http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234you can't put me up on any shelf because I came here alone and I'm gonna leave by myselfheCopyright 2026 poly.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234http://f.nanafiles.co.il/upload/52006/IsraBlog/62234/misc/6117148.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=11725243<div align="right" dir="rtl">דחף עז לכתוב, ופאום נזכרתי שהיתה לי כאן פינה. דווקא יפה פה. בדיוק שנתיים מהפוסט הקודם... מעניין. אני מחפשת קשר אנושי, ולא חסר לי כלום. החיים טובים פחות או יותר. יש לי את כל מה שרק אבקש, חוץ ממה שאני מבקשת רק בראש שלי. אם אין לי אומץ להגיד את זה בקול כנראה שלא מגיע לי לקבל את זה. אני מנסה לתאר את החוליה החסרה, את הכבל הרופף, לא יכול להיות שבזה החיים הטובים מתמצים -שאיפה מתמדת לעוד וציפייה והמתנה. מתי אני ארגיש את העכשיו, בלי לחשוב על האחר כך? שנים עברו, ושום דבר לא השתנה, 13, 16 או 20 השיר בראש שלי לא השתנה. איפה הכפתור פורוורד? </div>Sat, 17 Apr 2010 22:06:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=11725243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=11725243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8932045<div align="right" dir="rtl">אני חולמת בהקיץ... צבא. אני כבר קצת יותר מחודשיים וחצי בצבא.. אני לא חיילת. לפחות לא מרגישה אחת. והמעברים. זה הדבר הכי קשה. כרגע אני בקורס. יוצאים כמעט כל שבוע (סגרנו שבת אחת בינתיים, בהקפצה) ואני פשוט מנסה להימנע ממחשבות מסוימות כגון העובדה שאני חוזרת לצבא אחר כך או כשאני בצא על העובדה שאני אהיה בבית כי שני העולמות האלה נראים לי הכי נפרדים בעולם, אני לא אותה אני בצבא ולא אותה אני בבית, ואני פשוט לא מצליחה לחבר את הנקודות. קצת על הקורס שלי (ככה שאני אזכור באמת מה היה) אז אני בקורס ראיון (מאבחנת פסיכוטכנית), השלב הראשון שכלל ם טירונית היה שוקיסטי בשבועיים הראשונים, עד כדי כך שחשבתי שכל דבר קטן עלול לגרום לי לפרוץ בבכי או לצחוק בטירוף, וזה קרה מספר פעמים(לשם ההשוואה לרוב אני די מאופקת, בקטע של הבכי לפחות...) אבל הוא היה קל, טכני, נוח, לא כל כך מבולבל ויותר ברור עכשיו כשאני בשבל השני אפשר להעריך את הראשון יותר. ואז הגעתי לשני, אני לא מאמינה שכבר ככה טסו להם חמישה שבועות בתוך השלב המטורף הזה... אני לומדת לראיין, אני חושבת שבחיים שלי לא התמודדתי עם דברים כאלה, להישאר ערה בזמן שמתנה</div>Thu, 03 Apr 2008 21:44:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8932045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=8932045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8397637<div align="right" dir="rtl">Maybe we'll be butterflies... אני מרגישה כל כך לבד. ולא בגלל שאין סביבי אנשים, חלילה, יש לי אנשים אבל מרגישה כאילו הצלחתי לעטוף את עצמי בפצפצים... כן כן אלה שתמיד באים עם דברים שבירים. אני מפחדת להישבר, דווקא עכשיו על הסף של כל הדברים הרישמיים שקורים. למרות שהם לא צריכים ממש לשנות, אבל הם כן משנים, ואני לא חושבת שאני טורחת להסביר את עצמי כמו שצריך, ובסופו של דבר, אני נשארת לבד, עם עצמי, ועם הניסוחים המתחמקים שלי, המבטים הלא מחייבים, נוגעת לא נוגעת. זה כואב לי. שזה נגמר איתה, פרידה. אני לא טובה בהן, לא היו לי הרבה כאלה שהיו כה סופיות ולא מרצוני, ובאמת שחשבתי על זה הרבה. אני חושבת שזו הראשונה שלא קשורה למוות. איך מתמודדים עם זה בכלל. מי המציא אותן הפרידות המוזרות האלה: הנה אדם נחמד שינעים את זמנך בעולם- לא רגע, את לא יכולה יותר לראות אותו. למרות שהוא פה, בחיים, עושה הכל כרגיל, וגם את חיה את חייך, רק פחות אותו אדם. לא רציונלי כלל. דבילי אפילו. אבל די להכחשה. זה קורה ואני צריכה להתמודד. ואני צריכה להתחיל לדבר. להתעצבן כשאני עצבנית, להיות עצובה כשאני מרגישה עצב, ולא לחייך</div>Fri, 11 Jan 2008 02:08:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8397637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=8397637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8292124<div align="right" dir="rtl">to take me out of your view ויש ימים שהכל נראה אבוד. לאחרונה, או לא לאחרונה (כי יכול שהייתי נהדרת בהדחקות בזמן שבין לבין) אני פחות ופחות מוצאת טעם להכל. לא, אני לא אתאבד. זה מטופש. נראה לי... פשוט, אני מרגישה כאילו אני מחכה המון זמן. ולא זה לא בגלל שאני באמת מחכה המון זמן (לגיוס). זה מרגיש כאילו חיכיתי וחיכיתי ואני עדיין מחכה, ללא קשר למה שקורה סביבי. מבחוץ. זה מרגיש שכל דבר שאי פעם עשיתי היה הכנה למשהו שאמור לקרות, בקרוב, שינוי שצריך לקרות. ואני מרגישה שהפער ביני לבין עצמי רק גדל... אני לא מחוברת למה שאני מרגישה, לא פועלת על פי זה. וכל זה מוריד לי יותר ויותר את הרצון לנסות ולהמשיך. מה כל זה שווה אם אין לי תוצאות?</div>Fri, 28 Dec 2007 00:59:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8292124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=8292124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8179599<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי כאן המון זמן, אבל אני רוצה לכתוב את זה כאן. אני כותבת לך, כי אני לא יכולה ממש לכתוב לך, או לדבר איתך. אני לא בטוחה בעצם למי מכן אני כותבת, שתיים, אתן כל כך שונות, אבל אני חושבת שאני מכירה את שתייכן. למרות שאותך אני מכירה רק כמה שעות ואותך כמה ימים (במצטבר...) אלייך, יש לי כמיהה שלא הרגשתי הרבה זמן, תודה על זה אני מניחה, שגרמת לי להרגיש ככה, אולי היה עדיף לפגוש אותך מאשר לא לפגוש אותך, למרות הטעם הלוואי הנורא הזה של העוד. ואלייך, יש לי אהבה, של חברה טובה, מאוד טובה, יותר מדי טובה למצב שלנו. אני יודעת שאני אראה את זה מחר. ואני אתחרט שכתבתי את זה וכמה חשיבות אני נותנת למשהו כל כך חסר חשיבות, אבל זה מה שקורה כמתאהבים לא? אני מתאהבת במה שלא אפשרי כי זה לא אפשרי? או כי זה פשוט ככה...? איפה את?</div>Thu, 13 Dec 2007 00:20:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=8179599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=8179599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6794466<div align="right" dir="rtl">הי (: משעמם לי באופן מוזר ועל כן אני אכתוב, אולי זה יוציא את המוזר משעמום. היום אני בבית מבחירה, קצת מנוחה מכל ההתרוצצות הזו, אבל מסתבר שלא משנה מה אעשה אין מנוחה, אולי דווקא כשאני עושה פחות אני עייפה יותר ומוטדרת יותר. הזמן הריק מאפשר לי לחשוב יותר מדי... אני כועסת על עצמי, לפעמים או תמיד, אבל לא על אנשים אחרים, למה? אני כועסת על עצמי בעיקר בגלל שאני תמיד מצפה שבמקרה של נס, ובאופן טבעי , באיזה דפוזיה מופלאה בחלל אני אכיר אנשים חדשים, ויהפוך לאדם שתמיד רציתי להיות. האמת הכואבת היא שבמציאות זה יותר כמו עירבוב חומר לא קוטבי עם מים - שום דבר ממש מרגש לא קורה. וזה מעצבן, העיסוק האובססיבי הזה, למה אין איזה אבקת אינסטנט להפסקת תהליכי מחשבות פראנואידיות שתהפוך אותי לאדם הפלסטיקי והמופלא שכל כך הרבה יותר קל להיות. נמאס לי להיות אכפתית ומבינה. די להבנה. למה אני מעולם לא הצלחתי לשים את ההבנה שלי בנפרד מהאמפתיה שלי ופשוט להתפרץ על מישהו כמו שמגיע לו. אולי אז לא הייתי מגיעה לכתוב כאן. רחמים עצמיים זה לא לעניין. ואני לא מרחמת על עצמי, אני סתם מתלוננת. זכותי. אולי אם כתבתי א</div>Fri, 22 Jun 2007 22:18:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6794466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=6794466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6699197<div align="right" dir="rtl">אנחנו כל כך מפחדים כל הזמן. מהכל. מכולם. ממלחמה, משלום, מהומואים, מדתיים, מביקורת, מחוסר תגובה ואנחנו עדיין מפחדים מהיטלר. הכל במדינה הזאת מונע מפחד והרצון להספיק כי אנחנו גם כל כך מפחדים שזה יגמר. מה שנעשה עכשיו יהיה זמני, לכרגע, בהתאם לאן שהרוח נושבת כי מי יודע מה יהיה מחר, נכון? כל כך מכעיס אותי לפעמים, שאף ילד לא יוצא מהקהל וצועק. שמישהו יעלה את האבסורד הזה על סדר היום. אז הנה... במדינה יהודית-דמוקרטית עכשיו שנת 2007 מסתמנת תמיכה סוחפת בחוק לא דמוקרטי בעליל, ואני בהחלט יכולה למנות עכשיו את כל זכויות האזרח עליהן הוא עובר אבל אני לא ילאה אתכן בכל מה שלמדנו באזרחות. זה מחליא אותי, השאיפה והרצון להתקדם בארץ הזו על גבו של אחר ובכל דרך אפשרית. הבחירות לנשיאות- זה היה חלק מן המניעים להתקדמותו המגוכחת של החוק הזה בכנסת, הממשלה הזאת הפכה להיות שוק חוקתי וכללי המשחק מזמן כבר הופרו לטובת הנאות אישיות ו"תיקונים" זמניים. כמו בובות קטנות וחסרות מנוחה, המנהגים של המדינה הזאתי מתרוצצים בין הרצון לשמור המשרה שלהם ולבין הצורך שלהם לעבוד בה, הם כל כך דואגים לשמור על המעמד שלהם שהם שכחו</div>Sun, 10 Jun 2007 14:53:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6699197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=6699197http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6696916<div align="right" dir="rtl">רק בשבילי.... כשתהיי שם זה יהיה כמו פרפר. כל כך חסר מאמץ שאני לא ארגיש שהתאהבתי ואת לא תרגישי שאת שם והכל יהיה חסר חשיבות חוץ ממך וממני כשתבואי את פשוט תהיי בלי שאני אבקש ואני אדע שאת שם בלי שתגידי הכל יהיה כמו הטבע. כל כך אלוהי וכל כך חסר מאמץ שאפילו לא מרגישים. חזרתי? המלצה פוסטית, כי כבר אי אפשר בלי זה... School Night - Ani DiFranco My Humps - Alanis Morissette (בין הקאברים האדירים ביותר ששמעתי לאחרונה) (:</div>Sun, 10 Jun 2007 02:19:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=6696916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=6696916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=4726391<div align="right" dir="rtl">טוב האמת היא שלא. הזמן האחרון הפך לפורה מבחינה יצירתית בשבילי. כיוון שלא ביקרתי הרבה זמן אני אפנק את קוראיי הדימיוניים בפוסט ארוך וממושך שיגולל את כל מעשי מאז תחילת החודש שעבר... . או קיי... אולי זה לא היה רעיון מוצלח במיוחד... אפילו הנקודה הזאת פה למעלה היא מעל ומעבר למה שעשיתי. אך בכל זאת כנראה שהעברתי את הזמן איכשהו(או שכל החיים האלה היו אשליה גרועה בכלל לא שלי). רוב החופש הזה שימש לי כהתפכחות מהבועה המרובעת שלי לכך שלהשיג אנשים שיענגו אותך פיזית לא כל כך קשה. לפחות לאנשים אחרים זה די פשוט... יום אחד אני יבין איך עושים את זה. בנוסף נחגגו כמה וכמה ימי הולדת... ללילך המקסימה שהספיקה להשיג לעצמה חברה לכבוד הSweet 16(אני לא מקנאת, אני לא מקנאת ,אני לא מקנאת). לדפני הנפלאה שהפכה לבת 17 ועכשיו יכולה לעשות טסט ולהתחתן בכמה מקומות שהם לא פה. וגם לאנשים שקצת מפחידים אותי... אז לא נזכיר אותם. אזהרה: בולשיט פילוסופי, ניתן לדלג. לאחר ישיבה ממושכת עם עצמי הגעתי להרבה תשובות לשאלות פילוסופיות עמוקות (אלה שעולות כשבאמת אין מה לעשות, כשאפילו הטלוויזיה כב</div>Sun, 27 Aug 2006 01:48:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=4726391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=4726391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=4415499<div align="right" dir="rtl">To Stop. קיץ, הפצצות בצפון ושינה על מזרוני שטח. לא ככה דמיינתי את תחושת החופש. שהוא בכלל לא כל כך חופש. יש לי זמן, אם ככה אתם מגדירים חופש, לעשות כל מה שאני רוצה. אבל מה אני רוצה בכלל? יש לי תחושת רוויה, כאילו כל דבר שאני אעשה ילווה בתחושת שיגרה מחליאה. קיבלתי מתנת יומולדת, באיחור אופנתי. תודה (: כיף לדעת שאוהבים אותי כל כך. בכל מקרה שיהיה לכם כיף שם במקלטים או סתם מול הטלוויזיה. אל תראו חדשות, זה שורף תאיי מוח. :) המלצה פוסטית, ברוח הפטריוטיות (בעצם לא, אבל תליתי דגל אז אני פטורה משאר אקטים שכאלה) : Girl On The Wing - The Shins נ.ב - ב22 לחודש יולי (הנוכחי) תתקיים הופעת מחווה ללהקה מאוד אהובה,The Deftones בבארבי תל אביב. סתם, אם בא לכן לבקר.</div>Mon, 17 Jul 2006 14:28:00 +0200hpl@hotmail.co.il (poly.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62234&blogcode=4415499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62234&blog=4415499