http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478היציאה למסע האינסופי של חיפוש העולם האמיתי.heCopyright 2026 תומר הבלוג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478http://f.nanafiles.co.il/upload/102006/IsraBlog/62478/misc/7740978.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=11935003<div align="right" dir="rtl">מבלי לשים לב, הפוסט האחרון שהתפרסם בבלוג הזה היה לפני שנתיים, לפני שהתגייסתי, לפני שידעתי לאן אני נכנס, לפני שהגעתי לתפקיד הראשון בצבא, לפני קורס קצינים, לפני השלמה, והרבה לפני התקופה האחרונה כקצין. וזה דווקא משעשע, שבמשך שנתיים הבנתי שאין לי צורך אמיתי בכתיבה. איך הגעתי לכאן בכלל? במקרה. בעקבות דברים שאנשים סיפרו, החלטתי להכניס גם את השם שלי לגוגל ולבדוק מה מופיע על שמי, וגיליתי שחלפו שנתיים. מפחיד. עכשיו השאלה היא, האם אני צריך את המקום הזה שהוצאתי בו הרבה במשך תקופה ארוכה של נעורים, האם אני הגעתי לכאן כי אני שוב רוצה לכתוב כאן? לא ברור. בקיצור, שיהיו למי שקורא פה חיים טובים, שבוע טוב, אני.</div>Sat, 24 Jul 2010 19:24:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=11935003http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=11935003http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9822226<div align="right" dir="rtl">רוצים שינוי? כנראה שזה לא תלוי באף אחד מאיתנו, השינוי כבר כאן. אז הנה, שוב אני מתיישב על אותו המחשב נייד שיש לי כבר שנה וחצי, אותו המחשב שכתבתי בו כמה פוסטים ארוכים עד לפני כמה חודשים אני לא מוצא סיבה מספיק טובה לשבת ולכתוב ללא ספק הפייסבוק שרף לי את המוח אני כבר לא מסתכל על שום דבר אחר באינטרנט, זה בערך הדבר היחידי שאני נכנס אליו, וגם הוא לא ממש מרתק בלשון המעטה... והנה, בכל זאת אני חוזר לבלוג לדעתי זה מתוך פחד של "הבלוג הולך להיות נטוש לחלוטין ב4 השנים הקרובות" ביום ראשון הקרוב, 31/8 אני אקום בבוקר בשעה מוקדמת מידי בשבילי עוד אחת מהשעות האלה שאני הולך לישון בהן בתקופה האחרונה - ואם אני לא הולך לישון בהן, בטוח שאני ישן בהן. ישן עמוק. אני אקח את התיק הגדול שקיבלתי מהמועצה, עומס בחולצות לבנות, תחתונים, גרביים ועוד שטויות בסיסיות ביותר, כאלה שיכולות להראות לי מיותרות אפילו [כמו ג'ל לחיטוי הידיים] אני אפרד מההורים, מהחברים, כנראה שגם מהחופש ואצטרף לשורת החיילים בישראל קבוצה שהצטרפו אליה בחודש האחרון הרבה מאוד אנשים שנראים לי עדיין ילדים קטנים שרק לפני כמה זמן היו</div>Thu, 28 Aug 2008 17:48:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9822226http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=9822226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9418919<div align="right" dir="rtl">היא אולי ההתחמקות מהמציאות ואולי היא הדרך שלי לעכל דברים זה לא באמת משנה אני לא באמת נותן לעצמי אפשרות לעכל את מה שעובר עליי והבלוג הזה היה וכנראה ישאר תמיד מקום מפלט עבורי עד שאצבעות ידיי לא יוכלו להמשיך עד שלא ישארו לי מילים בכדי לחבר משפט אחד ללא הפסקות חסרות תקדים ובלי לשים לב את הפוסט הזה אני כותב במיטה השעה 11 בלילה, בשבילי זה נחשב יותר לצהריים מאשר לילה, אחרי שבחודש האחרון הצלחתי לשבור שיאים אישיים שחזרו על עצמם שוב ושוב בהם שעות השינה שלי הלכו ונעלמו עם הזמן כשבראשי מהדהדות מילותיה של מורתי האהובה לתיאטרון "יהיה לי מפסיק זמן לישון בקבר" אז הטירוף על קו הסיום לפתע אני מוצא עצמי יושב בשבת בערב, לבד, מול הטלויזיה, עם האנטומיה של גריי מיום שלישי שעבר עליי בטירוף קל ולמזלי היס מקס דאג לשמור לי את הטוב הזה לעכשיו, לזמן שמתאים לי. יחד עם האנטומיה עשיתי השלמות של כל מיני תוכניות שמוקלטות להן כדי להעביר את הזמן בצורה שאני אוהב כמו כוכב נולד, דני הוליווד שלא ראיתי כבר חודשים ועכשיו גיליתי שהעונה נגמרה בפרק שרוצה להגיד "אנחנו עוד נשוב" ומשאיר טעם של "למי אכפת?" ו</div>Sat, 21 Jun 2008 23:06:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9418919http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=9418919http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9324403<div align="right" dir="rtl">עבודה חדשה וכמו שזה נראה גם עדכון חדש לחודש יוני מחווה לאלונה דניאל ערן צור ורביעיית מסנר שמלווים אותי בזמן האחרון יותר משאני מלווה אותם יצאתי הלילה מקברימוחי כרגיל שטוף זימהעמדתי מתחת לפנסהיה לי עצוב אז בכיתי, אז מה?שותה לא מצליח להשתכרהלילה חשקה נפשי בדםאך לפעמים הם נושכים אותילפני שאני נושך אותםערפד ממוסד רציני ולבדמחפש בעיתון ערפדה בודדהעם חזה אינטיליגנטי וישבן מכובדושיהיה במה לנשוך אותהפגשתי הערב על חוף היםאת הבתולה הקדושה עם שתי חברותנישוק על היד "אנשאנטה מאדאם"עד שבא הקליינט ולקח אותןאז אני מדופרס ומבואסומאוד מודאג מבחינה מיניתואם תראו איש שמח ומאושרתדעו לכם שזה לא אניערפד ממוסד רציני ולבדמחפש בעיתון ערפדה בודדהעם חזה אינטיליגנטי וישבן מכובדושיהיה במה לנשוך אותה </div>Sat, 07 Jun 2008 14:10:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9324403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=9324403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9276235<div align="right" dir="rtl">אחרי הרבה מאוד זמן שלא עידכנתי החלטתי שצריך לחזור קצת לא הרבה אבל קצת כי באמת שלא עידכנתי פה משהו כמו שלושה חודשים. אני מדבר על עדכון אמיתי היו לי 5 פוסטים בפברואר 2 פוסטים במרץ 1 באפריל ו1 ומאי זה לא בלוג זה בית של הומלס. את מי אני מאשים? אני מאשים בצורה חדה וברורה את ממציא הפייסבוק הדבר הזה דפק לי את המוח אני מעדיף להעביר את הזמן בחיפוש אחרי חברים דמיוניים, בקניית חברים כחיות מחמד, בתיוג תמונות של עצמי ושל חברים ועוד דברים לא מעניינים בכלל שממלאים את הזמן הפנוי שיש לי כשאני יושב על המחשב אפילו עכשיו כשאני מעדכן את הבלוג, הפייסבוק פתוח ברקע. למה? אלוהים יודע. הבעיה האמיתית היא שאין לי כח לכתוב אין לי מה לכתוב אני פשוט מסתכל פעם בחודש על הבלוג, מגלה שלא עיצבתי עד היום כפתורים חדשים לרשימות, מגלה שאני לא מעדכן והדבר האחרון שכתוב הוא על יום הזיכרון לחללי צה"ל וגם עכשיו אין לי באמת מה לכתוב חשבתי על פוסט עם הרבה תמונות מהשלושה חודשים האחרונים אבל אין לי באמת כח לזה אז הנה, עידכנתי. עכשיו חודש מאי ניצל ויש בו 2 פוסטים אף אחד לא יכול להגיד</div>Fri, 30 May 2008 12:37:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9276235http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=9276235http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9138724<div align="right" dir="rtl">זרעי קיץנישאים ברוחמעירים זכרונותמעוררים ערגונותזרעי קיץ באים בנחירייםורומזים איזה קיץהולך להיות. לא יאומן, אבל הפחדים שלי, הדיכאונות שלי וכל הרגשות שהעדפתי להדחיק - התקיפו אותי בגלל בית של שיר אחד שהפך אותי פתאום למשהו אחד, משהו שאני מדחיק כבר שנים, משהו שלא רציתי שיצא החוצה. העדפתי תמיד להסתיר מתחת לשטיח. במשך השנים הרגשתי שאני רואה דברים. אנשים שקצת מבינים זיהו את זה אצלי וזרקו לי משפטים בסגנון "אתה חייב ללכת וללמוד" אבל אני העדפתי שלא, לא כרגע. הדבר ההזוי הזה גורם לי לחשוב בצורה לא הגיונית, לדמיין תמונות, לדמיין אירועים, לדמיין דברים שאולי יכולים להופיע בעתיד. אני לא איזה מכשף, מבחינתי זה תמיד היה דה זה וו מהסוג המוזר, כזה שאתה זוכר לעומק, עד לפרטים הקטנים, ואתה מפחד ממה שיכול להגיע בהמשך. פתאום, בגלל כמה מילים של איזה שיר קסום אחד אני רואה אנשים שאני אוהב, ילדים שיצא לי להכיר בשנים האחרונות ואותן התמונות תוקפות אותי שוב ושוב, עד שעכשיו - אחרי שהעדפתי להשתיק את עצמי, פתאום זה החליט לצאת, כאילו שלא בשליטתי. זה לא הגיוני שבשנה הבאה הם יתגייסו הם, ואולי גם א</div>Tue, 06 May 2008 23:00:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=9138724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=9138724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8955536<div align="right" dir="rtl">כל כך הרבה זמן שלא עידכנתי פה נראה לי משום מה שהדבר הזה שאני עושה עכשיו, הכתיבה המהירה מול המסך הלבן הבוהק הזה משהו שלא עשיתי כבר חודש או אפילו יותר. אז מה אני רוצה? לא יודע. יש לי רשיון, הולך לי אחלה בלימודים ובמבחנים, תיאטרון זורם ומתקדם למקומות טובים אני מעורב בכל דבר אפשרי בערך - מספר מחזור כיתתי, שכבתי, טקס סיום יב', יום השואה ובקרוב נתחיל חזרות מטורפות לתיאטרון, אולי מתישהו נתחיל אפילו את המופע סיום ואז בכלל אני אתחיל להיות מעורב בכל דבר אפשרי שקיים בערך. את ליל הסדר אני הולך לבלות בתורכיה עם המשפחה - ככה לפחות מתכננים ההורים שלי שניה וחצי אחרי הבגרות בתיאטרון אני מתחיל סשן מטורף של לימודים למתכונות ובגרויות בדיוק באותו זמן אני הולך לשלב את יום השואה עם תרומת דם שכבתית שאני מתכוון לעזור לארגן מה עוד? אני אעזור בעריכת סרט הגמר של תום אעזור קצת בהפקה של סרט הגמר של רינה מה עוד? אני הולך לצלם קליפ של יערה ומעיין, אחד הדברים שהולכים להיות מגניבים בטירוף ושווים בטירוף מה עוד? ביום חמישי הקרוב אני ועדי הולכים לגן יבנה עד שישי בבוקר - לבית אפל, הפ</div>Mon, 07 Apr 2008 20:40:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8955536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=8955536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8892087<div align="right" dir="rtl">נמאס לי מה"ביטניק" הזה מול העיניים כל הזמן!!!!!! אז פרצתי לו לבלוג. ווהו! אז קיצר... אמממ... I LOVE YOU BABY שלך עם הרבה ביטניקים בכיס ואהבה באוויר</div>Thu, 27 Mar 2008 21:51:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8892087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=8892087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8752390<div align="right" dir="rtl">אבל משעשע</div>Tue, 04 Mar 2008 17:31:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8752390http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=8752390http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8693040<div align="right" dir="rtl">זה משהו שקורה מעצמו. אין לנו שליטה. לעולם לא תהיה. ובכל זאת, בלי לשים לב, אנחנו לא מפסיקים לחשוב שהשמש היא בשלטתנו. כולנו בטוחים שאם משהו קורה, זה חייב להיות קשור אליינו. ככה אנחנו מסתכלים על החיים. בלי לשים לב, אנחנו קובעים לעצמנו את מסלול החיים. ימים שלמים יכולים לעבור בתחושה של החמצה ורגע אחד של שבירת שיגרה יכול לעורר בנו פתאום אושר שאין כמותו. דוד שלי הגיע לארץ לחופש עם החברה שלו. הוא חי באיטליה. מתעסק בקולנוע טלויזיה ועניינים אחרים. בעיקר עורך מצלם ומביים. ולחשוב שהוא בכלל הצייר והפסל הכי טוב שפגשתי. הפעם האחרונה שהוא היה בארץ הייתה לפני שנה. שנינו היינו עסוקים נורא. היו לו המון סידורים ולי היה מסע ישראלי על הראש. ביום היציאה למסע, כמה שעות לפני שנסעתי לבית הספר - בלילה ההוא של ה11 בפברואר, בילינו בתל אביב, דיברנו, צחקנו, שתינו, אכלנו. היה לנו כייף נורא. ואז נסעתי. הוא היה בארץ לשבוע, כשחזרתי הוא כבר נסע. ב13 השנים האחרונות הוא חי באיטליה במקרה הטוב- אפשר להגיד שאני מדבר איתו בטלפון פעם ב4 חודשים. סבא וסבתא שלי מצליחים לדבר איתו בשיחות קצרות ומצחיקות פעם</div>Sat, 23 Feb 2008 21:23:00 +0200tomerkar1@gmail.com (תומר הבלוג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62478&blogcode=8693040http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62478&blog=8693040