http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104heCopyright 2026 kis. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14936867<div align="right" dir="rtl">היה נעים להתרגש ביחד, להתראות.</div>Sat, 30 Dec 2017 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14936867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14936867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14804296<div align="right" dir="rtl">כמה קשה לאבד,לעומת כמה שקל להיאבד.משהו בפצצת הזמן המתקתקת מרחיק לכת,המגע, הרגש, הגוף רוצים ללכת.כשעוזבים ואין במה להיאחז, אין דרך לשכנע,איך בעצם אסביר שהרגש מתעתע?מנסה להיאחז בזיכרונות,תמונות, תחושות והרגשות מהפעמים הראשונות.אולי רק אני זוכרת וכל השאר שכחו,או שבעצם זו רק את שליבך וגופך אותי נטשו.הייתי רוצה רק סימן קטן,שאדע שהנך עוד כאן.יותר קל לכעוס ולברוח,אבל האם זה באמת או שפשוט יותר נוח?כבר לילה, מאוחר,רק תחזרי להאיר לי את המחר.שההתנתקות שלך תסתיים,ובמחשבותייך לא אחדל מלהתקיים.</div>Wed, 01 Jun 2016 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14804296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14804296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14264015<div align="right" dir="rtl">בסמטה ארוכה בין הצללים, שלחתי מבט לסודות השמורים. בין כותלי הקירות הקפואים, היכן שהספקות גדלים. כשהפחד מנטרל כל תחושה אחרת, הנני במקומי נשארת. בסמטה אחת ארוכה , פוצחת אני במסע אל הלא נודע. כשהשדים יוקדים את שעתם המאוחרת, מזכירים לי שעל נשמתי אני מהמרת. על הריצפה נשכבת ולשמיים מביטה, לאחד שתמיד נמצא שם, כשאני צריכה . מסתורי ומחויך, ולפעמים אפילו שלם עם עצמך, אתה הירח, היחידי שתמיד נמצא במקומך. יום אחד אם אצא מהסמטה ... אהיה מוקפת בהילה שלך. אינני יודעת כיצד מסבירים אך נשמתי לא די לה, כי הרי שהתמכרותי הגדולה ביותר- שמורה היא ללילה . </div>Wed, 07 Jan 2015 22:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14264015http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14264015http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14230234<div align="right" dir="rtl">אחריי זמן ממושך של חיפושים,מהימים כשרק למעלה מסתכלים ומקווים.משום מקום הגחת לעולמי,מקווה שכמעט נצח תהיי איתי.זה אמנם לא קל לחשוב על זה בכלל,היו לפניי ויהיו עוד אחריי.על כל פניו מבטיחה לך שתהיי חלק חשוב מחיי,אהיה עדינה ואשמור עלייך,אספק לך הנאה מרבית בחייך.אין בך שום פגם או שריטה,את כל כך יפה וקטנה.מסתכלת עלייך ומרגישה את ליבי מתמלא באהבה,לעולם לא ארצה לראותך פגיעה.מאחלת לנו שנתגלגל למקומות מרתקים,תתני לי קצת ממך ואסע איתך למרחקים.יודעת בליבי שאת האחת-קיה פיקנטו, תודה שהגעת!נכתב באהבה, על המכונית הראשונה.</div>Thu, 06 Nov 2014 21:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14230234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14230234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14224641<div align="right" dir="rtl">תתני לי להסתכל עלייך, להעביר אצבע רכה על כל תווי פנייך. תתני לי להתפעל מיופייך, מבט חם ומתרגש עם בואך. תתני לי לתפוס את ראשך לאט, להצמיד את שפתיי לשפתייך בלהט. תתני לי להרגיש אותך, כמו תמיד נשארתי רק שלך. אני אושיב אותך בכיסא נוח, אקשור אותך מעט בכוח. אשמיע לך קולות של אהבה, כאילו מעולם לא חווינו אכזבה. בהזדמנות הראשונה אדקור אותך בצלעות, אכניס את הסכין, להנאת צלילי העצמות הסדוקות. הדם יטפטף, ינזל בכל פינת החדר, אנשך את שפתיי ואלחש לך "אני איתך, זה בסדר". עולה ממך מבט עצוב אותו אחד שהיה פעם אוהב, תחדירי בי עוד תחושת כאב, בכדי שאוכל לדקור אותך עמוק בלב. קצב נשימותייך הולך ודועך, עם קצה הלהב עוקרת את ליבך... אילו רק יכולת לראות מה נשאר ממך, את כל חיי הענקתי למענך. כמו בובה על חוט בעולם צועדת, רק מלאבד אותך הייתי מפוחדת. עכשיו כשתלכי- ליבך לנצח ישאר אצלי. </div>Mon, 27 Oct 2014 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14224641http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14224641http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14208133<div align="right" dir="rtl"> ועוד כדור נכנסים עכשיו לפה, כדור ועוד כדור בשביל להירפא. כדור ועוד כדור העיניים נחלשות , כדור ועוד כדור חודרים לעצמות. כדור ועוד כדור כולם בערמה- כמה כדורים סביבי, זה בדיוק מה שאני רוצה, הצבעים מעוורים והכמויות מעוררות חושים. הכל נשאר אותו הדבר, הסיוט שלי ממשיך ואינו נגמר. השרירים רפויים והגוף נופל על הריצפה, המבט הריק בוהה על התקרה. הלב כבר לא פועם והנשימה נעתקה, הנה זה בא, השקט שאחרי הסערה. ועוד כדור אחד אחרון- שיהיה מונח לזיכרי, על הארון.</div>Mon, 29 Sep 2014 17:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14208133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14208133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14204036<div align="right" dir="rtl">פעם במקום חשוך.. נתת לי תקווה. ידעת מה טוב ומה רע, לא הבאת לי יותר מידיי, אבל אהבתי את כל מה שהיה. עכשיו במקום מואר... הלכת כאילו לעולם לא באת, והכל ריק, רק רציתי עוד מבט ממך. צחוק אחרון, בתוך ים של אכזבות. היו לילות שהתמסרתי לכאב, ראיתי אותנו בחלומות, שקמתי, קיוותי כבר לא להיות. פעם במקום חשוך... הייתה לי תקווה.</div>Mon, 22 Sep 2014 19:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=14204036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=14204036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13568593<div align="right" dir="rtl">כולנו נולדנו. כולנו אוהבים, בדרך כזו או אחרת. כולנו כואבים, בשלב מסויים בחיים. כולנו שוקעים, בבעיות, אובססיות ומטרדים. כולנו מתמודדים, אפילו בלעבור את היום. כולנו שומרים, על אהובינו, עצמינו וסודות בחדרי הלב. כולנו טועים, במילים, מעשים. כולנו טועמים, מהאסור, מהמותר. כולנו שואפים, להגיע כמה שיותר גבוהה בחיים. כולנו מקווים, להגשים את כל חלומותינו. כולנו מתים. סך הכל ...מתחת למטעפה החיצונית, כולנו בני אדם ! הולכים באותה דרך בחיים, כל אחד בדרכו האישית שלו. בסופו של דבר, נגיע לאותו מקום. יש כאלו שקל להם, יש כאלו שפחות. עצוב, שיש כאלו ששחכו להיות פשוט- בני אדם. הלוואי שהגשם הבא ישטוף את כולנו ממי שהיינו עד עכשיו, ונקום לעולם חדש. </div>Mon, 26 Nov 2012 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13568593http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=13568593http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13539871<div align="right" dir="rtl">לכל אחד יש אנשים מסויימים בחייו, לכל אחד יש מישהו מסויים בחייו, מישהו שמזכיר לו משהו, תקופה, רגש, אהבה, חברות, שמחה, מקומות, ריח, תחושה, מישהו, שבכל פעם שהוא יתקל באחד מהדברים ברשימה, הוא יזכר דווקא בו קודם, על פניי אנשים אחרים. מישהו, שלא בטוח עוד נמצא סביב החיים שלנו, מישהו, שהכי קרוב, שתמיד יהיה. מישהו שתמיד ישאר זיכרון חרוט בלב. חשבתם פעם אם אתם זיכרון חרוט של מישהו אחר?</div>Mon, 05 Nov 2012 15:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13539871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=13539871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13532650<div align="right" dir="rtl">לפני שבוע התחלתי ללמוד עיצוב גרפי, באותה מכללה שלמדתי בה מקצוע אחר ופרשתי. ביום הראשון, ראיתי את כל החברים מהקורס הקודם והרגשתי צביטה בלב של קנאה. כי הם מאוד מגובשים, ועוד מעט מסיימים את הלימודים. באותו יום קרה לי משהו מוזר... בקורס הנוכחי ,פעם ראשונה בחיים שהרגשתי שקשה לי להתחבר לאנשים חדשים. זה לא קרה אף פעם. אבל כמובן, הזמן עושה את שלו.. וסך הכל אני צריכה לזכור שגם לאלה שלומדים איתי לא ממש קל, אחרי הכל הם גם לא מכירים אף אחד בקורס. ובנוסף תמיד יהיו לי את החברות שלי שאני אוהבת, ובזכותן בכלל לא הייתי אני. תודה. </div>Wed, 31 Oct 2012 02:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (kis)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=628104&blogcode=13532650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=628104&blog=13532650