http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920heCopyright 2026 TheUsedLucy.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/19/06/61920/misc/26216392.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13953557<div align="right" dir="rtl">ביום ראשון זה יהיה שנתיים מאז הפעם האחרונה שהסתכלתי לך בעיניים. ואני מקווה שיש לך דירה גדולה ומרווחת עם באנג ענק באמצע החדר ועציץ מטורף בסלון. אני מקווה שיש לך טלוויזיה עם לווין ופלייסטיישן וכל החרא הזה. אני מקווה שטוב לך, ושאתה מחייך, ושיש לך חברה שמוצצת לך את הזין כל כך חזק שאתה מרגיש כאילו הוא הולך לנשור. אני מקווה שיום אחד תתעורר מהחלום הרטוב הזה ותגלה שאתה לבד. אני מקווה שאתה חי בתוך פח זבל, כמו שמגיע לך. כמו המקום שבו אתה השארת אותי להירקב עם הכאבים וכל האשמה והבושה. אני מקווה שאתה זוכר את המבט בעיניים שלי, אני מקווה שאתה זוכר. אני מקווה שזה לא יוצא לך מהראש. כי הפרצוף המחוייך שלך לא יוצא לי מהראש. אני מקווה שאתה יודע שאתה הדבר היחיד שאי פעם התחרטתי עליו. אז רק שתדע, שלא. אני לא סולחת, ולעולם לא אסלח.</div>Thu, 31 Oct 2013 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13953557http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13953557http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13886243<div align="right" dir="rtl">זה קורע לי את הנשמה, קורע לי את הראש. לנסות להבין למה מתי, איך, כמה ולמה, למה, למה, למה? אני עוצמת עיניים וחולמת עליך מת. כל פעם אתה מת. בא לי לשבור דברים, בא לי לרסק אותך לחתיכות. גם אם יכלתי לשכוח לא הייתי מצליחה. לו רק היה לי את האומץ פשוט לפתוח את הפה ולהגיד כל מה שיש לי להגיד, לו רק היה לי את האומץ לקום ולשבור ולצעוק ולרוץ במעגלים ולתת לכל השיגעון לצאת..</div>Wed, 21 Aug 2013 13:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13886243http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13886243http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13847662<div align="right" dir="rtl">ממש לא מובן לי למה אני ממשיכה להיות מופתעת כל פעם מחדש. כמו מפגרת, מצפה ומקווה שאולי הפעם, אולי לשם שינוי הבן אדם הזה ידע להעריך אותי. ידע להתקשר ולשאול, כוסאמק. כוס פאקינג אמק. לא מבינה למה אני ממשיכה להיות מופתעת, כל פאקינג פעם מחדש! כזאת טיפשה, כזאת פאקינג טיפשה. </div>Sun, 14 Jul 2013 03:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13847662http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13847662http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13793008<div align="right" dir="rtl">האצבעות ממששות את המקלדת, מחפשות את האותיות הנכונות ללחוץ עליהן. להפוך אותיות למילים, מילים למשפטים. אני רוצה לברוח, מהמציאות הזאת. אני נרדמת כל יום בתהייה איך אברח מעצמי מחר. מה אעשה, מה אלבש כדיי להיראות אחרת. כדיי להיות אחרת. משהו חסר לי, מישהו חסר לי. מישהו קרוב. מישהו שבאמת ירצה להבין כדיי לתמוך ולא כדיי לדעת. מישהו ששואל מה שלומי כי הוא באמת דואג ולא כי הוא סקרן לדעת מה הדרמה האחרונה בחיי. נראה כאילו כל אדם שניגש אליי רק מחכה לתור שלו להגיד משהו שנון שיגרום לי להעריך אותו או לשכב איתו שמעת את הלהקה הזאת? שמעת על הסרט ההוא? יודעת מה עשיתי בצבא?סיפורים מעייפים, בדיחות שחוקות, אנשים מרוטים.או שאולי זו בעצם אני. אולי אני שחוקה, אולי זו רק אני שנמאס לה מהמשחקי מחבואים האלה. אני לא רוצה כלום. אני רוצה להכנס מתחת לשמיכה ופשוט לצאת משם ולדעת בדיוק מה אני רוצה לעשות. אני רוצה שהחיים שלי כבר יהיו כתובים לפני ואני פשוט אעקוב אחרי המתכון. צעד, צעד.עד שאגיע לאן שארצה. ושם, שם אוכל לשכב על הגב ולעשן ג'וינט וללכת לישון. אני רוצה לעצום עיניים ולפקוח אותן למציאות אחרת.בה אתה תהיה</div>Sun, 26 May 2013 01:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13793008http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13793008http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13748348<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני נזכרת איך אמרת לי שאתה אוהב אותי, איך חיבקת אותי.חזקחזקשלא אברח לך, שלא איעלם כשלא תסתכל.איך בלילות, כשהייתי מתעוררת, היית קם אחרי ונרדם לידי על הספה.איך היית פותח לי את הדלת בחיוך ענק כל פעם שהייתי מגיעה.איך היית מרגיע אותי כשהייתי בוכה, היית מחבק אותי, ואומר לי שאתה לא הולך לשום מקום.שאתה נשאר.שהכל הזיה אחת ארוכה, ושאתה אמיתי, שהכל יעבור, אבל שאתה נשאר.אני נזכרת בתכניות שבנית לנו כבר, חתונה קטנה עם חברים ומשפחה על איזה הר.טראנס עד הבוקר, ירח דבש בים, לא צריך ללכת רחוק מידי, שתי בנות, בית קטן עם אהבה גדולה.איך שאמרתי שחם לי, אז הלכת לקנות מאוורר.לפעמים אני נזכרת בכל הפעמים שאמרת שאתה אוהב אותי, באמת, ומכל הלב.היית מחייך אליי את החיוך העקום שלך והעיניים שלך היו מחייכות גם.ואני.. אני הייתי מוקסמת ממך, מהאהבה שלך.ואני תוהה למה, למה הלכת כל כך רחוק בשביל להרוס אותי?לרמוס אותי, להשפיל אותי.לקחת ממני הכל, כל טיפת תקווה שהייתה בי.הייתי תמימה אולי, טיפשה. איך לא ראיתי את זה מההתחלה?נאיביות.השארת אותי עם חתיכת נייר שכתבתי עליו מכל הצדדים והכיוונים והמלים כבר עלו אחת על השניה.כתבתי ל</div>Thu, 18 Apr 2013 02:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13748348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13748348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13646122<div align="right" dir="rtl"> בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלתלכל מבט ראשון - ניחוח הלילךהיה או לא היה - ישנם לילות כאלהלילך היה לילו, לילו היה לא לךנפגשו במקרה, גם מקרים יאמנוהיא הייתה עצובה, הוא שקט ושתויהוא אמר: תסלחי לי, מה טוב עולמנואם אפשר עוד לפגוש איזה פלא בדויהיא אותו אהבה, הוא את בית המרזחושניהם אהבו את הלילה ברחובכל חצות, עת ליוום עד ביתה הירחהוא חייך: "ליל מנוחה". היא שתקה: "לילה טוב!"היה או לא היה - הפשר לא נודע לילילה היה לילו, לילו היה לא להבכל פגישה מקרית יש משהו פטלייש גורלות בלב העלילההיא אותו אהבה, הוא אהב את הייןושניהם אהבו ללקט כוכביםהירח אהב את שניהם, כי עדייןהירח אוהב לאהוב אהוביםושתקו, יראים לנפץ את השקטרק ליטוף אישוניו מלטף את הראשהיא קינאה ביינו, כי שפתו מתנשקתעם כוסית אדומה מחשמל ותירושהיה או לא היה, תמימות היא או תוחלת?על סף דלתה הצר גוועו הרבה לילותהיה או לא היה - חלום בדוי או פלאלילו היה לא לה, לילה שלו עד כלותהימים לא חיכו... כה חופזים בימינוהימים, שהסכינו לחתור אל החוףהיא חשבה: מה איום ומצחיק עולמנואם אפשר בו עדיין כל כך לאהובהיא אותו אהבה, הוא את בית המרזחושניהם אהבו את הפחד החדהימ</div>Thu, 24 Jan 2013 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13646122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13646122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13535211<div align="right" dir="rtl"> אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה הזו, שמקפיאה לי את העצמות. אני לא יודעת איך להסביר את הרעד הזה, שיש לי ברגליים. וזה שואב ממני הכל, כל טיפת אנרגיה וכל טיפת הגיון. וזה משאיר אותי ריקה לחלוטין, מטורפת לגמרי. ואני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו. הכל מחניק, אפילו האוויר. ה צ י ל ו לאחרונה אני מרגישה כאילו כל העולם שלי בשחור לבן. פתאום אין יותר צבעים ואין יותר.. כלום. לאחרונה אני מרגישה שלא נשאר בי כח, או רצון. אני לא בטוחה אם אין לי מילים יותר או שיש לי יותר מידי ואני פשוט לא יודעת איך לבטא אותן. </div>Fri, 02 Nov 2012 01:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13535211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13535211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13499069<div align="right" dir="rtl">פשוט לא מבין שאני אפס בלעדיו. ואיך אני אסביר לו שאני לא נרדמת בלעדיו? שכל הפעמים שהלב שלי פועם בקצב מטורף זה רק בגללו? איך אני אסביר לו בלי שהוא יידע? הבחור שלי פשוט לא מבין שאיך שאני שומעת אותו אני נופלת מהרגליים, שלא נדבר על כשהוא מנשק אותי אני מרגישה כאילו אני טסה לעננים. וזאת הפעם הראשונה מזה הרבה מאוד זמן שמישהו מחייך אליי כמוהו. וזאת פעם ראשונה מזה הרבה מאוד זמן שאני מחייכת למישהו בחזרה ככה. הבחור שלי פשוט לא מבין שאני אפס בלעדיו, שאני צל של בן אדם. רק כשהוא איתיאני מרגישה שכל הבפנוכו שלי מתערבב וכל מה שיש לי ברש זה זיקוקים. הבחור שלי פשוט לא מבין שכשהוא איתי אני רואה לבבות בעיניים, הם כבר יוצאים לי מהאוזניים. אני מטורפת עליו. ואני לא מוצאת את המילים להסביר לו שאין בן אדם שמסוגל ככה לעשות אותי שמחה. אני לא מוצאת את המילים להסביר לו שאני מוכנה בשבילו להפוך את העולם. אני לא מוצאת את המילים להסביר לו מה אני מרגישה, כי אני לא מאמינה באהבה.</div>Sun, 07 Oct 2012 22:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13499069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13499069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13495784<div align="right" dir="rtl">כל לילה אני שוקעת במחשבות, אני בוחרת להתעלם מהשם שלך שמהדהד שלי בראש כל היום.אני בוחרת להתעלם מהדמעות שמפתיעות אותי כל פעם ומחניקות את הגרון באמצע המשפט.אני בוחרת להתעלם מהריח של הסבון החדש שאמא שלי קנתה. הריח שלו מחניק אותי.רק מהמחשבה שאתה מריח אותו דבר.אני בוחרת להתעלם מהסערה, מההוריקן שמסתובב לי בבטן כל פעם שאתה צץ לי במחשבה.אני בוחרת להתעלם מהמשמעות של כל זה, אני בוחרת להתעלם מהרצון שלי למצוא את המשמעות של כל זה.אני בוחרת להתעלם ממך. מהקיום שלך, מהנוכחות שלך.אני בוחרת להתעלם ממך, מהעבר שלי, מהאהוב שלי,לא רק ממי שהיית בעצמך אלא גם ממי שהיית בשבילי.כנראה הרבה מעבר ממה שאתה מדמיין לעצמך.כל לילה אני שוקעת במחשבות, משקרת לעצמי שמחר יהיה טוב יותר,שמחר אני אצליח להירדם לבד, שמחר אני לא אבכה בבוקר בזמן שאני מצחצחת שיניים.אבל באמת הפעם, מחר כבר הכל יסתדר.מחר אני כבר אצליח להתעורר עם חיוך, מחר אני אצליח לעבור את כל היום בכיף ובחיוך, ובלילה..מחר בלילה אני כבר אצליח להירדם. בטוח.מחר בלילה לא יהיה כמו כל לילה.מחר בלילה יהיה יותר טוב.</div>Fri, 05 Oct 2012 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13495784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13495784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13473536<div align="right" dir="rtl">היום הבלוג שלי בן שמונה ואני בת עשרים. זה מוזר לחשוב על זה, זה מוזר לחשוב על כל מה שעברתי במהלך השנים. השינויים שעברתי, מבפנים ומבחוץ, פשוט מטורפים. הדברים שכתבתי עליהם, השאלות ששאלתי את עצמי... גם אז ידעתי שכשאני אהיה גדולה יותר אני אסתכל אחורה ואצחק על עצמי, אבל בפנים בפנים, אני זוכרת שקיוויתי שאני אבין. אני לא. אני מסתכלת אחורה וזה כאילו אני מסתכלת על חיים של מישהו אחר. מסרבת להודות בקשר של הילדה הזו, למי שאני היום. אני לא בטוחה אם הייתי יותר עצובה אז או היום, אבל מה שבטוח זה שלמדתי להתמודד עם דברים שלא חשבתי שאי פעם אצליח להתמודד איתם. למדתי לחייך מהדברים הנכונים, ולבכות מהדברים הנכונים. למדתי כל כך הרבה בשמונה שנים האלהועדיין אני לא יודעת כלום. יש לי כל כך הרבה שאלות, תהיות, ספקות.. כאילו בנושא הזה לא השתנה כלום. אין לי חרטות, זה השינוי הכי גדול שעברתי. הלמידה הזאת לדעת להתמודד ולקבל את הטעויות שלך לא משנה כמה הן מהותיות, כמה הן ישפיעו על המשך החיים (לא רק שלי), כמה הן מכאיבות. לדעת לקבל הכל, ולא לאכול את עצמי על כל דבר. היום הבלוג שלי בן שמונה ואני בת עשרים, וז</div>Sat, 22 Sep 2012 02:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (TheUsedLucy.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=61920&blogcode=13473536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=61920&blog=13473536