http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078המסע שליheCopyright 2026 בלונד. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078http://f.nanafiles.co.il/upload/122004/IsraBlog/62078/misc/1233053.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11769794<div align="right" dir="rtl">הלכתי לבנק. ישבה מולי הפקידה הבלונדינית הקשוחה שנתנה לנו את המשכנתה. לאחר ריצות וטלפונים אינספור, כולל הרמות קול, הצלחתי להשיג את המסמך הסופי המעיד: הדירה נרשמה על שמנו בטאבו. שמחה וטובת לב שלפתי את המסמך בפניה, צוהלת: "זהו?" הפקידה החמיצה את פניה, החמוצות ממילא: "אני צריכה עוד עותק חתום". "מהיכן אני צריכה להשיג עותק נוסף?" שאלתי, מבועתת. "את שואלת אותי?"פלטה ביובש, וחזרה לעבור על תיק של מישהו אחר. הוי, פקידה קשוחה בבנק למשכנתאות, על פי משפט שלך יישק דבר.בייבי מתקשר ומודיע לי ששכחתי את המפתחות של הבית תקועים בחור המנעול מבחוץ, והלכתי. ראש כרוב...רציתי להמשיך לסנדלר כדי לתקן את הסנדל הימני שלי, ההוא שקניתי בחנות "אופיס" בלונדון בימים כל כך מאושרים. אבל שוד ושבר, בכלל שכחתי את הסנדל בבית. השמאלי תוקן בקיץ שעבר לאחר שנקרעה בו רצועה. אחרי התיקון נפער לוע גדול בסולייה של הימני. מן הסתם עד שאזדמן לסביבה של הסנדלר יעברו עוד אי אלו ימים ארוכים.השמלה שקניתי לחתונה של אחי כל כך אהובה עלי. עכשיו צריך לרכוש בגד חדש לבייבי, שילבש באותו אירוע. מה תרצה ללבוש, בייבי?וכמובן, ביקור נוסף אצל ההורים, עוד</div>Sat, 08 May 2010 11:43:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11769794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11769794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11762055<div align="right" dir="rtl">לחרוש את גופך בזרועותי כמו פעםאתה הכי אוהב שאני עושה לך נעים בגב עם הציפורניים הקצרות, הצבועות שלישאני מתווה בהן כל גבעה וגבעה בגבך המתנשם מעליואתה עוצם אותן חזק ומקווה ומתפללפעם לא היינו מתפללים לזה, הכול היה טבעיהיום הטבע אינו מספיק אבל כמה שהוא יפה, כמה אלוהינבראנו להיות כאן ועכשיו ולא משנה מה התוצאהעמוק וחזק יותר מאי פעםבלי לחשוב מה יקרהבלי לפקוח את העיניים אבל פוקחת רק לשנייה ורואה אותךאני רואה אותךאני רואה אותךאני רואה את נשמתךאני רואה את עוצמות הכאב ואת התקווה החנוקהאני רואה את האהבה העדינה שלך אלי מבין הדמעות השוטפות את עפעפיאני שומעת את איוושת העלים המחוֹללים בחוץאני חשה את הטעם המתוק בפיולמטה השכנים עושים מסיבההילדה שלהם משחקת בחצראנחנו כאן אתה ואני, אני ואתהקומה אחת מעליהםועוד שאיפה ועוד נשיפה בדרך, במסעברקע מתנגן הפסקול שאותו זקן לבן הכין בעבורנולא מה שביקשנו לא מה שבחרנואבל הנה מה שקיבלנואת האהבה הזאת אחר הצהריים, ותו לאאת כל זה ראיתי בעיניך בשבריר של שנייה פקוחה, את כל זה קראתי בנשמתךועכשיו שוב העין עצומההנפש מקשיבה לשירת העשבים הצומחים בחוץוחודש מאי התחיל כברעל לוח השנה</div>Tue, 04 May 2010 17:08:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11762055http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11762055http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11505572<div align="right" dir="rtl">יום סוער היה היום, סוער במיוחד. עקב מצב רפואי מעצבן ולא צפוי, היום התחיל בעוד בדיקה רפואית אחת מני רבות שעלי לעבור. קמתי בעצלתיים, התחלתי לנהוג ומחשבות מציפות את ראשי. בהיסח הדעת לא שמתי לב שאני צריכה לפנות ימינה (למרפאה), אז עמדתי ברמזור ישר (לעבודה, מתוך הרגל). ברגע האחרון שמתי לב למחדל, והיות שזה כביש מהיר לא הייתי מגיעה לתור שנקבע לי אם לא הייתי חותכת ימינה. אז חתכתי, מתמרנת, עליתי על אי תנועה, זורקת לאוויר אלפי קללות, ופניתי ימינה. המחשבות המשיכו והמשיכו להציק, ותוך כדי כך לא שמתי לב, לא ראיתי! נשבעת! שאני נכנסת לכיכר תנועה ושמכונית נוסעת בכיכר. נסעתי לתוך הכיכר, גורמת בעל כורחי לשלל חריקות, מאחורי נעצר בחריקת בלמים אוטובוס, משמאלי נתקעה המכונית שנסעה בכיכר, מעוצמת הברקס הפתאומי גם נכבה לי האוטו ונתקעתי ככה בכיכר, מתביישת אפילו להרים את המבט, כי ברור שזה היה באשמתי. תודה לאל, לא היו נזקים. התנעתי, ירוקה מרוב בהלה, ונכנסתי לחניה של הקניון. עד שמצאתי חניה בפיתולים התת קרקעיים ההם, לקח עוד כמה זמן, ואז עליתי ללא כל אנרגיה למעלה. המרפאה נמצאת בקומה 1. ישבתי לקפה שהיה חזק מדי,</div>Tue, 05 Jan 2010 16:53:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11505572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11505572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11498460<div align="right" dir="rtl">הבלוגרית האהובה עלי ביותר בזמן האחרון, נעלולה המתוקה, כתבה פוסט חדש ומרתק המכיל 10 חוויות שופינג שלא כדאי לוותר עליהן. מאוד התחברתי לפוסט, והוא גרם לי לרצות לחזור לימי הכיף של פעם, שבהם הדרכתי כאן כיצד להתלבש, לפתח סטייל ובאופן כללי הבלוג היה קליל יותר מאשר בזמן האחרון. אז הנה השנקל שלי לגבי כל אחת מ-10 הקטגוריות של נעלולה:1. פריט אחד לפחות של מותג-על. אני לא יודעת אם זה נחשב, אבל יש לי מגפיים של "נעלי מרי" שעלותם הרגילה הייתה משהו כמו 2500 שקלים. מצאתי אותם בחנות העודפים של מרי, ברח' דיזנגוף, ולבי עלה על גדותיו כששילמתי עליהם 350 שקל בלבד. הן משמשות אותי כבר כמה שנים בהצלחה רבה ועדיין קוטפות מחמאות. האם יום אחד אזרוק אותן? לא נראה לי.ועוד הרהור על מותגי על: במילנו הסתובבתי ברחוב הקניות, כשלפתע ראיתי התקהלות. מפה לשם הצלחתי להבחין בטום פורד עצמו (!!) שהגיע לכלבו המפואר לשווק את הבושם החדש שלו. לא קניתי את הבושם, אבל נשמתי קצת אבק כוכבים טום-פורדי.2. קנייה בכלבו יוקרתי.בלונדון נכנסתי בנונשלנטיות לסלפרידג'ס, ורכשתי שם סומק של בובי בראון - לא לפני שהמאפר ניסה עלי כמה וכמה מוצרים מהממים של</div>Sat, 02 Jan 2010 12:32:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11498460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11498460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11437581<div align="right" dir="rtl">מהתבוננות בפייבוריטס של הדפדפן שלנו ראיתי את כל מה שעבר עלי בזמן האחרון: קודם דפדוף שמח וקצת חושש, אך מתלהבאחר כך דפדוף מתוך חוסר בהירות וחשש מתגברואז פורומים כדי להבין מה קורהימים על ימים של חיפוש בעלי מקצוע שאולי יעזרוולבסוף אתרים שמטרתם לתמוך ולנחם....... לחשוב חיובי...איזה כרוניקה.אני מאוד מקווה שהאתרים הבאים שאוסיף לפייבוריטס יהיו שוב אתרים של דפדוף שמח וקצת חושש, עם התחושה המרגיעה והחמה בלב שאלו:הים האזין לתפילתי. הלוואי, הלוואי, הלוואי שישמע, וכמה שיותר מהר. אלו:הים, בבקשה שמע את קולי, ותהפוך הכול לטובה. בבקשה, אנא, אני מתחננת. אל תעמיד אותי בעוד ועוד נסיונות, הספיק לי, אני מחכה ומצפה לשיפור וטוּב.מתוך הקושי גיליתי, בעזרתו האדיבה של החמוס החכם שלי, את הדיסק הנעים והחכם "נקודה טובה" של שולי רנד. איזה כותב מוכשר, כמה מחשבה מאחורי כל מילה וכמה אמונה ושאלות שמחכות לתשובות. בדיוק כמו שאני מרגישה, וכנראה גם החמוס. הנה השיר האהוב עלי מתוך הדיסק, שיר מלנכולי ותוהה, כמוני...אייכּה / מילים ולחן שולי רנדריבונו של עולם, אם נדבר גלויותלפעמים א י ן ל י כ ו ח בעולמך להיותאנא מפניך אסתתר?מה אטע</div>Sun, 06 Dec 2009 18:53:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11437581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11437581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11396862<div align="right" dir="rtl">מקומות לא צפוייםלפעמים במובן הטוב (כן!) ולפעמים במובן הנוראי, לצערי.כל היום עסקתי בסידורים והכנות למשהו שאני מפחדת ממנו ולא רוצה לעשות אותו.איך זה יכול להיות אמיתי?איך ייתכן בכלל שכל זה עובר עליי?ויותר חשוב, למה? למה? למה?האם זה פיור באד לאקהאם זה עונש מאלו:היםהאם זה גמול על משהו רע שעשיתיאני כל כך לא מושלמת ועושה טעויות רבותהאם זה בגלל שבשנה האחרונה הייתי מאושרת והגלגל מסתובב ומתהפך לוהאם זה סתם גורל עיוור, כמו ששופנהאואר טען, שהעולם הוא אכזרי באדישותו. אנשים אחרים אומרים לי ממה את בכלל עושה ענייןהרי כל יום אחרים עוברים את מה שאת עוברת. אחר כך שוכחים. מה הם יודעים לעזאזל. הריאני לא מתחילה מנקודה חזקה כמותם...עד שהתגברתי (לא ממש אבל חלקית) על ילדות רעה ועצובהעד שהגעתי איכשהו למצב מתפקד במשפחה במאמצי עלעד שיצאתי מהדיכאון, משהו שלקח לי בסביבות שנתיים ויותרעד שמצאתי את שאהבה נפשי, שזה לא מובן מאליועד שבנינו לנו את הנישה שלנו שאנחנו אוהביםעד שהצלחנו לגשר על הפערים וללמוד אחד את השניועכשיו פתאום "זה" "זה" - הדבר שממנו רציתי לברוח בפוסט הקודם.ואיך מתמודדים עם "זה"אני מנסה לסדר לעצמי את הד</div>Tue, 17 Nov 2009 22:20:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11396862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11396862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11368878<div align="right" dir="rtl">ופתאום חושבת מה אם ניסע ונשאיר הכול מאחור.את הטירוף הזהניסע לסן ג'מיניאנועיירה קטנה ושלווה באיטליהבאמצע שומקוםרק אוטובוסים של תיירים וכמה עסקים מקומייםנעבוד באיזה מסעדה של מקומיים נחמדים עם שפה מתנגנתבערב נחזור לדירה הקטנה שנשכור שםבערבים אני אשב על כוס יין ואערוך ספרים שישלחו לי מהארץלא נחשוב על זהלא נחשוב על מה יהיהנחיה את הרגע ואולי אוכל להתאושש שם קצת מההלם והצרות של החיים כאןבלי פיגועים, בליעבודה מלחיצה במשרדבייבי יוכל לחיות סופסוף כמו בנאדם ולא כמו איזו מכונת הייטקבלי ההוריםבלי המשכנתהלא יהיה לנו דבר מלבד שמיים מגינים מעלינואלוהים שיקשיב לתפילתנושני חדרים ומקלחת קטנהמדי פעם שיחות טלפון קצרות מהארץלא יהיה לי את הגוש הענק הזה בחזה שחוסם ולוחץלא אצטרך לראות את הבחורה ההיא במשרדלא יקפוץ לי השריר של העין מרוב לחץ וחרדהובמיוחד לא אצטרך להחליט החלטות קשותרק אהיה לי בדירתנו הקטנה בסן ג'מיניאנולמטה יש חנויות לממכר מזכרות של פינוקיו וסבא ג'פטואולי שם הכאב יקהה מעטאולי שם יהיה בשביל מה לחיותאוליהמחירים של הדירות עלו עכשיו ואפשר למכור את הדירה שלנולהחזיר את המשכנתה ולהרוויח קצת כסףלרכישת כרט</div>Thu, 05 Nov 2009 18:26:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11368878http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11368878http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11340477<div align="right" dir="rtl">1. השתתפתי ב"חוליה החלשה".2. הגעתי למקום השני ולא לראשון כי הייתה שאלה על ספורטאי מסוים שלא ידעתי.3. השכן שלי מלמטה נוהג לצעוק בטלפון יומם ולילה ואני שומעת אותו מכל מקום בבית.4. הוא גם מארח אנשים ומשחק איתם במשחקי הימורים רעשניים.5. החמוס אוהב לשבת ולשחק במשחקי מחשב בממ"ד.6. אנחנו רואים ביחד סדרות שהוא מוריד לנו וזה מאוד נעים.7. אבל הוא לא מוריד דיסקים ישראליים אלא רוכש אותם כדי לתמוך באמנים.8. בצבא היה קצין בכיר שהטריד אותי מינית.9. שירתי בחיל האוויר והייתי אומללה רוב השירות.10. כי אני שונאת להיות מזכירה ומאוד גרועה בזה.11. וגם הייתי מכינה קפה איום ונורא למפקד.12. מאז למדתי להכין קפה טעים אבל לקח לי שנים ללמוד כמה קפה לשים.13. אני חולמת חלומות מאוד מפורטים וזוכרת אותם.14. החמוס שונא שאני מנתחת אותם כי כמעט תמיד הם גרועים.15. אנשים חושבים שאני הטיפוס הרגוע ביותר בעולם, כשלמעשה זה הפוך.16. אני לא בוכה בסרטים.17. יש לי סבלנות מעטה מאוד לסרטים, אם תוך 7 דקות הסרט לא מעניין אותי אני לא ממשיכה לצפות בו והוא מחוק אצלי לעד.18. אני מאוד אוהבת עבודות יד וטובה בהן.19. אני מתכננת לעשות עבודת רקמה</div>Sat, 24 Oct 2009 11:24:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11340477http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11340477http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11332525<div align="right" dir="rtl">כמו רכבת שעוזבת את הרציף ולא עוצרת בשום תחנה עד סוף היוםככה אני יושבת בעבודה והמוח עובד ועובד ועובדיורדת אל המעצבת שתעשה לי עיצוב לפרויקט חדש ויושבת איתה, מעלים רעיונות, מנסים כל מיני עיצובים. בוחרת עיצוב ושולחת אותו לאישור והערות. אחר כך כותבת טקסט למוצר ומתקנת, מראה לעמית שיחווה דעתו, שוב מתקנת ומשכתבת ואחר כך עוד פעם. שולחת את הטקסט לחוות דעת מדעית, משוחחת בטלפון עם היועץ החיצוני. מזמינה אריזה לפרויקט אחר ונותנת הוראות איך זה צריך להיראות, קובעת דד ליין ומתמקחת על המחיר. מגיעים לעמק השווה אבל אי אפשר לעצור כי בינתיים מגיעה בדואר שליחים דוגמת מוצר מחו"ל, וכמובן שזה דחוף. יושבת להסתכל על המוצר, מגלה כמה טעויות ושולחת במייל תיקונים ושאלות. יושבת עם המנהל לישיבת דיווח שבועי ומקבלת עוד רשימת מטלות.....................רק בארוחת הצהריים אני יושבת קצת להגיד לעצמי שלום וצהריים טובים.שלום לך, מה את עושה פה?ככה עוברים החיים?משהו פה מוזר......(נשימה)</div>Tue, 20 Oct 2009 18:33:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11332525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11332525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11294676<div align="right" dir="rtl">היום קמתי בבוקר והייתי בחופשה, אז הלכתי לפסטיבל אייקון.הלכתי קצת מוקדם מדי, חניתי בחניון רחוב הארבעה, ואכלתי משהו באיזו מסעדה סמוכה. (היו די הרבה אנשים בפסטיבל, גם הרבה אנשים לבדם, כמוני. מכיוון שבייבי עובד בחג ואני לא, הייתי לבדי. ניסיתי לא להרגיש בבדידות) אחרי זה שתיתי קפה והנה הגיעה שעת הסרט שהחלטתי לצפות בו: "טוקיו!"מדובר בסרט הנחלק לשלושה חלקים, ומצייר את האווירה והחיים בטוקיו העכשווית. החלק הראשון הוא היפה ביותר, מאת מישל גונדרי.(אזהרת ספוילר)בחור ובחורה צעירים וחולמניים מתנחלים אצל חברה בסלון. הבחור במאי סרטים אלטרנטיביים שזה עתה יצר איזה סרט הזוי וחתרני. הבחורה מנסה למצוא לשניהם עבודה בחנות מתנות, אבל היא לא מתקבלת כי היא לא כשרונית באוריגמי. החבר מתקבל ועובד כאורז מתנות במשרה חלקית. הבחורה לא יודעת מה לעשות עם חייה, והבחור אומר לה שאין לה שאיפות בחיים... היא לוקחת את זה מאוד קשה. כשהעירייה גוררת את רכושם האחרון, המכונית, ואין להם כסף לשלם את הקנס לשחרור האוטו - הם נותרים בלי כלום. בלילה שומעת הבחורה את בעלת הדירה משוחחת עם החבר שלה בשקט, ואומרת שהיא לא מוצלחת וסתם בטלנית. הבחו</div>Mon, 05 Oct 2009 17:44:00 +0200litera23@gmail.com (בלונד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=62078&blogcode=11294676http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=62078&blog=11294676