http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476heCopyright 2026 שני .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11105054<div align="right" dir="rtl">עוד פוסט שנכתב אך ורק כדי לשמר רגעים שלא יחזרו. עידן. אחח. עידן. עוד גבר מצוי, פשוט זן נחות שפל וחסר כל תועלת. שוב הולכתם אותי שולל, אבל הפעם ? אני גאה בעצמי. נלחמתי על מה שרציתי, על מי שרציתי, סתם חוסר מזל ליפול על עוד אידיוט, או על עוד אידיוט עם חבר טוב שרוצה אותי. אחרי שכבר הרמתי ידיים, כשחשבתי שיש לו מישהי אחרת, יפה ממני, ומצחיקה ממני, עם ביטחון גבוה ממני, הוא הפתיע. זה יכל להיות ערב מהסרטים, אם הוא לא היה זבל. במסיבת גיוס של אחד מהידידים שלי, דיברנו. את השיחה הכנה ביותר שיצא לי לדבר עם מישהו, ככה חשבתי לפחות. אחרי שדיברנו והוא הלך, עם עוד אחת שככל הנראה עשתה לו טוב. מאוד. הלכתי וחזרתי לדבר איתו, בעזרת כמות גדולה מאוד של אלכוהול, ועבזרת דביר שפשוט דחפה אותי פיזית. הוא בא, לקח אותי לצד, וניסה לנשק אותי. מכאן השיחה הולך ככה. אני: למה נראאאאה לך ? אין מצבב. עידן: אין מצב ? אני: אין סיכווווווי. בלאאאק אחד גדול. אני: למה אתה יכול לדבר איתי ככה רק כשאתה שיכור? בלאקים מטורפים באמצע. עידן: את לא מבינה שני שאני רמה אחת מתחתייך, מה את מוצאת בי ? אני: אני לא הולכת להגיד לך</div>Tue, 28 Jul 2009 22:58:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11105054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=11105054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11088406<div align="right" dir="rtl">וואו. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. מסתבר שיש לו מישהי, ואני חטפתי רגליים קרות, לא רגליים קרות, לא פחדתי, עצבים. לא גם לא התעצבנתי. הייתה לי את הדקירה הזאת בלב, ואין זהו, אמרתי אני פורשת עכשיו, לפני שיהיה לי יותר קשה לצאת מזה, לשכוח ממנו. ראיתי אותו סוףסוף אתמול, אחרי שבועיים שלא ראיתי אותו. דיברנו קצת, הוא קם ועלה למעלה, השאיר אותי לבד, הלכתי לשבת איתם, והוא דיבר על מישהי. אין פשוט אסור לי לפקפק באינטואיציות שלי, ברגע שראיתי את ההודעה ממנה ידעתי שיש בינהם משהו. וכנראה שזה לא נגמר. ברגע שהנושא עלה, והבנתי על מה מדובר, לקחתי את הרגליים, והלכתי משם. כל הערב לא דיברתי איתו, לא הסתכלתי עליו, אמרתי דיי שני, זהו, נגמר, יש לו מישהי אחרת. ומסתבר אחר כך שיצאתי מפגרת, שחברים שלו שיקרו, שהוא לא באמת רצה אותי, הם סתם חברים חארות, ויצאתי, מפגרת. חשבתי שהוא ביישן שהוא לא מתחיל לדבר איתי אחרי מה שקרה, שהוא באמת מתבייש, או מפחד או ה' יודע מה. הוא סתם פשוט לא רצה אותי. ולא הבנתי כל אותו זמן למה הוא לא עושה כלום, וגם בשיחות, עכשיו הבנתי, זה לא שאני "עושה לו טובה" זה הוא שזורם איתי. ווואלה. לא מתאים לי.</div>Thu, 23 Jul 2009 13:59:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11088406http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=11088406http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11072147<div align="right" dir="rtl">היום הוכחה לי הטענה, שהיקום מסתדר את עצמו. זה מין איזה שהוא כוח שמתקן את עצמו מחדש כל פעם, כל עוד אתה לא נלחם בו. ואתמול, כשכל התוכניות שלי השתבשו, צמחו מהן תוכניות יפות אחרות. בקיצור, במקום להתפלסף. אתמול, קמתי מוקדם הלכתי עם הדר לראיון עבודה אחרי שלוש שעות שינה, חזרתי, ישנתי שעתיים, כל היום השתעממתי עד מוות, אבל אמרתי לעצמי, שני את עושה עם עצמך משהו, את השינוי שכל כך רציתי התחלתי, אין יותר בלאגן או חוסר תשומת לב, קמתי, סידרתי כל חדר וחדר, עזרתי לאמא, עשיתי מסכות ויום טיפוח, ערכתי לקידוש לבד כי אמא הייתה אצל החבר, אכלנו נהנו מזמן איכות משותף שרק אחים יכולים לחלוק, אלה היו אותם רגעים ספורים שהרגשנו באמת את הקשר המשותף והכל כך חזק של אחים, צחקנו ונהנו וכמו תמיד חזרנו גם להתווכח מי שוטף את הכלים. הגיע הלילה והתיכנונים הקבועים של שישי כבר החלו, הדר הבריז לי ולא הגיע, עירית כהרגלה הייתה אדישה, מה פה מה שם כולם באים אליי הביתה. דביר הגיעה אליי ראשונה, דיברנו וצחקנו, כל כך נהנתי, גם מאווירה, וגם מתחושת החופש הגמור של תקופה מתוקה שלא תחזור, החופשיות בה דיברנו הפתיעה אותי, כמה מוזר לגלות א</div>Sat, 18 Jul 2009 12:04:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11072147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=11072147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11066740<div align="right" dir="rtl">השתנתי. מאוד. אני כבר לא יודעת מי אני או מה אני. במקום התקופה היפה בחיי, אני מוצאת את עצמי שוחה במיצי רפש של אחרים. והכי מצחיק ? שהגעתי לאן שרציתי. זה מה שרציתי, אלה החברים שייחלתי שיהיו לי. וכמה שטעיתי. ומזל שגיליתי את זה עכשיו. הסם ? לא משהו בכלל. הוא זה שיוצר את הצורך שלו, הוא שמכניס אותך לרפש, שממנו אתה חושב שתצא רק על ידו. לא ברור אני יודעת. אבל הסם, זה מה שמכניס אותך למטה, וזה גם מה שמעלה אותך, לרגעים בודדים. אני מדברת כאילו אני מסוממת אני יודעת, אני ממש לא, אבל רק ההתנסות, וההתבוננת מהצד על האנשים שמשתמשים בו באופן קבוע מלמדת אותי. וגם עליי, זה טיפה התחיל להשפיע. אני ייודעת שיכול להיות שאני מפילה הכל על זה, ושבאמת זה רק תקופה שתחלוף. בא לי לחיות את החיים שדימיינתי לעצמי, מלאי צחוק ואהבה, חברות ושמחה. והיה לי את זה. ועדיין יש לי את זה. אני מתחילה בדרך חדשה.</div>Thu, 16 Jul 2009 15:33:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=11066740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=11066740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10807902<div align="right" dir="rtl">זה השיר שכרגע מתנגן אצלי בפלייליסט, טב האמת בפלייליסט של אחותי אבל זה לא כזה משנה. הרבה זמן שלא כתבתי, והאמת שעבר עליי דיי הרבה. הרבה מדיי. אם אני אנסה להזכר במה עברתי בחודשיים האחרונים אני אדחיק הכל. כדי להדחיק את אותו אחד. האמת שכבר עבר ונגמר, יש לו חברה חדשה, רצינית, והאמת שממש חמודה, אני המשכתי כבר הלאה. אני כבר לא מחפשת אותו בכל פינה, לא מחפשת בקרבתו, אלה להפך. מחפשת להיות רחוקה. וטוב לי ככה. אני יודעת שעוד כמה חודשים אני כן אפתח את מגירת הזכרון שבראש, ולא אפחד להזכר בו וברגעים שלנו מהפחד לחזור להרגיש. אבל זה בסדר. הזמן עושה את שלו. בחודש האחרון התקרבתי גם לחברת ילדות נשכחת. וכך כלפעם שאני חושבת על זה מחדש, אני מפחדת. רק אחרי שהתרחקתי והתקרבתי אלייה שוב, שמתי לב לכמה גדלנו. אני כבר הפסקתי לנסות להצחיק. אני כבר לא מפחדת להיות שונה ואחרת, אני לא מפחדת לדבר על הדברים שבאמת חשובים בחיים ולא על שטויות של יום יום. וגם היא. התבגרה. נהייתה אישה. זה מפחיד אותי כל עניין הלהתבגר הזה. זה מפחיד ומרתיע. אבל נתגבר. כמו תמיד. עוד פוסט חסר משמעות.</div>Sat, 02 May 2009 13:36:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10807902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10807902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10673934<div align="right" dir="rtl">כואב לי ושורף לי ואני נחנקת מבפנים חודשיים. מתוכם שבוע אחד מאושר, שבו ריחפתי. שבו אחד שנזכרתי מה זה לאהוב, נזכרתי מה זה להרגיש אהובה, נזכרתי מה זה לחיות בזוג, או לדמיין איך זה לא להיות לבד, לו חיכיתי כל כך הרבה זמן, אותו אלוהים בחר לי בפינצטה לא ? לא. אצלו הכל בא והולך מהר. כמוני. כמוה. אף פעם לא רציתי להיות אחת מאלף. תמיד חשבתי שאני כן מיוחדת, שאני כן שונה, לטוב ולרע. בעיניולא, אושאולי קצת יותר מדיי. לא הייתי אני, לא הייתי גם מישהי אחרת. הייתי קליפה. איבדתי את עצמי. את כל הביטחון, אבל הוא שב אליי. ואיתו החיוך ישוב גם הוא, אני אצא, ואני אשמח, ואני אכיר, ואני אפרח. ואני יהיה עצמי. החיים לפני. הייתי צריכה את זה כדי לחתוך. אני צריכה סיבה לשנוא, להתרחק, להעלם. ואני אעשה הכל כדי שזה יקרה. או כדי ששום דבר לא יקרה.</div>Fri, 27 Mar 2009 17:39:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10673934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10673934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10564616<div align="right" dir="rtl">אני מבולבלת.באמת חשבתי שזה זה.ואני שונתא את זה, נמאס לי כבר לחיות ככה, אני באמת רוצה אהבה, אני זקוקה לאהבה, אני זקוקה להרגשת התלות הזאת, לעצמאות בזוג הזאת, אני זקוקה לידיעה שיש מי שאיתי שחולק איתי את הרגעים השמחים והעצובים.הייתי בטוחה שזה הוא.וכנראה טעיתי. התנפצה לי האשלייה.וזה שורף לי.אני לא דיועת אם אהבתי אותו, בעצם כן, היה לי אליו משהו,אבל יותר מכל היה לי הרצון העז הזה, הצורך הנוראי הזה באהבה, והתאהבתי ברעיון של חבר יותר מאשר בו.אני כבר לא יודעת אם זה יגיע.</div>Sun, 22 Feb 2009 21:23:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10564616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10564616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10534147<div align="right" dir="rtl">אם יש דבר אחד שאני לא יכולה לסבול, זאת חולשה. ואני גרה באותו בית יחד עם הדמות שמייצגת לי אותה יותר מכל. אני לא יכולה להבין חולשה, אני לא מכירה בחולשה, אני מתעבת חולשה. אני שונאת אנשים חלשים, שתלויים בצמח המסריח והמגולגל, תלויים ברמה של לעשן כבר עשרות שנים, בתירוץ של "אני לא יכול להפסיק, אני כבר מכור", לא עובד עליי. אז מה אם קשה להגמל? תשתדל חזק יותר. אני שונאת אנשים חלשים, שמשלימים עם המצב בו הם חיים "כי זה האופי שלהם". אני שונאת אנשים חלשים, שמלמדים ומחנכים אנשים אחרים להיות חלשים. אני לא יכולה לראות אותה, את הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם, מושפע מהאחת שאני הכי מתעבתבעולם. לראות אותה הולכת וגוועת, הופכת לצל של אותו האדם, מצוטטת משפטים שלא שלה, משפטים מפגרים. אני שונאת אנשים שלא מודים בטעויות שלהם, שמחפשים טעויות אצל אנשים אחרים. אני שונאת אנשים שאומרים שזה קשה. אני לא יכולה לראות אותה, אדם אחר לגמרי, מאוהבת קטנה וטיפשה, מחבקת אותו ונמסה מכל חיוך שלו, בידיעה שיש לו חברה, ולא, הוא לא הולך להפרד ממנה. אבל מה התירוץ? קשה לי. אל תבינו לא נכון. גם אני חלשה. אבל אני נלחמת בזה. ז</div>Sat, 14 Feb 2009 13:31:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10534147http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10534147http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10478382<div align="right" dir="rtl">יום שישי רקוב ביותר אני חייבת לציין. אני עייפה בזמן האחרון, נפשית ופיזית. אני מרגישה שבאתי לבגרות הזאת עם חברים, שבניתי את הקבוצהשלי מחברים,ויצאתי בלעדיהם. את חלקם אני מאשימה את חלקם לא. ורע לי. אני מרגישה לבד שם. וקשה לי עם זה. אני יכולה לחיות עם התחושה הזאת, אני חזקה. אבל לא טוב לי איתה. למדתי על עצמי בבגרות הזאת המון, כל פגם ופגם בך עולה וצף. חוסר היכולת שלי לעבוד בקבוצה, חוסר היכולת שלי לקבל סמכות, הדרך השגויהבה אני פועלת. למדתי לשמור את המילים בפנים, ולא תמיד קולי צריך להשמע, לא להכריח אנשים להקשיב לי, אלה לגרום להםלרצות להקשיב לי, להבין מהיהדרך הנכונה לדבר, את הדרך הנכונה להביע, למדתי חברות מה היא, ומה אני מחפשת אצל חברות, ויותר חשוב,גיליתישאני לא יודעת מה זה חברות. אולי אני חיה בטנלובלה, אולי אני דורשת קצת יותר מדי. מה שאני כן יודעת, שבחיים לא אוכל לסלוח לה. בחיים. שהיא לא צודקת. שגם אני לא צודקת. אני אדע לא להיות היא, להודות בטעויות שלי, לא להפיל דברים על אנשים אחרים, לא להיות חלשה, להיות חברה. לדעת לחלוק, לדעת לחשוב בהיגיון, לא לעגל פינות על ימין ועל שמאל, לא לחפש</div>Fri, 30 Jan 2009 23:45:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10478382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10478382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10472822<div align="right" dir="rtl">היום באופן רשמי נפתחה תקופת רינה שני. למרות העבודה הקשה אני פשוט לא מאמינה שהספקתי לחזור הביתה, ולישון (!!) צהריים, ולאכול (!!) כל דבר שהוא לא פחמימות (!!) מפוליצר. מערכת העיכול שלי כבר קרסה מכמות הפחמימות שאני אוכלת ביום, אני רק אתאר את התפריט הרגיל שלנו- בגטים, בורקסים, שוקו\קפה\מוקה מפוליצר, לחמיה מחיטה מלאה (כי נמאס לי להשמין), בצהריים איזה הורה בדרך כלל מביא לנו ארוחה חמה שכוללת, איך לא ? פחמימות ! אורז\ ספגטי, וקבוע- נקניקיות, במבמה ובייגלה יש בשפע וירקות? מישהו שמע את המילה הזאת בשבועיים האחרונים? השמנתי כמו פרה בחודש של החזרות, ואני פשוט עייפה תמידית. בטח כי אין לי ברזל. דיי אני צריכה להתחיל לקחת כדורים. כמה זמן לא אכלתי בשר בקר ! </div>Thu, 29 Jan 2009 17:37:00 +0200shani_ad@walla.co.il (שני .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619476&blogcode=10472822http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619476&blog=10472822