http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב...ולהתחיל מבראשיתheCopyright 2026 danalost. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=13152371<div align="right" dir="rtl"><p><strong><span style="text-decoration: underline;">עצובה, עייפה, מיואשת, חסרת אויר בעיקר</span></strong></p> <p>&nbsp;</p> <p>ידעתי ידעתי שאנחנו בקולות של דעיכה עם תחושת הפאניקה שליוותה אותי כמה ימים, קשה לי להסביר זאת, האם אני בפאניקה שמישהו יעזוב? ברור שלא!(כואב אבל ממש לא בכוח)&nbsp;פאניקה נבעה מהשאלה האם ניתן או לא ניתן לשנות את המצב ודווקא מהמשברון הנ"ל לצאת מחוזקים והפאניקה נבעה בעיקר מאי יכולת שלי לחוש את המצב (אולי אז זה הזמן לשאול את האדם שעומד מולך... אבל גם אם זה הדבר הנכון לעשות מה שואלים?!?)</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז זה קרה, הלב שלי קיבל עוד זבנג והבחור שאני עדין חושבת עליו דברים טובים לרוב, החליט שחסר בסיפור הזה רגש, שבאמת הכל טוב ונחמד אבל חסר משהו, כזה שאי אפשר להצביע בדיוק על מה חסר...</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז נחשו מה, קיפלנו את הדגל</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני שואלת, ימים העברנו יחדיו, אוכלים שותים מזדיינים וחוזר חלילה... לא זוכרת מתי שהוא שעבדתי כדי לייצר נושאי שיחה, לא רבנו או לא הסכמנו על דברים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הוא פתאום תפס מרחק, כאילו כל מה שהיה עד כה הוא בכלל לא בקרולציה למה שהיה, אני החלטתי שאם הוא תופס מרחק אני אשחרר, עד כמה שאני מסוגלת, נלחץ, לא נורא, גם אני נלחצת אבל כרגע אין מקום ששנינו נילחץ, אני אתן לו אוויר אראה לו שלא פוגעים בי בקלות ואולי מזה הוא יבין שהוא מפגר והוא מכשיל את עצמו, כי לא משנה מה שהיה בנינו, לא היה כאן סיומת, לא כל יום נפגשים עם מישהו שכיף לך להיות עימו שנעים...</p> <p>&nbsp;</p> <p>ועכשיו, זה כבר לא הוא.... ומה הוא היה פה ומה הוא לא היה, עכשיו זה בעיקר, טוב מה עוד אמור לקרות בשביל שזה יסתדר, מתי אני אפרוס את זרועתי אחבק ואגלה שאני לא לבד שמישהו מחבק אותי באותה עוצמה ויותר ממה שאני מחבקת... אין לי אנרגיות להתעסק בזה, אין לי אנרגיות בשביל להמשיך הלאה...בא לי צעוק כוס עמק העולם...אבל תכלס גם לזה אין לי כח</p> <p>&nbsp;</p> <p>בקרוב מאוד אני בחופש אני מקווה ששם המועקה הזאת שיושבת קצת מעל הריאות לאט לאט תשתחרר</p> <p>&nbsp;</p> <p>כמו שריטה אומרת - אתה תראה זה יבוא הידים הקפוצות יתארכו והלב....</p></div>Sun, 25 Mar 2012 15:09:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=13152371http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=13152371http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=13105313<div align="right" dir="rtl"><p>התגעגעתי... התגעגעתי לכתיבה לכמה דקות שבו כל מה שאני עושה זה מתרכזת במה שהיה לי. עכשיו כל הנותר לי זה לעדכן שחזרתי שמישהו גם יקרא את כל השטויות שאני כותבת...אחרת יכולתי לכתוב לעצמי <hr /> כנראה הדבר הכי משמעותי שקורה לי כרגע, זה שאני יוצאת עם מישהו חדש, שמעניין אותי ומסקרן אותי וטפו טפו טפו יאללה שזה יסתדר!!</p> <p>זה מצחיק הגילוי של הצד השני הסבלנות ואורך הנשימה שאני צריכה בשביל זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לדוגמא היום גילתי שמדובר באיש לא טיפש בכלל, אפילו ממש חכם, שקיבל כל מיני פרסים ותארים הכל סיים בהצטיינות, זה לא באמת עושה לי הדברים הללו, אבל הדרך שהוא מתייחס אליהם כדבר של מה בכך, כאשר הוא משבח כמעט כל מה שנקרא בדרכו חוץ מלבדו... ואוו שאפו על הצניעות, צניעות פשטות וענווה כנראה עושה לי מאוד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אם זה לא ברור למישהו ידעתי כבר מזמן שמדובר באיש חכם ואינטליגנט... זה שיש לו תואר או כמה תארים לא הופך אותו ליותר חכם בעיני...</p> <p>&nbsp;</p> <p>לאט לאט התמונה מתבהרת, איזה באסה שאני לא אדם סבלני, אחרת נראה לי הייתי נהנת מהתקופה הזאת, כי קורה פה משהו טוב, אני מרגישה זאת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>טוב הנה אני יושבת בלול, מבינה שחלק מהקסם זה לחכות, כן הבחורה הכי לא סבלנית בייקום הופכת להיות סבלנית... מעכשיו.....!!</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> תגידו, שאלת ייחסנו לאן, נותנת משהו? אם זורם וטוב ונעים יש משהו שבשאלה הזאת יכול להשתנות? כי אם הוא היה מרגיש הוא היה אומר....ואם היה לו מה להגיד היה אומר, זה סתם ליצור קצת וודאות, אני אשב בלול ואהיה סבלנית!!</div>Wed, 14 Mar 2012 12:45:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=13105313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=13105313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10939088<div align="right" dir="rtl"><P>הנה צומחת בי אופטימיות, אני מתקדמת, לא דורכת במקום לא נעה במעגלים, באמת ובתמים אני רואה את השינוי שחל בי, השינוי המבורך המיוחל, המלומד, שעבדתי שאני עובדת המון המון זמן בשביל להגשימו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אממה..כמעט תמיד עם הצעדים קדימה מגיעה התפכחות מעצבנת שלוקחת אותי למעשה ארבעה צעדים אחורה, כל צעד שאני מצליחה לעשות קדימה, מתבהר, כמה עוד נותר לי לעשות.</P> <P>&nbsp;</P> <P>זה כמו ילד שחשב שהוא הבין את הקסם, אבל הבין רק את ההתחלה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז ברגעים הללו שאני מרגישה שאני הולכת אחורה, וכל מה שעשיתי היה לחינם, ובאמת בתמים אני שואלת למה כל המהומה, למה לא לחיות כמו רוב האנשים שאני מכירה, ללא שום מודעות עצמית, הם נראים לי מאושרים האנשים האלה, שלא יודעים, ואין טעם להגיד להם, כי הם פשוט לא יודעים, ואני הרי הייתי מעדיפה לא לדעת, או לדעת פחות, אז בשביל מה לקלקל להם, נראה שהולך להם יופי.</P> <P> <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>המחשבה הזאת מצליחה להחזיק בדיוק שניה, או עד השניה שאני פוגשת אדם שממש לא מודע לעצמו, וזה תמיד קורה לי בסיטואציה שאני חייבת להיות נחמדה אליו, כל שניה בחדר עימו, מחזירה לי כל יצר אלים שקיים בי, אני משתגעת, אייך אפשר להיות אדם ללא מודעות עצמית, ואני הופכת בחדר הזאת למוזרה, הרי הוא/היא לא מודע/ים לשום דבר, ואין טעם להסביר ככה שאני מוצאת את עצמי מסכימה על דברים שלא היו ולא נבראו, אלא בתת מודע של הבן אדם שעומד מולי, וגם אם המציאות שלי סוביקטיבית, עדיין, אני מוצאת את עצמי בהלם מחדש, ומיד מוצאת כוחות&nbsp;לצעד קדימה נוסף :)</P> <P>&nbsp;</P> <P> <HR id=null> &nbsp;אה כן, ועוד משהו שמעודד אותי להמשיך קדימה, הוא להיזכר איזה ילדה מעצבנת הייתי, כמה קשה הייתי לוקחת כל דבר והכי חשוב אייך לא ידעתי להתמודד עם סיטואציות</P> <P>&nbsp;</P> <P>כל זה, ועוד מרשים לי להמשיך את הטנגו הזה, עד שהמוזיקה תפסיק להתנגן :)</P></div>Mon, 08 Jun 2009 14:21:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10939088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10939088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10917327<div align="right" dir="rtl"><P>אותך יקירי אני בוחרת, כל בוקר מחדש</P> <P>כל בוקר מחדש בוחרת להיות איתך, להיות שלך, שתהייה שלי.</P> <P>כל בוקר מחדש אוספת את כל הדברים היפים בך, בנו.</P> <P>ומשליכה מעלי חששות לבטים, ספקות.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כל בוקר מחדש מפתיעה ומופתעת</P> <P>מגודל אהבתי, מגודל אהבתינו.</P> <P>וגם שאני נעצבת או כועסת או חלילה נעלבת</P> <P>תמיד זוכרת ונזכרת כמה אני אוהבת</P> <P>&nbsp;</P> <P>ואין פה כורח או אפילו צורך, יש בי רק רצון</P> <P>ושאתה מביט בי ככה, בחצי חיוך מבוייש</P> <P>יודעת שאין צורך שאבחר עוד שוב, כי בחרתי נכון, בחרתי בך.בחרתי אותך.</P></div>Tue, 02 Jun 2009 09:34:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10917327http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10917327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10865615<div align="right" dir="rtl"><P>העצב בכל הדרו&nbsp;ומעלתו הגיע אל מחזותי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כמו שהשיר אומר, לא קרה המון בשביל שהוא יגיע, לא נפרדתי מחבר, לא יצאתי עם מישהו משמעותי ששבר לי את הלב, לא פוטרתי מעבודתי (נראה לי שזה רק היה משמח אותי) לא איבדתי שום דבר חשוב, באמת לא קרה דבר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>"אז מאיפה הוא בא מאיפה הוא בא, מאיפה בא העצב....."</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני שונאת להיות חלשה, אני שונאת להיות לא בסדר, שנים סחבתי איתי מסיכה ענקית של חיוך, שגרמה לי בעיקר להיות בודדה, שגרמה לי להיות תוקפנית אל הסביבה שלי, ותודה לאל אחרי לא מעט עבודה, הצלחתי להסירה כמעט לגמרי, מה שגרם לי בהתחלה להיות ממש או יותר מדי חשופה לסביבתי, ואח"כ או יותר נכון לאט לאט למצוא את האיזון.(כמו שאומרים אני בדרך הנכונה)</P> <P>&nbsp;</P> <P>אך כל זה, לא משנה את התחושה, שלהיות חלשה זה באמת משהו שאני לא טובה בו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>קשה לי להגיד לאנשים סביבי שאני צריכה אותם, שאני צריכה עזרה, אני פונה אליהם בדרך כלל בדרך שהם לא הכי מבינים, ומתאכזבת שהם לא מבינים אותי ויודעת בוודאות יודעת שאני זאת שהכשלתי את המהלך שלי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כילדה התמודדתי עם לבכות חרישית אל הכרית ולישון כמה שעות, היום אני מנסה לצאת להליכה לראות את הים לנגוע במים, משהו ישעשה תנועה קטנה, אולי תנועה קטנה מספיקה כדי להפיג את המשבר הזה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לכן, כל פעם שמגיע העצב, ואני לא הבחורה החייכנית ואופטימית שאני כל כך אוהבת, אני מנסה להרגיע את עצמי, שגם עצב צריך לחבק, שגם להיות עצוב מותר.ולפעמים הדבר הבריא הוא לשקוע קצת לתוכו, פשוט לא לאבד את עצמי בדרך.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לא צריכה להיות חזקה תמיד, אנשים שאוהבים אותי ישמחו להיות שם בשבילי גם בשעות קשות, בשביל זה יש חברים.</P> <P>נותנת לעצמי להיות חלשה, לא שמה חזות של הכל בסדר עסקים כרגיל, לא מתכסה במסכה, ואפילו איפור לא שמתי היום, ככה שמותר לי להזיל דמעה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אין מה לעשות, החיים הללו לא הכי קלים, כמו שאומרים לא פיקניק פה, וכן אתם יודעים, גם דברים לא ממש הולכים בקצב שאני הייתי רוצה שילכו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז הנה, אני מחבקת את המשבר הזה, יודעת שעוד שניה הוא חולף, נותנת או מנסה להכניס את חברי, שאוהבים אותי, אל המשבר הזה, ומקווה שהוא כבר חולף.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז כן אני עצובה, אך לא מאבדת ידיים, הכל בסדר כמו שאומרים ותכף גם אני :)</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Mon, 18 May 2009 10:23:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10865615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10865615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10681216<div align="right" dir="rtl"><P>הבנתי משהו, או שקיבלתי תובנה, אני לא אבין גברים לעולם, אין מה להילחם בזה, זה מה שזה! אני לא צריכה להבין גברים, לא מנסה לא אנסה להבין גברים, פשוט מקבלת (ותודה להודו שהביאה אותי עד הלום).</P> <P>&nbsp;</P> <P>הסיפור האחרון עם המין השני, גרם לי להבין עד כמה אני פשוט לא יכולה לצפות לכלום וכמה שאני לא מבינה, אבל אולי אתם יודעים מה, אולי זה הכל אצלי, אני מוכנה להודות שיתכן כי הבעיה אצלי, אז הנה סיפור שכך היה. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>שטיילתי לי בהרי נפאל הרחוקה פגשתי בחור, רגע לפני מאמץ אחרון וסיום טיפוס מתיש מאוד, באמצע השלג עמד לו בחור מקסים עם חיוך מזמין, הוא היתה מתנה משמים, בדיוק מה שהייתי צריכה במצבי הנפשי הרעוע<STRONG>, </STRONG>אחרי יומיים של מנוחה המשכתי&nbsp;לעבר המטרה&nbsp;הסופית והוא נשאר לעוד כמה ימים נוספים. ביומיים שהייתי שם, לא היה הרבה מגע מיני, בעיקר בגלל מזג האוויר וחוסר האמונה בחימום. אבל היו שיחות נפש רבות ותובנות מרובות, ובעיקר היה בדיוק מה שהרופא המליץ.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני לא בטוחה בכלל אם החלפנו מיילים או טלפונים, אני&nbsp;חושבת שלא. כמה ימים לאחר שהגעתי למקום חם והחלטתי להישאר בו, הוא גם הופיע, אך עד שהוא הופיע, היה לי מייל קורע לב מהאקס, שגרם לי לחשוב הרבה על האקס, ולשאול קושיות&nbsp;ובעיקר לא ידעתי כיצד להגיב למייל, שכמובן כמו כל בן ממוצע, נשלח לאחר שהבין שאני הלכתי, ואז הוא נזכר שאני חשובה וחסרה וכן הוא מכון לעשות הכל למעני, אבל זה לא הסיפור לעכשיו...</P> <P>.</P> <P>ההחלטה שלי היתה להמשיך הלאה, וכחלק מהניסיון להמשיך הלאה, ניסתי לתת לבחור שפגשתי בערים ניסיון אמיתי, וכתוצאה מזה היינו יחד מספר ימים, אך הוא הבין מהר מאוד שאני אי שם במרחב, המשיך בטיול שלו הלאה. פה כבר היתה החלפת מיילים/טלפונים, אני אפילו זוכרת אותי כותבת לו,פתק חמוד מאוד,שבתוכו נכתב&nbsp;ש"אתה בארץ תתקשר".</P> <P>&nbsp;</P> <P>אז אכן שהוא היה בארץ הוא התקשר, ואפילו בא לבקר, אך הוא הגיע שאני הייתי עדיין בשלבי פריקת מזוודות ואיתן הגיעו כל החששות שלי לגבי חזרה ארצה, וגם הוא לחץ,&nbsp; לי זה היה קשה אז שיחררתי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כעבור מספר חודשים לא מבוטל, אני זאת שיצרתי את הקשר, הרגשתי פיספוס, הרגשתי שיכול להיות פה משהו טוב, ואחרי שנחתתי והיתה לי פינה משלי והרגשתי שאני פנויה גם בראש וגם בלב להתעסקות רומנטית, יצרתי קשר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>בהתחלה היינו מחליפים מיילים לאחר מכן זה השתדרג להודעות בפייסבוק ולבסוף נפגשנו :)</P> <P>&nbsp;</P> <P>בפעם ה- 1 היה הכי כיף בעולם, אפילו לא היה בנינו מגע, רק פגישה בין מכרים ישנים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>במפגש השני, כבר באמצע שיחה קולחת בפאב מעושן, הוא משך אותי לנשיקה חזקה, וקיבל ממני חיוך מבסוט, לאחר שקיבלנו הערות מיושבי הפאב, פרשנו לביתי הקט, שנינו שתינו יותר מדי ולפיכך הוחלט שהוא ישאר לישון, כבר ישנו יחד בעבר, זה לא היה נראה לי בעייתי, ביחוד שגם הבהרתי כוונות וגם הבהרתי את הסטאטוס החודשי שלי. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>וכך הלכנו לישון, בחמש בבוקר התעוררתי בבהלה, הוא משך אותי לחיבוק בעודי יושנת על הבטן, טוב שהוא לא הפך אותי ביותר כוח, ואני לא בן אדם של בוקר, הוא יודע זאת, דיברנו על זה אין ספור פעמים, צחקנו על זה אינספור פעמים, אמרתי לעצמי להירגע, ניסתי להגיד לעצמי זה חמוד...אך מפה זה רק התרדרד הוא החל לעשות לי נעים ביד..בגב....בצוואר..ולתת לי נשיקות בגב בצוואר ביד...ושוב הכל מתוך הנחה שסקס לא יצא לו, פיזית הרי לא יכלתי. שהכל היה יותר מדי לי, ניסתי להסתובב ולחבק אותו בעצמי, פה קיבלתי חיבוק הפוך, ולא משנה כמה פעמים עצרתי/החזקתי את ידו הוא המשיך בשלו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>הרגשתי כל כך מרומה, שקמתי מהמיטה להתקלח, שיצאתי מהמקלחת הוא כבר היה אחרי קפה ולפני שנכנסתי לחדר להתלבש, הוא התנצל שהוא חייב לזוז, והלך, רק בשביל הפרוטוקול יש לציין שהבן אדם מובטל. כך שאולי הוא צריך להיות איפה שהוא אבל זה כן סובל דיחוי. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>בשביל להבין אולי מה כל כך דחה אותי בהתנהגות שלו באותו בוקר, היה ללא ספק הרקע המשותף שלנו, והצפיה שהוא אכן מקשיב לי, מפנים דברים שנאמרים, גם אם הם לא נאמרים ישירות אליו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>הוא איש של בוקר, ואוקי הוא קם, באופן טבעי בשעה חמש בבוקר, אבל אני לא, בטח לא אחרי שהלכתי לישון בסביבות שתיים שלוש בלילה, ובמקום לא יודעת להעסיק את עצמו או לחלופין ללכת, הוא היה בשלו, מה שטוב לו, שאני לא משתפת פעולה.</P> <P>בעיני הוא החליט שזה לא משנה איזה יום יש לי מחר, שהוא יודע שהוא עמוס, ושאני קמה מוקדם, שלי אין שנ"צ בצהרים, ושיש לי מלא לקוחות שאני צריכה להיות במיטבי, הוא בחר להיות עסוק בשלו.</P> <P>ואני מצטערת, אי אפשר לישון שמישהו מנשק אותך עושה לך נעים....בטח&nbsp;אין אפשרות לישון&nbsp;טוב. ושהמישהו הזה לא מגיב לך, לא מחייך תופס לך ידיים, כן אני מצפה שהוא יפסיק מבלי שאני אצטרך להשתמש במילים "די תפסיק זה לא נעים לי" .....למה בכלל אני צריכה להגיע עד לשם?עד למקום שאני אומרת - די! </P> <P>גם העובדה שהוא הכין לעצמו קפה, ולא הכין לי או לחלופין אפילו לא שאל...ואין זה משנה שכל הסיטואציה קרתה אצלי בדירה! לא הוסיפה לו נקודות זכות. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>כל הדרך לעבודה, ניסתי למחוק את אותו בוקר, לא הבנתי, אייך בן אדם שבחיים שלי יותר משנה, ויותר משנה, מביע התעניינות בי, אייך הוא התנהג בצורה כזאת אטומה, הרי היו לנו אינספור שיחות שצחקתי איתו על זה שקשה לי, קשה לי להכניס אדם לחיים שלי, למרחב האישי שלי, מודה! טוב לי להיות לבד, גם לצערי התרגלתי במידה זו או אחרת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שאלתי את עצמי אייך כל ההתנהלות הזאת קרתה בכלל, ואייך אני שממש לא ילדה, אייך אני נתתי לה יד, אייך מצאתי את עצמי במקום שלא רציתי להיות בו?</P> <P>&nbsp;</P> <P>אמרתי לעצמי אין מה לייסר את עצמי במחשבות, וניסתי עד כמה שאפשר להמשיך הלאה. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>באותו יום הוא עלה מולי בפייסבוק, לשאול מה שלומי, אתם אולי חושבים שזה חמוד, אני הערתי לו אינספור פעמים שאני שונאת את הידברות דרך הפייסבוק, בכלל דרך מימד&nbsp;הקשור לכתיבה, מבלי לשמוע אייך נאמרים הדברים, יש בזה לדעתי, משהו לא אישי,&nbsp;שאני מצפה שאם למישהו יש משהו להגיד לי, שירים טלפון, כן, כל זה נאמר, יותר מפעם אחת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>4 ימים אח"כ, שלא שמעתי ממנו כלל, הוא שאל לשלומי בהודעת סמס וכן אם אני רוצה לראותו -&nbsp;תשובתי היתה שאני עסוקה, יום למחרת קיבלתי מבול של הודעות לאורך כל היום, דבר שלא חיפר לא על אותו בוקר, ולא על היעלמות לכמה ימים, דבר שהבהיר לי שאין לו מקום בחיי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שאלתי את עצמי אייך אדם שקירקר אחרי שנה נהג בצורה שהוא נהג, שהוא בניגוד לבחורים שאני יוצאת איתם, יודע עלי דבר אחד או שניים.ויכול כן להעסיק כיצד יש להתנהג בשביל שאני לא אפסול ישר.</P> <P>&nbsp;</P> <P>הבנתי משהו חשוב לגביו שאני לא ממש רוצה אותו, כי אם כן כל ההתנהגות הזאת היתה יותר מפריעה לי קצת יותר, וכן הייתי אני מרימה טלפון, אני הייתי קצת יותר יוזמת. אבל לא ממש רציתי לדבר איתו. בנוסף הובהר לי, שהוא לא הבחור בשבילי, שבחור שמתנהג ככה, ודרך אגב זה בכלל לא משנה באיזה קטע הוא רצה אותי, הוא פשוט אדיוט לא בשבילי, וכאן אני אומרת לכל הבחורים, בחור שלא מטלפן אלי זה לא בשבילי, אין לי כוח למשחקי כוחות הללו, הבעיה הגדולה שלא יכולתי לחתוך, לחתוך משהו שלא קיים, הנחתי שתשובתי כי אני עסוקה תתן לי מרווח נשימה של עוד 4 ימים, אבל טעיתי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>למחרת הוא לא הפסיק להתקשר, ושלא עניתי קיבלתי הודעות באיזה מספרי טלפון ניתן להשיגו ומתי. יש לציין שהוא התקשר בשעות שאני בעבודה, שכבר פעם דיברנו על זה, שזה ממש לא זמן נוח לי....אבל כבר פה לא הופתעתי.</P> <P>שסוף סוף עניתי, ואמרתי לו שאני מתנצלת, שלא אהבתי את כל ההתנהלות בנינו וזה גרמה לי להבין שאנחנו לא יכולים להיות בני זוג - מילותיו האחרונות היו.."<STRONG>היי שלום, לפחות לא נקשרנו זה לזו"</STRONG></P> <P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P> <P><STRONG>עולם מעוות אני אומרת, ככל שאני דחיתי אותו, ככה הוא הביע יותר עניין, ובכלל אני שואלת, זאת אני? זה הוא? אולי בכלל זה העולם? :)</STRONG></P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P> <P>&nbsp;</P></div>Sun, 29 Mar 2009 18:00:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10681216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10681216http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10552498<div align="right" dir="rtl"><P>הלוואי שהייתי יותר תמימה, וגם הייתי רוצה לדעת פחות, כי חלק מהיכולת להיות תמימים&nbsp; נובע מכמות הידע שלנו, כל ידע מנפץ אשליה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לעומת זאת, הילדה הקטנה שבי, חיה ונושמת, היא לעולם לא תמות, אני מקווה, לעולם לא אהרוג אותה, ואם כן, אעשה ה' שזה יהיה לא בכוונה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לפעמים שאני הולכת לעבודה אני מצפה שיגרשו אותי, שישאלו אותי - "ילדה של מי את?" ויקחו אותי יד ביד חזרה לביה"ס, וכל מה שאני עוברת זה למעשה חלום, קפיצה בזמן.</P> <P>אבל, אז אני מביטה בדמות המחוייטת שמשתקפת במראה ואפילו אני כבר מצליחה לראות שאיני ילדה קטנה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני אוהבת להשתטות אפילו אם זה לקצת זמן, אני אוהבת שהבחור שלידי מצליח להוציא את הפן הזה בי, להפסיק להיות רצינית כל כך לגבי ולגבי עתידי, ולצחוק פשוט לצחוק.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אם מסתכלים אחורה על רוב החברים שלי, יש דבר מקשר אחד, חלקם היו רזים מאוד וחלקם קצת גדולים יותר,לחלקם היו עיניים כחולות ולחלקם היו עיניים חומות, רובם היו אשכנטוזיים, אבל בעברי יש כמה שלא, התכונה הבולטת של כולם,&nbsp;(אם נוציא אחד שניסתי להיות מישהו שאני לא), זה כולם היו ילדים באיזה שהיא רמה, זה מה שמשך אותי, הקרוסלה הזאת, אני נהנת מהנסיעה, וכל פעם אני המומה שהנסיעה הסתיימה והגיעה שעתי לרדת.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שנפרדתי ממישהו יקר לי בגיל 24, הייתי שבורה מזה, כי מה שמשך אותי מלכתחילה, הילדותיות שבו, היא גם מה שלא איפשרה לנו להמשיך, הרגשתי אז, שתמיד אני אגיע לאותה נקודה ולאותה מסקנה, ומה אני עושה הלאה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ירדתי למחתרת, 3 שנים בנים לא עניינו אותי, היו פה ושם כמה דברים, אבל לא משהו רציני, או לא משהו שתפס לי את הלב, אני שינתי גישה, הפכתי להיות סופר רצינית, ניסתי אני להתבגר, ופסלתי כל ילד שבא בסביבה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>גם שרצתי לחזור אחורה, הנזק כבר נעשה, ולא יכולתי לשנות כל מיני הרגלים, אולי למתן אותם אבל לא לשנות. <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>אז היום שמישהו שואל אותי, עדיין את זוכרת להיות ילדה? אני מחייכת לעצמי ואומרת שכן אבל לא איתך.</P> <P>למה אתם שואלים, נראה לי היום שאם מישהו עדיין מחפש את הילדה (בגילי או מעלי) הוא לא מחפש את השטותנקיות, לרגע לא להיות אחראי, פשוט קשה לו, לתפקד באופן רומנטי, בעולם המבוגרים, ואז עדיף שהוא באמת ילך לילדה כי אני בטח לא אתן לו את התמיכה שהוא צריך.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ובלי קשר, גילתי משהו חשוב, שמי שמדבר על הסקס, כנראה לא עושה סקס, זה למה אני מגלה את זה רק עכשיו, עד עכשיו תמיד הייתי מוקפת באנשים שעושים....</P></div>Thu, 19 Feb 2009 16:29:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10552498http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10552498http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10483437<div align="right" dir="rtl"><P>פרידות, כן כן גם אני שונאת אותם, נכון שכולם בשוק!!</P> <P>&nbsp;</P> <P>מה שאני שונאת בעיקר, זה אייך, ברגע אחד, משתנה מערכת היחסים שלמה, כמעט בלי יוצא מהכלל, וזה תמיד לא משנה מה היה לי עם הבחור,&nbsp;זה תמיד מפליא אותי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>אייך רגע שברירי אחד, יכול לגרום להריץ את כל הזכרונות שלי מאותו בחור, בשאלה האם זה היה שם כל הזמן, האם פיספסתי משהו</P> <P>&nbsp;</P> <P><STRONG>ולפני שאני ממשיכה - גם אם כואב אפילו מאוד זה לא עושה את זה בסדר!</STRONG></P> <P>&nbsp;</P> <P>אני אתחיל שהייתי בת 16 היה לי חבר שנה, ונכון שהיו לו נק' מופרעות כלשהן, לא ציפתי שזה יופנה אלי, אז היה לי תירוץ לא להבין שברור שזה יופנה נגדי מתי שהוא , הייתי בת 16 מאוהבת, השאלה היא מה התירוץ שלי עכשיו!!</P> <P>הוא לאחר שנפרדנו, לא מיד, דרך אגב, משהו כמו כמה חודשים אחרי שנפרדנו שהוא החליט שהגיע הזמן שנחזור, השתגע, בין היתר, הוא הופיע בכל מקום שהלכתי אליו, הוא פרץ כמה פעמים אלי הביתה בטענה שדברים שהתקבלו ממנו, אני לא זכאית להחזיק בהם, עד שבסוף גם ערבתי משטרה.</P> <P>&nbsp;</P> <P>שהייתי בת 21 נפרדתי מאקס המיתולגי שלי, אחרי מערכת יחסים של שלוש שנים, אותו אהבתי כמו שלא אהבתי הרבה מאוד זמן אחר כך, בחצי שנה שאחרי הפרידה הוא העביר אותי כל מיני דברים, חלקם יש לציין שלא מאשמתו, לשנינו היה קשה לקום וללכת, אבל חלקם היו במודעות מלאה למה זה גורם לי וכמה זה קשה לי. הדברים שנאמרו אחרי הפרידה בנינו, גרמו לי להרגיש הרבה מאוד זמן&nbsp; אח"כ שאולי בידתי את כל המערכת היחסים הזאת מליבי, ואולי הכל היה חלום.</P> <P>לקח לי משהו כמה שנה וחצי לא להתעסק במי אמר למי מה מתי אייך ולמה, לקח לי קצת יותר זמן מזה להבין שהוא אהב וסך הכל החיים שלקחו אותנו למקומות שונים, וזה קורה ולשנינו היה קשה עם זה, אני פשוט הייתי קצת יותר בוגרת בעניין.</P> <P> <HR id=null> </P> <P>&nbsp;</P> <P>עכשיו שאני בת 28, לאחרונה יצאתי עם מישהו לחודשיים, שבשבילי בגיל הנוכחי, זה הישג יוצא דופן, אבל לא על זה רציתי לכתוב.</P> <P>אחרי חודשיים הבנתי שכמה שהוא בחור עם לב זהב, הוא כנראה לעולם לא יתן לי את מה שאני צריכה, אז נפרדתי ממנו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>והוא מאז שנפרדנו, סוג של אניגמה, אני שאוהבת לעזור, מרגישה רצון עז להראות לו כיצד זה נראה, אבל נמנעת, כי זה לא תפקידי לחנך את העולם,&nbsp;אני קצת בשוק שהוא טורח להקצין את הפרידה הזאת, לעשות דרמה מיותרת, לדבר על רגשות שמעולם הוא לא אמר לי או לחלופין להמציא סיפורים עלינו, ולפעמים אני פותרת את זה, טוב שסגרת את זה, כי לא רק ילדותי, זה סופר ילדותי ומראה עוד תכונות רעות אחרות שלי אין כוח להתמודד עימם.</P> <P>&nbsp;</P> <P>לפעמים אני שואלת את עצמי, האם זה באמת מה שהוא חושב עלי,האם זה באמת מה שהוא חושב על הסיטואציה שקרתה בנינו, או האם הוא משקר&nbsp;ולמי הוא צריך לשקר, העצוב הוא שאני מגיעה כל פעם לאותה מסקנה, שלעצמו. הוא צריך לשקר לעצמו.</P> <P>הדבר צובע חלק מהערכת היחסים אחורה, וגם שם אני מבינה שנכון שהוא שיקר לי, הוא בעיקר שיקר/משקר לעצמו.</P> <P>וחלק על הדברים שקורים בהווה, שהוא מספר עלינו לאחרים, זה גיבוב של שקרים שלא קרו לא נבראו ולא היו.ושוב הוא בוחר לשקר</P> <P>&nbsp;</P> <P>אני שוקלת כל פעם מחדש האם להעמידו על מקומו, ואז מבינה, שזה כל מה שנשאר לו ומניחה לזה</P> <P>אני רק ממשיכה את חיי בלעדיו ואם אפשר כמה שיותר רחוק </P> <P>&nbsp;</P> <P>חבל כי הוא יכל להיות ידיד נפלא אם הוא היה מתמודד עם המציאות בצורה קצת יותר טובה :)</P></div>Sun, 01 Feb 2009 10:54:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10483437http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10483437http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10460887<div align="right" dir="rtl"><P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><B><U><SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 14pt; LINE-HEIGHT: 115%; FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi">ולא יכולתי לעשות מזה משהו, אתה שומע? יכולתי לגמגם</SPAN></U></B><B><U><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3> קצת פחות קריזי<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /><o:p></o:p></FONT></SPAN></U></B></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>ומה עכשיו? אמר לי קול, קטן, בבטן, תחילה כמעיין זמזום רחוק וככל שעברו הימים הפך הקול למעין צעקה טורדנית.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>שנה שעברנו טלטלת רגשות, שנה שחלקנו הכל, שנה של המון בדידות ויחד, שנה או יותר נכון כמעט שנה שאנחנו סוג של יחד.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>החדר היה מעומעם באותה שנייה, בקושי הצלחתי לקלוט אותך, רק מילותיך זרמו לתוכי, ימים שאני מתעללת בך, מנסה להוציא ממך את המובן והידוע, ימים שאני מנסה לגרום לך לסיים את זה, כי אני לא מספיק חזקה בשביל לעשות את זה בעצמי, והנה כמו מתוך חלום אתה מתחיל לפלוט זאת, ומילותיך הצורמות נשארות בחדר, "לא טוב לי" "זה לא זה". ואחרי שאתה אומר לי את זה, אתה שואל, אז מה עכשיו? כאילו יש לי בכלל מה להגיד, כאילו זה משנה, אפילו אני, בעלת כושר סיבולת מופתי <SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp;</SPAN>או פשוט מזוכיסטית, לא יכולה לסובב מילים קשות כאלו שלא נותנות שום צ'אנס להצלה, אפילו אני, צריכה להודות ביני לביני, שהגיע השעה לקפל את הדגל ולצאת לדרך חדשה. להתפוגג מהדירה שלך לצאת לחשכה. ולמרות שחלקנו אותה כמזה חודשיים, היא הייתה, ונשארה שלך.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>ובאותו רגע, לא הצלחתי שלא לבכות, בתוך הבכי הזה, הבועה שהייתה סביבי כרואה ובלתי נראית, התחלתי לאסוף את דברי שהיו מפוזרים בדירה, ואתה כהרגלך בקודש, ברגעים הללו, הופך להיות מדהים ולהיות כל מה שאני רוצה וצריכה ממך, וברכות שלא אופיינית לך מבקש חיבוק ותירגעי ובואי רגע ולא צריך לחתוך ככה ואמצע הלילה ואולי תלכי בבוקר....<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אתה יודע מה לא יאומן, זה החיים הללו, שמביאים לך דברים, לא יאומנים ואז לוקחים ממך כי אחרת אייך תסביר אותנו? הרי אנחנו הכרנו, בדביקות בין אנשים זרים בארץ רחוקה, בילינו פחות מיממה קסומה, ממש בלי כוונה להמשך, או שאיפה, נפרדנו. אתה חזרת לארץ המוכרת ואני המשכתי ברחוקה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>והיותר לא יאומן, קרה, אני לא יודעת מה יותר מפתיע גילוי אהבה במייל או העובדה שלאחר חודש כזה חזרת אלי, עם החיוך הקסום והקסם בעיניים עם מבט מאוהב והמון רצון טוב, <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>הגעת, אלי, ואם ההגעה שלך, אלי, הגיעו כל הפחדים ועם הפחדים הגיעו המתחים, ובלי ששמנו לב כבר היינו כעוסים עייפים ובעיקר מוכנים שזה, מה שזה, ייגמר.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>שלוש שנים שאף גבר לא כבש אותי בשתיקה, שלוש שנים שאף גבר לא הצליח לפרוץ את המעטפת, שלוש שנים שאני כבר לא ממתינה לו, דבקה בשגרה הנוראית ובמשפטי סיום מטומטמים שזה לא אתה זאת אני, ולמרות שעברו שלוש שנים, מוצאת את עצמי נכנסת איתך לפינות שלא הכרתי בי, לויכוחים שאף אחד אחר לא מצליח להוציא ממני (גם אם הוא מנסה ממש חזק), וחלק טריוויאלי מהקשר שלנו הפך להיות ויכוח סוער על מה שלא חשוב לא מעניין ובטח לא ישנה. <o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אתה יודע, תחלאס זה לא משנה מה קרה ומה היה, בהתחלה חשבתי שהפחד מקונן בך, האגו הגברי הפגוע מדבר ושאם אני אניח לו קצת, תצא היממה הקסומה שבילנו בארץ טרופה, ותפסיק להוריד בערכי ותפסיק לא להעריך אותי, ותראה אותי סוף סוף כמו שאני, מי שאני ואולי רק לרגע תיזכר במה שהוביל אותך לנסוע אלפי קילומטרים עד אלי.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>אח"כ חשבתי זאת אני, אולי נזכרתי מאוחר מדי להתרכך אולי ניסתי גם מעט מדי להתגמש, אבל את התוצאה כרגע זה לא משנה אין דרך למנוע את הפרידה הזאת. אבל כנראה אחרי כל כך הרבה זמן שאף אחד לא עשה לי את זה, גם על רעיון קשה לוותר. אולי דווקא על רעיון /פנטזיה יותר קשה לוותר וכבר אמרתי לך פעם, שנפגשנו, שאני מאחלת אותך לעצמי, לעתידי, וכמה שאני מאחלת לפעמים צריך לדעת מתי לוותר.<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><FONT size=3>ובסוף מותק הבנתי, אז הנה פעם אחת אחרונה בוא נעשה את זה כמו שצריך, אז מותק יפה שלי, גוף, לא אמרתי לך כבר המון זמן שאני אוהבת אותך, וחלק ממני תמיד יאהב אותך, אז סע לשלום, אני לא מתחרטת על כלום, בעיקר מוקירה לך תודה על שהיית שם לידי שארגנתי את חיי מחדש, <SPAN style="mso-spacerun: yes">&nbsp;</SPAN>ומקווה שעם השאלה מה עושים עכשיו? אני כבר אתמודד. אוהבת...<o:p></o:p></FONT></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><o:p><FONT size=3>&nbsp;</FONT></o:p></SPAN></P> <P class=MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 10pt"><SPAN dir=ltr><o:p><FONT face=Calibri size=3>&nbsp;</FONT></o:p></SPAN></P></div>Mon, 26 Jan 2009 13:17:00 +0200danalost@gmail.com (danalost)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=615470&blogcode=10460887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=615470&blog=10460887