http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975heCopyright 2026 מונה נונה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10550212<div align="right" dir="rtl">פרק 2 בועז:"בוקר טוב" בועז:"ענבל?" בועז:"קומי בוקר" ענבל:"הא?!" בועז:"יש לנו פגישה קומי" ענבל"אני לא קמה ותעזוב אותי" בועז:"את קמה וזה סופי אני לא מתווכח איתך. אנחנו נפגשים בעוד שעה עם אמיר" *** "מה את אומרת?, בסדר, אני עם ענבל בדרך לאמיר, כן יהיה בסדר,לא יודע מתי נחזור, שבוע הבא הבדיקות, דברתי עם בני הוא צריך להעביר לך, מה?, לא, כן, שבוע הבא נראה לי, ענבל?כן היא פה לידי אמרתי לך אנחנו בדרך לאמיר.... בועז, טלפון, הרדיו הפתוח בתחנה לא ברורה ורעש התנועה, הפיח, החום ואור היום היכו בי כברק. רציתי לחזור הביתה להיות לבד לחשוב לבד ולהחליט לבד אבל הייתי סמרטוט. אמיר הוא פסיכולוג. פסיכולוג מיוחד כזה שעולה לבועז הרבה כסף. בועז רוצה שאני ידבר איתו אבל אין לי מה לדבר עם אמיר הוא לא מבין כלום ורק שואל שאלות עם מבט כזה בעיינים של פסיכולוגים שחשים ת'צמם. בועז סיים לדבר בטלפון וחזר לטפל ברדיו עם יד אחת על ההגה. בועז הוא אחי הגדול. הוא גדול ממני ב8 שנים הוא נשוי ויש לו אישה סנובית ו2 ילדות מתוקות, הוא בן 29 ועובד במוסך. הידיים שלו כל הזמן שחורות מהגריז והוא אוכל בבוקר בשר, ב</div>Wed, 18 Feb 2009 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10550212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10550212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10536523<div align="right" dir="rtl"> פרק 1 אני יושבת על הריצפה מסביבי תוכניות של הפרוייקט גמר שאני עורכת לרגל סיום הלימודים. בעוד אני מסמנת הערות בעטים שונים על מנת לתקן אח"כ במחשב הטלפון מצלצל. "הלו" "כן" "ענבל?" "כן" "מה קורה?" "ככה אתה יודע לא רואה ריצפה כבר יומיים" "אני חייב לפגוש אותך" "למה חייב?" "אם את רוצה לדעת אז תבואי" "נו" "אין נו את באה?" אין לי כ"כ זמן עוד יומיים הגשה" "זה יותר חשוב" "אם אתה אומר" " נו את באה?" "תבוא לאסוף אותי ב10 ודירבאלק עם עבדת עלי אין לי זמן לשטויות" "עוד חצי שעה אצלך" "מ ה?? "ביי" *** שנה אחרי אני יושבת על הספה מעשנת ובוהה בטלויזיה במטבח מדברים בלחש בועז ובני אני שומעת קטעי שיחה אבל לא מסוגלת להתרכז בכלום. לא לחשוב רק לא לחשוב, לא להרגיש כלום. אני רוצה להגיד להם ללכת, להגיד להם שלא יבואו לכאן. שישיאירו אותי לבד עם עצמי, שיפסיקו להביא לי את כל המאכלים האלו שגורמים לי תחושת קבס והלחשושים האלו אבל אני שותקת והראש הראש לא מפסיק לכאוב. </div>Sat, 14 Feb 2009 21:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10536523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10536523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10528456<div align="right" dir="rtl">20=100 עלתה לי מחשבה וחשבתי לצרף אתכם בה מה זה המספר שלושים? 3 פעמים 10 - שלושים ואם נמשיך בקו הזה אז- 4 פעמים 10 =ארבעים 5 פעמים 10 =חמישים 6 פעמים 10 =שישים וכן הלאה.. נקח את המספר 10 אז 10 פעמים 10 זה עשרים עזבו לרגע את מה שאתם יודעים ותחשבו מבחינה הגיונית עשר פעמים עשר זה עשרים אנחנו יודעים ש2 פעמים 10 זה עשרים אבל זה היה צריך להיות שתיים מלשון שלושים ארבעים וכן הלאה... אם כן מאיפה באה המילה מאה ולמה לא אומרים שתיים מעניין... </div>Thu, 12 Feb 2009 21:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10528456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10528456http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10526464<div align="right" dir="rtl">עבודה עבודה עבודה בגיל 27 אני מוצאת את עצמי עובדת בלי רגע זמן לעצמי. תראו אני מסופקת מאוד בעבודה אני מרויחה מלא כסף יש לי משרה מכובדת וחשבון בנק סבבה. אבל אני פאקינג בת 27 קבורה כל היום בעבודה כמעט שאין לי חיים שלא לדבר על חבר. נפרדתי ממנו לפני שנתיים וגם אז לא ממש היה לי זמן אליו. לא מתפטרים מעבודה כזאת וגם אי אפשר להוריד שעות א בל לפעמים בא לי לחיות אתם יודעים לצאת לאיזה בר לשתות לחזור בבוקר לישון עד 12 להימרח כל היום בבית ושוב לצאת וחוזר חלילה. קצת פאטתי כי זה מה שעושעים בגיל 20 לא? ואני עוד מעט בת 30 וגם- כן כן זה נכון השעון הביולוגי מתחיל לתקתק טיק טק טיק טק.. יש למישו פתרון או עצה או סתם דבר חוכמה בנושא</div>Thu, 12 Feb 2009 13:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10526464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10526464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10518216<div align="right" dir="rtl">אין בעולם דבר יותר חשוב ממני אני ביחס לעצמי אני ביחס לכולם ואני בכלל ביחס לחי צומח או דומם לפעמים אני נוטה לשכוח את זהעד שאני נכוות ולא סתם כוויה אלא אחת שמשאירה צלקת כזאת שנשארת לכל החיים אז ככה- א. אני הכל ב. אני הכי ג.כסף זה לא הכל בחיים ד.בלי כסף אין חיים ה.צלקת - זה טוב 1 מזכירה על טעות 2 מתריעה ומרחיקה זרים </div>Tue, 10 Feb 2009 04:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10518216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10518216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10485953<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם קוראים לי נונה וזה הבלוג שלי אני חדשה תמיד רציתי לנסות ולפתוח בלוג אבל תמיד זה נראה לי מוזר כזה... לא שייך אלי... בכל אופן החלטתי לנסות והנה פתחתי בלוג וזה הבלוג הראשון שלי. נונה</div>Sun, 01 Feb 2009 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (מונה נונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615975&blogcode=10485953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615975&blog=10485953