<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>ילדות רחוב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ילדות רחוב. All Rights Reserved.</copyright><image><title>ילדות רחוב</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585</link><url></url></image><item><title>חלק 4</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10816743</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וואי כמה זמן לא נכנסתי לבלוג =) היה נחמד להיכנס עד שגיליתי שאפ&apos;חד לא הגיב... אני רואה שמלא נכנסו (180) ואף אחד לא טרח להגיב, ואפילו אם הסיפור לא טוב אז להעיר לי, אני לא יפגע P= אבל תגיבו אנשים! ת-ג-י-ב-ו!
שמתי חלק קצר הפעם.. לאלו שאין להם ממש כוח או זמן לקרוא את הקטעים החופרים &amp;gt;&amp;lt;


לפעמיים כשהיינו מטיילות ליד הבתים הפרטיים העשירים והיינו רואים את המשפחה המושלמת הזו עם האבא, אמא, ילד, ילדה וכלב חיים ביחד באושר בביתם הפרטי עם הבריכה, צחקתי, לא הרגשתי רחמים עצמיים ולא שום דבר, צחקתי, צחקתי על המחשבה שיש אנשים כאלו, שחיים בסרט ולא בעולם האמיתי והייתי בטוחה שיום אחד יכה בהם העולם האכזר והם יראו, צחקתי בגלל שחשבתי שאני ואחיותיי ראינו מגיל 0 מזה עולם אמיתי וכשנהיה מבוגרות נדע איך להסתדר עם הכול.
לא הצלחתי לישון לאחר מכן, נראה היה שכולן חורשות, רק אני נשארתי לבדי ערה חושבת על מה אני אגיד מחר לאדם כשהוא ירצה לפגוש את הוריי. אין ברירה, הייתי צריכה להיפרד ממנו.
למחרת מצאתי את עצמי הולכת לבדי ברחוב אחרי שצחצחתי את השיניים בצינור הגן של אחד הבניינים. הלכתי למקום שבו רוב הילדים מסתובבים,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 04 May 2009 18:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ילדות רחוב)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10816743</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631585&amp;blog=10816743</comments></item><item><title>הומלסים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10778895</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כ- 66% מהאנשים בישראל נרתעים ומתרחקים כאשר הם רואים הומלסים בסביבתם, כך עולה מסקר שערכה מיה קמיל מ&quot;המרכז ללימודים אקדמיים&quot; אור יהודה, שעוסקת גם בפעילות התנדבותית בסיוע להומלסים ולשכבות מצוקה (עמותת &quot;הכוח לתת&quot;).מה שגרם לי לכתוב את הסיפור היה הפעם בו טיילתי ברחוב, עם המשפחה בתל אביב והלכתי במדרחוב. איש אחד מאחורי אמר לי לזוז וכשזזתי ראיתי פרמדיק סוחב על כיסא גלגלים איש שנראה זר, בא בטח מרוסיה או אוקראינה, ולאיש הזה היה פרצוף תשעה באב. היו לו בגדים מטונפים ומלוכלכים וגם הפנים שלו היו מלוכלכות, ראו עליו שהוא בבטוח הומלס ואף אחד ברחוב לא הראה שום התעניינות מה קרה לו ואיך הוא הגיע למצב הזה. ראיתי שהובילו אותו לאמבולנס ואחרי שהמשכנו ללכת, ראיתי בהמשך הרחוב עוד הומלס זקן מנסה לקבל כסף מהעוברים ושבים, כולם עברו באדישות ולא ראיתי אף אחד שנתן לו מעט כסף. סיקרן אותי לדעת מאיפה הוא בא, מי הוא ואיך הוא הגיע למצב הזה? כמו שרשום בהתחלה, 66% מתרחקים מההומלסים שבמקום מגוריהם אבל 92% מהציבור מתעלם.בישראל חיים יותר מ-3,000 דרי רחוב. על פי נתוני משרד הרווחה, ישנם 2,400 דרי רחוב הנמצאים תחת השגחה, ולפי ההער&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 24 Apr 2009 13:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ילדות רחוב)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10778895</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631585&amp;blog=10778895</comments></item><item><title>חלק 3</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10775728</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה חלק 3 אבל אם לא יהיו הרבה תגובות אני אצטרך לסגור את הבלוג =( דווקא רשמתי כשפתחתי את הבלוג שההתחלה לא כול כך מושכת ומעניינת ורק עכשיו יתחיל להיות מעניין... אם אני אסגור את הבלוג ומישהו רוצה לדעת את ההמשך הוא יכול לבקש שאשלח לו את הסיפור &amp;gt;&amp;lt; אז תגיבו D:


בחודשים הראשונים פחדנו להתפצל, למקרה שיקרה משהו לאחת מאיתנו, הלכנו תמיד ביחד ובמיוחד לגבי פרלי והארלי, פלורן הסתובבה רק כשפרלי צמודה אליה והתאומות והארלי הלכו תמיד יחד. אני הלכתי עם התאומות והארלי רוב היום אבל לפעמיים הלכתי אם פלורן ופרלי. אחרי כמה חודשים נראה היה שנצליח להתמודד, נראה שכולנו נצמד יחד לתמיד עד שפלורן תמצא עבודה ונוכל לחיות כמו משפחה בבית אמיתי. נשבענו לא לגנוב כלום אלא אם כן זה מקרה חרום, בכול מקרה היו כמה ילדים שהכירו אותנו והסכימו לתת לנו אוכל וגם בגדים ישנים משומשים, כך שבגדים לא חסר לנו, פלורן, אליס ופרלי תמיד בחרו בבגדים הורודים של הבנות ואני, אלכס והארלי הסתובבנו עם בגדים של בנים. התאומות הצליחו למצוא תא שירותים ותא מקלחת ולנעול, לפלורן היה את המפתח. מלבד זה, היו לכולנו חברים מבית הספר והגן שהסכימו מדי פ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 23 Apr 2009 15:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ילדות רחוב)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10775728</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631585&amp;blog=10775728</comments></item><item><title>חלק 2</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10765834</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;וככה היה למשך תקופה די ארוכה. קמנו בבוקר, ישר לבית הספר ולגן, אחרי הבית הספר והגן הלכנו כולנו להשיג אוכל ואז כול שאר היום הסתובבנו לבדנו בעיר עד מאוחר, לאחר מכן הלכנו לבית של אימי ושל מור. לי, לפלורן ולהארלי היו מיטות שם אבל לתאומות ופרלי לא ולכן ארגנו במחסן הישן שלנו שהיה בקומת הקרקע בבניין שאף אחד לא השתמש מיטה קטנה שעליה ישנו התאומות ופרלי ביחד, בלי ידיעתם של מור ושל אימי. ואז היינו קמות ועושות אותו דבר, לפעמיים ביקשנו מאימי וממור כסף לאוכל ולפעמיים היינו גונבות קצת. לא משנה מה, היינו שורדות יחד, וכשאחת מאיתנו רבה עם מישהו, כול החבורה הייתה מתערבת, לפחות לזמן מה...היה יום אחד שבו אחת התאומות החלה להתקוטט עם ילד אחד מהשכונה, זו בטח הייתה אלכס, היא הייתה יותר כעסנית וחזקה מאליס, בכול מקרה, היא החלה לריב עם ילד אחד ולאחר שהיא פגעה לו כול כך חזק באף עד שירד לו דם, אימו באה אליה והחלה לצעוק עליה, כמובן שכול החבורה ישר רצה כדי להגן על אלכס אבל כשהאם ביקשה את הוריה של אלכס לא ידענו מה להגיד ולכן ברחנו משם.אותו דבר קרה בבית הספר כשאחת מאיתנו הסתבכה וזימנו את ההורים, היינו בדרך כלל אומרים שה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 20 Apr 2009 15:05:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ילדות רחוב)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10765834</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631585&amp;blog=10765834</comments></item><item><title>ילדות רחוב- חלק 1</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10758445</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רקע כללי לפני תחילת הסיפור P= :התחלתי לכתוב אותו בתחילת פסח ולא היה לי אומץ להראות אותו למשפחה וחברים אז פתחתי ת&apos;בלוג =)
ההתחלה קצת מסובכת ולא כול כך מושכת, אז אל תוותרו ישר ;)חלק 1-&quot;אני לא זוכרת בדיוק מה קרה בהתחלה, איך כול זה התחיל&quot; מלמלתי בעייפות.&quot;לא נורא&quot; אמר האיש עם הזקן &quot;תנסי להיזכר&quot;.&quot;טוב, אממ...&quot; אמרתי וניסיתי להיזכר &quot;אני מניחה שהכול התחיל שאימי פגשה את אבי, בשוק הדגים...הסירחון החזק עלה מהדגים בשוק הדגים ליד נמל העיירה. אימי שהייתה חדשה בעיירה התבלבלה ברחובות והגיעה בטעות לשם. במקרה היא שאלה את אבי, שעבד שם בצעירותו, איך להגיע בחזרה לעיירה. אבי ליווה אותה עד למקום בו הייתה אמורה להגיע, היא הודתה לו והוא הזמין אותה לדייט...אני לא יודעת מה בדיוק קרה בזמן שהם יצאו יחד אבל הם התחתנו למרות התנגדות ההורים. ולאחר החתונה, כשאימי הייתה בהריון של פלורן, אחותי הגדולה,הם עברו לעיר הגדולה.בביתם החדשאימיהולידה את פלורן, ושנתיים לאחר מכן אותי. למרות שהם נראו כמו משפחה צעירה שמחה הם לא היו. הוריי היו מסוכסכים כבר כשאימי הייתה בהיריון ממני. ולאחר שהתגלה שהוא בוגד בה הם התגרשו. אני, פלורן ואימי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 18 Apr 2009 11:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ילדות רחוב)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=631585&amp;blogcode=10758445</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=631585&amp;blog=10758445</comments></item></channel></rss>