http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981heCopyright 2026 trembling Lin. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/81/49/61/614981/lists/17848598.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=12124616<div align="right" dir="rtl">המילים נמחקות לי. לא ידעתי שאפשר להפסיק לכתוב למשך תקופה ארוכה. חשבתי שכבר איבדתי את העברית שלי הרחובות ריקים, הלבבות אטומים, חשש גובר על האהבה. פחד מכישלון רק הופך לתסכול, דם יבש, צלקות. כיאילו כלום לא היה שם, כיאילו כלום לא קרה. האקסית של אחי הגדול הצילה אותי מהרחובות, מהארואין, מהאקסטסי. ימים שהפכו לשבועות, שבועות שהפכו לחודשים. הכל נראה מעורפל מידי, ואני לא מאמינה שזה קורה לי, אני לא מאמינה שאני נמצאת בבית חם, עם עבודה, ובית ספר. כבר ימים שלמים שאני טועמת דם, כבר שבועות מזה שלא עצמתי עין. לפעמים עצרתם, וחשבת לרגע למה הכל עובר כ"כ מהר? איך הגעתם לכאן בכלל?חודשים ארוכים עברו מאז שחיבקתי את ההורים שלי. אני רוצה להיות הילדה הקטנה של אבא, אבל כל פעם שאני מתסכלת במראה אני כבר לא מוצאת את הילדה הקטנה הזאת. וזה מצמרר, וזהכואב כ"כ..זה עדיין כואב. אני מתגעגעת לאבא, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לבכות.אני כבר כ"כ זקנה... אבל לא באמת. אני לא יודעת מתי הייתה הפעם האחרונה שהערכתי את החיים שלי באמת. הכל זה תמצית של הדברים הכי קטנים. אני מתגעגעת לימים בהם הרגשתי ששלווה עוטפת אותי. כואב לי כשמחבקים</div>Wed, 27 Oct 2010 10:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=12124616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=12124616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11981779<div align="right" dir="rtl">ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מאושרת במקום שאליו הגעתי. שמיים כחולים, ימים שקטים. ימים שלי אני-רוצה-לחיות-ברגע-הזה-לנצח. יש ילדה שאני אוהבת, עם לב ענקי. ענק יותר מהאוקינוס, מהיער, מהשמיים. אנחנו שותות טקילה במסעדה מלאת אנשים, אנחנו מצטופפות מסביב כולם וצופות איך החיים קורים מסביבנו. היא מספרת לי שלכולם יש סודות, ואני אומרת לה שהיא השתנתה. היא לובשת פרחים קטנים בשער שלה ועל הצוואר שלה יש שרשרת בצורת העולם, שמשמיעה צליל של פעמון מתי שזה זז, ובימים כאלה אני פשוט בטוחה שאני אוהב אותה לנצח. אני כ"כ מקווה שיש לכם חברה הכי טובה שיפיפייה כמו שלי. אני אוספת את חיי ועוברת לגור עם סבתא, לפחות לכמה שבועות. אני מתכננת להישאר שם עד שמחשבותיי נקיות ונשמתי לא כואבת יותר. יש קופסא על השידה שלי, מלאה בתרופות שיספיקו לשבועות, מלאה בהרס עצמי טוטאלי. זה הוא העבר שלי וזה ממה שאני מנסה להתחמק. זה אלה המחשבות השקטות האל שרצות לי בראש, עוזבות אותי רועדת, בוכה, כואבת. הן חוזרות, והן כבדות. אני לא מצפה מאף אחד להבין. טקילה עדיין מתקדרת במחשבותיי. השמיים הם חשוכים ומבולגנים. האוויר מריח כמו מדורה בקומזיץ, ו</div>Mon, 16 Aug 2010 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11981779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11981779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11952603<div align="right" dir="rtl"> היקום שלי סוף סוף מקבל צורה. כל מה שאני רוצה זה לחזור לעבר, שהכל יהיה כמו פעם. לא ידעתי שלהשאר ערה כל הלילה ולדבר עם מישהו באנגלית יעזור לי להזכר... אבל אני זוכרת. אני זוכרת שלא אכלתי כלום במשך שבועות ושאבא לא רצה לחבק אותי כי הוא פחד לשבור אותי. הוא אמר לי שהעצמות שלי מכאיבות לו, הלב שלו כואב מלראות אותי ככה. והינה אני פה, שנים ארוכות אחרי...ועברנו כ"כ הרבה... הרבה שירים חדשים שהפכו להיות ישנים, אהבה שנשברה, מדינה שעזבנו, כמשפחה. כי חשבנו שזה יעשה לנו טוב, אבל אני יודעת אנגלית ואני הכרתי אנשים חדשים ואני איבדתי. אמא עזבה ואז אני עזבתי. והיו לי הרבה בתים בתקופה כ"כ כ"כ קצרה. ישנתי בחניות. ובכיתי דמעות יבשות. והכל נשבר ואיבדתי את היכולת לחשוב. ושתיתי כשהייתי לבד כדי לשכוח, אבל הבוקר אחרי הביא איתו את המכה ההיא, המכה שתמיד תשאיר טעם לעוד...איכס. לא הבנתי למה עשיתי את זה. אבל זה קשה לחשוב אחרי שאת יודעת שאיבדת הכל. הכל. כל מה שאפשר לאבד, כבר מזמן אבד משפחה זה נחמד. כשהייתי בת שמונה רציתי להיות וטרינרית. כשהייתי בת 14 והכל התחיל... כל מה שרציתי זה להיות מאושרת. כשהייתי בת 16, רצי</div>Mon, 02 Aug 2010 14:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11952603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11952603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11952529<div align="right" dir="rtl"> I don't know if this is true to you but for me sometimes it gets so bad that anything else say like looking at a bird on an overhead power line seems as great as a Betthoven Symphony. then you forget it and you're back again.</div>Mon, 02 Aug 2010 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11952529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11952529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11929700<div align="right" dir="rtl"> <IMG style="WIDTH: 400px; HEIGHT: 266px" border=0 src="http://f.nanafiles.co.il/</div>Thu, 22 Jul 2010 06:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11929700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11929700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11914841<div align="right" dir="rtl">לקחתי כמה רגעים כדי לנשום שוב. שברתן לי את הלב, כל הבנות המדהימות והיפיפיות האלה. לא היה לי מושג שכ"כ הרבה אנשים קוראים פה ומזדהים ולכ"כ הרבה אנשים אכפצ ואני יכולה לקרא את זה בין המילים האלה שאתן, ואתם כותבים לי. לא נגעתי באינטרנט כבר חודשים, וכל האימילים והINBOX האלה שהתאספו לי עם הזמן... אין לי מילים לתאר את ההרגשה הזאת. תודה קטן ממני לא יספיק בכלל. אני אוהבת אותכן עד השמיים, והלוואי שהיה לי את הזמן להשיב לכל אחת ואחת שלקחה קצת מזמנה וכתבה לי פסקה ותיארה אותי במילים נעימות... ותודה. אני כותבת כדי לכתוב, ואני יותר(!) משמחה שרובכן לקחו את זה יותר לעומק, ושרוב ממכן באמת רואה את מה שכתוב "בין השורות" כמו שאמרתן. :)נגעתם בי בדיוק כמו שנגעתי בכם, ואני אוהבת אותכם בכל ליבי, ואני שולחת לכם הרבה אהבה, מאמריקה הישר לישראל הקטנה. אז כמו שאמרתי ברוב האימיילים, לא הייתי בבית במשך תקופה מסויימת וכל מה שבעצם עשיתי זה למדתי ועבדתי קשה. אני הולכת לקולג', הייתם מאמינים? אספתי את הכסף, לאט לאט... לאט. הרבה תמיכה מהחברים, ה' יודע מה הייתי עושה בלי החברים. החיים הם לא קלים, אבל אני מחייכת בסוף. אנשים שמ</div>Thu, 15 Jul 2010 10:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11914841http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11914841http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11777997<div align="right" dir="rtl">Doug: Can we talk? Me: When? Doug: Tomorrow, i work til 6. After that? Me: I guess. Why? Doug: I want to tell you that i made a mistake. I was scared. I was having a shitty day. I took it out on you because i have issues with relationships. Doug: And i want you to forgive me. And i want you and me to be together Doug: And i cant let the hurt locker be the last movie we watch together Doug: And my room is cold Doug: And i was wrong. Just wrong how can we love smeone when they keep on hurting us is the places where it hurts the most? and we keep forgiving and we keep on believing it is going to be alright, but its not. ?because now they have us, and we give them everything untill there is nthing left to give. and than what I moved out. tomorrow im going back to school, there is only one month left and then i am free to go wherever i want to go and im scared of even thinking about it. i'm staying over at my friend's house for couple of days. it's hard to be sad when shes here</div>Wed, 12 May 2010 07:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11777997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11777997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11773969<div align="right" dir="rtl"> What is todays date?: may 09 Who was the last person to call you baby/babe?: Douglas Have you taken anyones virginity?: yes Has anyone ever sang to you?: last year my friend josh used to play the guitar for me. What did you do yesterday?: iwoke up at 6;00 then i went to work.then i came back homebecasue i couldnt stop crying and everything was still hurting. then icried a little bit more. What is your favorite color(s)?: blue How tall are you?: i'm not sure Anything sore on your body?: my head and my stomachhurt still, but other than that i'm great.. Do you secretly love someone?: it's not a secret. now is the time to move on though. What is the last thing you watched?: my brother and i are watching family guy right now Last reason why you were grounded?: my grades. it was over 3 years ago Are you cold?: no, i am perfectly comfortable. What was your New Years wish?: i don't even remember maybe it wasn'tthat important. Did you kiss</div>Mon, 10 May 2010 06:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11773969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11773969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11769412<div align="right" dir="rtl">מדענים גילו שסמים יכולים למחוק זכרונות. לפני שכל זה קרה הייתי בבית ספר ולא יכולתי לנשום, לא יכולתי להפסיק לבכות, לא יכולתי להפסיק להרגיש את הכאב הזה בחזה. ישבתי שם עם חברה בהפסקה, והרגשתי הכי עלובה. אז דאג בא ופשוט עמד שם עם כולם. ואז לא הצלחתי להפסיק לחייך. ואז קמתי משם ואמרתי למליסה שאני הולכת הביתה. היא לא ניסתה לעצור אותי ורק ישבה והתעמקה בי כ"כ עד שהאמנתי שהיא סופרת בלב את הצעדים שלי. הלכתי למשרד וזייפתי כאב בטן והם נתנו לי אישור ללכת הביתה. בדרך הביתה בכיתי והיה כ"כ חם אבל לבשתי כ"כ הרבה שכבות. אסור שיראו. כל הדרך הביתה הבנתישהוא היחיד שיכול לגרום לי לחייךבלי סיבה גם ביום הכי נורא, והוא בכלל לא מתאמץ. הבנתישהדבר שהכי חסר ליזה בעצם הוא. דאגלס.חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה, מיד נרדמתי. התעוררתי כשמליסה שלחה לי הודעה "are u ok?" "a bit better cuz im not at school anymore. i want to sleep and never wake up, ever again." היא לא ענתה. אחרי כמה שעות היא עדיין הייתה בבית הספר ושלחה לי "i wanna die" "i know how it feels. hold on." "no more holding on" "we can't give up. ill</div>Sat, 08 May 2010 02:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11769412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11769412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11765331<div align="right" dir="rtl">אנשים מתים. אנשים מתים בין אם הם רוצים למות, או לא. הם נרצחים. הם מתאבדים. הם מתים. אנשים שלא רוצים למות, מתים. אנשים שלא רוצים לחיות, מתים. אנשים מתים.כל יום. כל דקה. הם מתים. אני חושבת שאני הבן אדם הכי אנוכי שקיים, על כל פני האדמות. אני פה, ואני מקלידה, ואני נושמת. אני בוהה במסך ואני נושמת. אני יושבת וכל מה שעובר לי בראש זה הרצון הזה למות, הרצון הזה להעלם והרצון הזה לא להיות פה יותר. אני יושבת, ונושמת, וחושבת על דרכים שאוכל להרוג את עצמי. אנשים נלחמים על לחיות ונלחמים על המחר שהם כ"כ רצים שיגיע. ואני רוצה למות. אני רוצה למות. למה אנילא רוצה לחיות יותר? המחשבה הזאת משגעת אותי.</div>Thu, 06 May 2010 08:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (trembling Lin)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614981&blogcode=11765331http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614981&blog=11765331