<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>dasha</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 dasha the gratest. All Rights Reserved.</copyright><image><title>dasha</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/94/07/62/620794/misc/17990397.jpg</url></image><item><title>קליפ ורגשנות יתר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13622231</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ראשית כל שווה להתחיל עם הקליפ. התחיל כקליפ לקליפ-צעיר, ומזמן הפך לסתם פרוייקט מעצבן בקולנוע. 
http://www.youtube.com/watch?v=PcX_1SlsXRQ&amp;amp;feature=youtu.be
תגובות יתקבלו בברכה. 


איך אני מסבירה לו שאין לי מושג מה אני חושבת עליו? ושאני תחום מזעזע לכנס אליו?
פ&apos;פפפפ, בנות.. אפילו אותי אנחנו מעצבנות.
בכללי, אני עצבנית כל היום... שיהיה... בקרוב ל&quot;ה.... משצים, ניפגש שם (;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Jan 2013 23:34:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13622231</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=13622231</comments></item><item><title>פרק ראשון (הארי פוטר פאנפיקשיין)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13620483</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פיק מזדמן שמצאתי במחשב. תהנו. תגובות בונות וסתם תגובות מתקבלות בברכה.

פרק ראשון.

הראשון לדצמבר נחשב לשיא עונת המבחנים, ובכל זאת, את אחר הצהריים של הראשון לדצמבר אני ביליתי ליד האגם עם סיסיליה בואר. למען האמת קבענו להפגש שם ללמוד למבחן, אבל בסופו של דבר לא ממש יצא לנו לעשות את זה. אפילו לא יצא לנו לעשות את מה שאנחנו עשינו בדרך כלל, בצהריים ההם רק דיברנו. אני דיברתי, היא בעיקר צעקה. &amp;ldquo;מי אתה בכלל חושב שאתה?!&amp;rdquo;, היא הגיעה לטונים שיכולים לשבור זכוכיות.
&amp;ldquo;סיסי, אני מצטער, אני פשוט לא בנוי לזה כרגע, יש לי את הלימודים ו-&amp;rdquo;
&amp;ldquo;אתה חזיר&quot; היא הכריזה בחגיגיות והסתלקה משם במהירות, בועטת בשלג הרטוב ברגליה. הגרביים שלה בטח נספגו מים, אבל היא המשיכה להתרחק בעקשנות עד שנעלמה מאחורי סבך השיחים. 
האגם הקפוא מולי בהה בי בזמן שאני בהיתי בו. &lt;span style=&quot;font-family: tahoma;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 04 Jan 2013 20:49:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13620483</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=13620483</comments></item><item><title>למה פולין</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13594515</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
יש מיליון סיבות למה לא. 
את כל השיקול על &apos;לנסוע או לא לנסוע&apos; התחלתי מלפתוח גוגל, להקליד &apos;בעד ונגד המסע לפולין&apos;. גוגל, כעבד נאמן מצא 2600 תוצאות. 
אם נצא מנקודות הנחה שאחרי 2000 תוצאות, מנוע החיפוש מתחיל להפנות אותך לאתרים שכבר ראית, אז כבר מדובר ב-600 דעות פחות. אבל אני לא הולכת לקרוא 2000 דעות של 2000 אנשים, יש לי פרוייקט בקולנוע להגיש, ומתמטיקה לתרגל, ותנועת נוער להשקיע בה, ומבחן באנגלית להתכונן אליו. אני מעדיפה לעשות חישוב מהיר- אם נצא מנקודת הנחה שכל תוצאת חיפוש מסמנת דעה- בעד או נגד, ושהדעות חלוקות באופן שווה, אז את כמות הדעות נגד נמצא ככה:
2000:2=1000 (המורה שלי למתמטיקה צריך להיות גאה בי, חישבתי את זה בלי מחשבו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 15 Dec 2012 22:26:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13594515</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=13594515</comments></item><item><title>חזרה לבלוגידה אחרי המון המון זמן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13593991</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מצדיקה העלאת תמונות בתפזורת...
ביום שלישי בערב חזרתי משלושה ימים במדבר יהודה עם המש&quot;צים (מחוז דרום, למי שתהה. שליטע וזה). היה מסובך, וקשה, ומוזר, וחוויה נפלאה. 
אם חשבתי שאני אוהבת את המורה שלי עד עכשיו, אז אני בטוחה. ואם חשבתי שאין צוות יותר מדהים מהצוות הדרכה בבצפר, אז עכשיו אני בטוחה. והמשצים בבצפר מדהימים. והאנשים מסויימים אני כל כך אוהבת עד שזה עולה לי על כל העצבים. ויש לי חברים מדהימים.

זה לא שזה אכשהו קשור... סתם רציתי לחלוק
מריבה רנדומאלית של זוג ספרדיקוצים בטוסקנהאבא ובן ליד גן שעשועים באיטליה
אחד החברים הטובים שלי

אישה רנדומאלית מצלמת בשוויץ


תפזורת כבראמרתי?
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 15 Dec 2012 17:04:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=13593991</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=13593991</comments></item><item><title>מילותיו האחרונות של הספן/ד.ל/1.1.1.-2.1.10</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11517163</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מצטערת על הפוסט הקודם, המחשב שלי לא בסדר, הוא צולע.הינה אותו הפוסט, בתקווה שזה כן עובד.זה בטח הסיפור הכי קלאסי שכתבתי אי פעם, עם הרעיון הכי חרוש, אבל אני מאמינה שזה לא בא מתוך שום מקום.מילותיו האחרונות של הספן/ ד.ל

אישה בשמלת כותנה אדומה עמדה מאחורי דלפק העץ
הישן, נרות יחידים מאירים את הכתם הרטוב בקיר אליו מכוון מבטה. תלתלי הפחם שלה
פזורים בפראות על עורפה הלבן ותחת עיני האיזמרגד הגדולות כתמים סגולים כהים, כאילו
לא ישנה כבר ימים.

גבר גבוה במדי צבא ניכנס ומתישב. הוא מזמין
לעצמו בקבוק רום, מספר שחברו יבוא בקרוב, אך זה נשאר בשדה הקרב ודמעות פחד קפואות
על לחיו החיוורות מקור לנצח. 

בקבוק הזכוכית נופל ומתנפץ לחלקיקים על הריצפה.
האישה מסיטה את מבטה מהנקודה הרטובה שבנתיים גדלה מעט ומורידה מהמדף בקבוק חדש
לפני שהגבר מבקש. היא נוטלת כוס גדולה ושקופה ומוזגת לעצמה מן המשקה- כמה שהכוס
תוכל להכיל. שאר תכולת הבקבוק שייכת לחייל הבודד שיושב מולה. 

&lt;p class=&quot;MsoNormal&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 10 Jan 2010 23:29:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11517163</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11517163</comments></item><item><title>לילה עם עציץ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11403658</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;איך שהוא יושב שם לידי, ולא אומר לי כלום. מספר שהכל רע, וחוזר לשתוק. אני לא יכולה לעזור, אני לא יכולה לנחם, אני לא צליחה אפילו לתת חיבוק בלי שאריות מהרגש.הוא עדיין האדם הכי אהוב עלי, הוא עדיין האדם הכי יקר לי, הוא פשוט לא רואה.שמחתי. עצובה, אבל שמחתי בעצב.ורציתי לבכות כי היה לי כל כך עצוב.אני שונאת פרחים.בבקשה, למה אתה לא יכול לספר?אני רוצה לדעת מה עובר עלייך, אני רוצה לעזור!אני כמעט נישברת.אם אתה לא רוצה אותי שם תגיד.רק תגיד, אני אלך. אני אשב בפינה ואשתוק, מבטיחה.תמיד שנאתי אנשים שלא אוהבים את עצמם, למה דווקא את זה אני כל כך אוהבת?!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Nov 2009 03:01:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11403658</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11403658</comments></item><item><title>לוגאן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11334498</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לקטע הזה אין פואנטה ואין המשך, הוא פשוט תרגיל נגד מחסום כתיבה קטן שנוצר לי אחרי מריבה מסויימת עם מישהו מסויים שאת שמו לא אגיד, למרות שהוא בטח לא קורא כאן. אה, אם כבר: מסתבר שלי קצת יותר קל לכתוב כשאני עצובה, אבל אתה צודק, הרבה יותר אנשים כותבים כשטוב להם. אז הינה: תרגיל נגד מחסום כתיבה, סדרה של סצנות שעלו במוחי. לוגאן&lt;w:lsdexception locked=&quot;false&quot; priority=&quot;9&quot; qformat=&quot;true&quot; n&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 21 Oct 2009 17:50:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11334498</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11334498</comments></item><item><title>על ענן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11307211</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלשום, בזמן שירד הגשם בראשון, אני חושבת שראיתי מהחלון ילד על ענן. אני חושבת שראיתי מהחלון ילד על ענן, שישב וטיפטף טיפות אחרונות של גשם, ואז ניגב את עינייו עם השרוול. ניגב את עיניו עם השרוול והגשם פסק, והעננים התפזרו לאיטם, ואחרי כמה דקות, כבר לא ראיתי את הענן שעליו ראיתי ילד. אמש, כשהייתה סופת ברד, רעמים וברקים, אני חושבת שראיתי מהחלון ילד על ענן. ילד על ענן שעמד ורקע בריגליו בזעם, וצעק וזעק, וחשב שאיש לא שומע. איש לא שומע, אבל האדמה מרגישה את הילד הכועס על הענן. הילד הכועס על הענן נעלם יחד עם הסופה, אבל ידעתי שהארץ לא תשכח אותו לעולם.היום, כשהשמש עמדה בשמיים, ועננים שתו לאיטם, ראיתי ענן, בלי ילד. בלי ילד שבכה או רקע ברגליו, ולא צעק, ולא זעק, ולא טיפטף דמעות. את הילד על הענן לא ראיתי.לא ראיתי את הילד של העננים, אולי כי נמאס לו במשך שנים לשבת על ענן. לשבת על ענן זה משעמם אחרי הכל. אחרי הכל, אולי הוא נפל מהענן, ומצא אמא ואבא, ולא רוצה לחזור. ומחר, אם ירד גשם, אולי אראה אותו שוב ואצעק לו שהתגעגעתי אליו היום. אולי הוא יגיד לי שלום, הילד שגר על ענן. אני מקווה שטוב לכם, אני אוהבת אותכם מאוד,&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 10 Oct 2009 02:05:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11307211</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11307211</comments></item><item><title>פרק קצרצר- אירוניה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11219352</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הסיפור מתחיל להבנות כמו סדרת דרמה... לצערי אני לא יכולה לצלם את זה, אבל הייתי יכולה... זה היה יכול לצאת שווה. פרק קצרצר, יותר חלק מקדם... זה כמו חלק א&apos; כזה... כן, חלק א&apos; ווקשה:פרק 3- אירוניה, חלק א&apos;&lt;w:lsdexception locked=&quot;false&quot; priority=&quot;39&quot;&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 05 Sep 2009 13:26:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11219352</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11219352</comments></item><item><title>טרגדיה, פרק 2.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11184219</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן כן, אני יודעת, זה קצר ולא מה שרובכם ציפיתם לו. תתמודו הקטע המעניין הוא בפרק הבא.&lt;w:lsdexce&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 24 Aug 2009 03:09:00 +0200</pubDate><author>t_r_d3@hotmail.com (dasha the gratest)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=620794&amp;blogcode=11184219</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=620794&amp;blog=11184219</comments></item></channel></rss>