובמיוחד מג'ון, והוא ניגן להם כמה שירי רוקנ'רול בצורה מושלמת. <BR><BR>למרות שג'ון התרשם מאוד מהנגינה הוא עדיין סירב לשתף את ג'ורג' בלהקה והתייחס אליו כאל ילד קטן. ג'ורג' החל לעקוב אחרי ג'ון בעקשנות, מחכה בקוצר רוח ליום שבו הוא יהיה מבוגר מספיק כדי להיכנס ללהקה. באותה תקופה יצא ג'ון עם סינתיה, אשתו לעתיד, והם שניהם סלו מג'ורג' העקשן.</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><BR><BR></SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>"ג'ורג' נהג לעקוב אחרי ואחרי סינתיה," מספר ג'ון. "היינו יוצאים מביה"ס ביחד והוא כבר היה מסתובב ליד השער. אני וסינתיה יכולנו ללכת לשתות קפה או לסרט וג'ורג' היה תמיד אחרינו. מי זה הילד הזה? מה הוא רוצה? נהגה סינתיה לשאול, ואני עניתי: הו, הוא רק רוצה להסתובב קצת, אולי ניקח אותו לסרט איתנו? בסדר, אמרה סינתיה, בא ניקח אותו לאיזה סרט מפחיד באמת."<BR><BR>מכל חברי </SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>הביטלס" היה ג'ורג' היחיד שהוריו לא מתו בצעירותו. הוא היה הצעיר בין אחיו ואחיותיו והביישן ביותר. לפי אחותו היה ג'ורג' התינוק של המשפחה, והבן האהוב על אימו שנהגה לשבת איתו לילה אחר לילה בשעה שהוא לימד את עצמו לנגן על גיטרה. כעת השקיע ג'ורג' את כל מרצו בנסיונות להשפיע על ג'ון שיצרף אותו ללהקה. לבסוף נכנע ג'ון וג'ורג', מאושר כולו, הצטרף גם הוא ל</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"Quarrymen"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>. <BR><BR>באותם הימים זכה ג'ורג' לכינוי "צילו של ג'ון לנון".<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE"><SPAN dir=rtl lang=HE> <HR id=null> תהיו נחמדים ומגניבים ותגיבו... P:<BR style="mso-special-character: line-break"></SPAN></SPAN></div>Wed, 02 Dec 2009 20:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11429343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11429343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11423382<div align="right" dir="rtl"><P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>"מלון הלבבות השבורים" של אלביס פרסלי היה, אולי, האהבה הראשונה של לנון לרוקנ'רול, הילד שראה בדידות עכשיו גם שמע אותה. נלהב כולו החל ג'ון מנסה להשיג גיטרה, ובעוד מימי התנגדה לרעיון ג'וליה הייתה מאושרת וקנתה לג'ון את מבוקשו, ומכאן הדרך ללהיטים הגדולים הייתה פתוחה וג'ון התקדם מכלי אל כלי, נסחף במסגרת הרוקנ'רול.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>באותם הימים היה ג'ון מעריץ נלהב של אלביס פרסלי, אך הוא כלל לא חשב להיות לרוקר ברמתו של אלביס, שהיה בשבילו מישהו מושלם מפרובינציה רחוקה ולא מוכרת.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>ב-1957 הקים ג'ון את להקתו הראשונה עם פיט שוטון ונער בשם אריק גרופית'. לאט-לאט גדלה הלהקה ועתה היא מנתה את: ג'ון כגיטריסט וזמר, אריק גריפית' ורוד דיימיס על גיטרות אקורדים, ביל סמית על גיטרה בס ונער בשם קולין הנטון על התופים. חברי הלהקה נהגו ללבוש ג'ינס שחורים וחולצות לבנות עם עניבה שחורה, הם קראו לעצמם "הג'ק השחור" (</SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr>The Black Jacks</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>) שם שבמהרה שונה ל</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"The Quarrymen"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN> מהסיבה הפשוטה שרוב חברי הלהקה למדו ב</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>"Quarry Bank"</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN>. הלהקה ניגנה בעיקר להטים של זמרים מוכרים באותם הימים, כאשר הם לא הבינו את המילים ג'ון אלתר. ב-21 ביוני 1957, ניגן ג'ון במסיבה את השיר הראשון שהוא יצא. הוא הופיע עם גיטרה לבוש בחולצת בוקרים פתוחה, עומד סמוך מאוד למיקרופון בפוזה אופיינית. שכן שראה אותו תיאר אותו יותר מאוחר: "ג'ון ניגן מלא ביטחון עצמי, כאילו הוא יודע שהוא טוב. מסתכל על הנערות, בשעה שהוא מנגן, במבט מלא חוש הומור."<o:p></o:p></SPAN></P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>כן, הא? עכשיו כשישאלו אתכם מה היה השם הראשון של הביטלס תדעו להגיד שזה הבלאק ג'קס, ולא הקווארימן.. P:</P> <P>&nbsp;</P> <P>ה"Quarry Bank" הוא בית הספר התיכון של ג'ון והחברים שלו, כולל סטיוארט. כשהייתי בליברפול הייתי גם שם, והנה תמונה <FONT size=1>(היא צולמה בעקימות מתוך רכב, תסלחו לי P:)</FONT>-</P> <P><IMG style="WIDTH: 384px; HEIGHT: 512px" border=0 src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/45/18/63/631845/posts/19790231.JPG"> </P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;- - </P> <P>וכמובן שאי אפשר לא להזכיר את ג'ורג', הביטל השקט והכי מדהים שיש... תודה לך על הכל.</P></div>Sun, 29 Nov 2009 22:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11423382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11423382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11419810<div align="right" dir="rtl"><P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><FONT size=3>הבית שבו גרו ג'וליה וג'ון דייקינס היה בית מוזנח עם חצר לא מטופחת וקירות מתקלפים, אך מבפנים היה זה בית חם ושמח. ג'ון, כאשר לא היה שיכור, אפה עוגות, וג'וליה, תמיד מסודרת ומאופרת, הייתה יושבת מול הפסנתר, מנגנת ושרה. ג'ון היה ביחסים חמים עם אמו וכאשר היה בגיל שבו הורשה לראשונה ללגום כוס של בירה יחסיו עם ג'ון דייקינס התחזקו.<BR><BR>אך ג'ון דייקינס התגלה במהרה כאלכוהוליסט אשר היה מעיר את ג'וליה ואת בנותיה באמצע הלילה, מכה אותן ומשליך אותן לרחוב בכעס. לעיתי היה ג'ון דייקינס עוזב את העיר לכמה זמן וג'וליה נאלצה ללכת להתחנן לשכנים שיתנו להם אוכל וחימום לבית.<BR><BR>אולי הסיבה שג'וליה נשארה לחיות עם ג'ון דייקינס נעוצה בעובדה שג'וליה הייתה כבר אישה מבוגרת והיא ידעה שאין לה הרבה אפשרויות לעבודה ולמצוא בעל חדש.<BR><BR>ג'ון לנון הושפע הרבה מאוד מאביו החורג, אין זה מפתיע, כי בתור נער בגיל ההתבגרות לא היה לג'ון שם מודל גברי. פרדי נעלם וג'ורג' סמית היה גבר רכרוכי וחסר דעה. דבר זה מסביר תופעות מאוחרות יותר בחייו של ג'ון כגון: שתייה, מסיבות פרועות ומעט סימנים של הומוסקסואליות.<BR><BR>כאשר ג'ון היה בן 15 מת דודו, ג'ורג'. ג'ון נמצא אותו זמן אצל דודתו אליזבת' בסקוטלנד. הוא נשלח הביתה מבלי לדעת דבר על המוות וכך הוא מתאר את כניסתו הביתה: "נכנסתי למטבח לשאול היכן דוד ג'ורג', ומצאתי את דודתי מימי עומדת ובוכה, מסביבה היו כמה מתלמידיה, מנסים להיראות עצובים. הם סיפרו לי על המוות ואז עליתי לחדרי. בת דודתי לילה הייתה שם ושנינו היינו פשוט היסטריים. צחקנו וצחקנו ולא יכולנו להפסיק. יותר מאוחר הרגשתי מאוד אשם על כך." <BR><BR>באותו זמן היה לג'ון נוח יותר לבלות בבית אמו, היה זה לאחר שמימי מצאה היומן הסודי של ג'ון שבו הוא פירט את מחשבותיו על מין. למען האמת ג'ון התנסה במין בפעם הראשונה בגיל 16. היה זה עם נערה בשם ברברה מכיתתו.<BR><BR>לאחר מכן בא ג'ון אל פיט ואמר לו: "ובכן, עשיתי את זה סוף סוף, הזיון הראשון שלי, הייתה לי עבודה קשה להיכנס לתוך ברב', היה זה כמו להיכנס לתוך מאורת עכברים..." <BR><BR>ג'ון חשב שבזה יגמר הסיפור שלו עם ברברה אך הוא טעה. ברברה הייתה מאוהבת בו כליל. בפעם אחת שכב ג'ון עם ברברה בגינה ואחיותיו תפסו אותו, ג'ון שילם להן בכדי שלא יספרו על כך לאימם. בפעם אחרת היו ג'ון, פיט וברברה אצל חברתו של פיט, וברגע שאמה של החברה הלכה להכין תה, החלו שני הזוגות להתמזמז. הם היו כולם ערומים כאשר בעלת הבית פתחה את הדלת וקראה: "התה מוכן!"<BR><BR>מימי לא מצאה שפה משותפת עם חברתו של ג'ון, היא חשבה-וצדקה- שהרומן ביניהם לוהט מדי והם צעירים מדי. <BR><BR>בקיץ שג'ון עבר ללמוד בביה"ס לאומנויות ברברה החלה לצאת עם אחד מחבריו מאחורי גבו וסיפור האהבה הסתיים. אך ברברה עדיין אהבה את ג'ון והם חזרו להיות ביחד, הפעם היו אלה משפחותיהם ששמו קץ לרומן, ג'ון המשיך לראות את ברברה מפעם לפעם אך בתחילת השנה השנייה ללימודיו בביה"ס לאומנויות כבר יצא ג'ון עם נערה אחרת.</P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing> <HR id=null> </P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing>וזה כל הפרק... פרק קצרצר שכזה. יש עוד איזה שלושה כאלה, אבל לא נורא.</P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing>תהיו מגיבים מגניבים- ויותר טוב, תהיו מנויים, זה מגניב! XD</FONT></SPAN></P></div>Sat, 28 Nov 2009 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11419810http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11419810http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11407073<div align="right" dir="rtl"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'"><FONT size=3><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'"> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">חברו הטוב והיחיד היה נער צעיר ממנו בשנה שגר בשכנותו ונקרא פיט שוטון. פיט אמר כי מעולם הוא לא הכיר אישיות חזקה ואינדיבידואלית כמו ג'ון, אך למרות זאת ג'ון תמיד היה צריך להיות עם מישהו. ג'ון אישר את דבריו כשאמר שתמיד היו מסביבו קבוצה של נערים, כשהיא הנער האלים והמפחיד ששולט בהם. </SPAN></P> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">חבורות אלה היו ילדי ליברפול. רבים, כדוגמת הביטלס, גדלו מתוך כנופיות ללהקות רוק. ג'ון נהג לעצב את החבורה שלו בדמותו, הוא היה מלמד אותם את תורתו ואת דעותיו וחשוב מכל נהג להחדיר בהם ש:"הורים אינם אלוהים, כי אני איינו גר עם הוריי". רוב חייו ניהל ג'ון מלחמה נגד המבוגרים, מה שיצר לו את התדמית השלישית בין חברי הביטלס. </P></SPAN> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">בשכונתו הוא נהג להצית תיבות דואר, לצלצל בלילות בפעמוני בתים, לגנוב תקליטים, לפוצץ מנורות ולמשוך מכנסיים של בנות בציבור.</SPAN></P> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">ג'ון נהג לשכב על הכביש ולחכות למכוניות. כאשר באה מכונית, היא הייתה נעצרת ונהגה בדרך כלל נהג לצאת ולבדוק אם הנער השרוע על הכביש מת מתאונת שרכים. אז היה ג'ון קופץ ובורח כשהוא מותיר את הנהג הנבוך המום. </P></SPAN> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">בלילות היה מטלפן ג'ון לאנשים ומזהיר אותם בקול צרוד וגבוה כמו ששמע בסרטי גנגסטרים אמריקאים שביתם עומד להתפוצץ. ברגע שנכנס ג'ון לתיכון וגילה שמנהל, מר דולסון,, סובל מעצבנים מתוחים מאז המלחמה הוא מצא שעשוע חדש: הוא נהג לטלפן לדולסון בלילות, ולומר לו בקול מתכתי פקודות ואזהרות. למחרת, בבקרים, היה ג'ון בוחן את פני המנהל לבדוק כיצד זה השפיע עליו. </SPAN></P> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">כאשר החל ג'ון ללכת לביה"ס התיכון- שהיה ביה"ס בריטי טיפוסי אליו הוא נסע כל בוקר על אופניו עם פיט שוטון- הוא נעשה פגיע יותר בנוגע למשפחתו. כל פעם שמישהו סיפר כיצד הוא בילה עם הוריו, היה ג'ון משנה נושא במהירות, וכשאר הוא נפגע ממישהו הוא היה מרביץ לו. מימי הייתה מאוכזבת וכועסת על ג'ון, כל יום היו מגיעים טלפונים מביה"ס שהתלוננו על התנהגותו ומימי החמירה את חוקיה, מה שגרם לג'ון להאשימה עד סוף ימיו שהיא גזלה ממנו את ילדותו ואת חופשיותו, ואת ג'ורג' בעלה האשים ג'ון בהתחבאות מאחורי העיתון כל היום ובהתעלמות ממנו. </SPAN></P> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'">למרבה הפלא, את המפלט מקפדנותה של מימי מצא ג'ון באמו ג'וליה.</SPAN></SPAN></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNoSpacing dir=rtl style="MARGIN: auto 0cm; DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right"> <HR id=null> <P></P> <P></P> <P></P> <P>ו...זהו. הפרק הבא נקרא "התחלות וסופים", אני אעלה אותו בקרוב. </P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>ודרך אגב, אני ממליצה לכם להפוך למנויים של הבלוג, ככה ישלח אליכם מייל בכל פעם שיעלה עדכון.</STRONG> <IMG src="/moodicons/smile.gif"></P></div>Sun, 22 Nov 2009 16:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11407073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11407073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11401923<div align="right" dir="rtl"><P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><FONT size=3>ג'ון נהג פעמים רבות לשקוע בהתבוננות במראה עד שהוא דימה שפניו משתנים, עיני גדלות והכל מסביבו נעלם. זה גרם לו לחשוב שהוא מרכז היקום ולאחר מכן שהוא ישו. בהביאו את עצמו למצב זה של היפנוזה עצמית וחזיונות היה ג'ון נתון כל חייו במחלוקת. הוא נהג לשאול את עצמו פעמים רבות: "האם אני גאון או מטורף"? לילד אשר בא מבית הרוס וחש צורך להיות נאהב ונערץ, לא היה מובן כיצד אנשים אינם מברכים אותו באוטובוס ומזהים אותו, ולא פעם כעס על מימי כשהיא סידרה את חדרו, כשהיא משליכה עבודות של גאון. ג'ון נהג לדבר הרבה על מחשבותיו והרגשתו שהוא "מרכז היקום", מימי עצמה הקשיבה לנאומו תמיד אך כאשר רצה ג'ון להעביר את דבריו על הכתב, הוא גילה שאינו יכול לאיית נכון מילים ומתבלבל בכתיבת אותיות. יותר מאוחר התגלה קושי זה כדיסלקציה.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: auto 0cm; unicode-bidi: embed; DIRECTION: rtl" dir=rtl class=MsoNoSpacing><FONT size=3><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE>בשנים שבהם היה ג'ון חלק מהביטלס הוא שילב את הרעיונות האלה בשירה ובמוסיקה שיצר, בניגוד לשירו של פול שהיו שירי אהבה ופופ קופצניים, ג'ון נהג לחפש כל הזמן משמעויות נסתרות והרכבים מוסיקליים מיוחדים. כך הוא יצר למעשה את השיגעון שפול מת. חלק מהדיסלקציה של לנון הייתה שהוא נהג לקחת שתי מילים ולחבר אותן לאחת. יותר מאוחר הפך זה לגימיק כשבסרט "לילה של יום מפרך"</SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr lang=HE><SPAN dir=ltr></SPAN> </SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp;</SPAN></SPAN><SPAN dir=ltr></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" dir=ltr><SPAN dir=ltr></SPAN>(A Hard Day's Night)</SPAN><SPAN dir=rtl></SPAN><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'" lang=HE><SPAN dir=rtl></SPAN> רינגו משתמש בזה במסיבת עיתונאים.<o:p></o:p></SPAN></FONT></P> <P><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: EN-US; mso-bidi-language: HE" dir=rtl lang=HE>בגיל 11 החל ג'ון מזדקק למשקפיים. הוא נהג להסביר זאת בכך שבאותו הזמן הוריו נפרדו והוא הטיל את הכל על עיניו כדי לא לראות כלום, אך היה ידוע לשכל משפחת לנון היו בעיות עיניים ולכן אין זה הגיוני. ג'ון סרב ללבוש משקפיים למרות שבלעדיהם הוא כמעט היה עיוור ונחשף לסכנות רבות. בתור ילד, תמיד היה ג'ון הבריון של ביה"ס, האמהות יעצו לילדיהם להתרחק ממנו והילדים פחדו ממנו. </P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>זה פרק קצר, אז יהיה רק עוד חלק אחד באורך של החלק הזה.</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>ותגיבו,</STRONG> אם לא קשה לכם P:</P></SPAN></div>Fri, 20 Nov 2009 13:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11401923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11401923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11395632<div align="right" dir="rtl"><P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>כישלון העסקים של ג'ורג' העניק לו הרבה זמן פנוי, שאת חלקו הוא בילה בהדרכת ג'ון הצעיר. ג'ורג' לימד את ג'ון לקרוא כשג'ון יושב על ברכיו ומציע על אותיות בעיתון, והוא לימד את ג'ון לצייר בצבעי מים. גם ג'ורג' וגם מימי לא היו מוסיקליים אבל כל הו בקעה מוסיקה ממקלט הרדיו הגדול שאחד הרמקולים שלו עמד בחדר של ג'ון. שם הוא אהב לשכב עם רגליו למעלה על הקיר, מבלה בקריאה של ספרי ההרפתקאות של ה. רידר הגרד או את החומר שהיה מגיע בקביעות ממועדות הקריאה של מימי.<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>למרות שג'ון היה עיקש בניסיונותיו להיות חבר במעמד הבינוני, מימי וג'ורג' לא היו מקובלים חברתית בקהילה שלהם. גברת פארן בונשל, שחיה בצידו השני של הקיר שחילק את הבית המשותף, מונה 3 סיבות לריחוקם של מימי וג'ורג': </SPAN></P> <OL dir=rtl> <LI> <DIV style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>הסמית'ים היו, ולא משנה כמה הם היו עדינים, אנשים עממים.<o:p></o:p></SPAN></DIV> <LI> <DIV style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>גברת סמית' הייתה אדישה ולא חברותית, במשך 10 שנים היא לא הזמינה את שכנתה לתוך מנדפיס למרות שלפעמים הם דיברו ליד חומת הגן.<o:p></o:p></SPAN></DIV> <LI> <DIV style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>עיסוקיו של ג'ורג' לא מצאו חן בעיני שכניו.<o:p></o:p></SPAN></DIV></LI></OL> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>מחונך להאמין שהוא שייך למעמד הבינוני, ג'ון נאלץ לעבור סדרה של אירועים לא נעימים כדי לגלות שהוא לא באמת שייך. התוצאה הייתה זעם איום לא רק כנגד הקבילה שדחתה אותו או כנגד המעמד הבינוני, אלא נגד כל החברה, כולל הצורות היותר בוהמייניות שלה. לא הרבה לפני מותו הוא העיר: "אתה רוצה להיות שייך, אבל לא רוצה להיות שייך כי אתה לא יכול להשתייך."<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>חיי החברה היחידים במנדפיס היו מורכבים מביקוריהן של אחיותיה של מימי, אנה, הרייט ואליזבת וילדיהן. פופ סטנלי הזקן בילה את רוב חייו בים והשאיר את ניהול הבית לאשתו, אישה יפה וחזקה, שזכרה את אמא, גברת מהודרת, דוברת וולשית בלבד, שניהלה את ביתה ביד רמה. סבתא מרי אליזבת הייתה בהחלט הכוח הסמוי בחייו של לנון (למרות שהיא מתה 8 שנים לפני שהוא נולד), משום שהיא הורישה את תורתה לנכדותיה שהורישו אותה לילדיהן. מסבתא זו ירש לנון גם את הדתיות שלו, משום מרי אליזבת פתרה את כל השאלות של נכון ולא נכון באמונה מוחלטת באל. <o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>חברה נאמנה של הכנסייה הוולשית, זרם מתודיסטי שנודע בעיקר באדיקותו, מרי אליזבת לימדה את בנותיה את אחזקת הבית מתוך חוקים עבריים. בשבת, למשל, אף ילד לא הורשה להפר את השלווה, אפילו בבעיטה בכדור או בפתיחת עיתון. כך גדלו בנות סטנלי ואפילו עכשיו, 70 שנה לאחר מכן, מעידה אן שהשמעת שם הסבתא השליט "טרור קודש!". באותן המילים בערך משתמשת מרני הייר כדי לתאר את מה שהשליט ג'ון על שון וחבריו: "הוא הכניס בך פחד אלוהים!", וקל להאמין לה כשאנחנו יודעים שג'ון הרגיש בילדותו פחד כזה. </SPAN> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE></SPAN>&nbsp;</P><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>כה חזק היה הרושם המטריאכלי על ג'ון, עד שבשנים שאח"כ הוא אמר: "5 נשים היו משפחתי- 5 נשים חזקות, חכמות ויפות. אחת מהן במקרה הייתה אימי.". בדיוק אותו רושם נוצר על בת דודתו, לילה הרבי, שאומרת: "הן היו 5 אחיות שהחשיבו עצמן כגוף אחד." וכל אחות שיחקה בתורה את תפקיד האם לכל הילדים. בקיץ אליזבת שכונתה בפני הילדים "מטר", הייתה מאחרת בביתה באדינבורו או בחווה שלה בהרים. בחג המולד היה תורה של מימי באלרטון או של הרייט בוולטון הסמוכה. בכל מקום שבו היו הילדים הם היו תחת השגחה צמודה, כמו שמסבירה לילה: "במשפחתינו נשים וילדים היו חשובים, גברים היו ברקע. ג'ון לנון מדגיש את הרעיון: "הגברים היו בלתי נראים. תמיד הייתי עם הנשים. תמיד שמעתי את דיבוריהן. הן תמי ד ידעו מה הולך. הגברים מעולם לא ידעו!". הסיבה שהגברים "לא ידעו", היא שהגברים הושתקו עוד במשפחותיהן. "במשפחה שלנו," לילה מספרת, "לגברים לא היתה מילה. הם היו צריכים להשלים עם דברי הנשים." אין צורך לספר שרוב הגברים האלה היו חלשים, פסיבים ולא מצליחים בעבודתם, כמו ג'ורג' סמית'. אחותו למחצה של ג'ון, ג'וליה, מסכמת את כל הרעיון בנימה צינית, נשאלת אם הנשים במשפחתה היו שתלטניות היא אומרת: "אמזונות, יותר נכון! כולן כרתו את שד שמאל שלהן!"</SPAN><SPAN style="FONT-SIZE: 12pt" dir=ltr><o:p></o:p></SPAN></P> <P> <HR id=null> <P></P> <P>אמאל'ה. ודרך אגב, וולטון ואלרטון הם בעצם פרברים/שכונות רחוקות יותר בליברפול... בוולטון גם נמצאת הכנסייה בה ג'ון ופול נפגשו ב58'.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ואני מזכירה- <a target='newWin' class=blog href="http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&amp;blogcode=10763792">לא לקחת שום דבר ממה שכתוב פה ברצינות</A>. תודה <IMG src="/moodicons/blink.gif"></P></SPAN> <P></P></div>Tue, 17 Nov 2009 15:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11395632http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11395632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11391861<div align="right" dir="rtl"><P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>האישה שאיתה מצא את עצמו ג'ון עכשיו, הייתה ההפך הגמור מאימו, מה שמסביר את חילוקי הדעות בינו לבין עצמו שאפיינו את החלטותיו בעתיד. בזמן שג'וליה רקדה, שרה ושיחקה עם ג'ון באמבטיה, מימי לא הייתה מוכנה לזה. בזמן שג'וליה נהגה להביא את מאהיבה הביתה לעיני הילדים, מימי וג'ורג' חיו כמו זוג בגיל העמידה, לא מגלים בינהם שום סימן של חיבה, שלא לדבר על קרבה גופנית. <?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>ג'ון לא פעם חש שמימי חשה יותר קרבה אל החתולים שלה מאשר אל בעלה. ההבדל המהותי בין הבתים היה באווירה: ביתה של ג'וליה היה "בלגן מאורגן", ללא שום חוק וסדר בזמן שמימי ניהלה את ביתה בדרך שאחות ראשית מנהלת מחלקה. החולה במחלקה של מימי היה ג'ון. תודות לאחות מימי ג'ון לנון גדל במנדפיס כמו במוסד צדקה ליתומים חולי נפש.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>מטרותיה היו שתיים: מצד אחד, ג'ון היה צריך להישמר תחת השגחה, ומצד שני היה עליו להגיע לכתה גבוהה יותר. עדיין, נאסר עליו לשחק עם ילדי השכונה, פרט לאלה שבחרה מימי, והוא עודד לשחק עם עצמו בחדר או כשיש מזג-אוויר טוב בבית העץ שלו בחצר האחורית. ג'ון נמנע כמעט ממשחקים שכללו פעילות והיה מותר לו לראות שני סרטים בשנה, כאשר אחד מהם הו סרט חג המולד של וולט דיסני. (שלא באופן רשמי, הוא ראה את המערבונים של הקאובוי פליק עם דודו ג'ורג'.) טלוויזיה הייתה מחוץ לתחום במנדפיס, ועל ספרי קומיקס לא היה בכלל מה לדבר. ג'ון הורשה לקרוא ספרי "זה רק וויליאמס" שעסקו בנער בן גילו ומעמדו בשנות ה-20.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>האווירה בה ג'ון גדל התרכזה בפיתוחו ושיפורו, הוא חי סביב כרטיס החלפת הספרים שלו, הוא למד נימוסים, הוכרח לדבר בצורה נאותה, ולימודיו נועדו להביא אותו להיות הבן הראשון במשפחה שלמד לימודים גבוהים. מימי נתמכה בכל מעשיה ע"י בעלה שממשפחתו יצאו כמה מורים ואפילו חבר בצוות המוסד המקומי. ג'ורג' עצמו התכונן להיות ארכיטקט ואפילו זכה בפרס על שרטוט, אך הוא סולק מהלימודים לאחר שבעט בכדור, מעשה שנאסר עליו. לכן הוא חזר לעבוד בחווה, שנמכרה בזמן המלחמה ואחרי שפרנקי סמית' הטביע עצמו, מגדיר עצמו כקורבן להתעללות אשתו.<o:p></o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE><o:p>&nbsp;</o:p></SPAN></P> <P style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt" dir=rtl class=MsoNoSpacing><SPAN style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; FONT-SIZE: 12pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi" lang=HE>אחרי שהשתחרר מהצבא, ג'ורג' עבד בלילות במפעל של חיל האוויר, אז, כשהמלחמה נגמרה, הוא מצא את עצמו ללא תעסוקה. מאוחר יותר ואחרי כמה ניסיונות, הוא פתח לעצמו חנות קטנה ושקע לתוך עולם אפרורי של פרישה בשנות ה-40 המוקדמות וברווחים, מעט מסחר בבתים פרטיים. הזמן הזה, מימי החלה להזמין אליה סטודנטים לרפואה ולהעניק להם עזרה. מאז אותו הרגע הלכו והידלדלו נכסי המשפחה עד שג'ון לא פעם התלונן שהוא אפילו לא יכול לאכול לשובע, מה שאולי מסביר את בעיות האכילה שלו בשנים שאח"כ. <HR id=null> </SPAN> <P></P> <P>מסכנים ג'ורג' ומימי שהוא מציג אותם ככה, הא? הם אומנם היו מרובעים, אבל אני בטוחה שהם לא היו עד כדי כך גרועים. </P> <P>&nbsp;</P> <P>אה, אגב,</P> <P>לאחרונה התחלתי לחשוב שאין לי את כל המחברות שנעם תירגמה בהן ויצטרכו להיות קטעים שאני לא אעלה, בגלל שיש כמה דפים שחשבתי שנעלמו והדברים היו לגמרי מבולגנים. בכל מקרה, השכבה שלי בטיול שנתי השבוע ויש לי חופש, אז לקחתי על עצמי פרויקט- לסדר את זה. כבר מצאתי בסביבות ה200 עמודים הבאים, אולי יותר, ולפי איך שזה נראה עכשיו כל הספר נמצא אצלי. אז זהו, מזל P:</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sun, 15 Nov 2009 18:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (חייו של ג'ון לנון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631845&blogcode=11391861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631845&blog=11391861