http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963heCopyright 2026 אלת הציד. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11695929<div align="right" dir="rtl">היי חבר'ה מזמן לא הייתי פה ובטח אפחד כבר לא ניכנס לכאן אבל אני רוצה לתת לכם את הלינק לבלוג החדש שלי- מעורת המבריחים של דיקה :http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=684143 תכנסו. אולי אני אחזור לבלוג הזה ואולי לא. היו שלום, חבר'ה!</div>Sun, 04 Apr 2010 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11695929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=11695929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11026132<div align="right" dir="rtl">היא- פרק ד' עברו שבועיים... ולנטיין סלנה ואן כבר התיידדו מאוד. כך קרה שהנער הסיט מדרכו סבך קוצני של ענפים וניכנס לחצר האחורית של ביתה של סלנה. החצר זכתה בצדק בשם 'הגונג'ל ' והרי היא היתה היחידה שלא טופלה שנים בכל הרחוב. "סלנה?" הוא קרא."אן?" "אני כאן, יצור." השיבה סלנה מגגו של בית קטן שעמד על האדמה, ניראה שהתכוונה לטפס על עץ גבוהה שניצב לידה. "תרדי." פסק הנער. סלנה שקלה זאת מספר שניות וקפצה מטה. "what ?" "איפה אן?" "ממש מאחורך" ענתה אן. "כן סופר דרמטי" צחק ולנטיין. בזמן שדיברו ירד לו החושך וכיסה את הג'ונג'ל. "איזה תאריך היום?" שאל ולנטיין. "ה-15 למה?" ענתה אן. "מה?!"הנער נראה מבוהל מאוד " אני, אתן.... עופו מפה!!!" הוא דחף את סלנה ואן מחוץ לבית אליו נכנסו. הן מהרו לטפס על העצים הענקים והפרועים שהטילו את צלליהם המפחידים על ולנטיין. נראה שהנער נאבק בעצמו בנסיון שווא להשאר בתוך מבנה העץ. לבסוף סגרו עליו הצללים מכל כיוון מותירים אותו לחסדי אור הירח המלא.... ****************************************************************************************************************</div>Fri, 03 Jul 2009 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11026132http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=11026132http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11024063<div align="right" dir="rtl">הינה פוסט דמיות מה, לא יזיק, נכון? סלנה- נערה בת 12-13, שער חום קצר, עיניים חומות/ ירוקות (תלוי בתאורה), אוהבת לקרוא פנטזי, מצטיינת בקארטה ובסיוף, אוהבת חתולים (גם ת'גדולים), מוזרה= מרוצה מעצמה. אן- חברתה של סלנה. אוהבת חיות, אוהבת לחיות ולהישתגע, אוהבת מסיבות ויערות. יש לה ארנבת לבנה מוזרה בשם פונצ'י. אן חושבת שסלנה משוגעת מידי לפעמים. נממ.. כמעט שכחתי: שער חום ארוך מתולתל ועניים חומות כהות. פונצ'י- כבר הזכרתי שהיא לבנה? כבר הזכרתי שהיא מוזרה? כן. פונצ'י היא ארנבת טלפטית מעימקי יערות רוסיה שהובאה בידי בני אנוש לארץ ונימכרה לאן. ולנטיין- נער זוכה לתשומת לב לא סתם- הוא חמוד אין ויכוח! אבל הוא נוכל הנוכלים, אדם זאב בלונדי עם עניים קרחוניות, דו- פרצופי הכדי לתת בו אמון? בבנו של הגנרל הנרי? רק שהבנות לא יודעות עליו דבר.... הגנרל הנרי- אביו של ולנטיין. שחצן ויהיר לאין שיעור אולי אבלהגנרל עדיין ניבחר לא סתם... אמילי- הנערה יוצת מכליה ליד ולנטיין ומתנהגת כפרחה מושלמת, היש פלא בכך שהנער סולד ממנה? אף על פי שאמילי תככנית גם לה יש בעיות, הרי לא קל לספק את דרישותיהם של הנרי ובנ</div>Fri, 03 Jul 2009 10:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11024063http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=11024063http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11012868<div align="right" dir="rtl">היא ישבה שם בצד כשכולם סיפרו בדיחות היא ישבה שם לבד וכמעט החלה לבכות אך איש לא הביט ולא שם לב כמה קשה עכשיו, כמה כואב הם לקחו אותה כמובן מאליו תמיד היתה שם בשבילםבכל העונות מאביב עד הסתיו וכאשר לה קשה- לשמיים מבטם דווקה כשהיתה בודדה הם השאירו אותה לבכות לבדה הדמעות נפלו ככסף מותך על גבי שטיח הטחב הרך וכשהיא נעלמה על גב הכאב איש לכך לא שם לב שיר זה ניכתב מתוך מצברוח גרוע שנובע מהבנה חוזרת ונישנת שאף אחד לא שם על הקיום שלי. פשוט לא הוגן! </div>Mon, 29 Jun 2009 21:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11012868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=11012868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11001030<div align="right" dir="rtl">משעמם!!!! אני משועממת, לא הלכתי היום לבית הכלא כי עושים פעילות של חפש ת'מטמון לכבוד עשור לבית כלא (רק עשר שנים הוא קיים!) ורצים בכל רחבי השכונה, ואני- לי אין כח!!! בקיצור אין מה לעשות בבית.... אז משעמם.... והחלטתי לכתוב על זה ב'מציאות'..... שמתי לב שאני לא כותבת כלום ב'מציאות' או ב'אני'לכן הבאתי דיווח מיוחד הישר למוך האומללות שלי... קבלו אותו: מאז יום רביעי שעבר (ה- 17.6 ניראה לי) מעבידות אותנו המורות באכזריות ומכריחות אותנו לעשות חזרות למסיבת הסיום המאפנה שתתקיים ב...אמממ אני לא אגיד שלא ימצאו ילדים מהכיתה ת'בלוג וידווחו למה לא הייתי היום... לעיניינינו, כבר אמרתי שהחזרות מיתקיימות בשמש, על אספלט כהה כמעט שחור ועוד המורות כל הזמן לא מרוצות, הנבלות? אנחנו רוקדים ריקד מפגר באופן מיוחד, חם, המורות צועקות שהן לא מרוצות ואני מרגישה איך אני ניכנסת למצב של טרנס עמוק שרק מזגן יוציא אותי ממנו ואז כלום, נאדה... מזגן, קר, אנחנו בכיתה, הפסקה, עיתונים עם קומיקסים, צילצול,ואז שוב החוצה, חזרה, חום אימים, טראנס... אבל אין מה לעשות, לא סתם קראתי לקטגוריה הזאת 'המציאות המרה' :[ </div>Fri, 26 Jun 2009 11:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=11001030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=11001030http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10981726<div align="right" dir="rtl">פרק ג'- סלניה, את אמורה להיות חנונית מרחפת?! המורה ערכה סבב שמות מהיר, הסבירה דברים רבם ומשונים שאת רובם סלנה לא שמעה וכשהצילצול נישמע, רק אז הבינה ששוב שקעה בחלומות בהקיץ... "היי סלניה את אמורה להביע חנונית מרחפת?!" שאלה נערה אם לק ורוד בוהק, חצאית מיני וגופיה ורודה אםציור של נערה, בקיצור- לפניה עמדה 'פרחה' ראויה לשמה שניסתה למשוך את צומת לבו של ולנטיין. "לא אני אמורה להביע מישהי שהתקבלה בזכות המיבחן ולא הקשרים כמוך... ואם לא ריחפת ולא ריכלת אז את חנונית מטומטמת עם קשרים... ריכלת- את פרחה." "איזה ניתוח... פששש סלן איפה למדת ליבש ככה?" הגיב ולנטיין. הפרחה החלה לחייך כשפיתאום הבינה שהוא רציני לגמרי. "תודה" אמרה סלנה. ולנטיין קם ובדרכו לדלת לחש לסלנה "אני אוהב ליבש פרחות!" היא חייכה אליו והסתובבה לאן. ''יפה!!! סלן, הא?'' ציחקקה אן. "נו, מה?! אני מופתעת שלא קראתם ליעוד קודם ככה..." ענתה סלנה, סומק מציף את לחייה. חחח.. את צריכה לעבוד על הפלירטוט שלך, חנונית! אין פלא שלא קראו לך סלן קודם, את לא בדיוק מרכז צומת הלב, חחח!" לעגה הפרחה. "את מקנה." קבעה אן. "וסלנה לא יכולה להגיב</div>Sat, 20 Jun 2009 17:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10981726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=10981726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10960387<div align="right" dir="rtl">כן כן, זה סוף סוף הגיע וחתולת הרחובות המופרעת שלנו בת 12, מה שלא משנה את אופן ההיתנהגות המשוגע והמוזר שלה... "היי אנשים, אני עושה מה שבא לי היום!!!" עלתה צעקה מהגינה של משפחת אייזנשטט, מיד אחרי שהגתי מביה"כ..... "אני רוצה עוגההההההההההה! עוגה עוגה עוגה עוגה עוגה..... מה אתם מסתכלים עלי?! מה אף פעם לא ההיתם ביומולדת שלי?! היום הזה רק שלי!!!!!!!! ואני רוצה עוגה, לא גדולה.. אלא ענקית!" הפצרתי במבוגרים בערב... "אפשר עוד?'' שאלתי בפעם האלף אחרי שכולם כבר שבעו והיו מוטלים בכיסאותיהם, ושוב קיבלתי פרוסת עוגת אגוזים עם קרם וניל. ממממ... טעים! חחח... נ.ב- עדיין אפשר לתת לי במתנה איזה תגובה או שתיים! חחח. אלת הציד, המשועממת הכרונית</div>Sun, 14 Jun 2009 14:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10960387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=10960387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10843153<div align="right" dir="rtl">פרק 2- ולנטיין... "היי אן" היא אמרה בסתמיות. יום של התחלה חדשה, בית כלא חדש ואפילו שיעמום חדש אבל את תמיד אותה סלנה, אני מזה לא מופתעת! " אני גם לא חשבתי שתיהי" ענתה סלנה. "אבל אני לא מסכימה שהשיעמום חדש- שעמום הוא תמיד שעמום!!! אן, נערה גבוהה שעינה חומות, עמוקות וכהות ושער המתולתל הארוך בהיר מעט מעיניהחייכה ופנתה ללכת לבית ספרה החדש אחרי חברתה. הנערות התקדמו במסדרונותיו של עירוני ג' בחיפוש אחר הכיתה המדעית. לבסוף אמרה אן: "וואי הינה הכיתה, בואי נו יא מעצבנת!" סלנה רק גיחכה ורצה לכיתה. היא זרקה את תיקה ליד השולחן האחרון בתור השמאלי ביותר וכשאן זרקה את התיק גם היא, פנתה סלנהללכת אך חברתה עצרה בידה ואמרה: בואי ניראה עם איזה דפוקים אנחנו בכיתה." ''טוווופ, אם בא לך" הסכימה סלנה. הן לא נאלצו לחכות זמן רב, כעבור כדקה הגיע לכיתה נער בלונדיני גבוה שזרק את ילקוטו המלא בציורי גולגלות שולחן לידסלנה ואן. הוא שלח מבט מאוכזב בתיקי הנערות ופנה לצאת מהכיתה אךאן עוד הספיקה לומר ''היי'' והוא נעצר. ''נו מה כולם רוצים מהחיים ש'לי?'' שאל באנחה. ''הרעיון היה של אן לא שלי... ולפני שאתה שואל מה היה</div>Tue, 12 May 2009 11:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10843153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=10843153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10839225<div align="right" dir="rtl">פרק 1-היא... סלנה ישבה מול החלון הגדול שניפרש על יותר ממחצית הקיר החיצוני של הסלון שלה. היא השקיפה על השרר העולה מעל ליער שבסמוך לביתה. העיצים עברו מהשחור המוחלט של הצלליות לגוון ירוק כהה ודמויותיהם התבהרו וקיבלו נפח, ציפורים קראו לסדר את היער בעודן עפות מעליו וקולן נישא בשיר צלול. חלקן נדדו. סלנה נאנחה וקמה מהפוף המרופט שעמד בסלון, או ליתר דיוק הוזז לשם כל בוקר דקה או שתיים לפני עלות השחר כש כל הבית ישן ורק הנערה קמה כדי לקרוא לציפורים ולעזור להן להעיר את היער לקראת יום חדש. כך זה היה בחופש הגדול, אך עכשיו כשהוא הסתיים דבר לא היה בטוח עוד... היא התנהלה לחדרה והורידה את הפיג'מה שעדיין לבשה. גינס קצר, חולצת בית ספר חומה צמודה ונעלי התעמלות חומות. סלנה אף פעם לא היתה מרוצה מהמראה שלה אך היא לא התאבזבה מכך יתר על המידה. העקרונות של בת העשרה הזאת היו מוזרים ביותר. סלנה לא האמינה במראה והעדיפה אופי מיוחד ומקורי. נערה שמאז כיתה ב' כשעברה לבי"ס חדש לא היתה מקובלת ולא השתלבה. אבל עכשיו זה הזדמנות חדשה, בי"ס חדש, תילבושת חדשהאבל סלנה- סלנה היא תמיד סלנה. יודעת שזה קצר רצח אבל זה מ</div>Sun, 10 May 2009 20:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10839225http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=10839225http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10838419<div align="right" dir="rtl">היי! הושפעתי מבלוגים אחרים והחלטתי לכתוב גם סיפור בהמשכים נוסף על הפוסטים הרגילים. הסיפור שלי יהיה על חיי בית כלא מוזרים למדי עםהבזקים של פנטזי כמו למשל גיבור לא אנושי וצרות עם יצורים קסומים. הסיפור, כפי שכבר אמרתי יתקיים על רקע בית כלאי וגם לגיבורים לא אנושיים יהיו את כל הצרות של התלמידים בכיתות ז'-ח'. הסיפור ישתייך לקטגוריה של הפנטזיה אצלי בבלוג. תהנו!!!</div>Sun, 10 May 2009 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (אלת הציד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628963&blogcode=10838419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628963&blog=10838419