http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745heCopyright 2026 BLeEd FOr ME bAby.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10640475<div align="right" dir="rtl">איכס. אני מגעילה את עצמי. יומיים ברצף של בולמוסים מזדיינים ועוד אחד ביום חמישי. מנסה להגיד לעצמי שמחר זהו, מחר צום, מחר מפצים על זה. ומחר אני רק אוכלת עוד יותר. זה קורה לי הרבה בתקופה האחרונה...אני לא מצליחה לשלוט על הקיבה פתאום... עד לפני לא מזמןלא הייתה לי בעיה לצום בכלל, אבל עכשיו אני מתחילה לקבל את ההרגשות שהיו לי מזמן, בימים ששקלתי מעל 60. כל הזמן מרגישה תחושה של רעב, אפילו אחרי אוכל, כל הזמן רוצה להכניס עוד משהו לפה, מתפתה לדברים, פאק. מה לעזאזל קורה לי. אני נהיית חלשה...פיזית וגם נפשית...אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר... אני מרגישה שאני שוב חוזרת להיות נתינה של האוכל...אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי...אני לא יודעת מה קורה לי...אני מרגישה כ"כ חרא... אני לא מסוגלת לעשות כלום כבר. אני רוצה פשוט להישאר במיטה כל היום כדי שאני לא אצטרך לאכול יותר. אסור לי לאכול...למה אני אוכלת?למה אני כזאת פרה שמנה ומטומטמת שחייבת לסגוד לאוכל המזדיין הזה? למה אני חייבת לאכול כל הזמן ואחרי זה לבכות על זה ולאכול שוב? אני שמנה. אני מטומטמת. אני שמנה. אני מטומטמת. אסור לי לאכול. אסור לי. אסור ל</div>Mon, 16 Mar 2009 20:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (BLeEd FOr ME bAby.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10640475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614745&blog=10640475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10630883<div align="right" dir="rtl">דביק, אידיוטי, חסר פואנטה, ובמילה אחת, סתמי. בזבוז לא נחוץ של ערב יפה ושל 35 שקלים. המלצתי האישית, אל תראו. הייתי בכ"מ במצברוח רדוד לקראת הערב הזה, והסרט לא שיפר כלום או עודד אותי, כמו שבדר"כ סרט טוב אמור לעשות. הדבר היחיד שאפשר ללמוד מהסרט הזה ובאמת ליישם בדיאטה [שדרך אגב, למרות כלה"תמיכה" העצומה שקיבלתי בעקבות הפוסט הקודם, החלטתי להמשיך כי אני עדיין לא אוהבת את הגוף שלי ואני חייבת להמשיך ולהשלים את זה בשביל עצמי הפעם.] היא דווקא שיטת הטיפול במכורים לשופינג בסרט, ובמיוחד מהמשפט "האם אני באמת זקוקה לזה?" אפשר להגיד שבולשיט פסיכולוגי כזה או אחר דווקא כן עוזר במקצת, חייבים להודות שזה גם חלק מהתהליך... ואולי הגיע הזמן שבאמת פעם אחת מזה תחילת הדיאטה שאני אנסה ממש להתמודד עם כל הפיתויים ועם החולשות שלי בדיאטה, במקום להדחיק אותם ולהתחבא מהם כל פעם שרואים...כי בתאכלס, אני אתקל בהם עוד הרבה פעמים בחיים, ויהיו פעמים שאני לא אוכל להתחבא מהם או להעיף אותם, אז אולי הגיע הזמן להתמודד. אני צריכה ללמוד להגיד לא. אני צריכה ללמוד להיות מסוגלת לעמוד מול הפיתויים האלה בצורת שוקולד או תפוצ'יפס</div>Sat, 14 Mar 2009 00:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (BLeEd FOr ME bAby.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10630883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614745&blog=10630883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10625114<div align="right" dir="rtl">היה לי בולמוס אידיוטי לפני כמה דקות שהתחיל מבננה שלא הספקתי לאכול בבי"ס, שהרסה את כל איזון ה-לאכול-כל-שעתיים שלי, והמשיך כשהתחלתי להתנפל על שוקולד מקולל. קינדר בואנו ליתר דיוק. בד"כ אין לי בעיה כזאת עם בולמוסים, כי אני מכריחה את אמא שלי לא לקנות מתוקים או חטיפים למיניהם, כי זו החולשה שלי. בגלל זה אני שונאת שיש אותם, ובחג הדבילי הזה כל כך שמרתי ששום משלוח מנות או מה לא,לא יכנס לבית. אבל בדיוק לקראת הסוף קיבלנו אחד מחברים של אמא ולא יכולתי לעשות כלום. את החטיפים מיהרתי לדחוף לאמא אבל כל השוקולדים מצאו עצמם במקרר. בגלל זה שלשום היו לי את האוזני המן האלה לאכול, שאף פעם לא היו מוצאות את עצמן אצלי בבית לולא משלוח המנות המקולל. בגלל זה כשפתחתי את המקרר וראיתי קינדר בואנו, ידעתי תוך כדי הסתכלות בקלוריות שזה לא משנה, שאני אבלוס אותו בכל מקרה. הבעיה אצלי היא שאני יודעת שאסור, אבל אני משכנעת את עצמי שמותר, ושזה בסדר ולא נורא, ואז מתייסרת. אחרי זה, זה כבר הפך למטורף. פשוט חיפשתי דברים שאסור לי, ואכלתי. לקחתי קראנץ' שוקולד ,שלא נגעתי בזבל הזה כבר חצי שנה אולי, ואכלתי עם חלב תוך כדי שאני</div>Thu, 12 Mar 2009 15:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (BLeEd FOr ME bAby.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10625114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614745&blog=10625114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10621228<div align="right" dir="rtl">אז סליחה שאני מתחילה מהאמצע והכל, זה פשוטדי בלוג המשך לכמה קודמים שהיו לי וסגרתי... אז בקשר לרשימה בצד שמאל הבהרה קטנה, זה לא שסתם החלטתי לרשום מלא מספרים, או שעשיתי את זה בזמן קצר ובא לי עוד, לא, דווקא לקחה לי תקופה די ארוכה של כעשרה חודשים להגיע למשקל שלי כיום, והיעד הוא רק מספר בשבילי כי בתאכלס, אני יודעת שאני אמשיך עם זה [כל עוד יתאפשר לי כמובן] עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי... כן, אולי אני נשמעת מטומטמת, מטורפת, או פשוט עוד בלוגרית פקאצה בת 15 שחולמת להיות שלד מהלך כדי שיאהבו אותה או וואטאבר, אבל אני עושה את זה נטו בשביל עצמי כי אהבה זו לא אחת מהרגשות שאני מרגישה כלפי עצמי והגוף שלי, למרות שאני בדרך לשם ועובדת על זה כל הזמן, ולא רק מבחינת המשקל... בגלל שזו כבר תקופה ארוכה והדיאטה שלי אכן החמירה מאותו יוני שהחלטתי שזהו, נמאס לי, וכן אני יותר שומרת ומודעת למה שאני אוכלת, אך לא ברמה של הרעבה, אבל אני מתחילה לקבל הערות לגבי זה. אם זה מהמורה שלי ששמה לב ש"רזיתי המון בזמן האחרון והיא דואגת", או מחברים ש"צוחקים" איתי לגבי זה, או מההורים שהתחילו לשים לב ולהעיר לי קונסטנטלי ש"את לא אוכל</div>Wed, 11 Mar 2009 13:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (BLeEd FOr ME bAby.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614745&blogcode=10621228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614745&blog=10621228