http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739behind these green eyesheCopyright 2026 [= ME. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739http://f.nanafiles.co.il/upload/72006/IsraBlog/270335/misc/6675836.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=8318842<div align="right" dir="rtl"> 2007 . * החבר הראשון * התספורת הראשונה (דאוןסטרס) *הסיומת הראשונה (סקסואל) * סיוםהחטיבה והתחלת ביה"ס החדש אורט. * עשיתי קטלוג * התחלתי לעבוד * עשיתי תצוגת אופנה * העגיל בטבור * נהגתי לבד במנחת * התחלתי לצאת לפאבים * כל הבנים התחילו איתי * יצאתי לפורום ולמאסט לראשונה. * הצלחתי לרקוד בלי להתבייש * הניתוח של אמא * החברות החדשות * החצי ביטחון העצמי * העישון בסה"כ 2007 הייתה שנה מאוד קריטית בשבילי, למרות שכרגע אני לא יודעת מי אני ואיפה אני נמצאת . שנה של אומץ, התבגרות, שבירת שגרה, התנסות. מאחלת שחוויותיה של 2008 יעניקו לי ביטחון, ידיעה עצמית, שהמשפחה תהיה בריאה ומאושרת. שאני אשאר אני עם השובבויות שלי. כי זה הכייף האמיתי. ובעיקר ? שכל חלומותיי ייתגשמו . ביי, 2007. היי, 2008.</div>Mon, 31 Dec 2007 16:30:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=8318842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=8318842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=7360176<div align="right" dir="rtl">אז הנה, אני עכשיו פה יושבת בחדר .. נזכרת, מסתכלת, חושבת .. השנה השניה שלי פה בערד. דרכי מועדות אל ביה"ס החדש "אורט " בעודי מהססת ורועדת , צועדת אל שערי המסגרת החדשה. עם תוכניות נחמדות שעומדות באוויר כמו " ניפגש ונשתה את חיינו בבוקר שלפני ביה"ס. " מתכננת אני את המחר. מקווה? רוצה? המ. בבקשה, אלוהים = (אני, אתה והוא שם.. ) שאני אתחיל את השנה ברגל ימין, שאני אתחבר לכולם. שאני לא אהיה חלק מהטלנובלות הבית ספריות, אלא אסתכל עליהן מהצד בעוד כולם מתלוננים אליי ומשתפים אותי במועקתם - אחייך, אצחק, ואלמד. שאני אמצא את האהבה האמיתית שמגיעה לי. ומגיעה לי. שאני אהיה מודעת לאמת, שאני הכי יפה בעולם. הכי חכמה בעולם. הכי מיוחדת בעולם. ושכולם מסביבי רק חול שחולף ברוח. הרי , כלום לא נשאר. מלבד השמיים והאדמה. שיהיה לי קל בלימודים, ואצליח להתגבר על המכשולים שמוצבים לי בצד הדרך. שאסתדר עם מורותיי. שאסתדר עם עצמי. שנה טובה. שנה מדהימה! שנה מוצלחת.. שנה .. אלוהית.</div>Sun, 02 Sep 2007 01:17:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=7360176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=7360176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=6748390<div align="right" dir="rtl">דקירה קטנטנה בלב מזכירה לי את הילדות, שאוטוטו חולפת מחיי. בכל יום רואים את ההתפתחות, ההתבגרות, משתלטת עליי כמחלה. לא רוצה להתבגר! מפחדת. מדהים איך השתניתי ( מסתכלת בבלוגים ובפוסטים הקודמים ) מדהים ובעיקר מפחיד. הזמן בורח בין כפות ידיי בעודי נאחזת בו בכל הכוח. הזמן חזק מכל ואין להיאבק בו.. כמה אמיתית הייתי, וכמה תמימה- הצרות של אתמול לא השתוו לצרות של היום וכך הצרות של היום לא ידמו לצרותיו של המחר. איך אני בקושי זוכרת את כיתה ו' כאשר כולנו התרגשנו לקראת מסיבת הסיום, הצגת השנה! תפקידים ראשיים, הקלטות של שירים.. ההתרגשות הייתה עצומה! והנה הופס, חלפה לה ההצגה והגיע יום הבריכה, בסופו של היום עמדנו מאחוריי הבריכה והחלנו לבכות, להתחבק.. לעבור ילד ילד ולחבק.. כאחים מאוחדים.. זה כאב, וכואב עכשיו. (דמעות.) לכולם העיניים האדימו ופניהם הרטיבו עד שהגעתי לחיבוק עם אורי שקד, אהוב חיי, אהובי הראשון. התחבקנו חזק.. ראיתי שגם הוא בכה.. ופרצתי בבכי ענק... איך אני בקושי זוכרת את כיתה ז' כאשר הגענו אל חטיבת הביניים, מפוחדים.. כה קטנים ולא מוכנים להיכנס אל עולם הבוגרים. הסתכלו על הטט'ניקים</div>Sat, 16 Jun 2007 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=6748390http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=6748390http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=5579704<div align="right" dir="rtl">עברתי לאבא. כן, כן, מי ידע שזה יבוא. רע לי פה מאד. כל יום מתמודדת עם עוד 5 בעיות חדשות, יחד עם אלו שמתאספות כבר מהיום הראשון שהגעתי לפה. מלא סטיגמות, הכל צבוע. ישר כשתגיע יקבעו לפי המראה החיצוני מי אתה ואם אתה"נאה" כביכולבשביל כולם. הגעתי למצב שאני מפחדת כבר להיכנס אל בית הספר. מפחדת ללכת במסדרונות הארוכים שמובילים אל הספסל של הבנים ה "מקובלים", אפשר לחשוב שהם איזה אנשים מכובדים, בסה"כ ילדים רדודים חסרי כל משמעות. שאני הולכת לכיוון ננעצים בי נעצים קטנים והרבה, של מבטים כודרים וחודרים. מבטי שנאה ולגלוג. כנראה עברתי עם הנשמות האלו כמה גלגולים ביחד ושם עשיתי משהו מאד חמור. אני שונאת את עצמי, כולל הכל. את הגוף השמן, את הפנים מלאות הנמשים, את האף הקטן, את המצח הגדול, את העיניים הירוקות, את העגיל בגבה ואת הנזם. את האופי- הרגישות, החולשה, התמימות, האי ודעות העצמית, השנאה כלפיי עצמי. הייתי רוצה להיות רגילה, ילדה רזה, בלי נמשים, אף לא גדול ולא קטן, עיניים חומות, מצח לא קטן ולא גדול. בלי שום פגמים או חורים. אני לא זוכרת את זה מהבית, היה כל כך טוב שם. בנוסף לכך דודי רוני</div>Tue, 02 Jan 2007 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=5579704http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=5579704http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4828485<div align="right" dir="rtl">משהו הזוי הולך פה ואני רוצה להבהיר לכמה אנשים משהו: הבלוג הזה? לא נועד בשביל שתקראו אותו (אתה שקורא פה ויודע מי אני - ואני לא יודעת מי אתה) בגלל החרא הזה אני מוחקת עכשיו הרבה מאוד דברים .. וואי חבל לי נווווווו כוסאמאשך .. ובכלל נראה לי לסגור את הבלוג הזה וואלה מבאס ת'תחת העניין הזה! אנשים אהבלים! מציקים לכאלה שרוצים לכתוב בפרטיות כסעמק. קיצור עצבים נחוי ;||</div>Sun, 10 Sep 2006 13:54:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4828485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4828485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4812451<div align="right" dir="rtl">נכון שאתם לא רואים פה תמונות שלי? או פרטים שמעידים על הזהות שלי? אני ילדה בת 15. מה ילדות בנות 13 חושבות שהן עושות כשהן נכנסות אליי לבלוג ורושמות תגובות על זה שאני שמנה, מכוערת, תופסת פוזה. וואלק? - תהיו בריאים - אני מרחמת על אנשים כמוכן, זה מעורר רחמים. ממ יש לכן בעיה איתי? בואו תתפסו אומץ נוכל לדבר באמת. תנומסן או אייסי עצובשילדות קטנות התחילו להתדרדר, כשהן יהיו גדולות הן יגדלו לחרא חיים זה מובטח שיהיה ברור אני לא מעוניינת בקשר איתכן טוב וואלה נהרס לי היום לראות איך שהילדים האשכנזים פה לומדים מהמזרחיים (לא מכולם יש מזרחיים טובים) ונעשים שכונת מקלדת יאלה יום טוב לכל הפוסטמות במיוחד שטורחות לעקוב אחרי ולאיזה בלוגים אני מגיבה ואיך וגם כותבות לי נאומים משעשעים במיוחד=] </div>Thu, 07 Sep 2006 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4812451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4812451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4759771<div align="right" dir="rtl">סליחה על החפירה מראש הגעתי למחלקה, פחדתי לראות את אבא לראשונה אחרי הניתוח. הלכתי לאט בשביל להרוויח כל שניה של לחשוב ולהרגיע את עצמי עד שזהו, נכנסתי לחדר - עברתי מיטה מיטה לראות איפה אבא הנה אבא! הוא ישב על כיסא והוא היה מלא צינורות, אבל כזה חתיך, כמו תמיד :] הוא לא הרגיש טוב.. וכל הזמן התלונן על כל מיני דברים. הכל כאב לו: לעשות פיפי, להשתעל, לאכול, לדבר, לעשות גראפס, לשכב, לשבת, לעמוד מה אתה יכול לעשות במצב הזה? לישון הוא לא יכל בגלל ה"ריצ'רצ'ים" ( חתך ענק באורך חצי מטר שפרוס לו על הבטן ועל היד ומה שסוגר אותו זה סיכות, כמו שלקחו מהדק סיכות והידקו לך את העור ) הלכתי לעשות קצת סדר עם האחיות ולברר מה קורה. הן אמרו שהייתה תקלה בניתוח והיה שטף דם פנימי בזמן הניתוח - :D ושאבא בדיכאון מכל העניין הזה. בחיים לא ראיתי שאבא בדיכאון פתאום הסתכלתי על זה ובאמת רואים שהוא בדיכאון, איזה עיוורת אני. בדרך חזרה אני ואחי דיברנו על בולמיות ואנורקסיות. סיפרתי לו שפעם בכיתה ו' הייתי מקיאה והוא כעס עליי כל כך ואמר לי " חשבתי שלמדת מהטעויות של אחותך ואמא שלך " הייתי בשוק! מה המשפט</div>Thu, 31 Aug 2006 11:11:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4759771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4759771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4703168<div align="right" dir="rtl">כשאת מתחברת עם אדון רדבול, מרגישים שזאת אהבה ממפגש ראשון הטעם שלכם כשאתם מעורבבים נותן את ההרגשה שטוב לכם ביחד. | אביר עשה לי חשק | - מחפשת תיק משבצות לבצפר - מישהו יודע איפה קונים תיק משבצות? כן, כן, כמו בכותרת של הבלוג שלי? פשוט לא טוב לי בזמן האחרון, לא טוב. מה שאני הכי צריכה עכשיו זה משהו שישמח את ליבי! מי בא אליי ונשתכר יחדיו וודקה אל הבוקר הצלול? אני נוסעת לאבא היום (שיהיה בריא הנשמה שלי.) להית' , תגיבו 3&gt; | וזה רציני העניין עם הלבוא לפה, אתם מוזמנים לפה כל עוד יש בידכם כל וודקה שהיא, אפילו אם זה פרפקט טוב!? | </div>Thu, 24 Aug 2006 06:36:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4703168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4703168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4694333<div align="right" dir="rtl">- אזהרה: הפוסט הזה הולך להיות ארוך ומפרך לקריאה, אתם לא חייבים אפילו להתחיל לקרוא - יום אחרי הפוסט הקודם שלי, נסעתי לאבא עם אח שלי. הצינטור היה קבוע ליום חמישי וכל פעם דחו אותו עד שהגיעו ליום שני (היום.) ישנתי יומיים בבית (אחרי שאח שלי הלך) אצל אבא בלי אף-אחד, לבד, לראשונה. היה קצת אוכל במקרר והבית היה מלוכלך ומלא ג'וקים (כמה שהבית נשמע טירת מכשפות הוא מדהים וחדש, פשוט לא היו בו הרבה זמן.) לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי ללמד את עצמי להדליק את האש על הגז ולאט לאט למדתי להכין לעצמי אוכל בפעם הראשונה. שטפתי כלים בפעם השלישית (?) בחיי, עשיתי כביסה ותליתי והורדתי וקיפלתי פעם ראשונה, ניקיתי את הבית פעם ראשונה. פשוט דאגתי לעצמי וחסכתי באוכל וחשמל בבית שהיה לגמרי שלי יומיים, בלי מחשב - עם טלוויזיה. בין היומיים האלה לא הצלחתי להגיע לבית חולים וכל כך דאגתי. הרגשתי אמא של עצמי כזאתי, שלא צריכה אף אחד! רק שאבא שלה ישרוד את התקופה הזאת. היום באתי והוא היה בטיפול נמרצ, הוא אמר שהצינטור לא הצליח. הוא הסביר לי בעדינות שהוא הולך לעבור ניתוח קצת מסוכן אני לא זוכרת את השם שלו אבל זה משהו עם מ</div>Wed, 23 Aug 2006 00:36:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4694333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4694333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4648968<div align="right" dir="rtl">אתמול נסעתי לחברה שלי כל כך חיכיתי להיום |רביעי| בשביל לנסוע לסופרלנד עם כל העמק בערך. שמחתי וחשבתי שסוף סוף לעשות משהו חדשוכייפי באמת בשביל עצמי החופש. בדרך כנסענו אחותי ואני היא סיפרה לי " אבא בבית חולים. " לכו זדיינו כבר כולכם! עם הפוזות! אבא שלי בבית חולים!!!!!!!!!!!!</div>Thu, 17 Aug 2006 06:29:00 +0200nobody@israblog.co.il ([= ME)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619739&blogcode=4648968http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619739&blog=4648968