http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327heCopyright 2026 Bugga. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14205879<div align="right" dir="rtl"><p>תמיד בטח אמרו לך משהו ,</p> <p>כמו "נולדת לצייר", "נולדת לשיר", היעוד שלך הוא להיות כך וכך...</p> <p>אמרו לך בדיוק לאן אתה צריך לנסוע, ובאיזה קצב, מה היעדים...</p> <p>וזה מה שעשית. וזה אפילו מה שרצית.</p> <p>היה לך את השכל והתזמון שלא לפספס את הרכבת. לא את כל הרכבות,לפחות.</p> <p>ובדרך נסעת וראית מחלון הרכבת מידבריות ויערות וערים ; מיני דברים ואנשים שנגעו בך יותר או פחות...&nbsp;</p> <p>ועצרת בתחנות, ונחת ונהנת.</p> <p>היו עצירות מתוכננות יותר או פחות. היו מקומות שנשארת בהם יותר משתכננת.</p> <p>ודווקא אז , במקום שהגעת אליו לגמרי במקרה, אולי בטעות, או באנשים שאף אחד לא היה מכיר לך בחיים, או בתחום שבקושי הכרת אפילו את שמו לפני כן - דווקא בזה התאהבת.</p> <p>והיית מוכן להישאר שם לנצח, ואפילו לפספס כל רכבת אפשרית , מלבד שיתנו לך עוד רגע לנשום את אותו אוייר ולהריח את אותן ריחות , ולראות אותן מראות.&nbsp;</p> <p>אתה מבין פתאום, שמטרה האמיתית של החיים היא לא (רק) לכבוש כל גבעה ולטפס על כל הר....</p> <p>המטרה היא למצוא את חלקת האלוהים שלך. המטרה היא להגיע - למקום שתוכל לקרוא לו "הבית".</p> <p>המטרה היא לחיות בצורה שאתה אוהב.</p> <p>המטרה היא להפסיק לרדוף ולהתחיל לחיות.</p> <p>ההבנה שחלום הוא משהו שאתה בונה, משהו שמלווה אותך לכל אורך הדרך, משהו שהוא חלק ממך בזכות,</p> <p>ולא משהו שרודפים אחריו ומחכים שיקרה הנס והוא יעצור לרגע ויסתכל עלינו ( כנ"ל באהבה...).</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואני רק מאחלת לכולנו,</p> <p>לרגל השנה החדשה,</p> <p>שנדע לעצור לרגע ולהקשיב , ולו לקול שבתוכנו,</p> <p>כדי לדעת שמצאנו אוצר, כדי להרגיש שהגענו הביתה,</p> <p>כדי פשוט להבין שזה "זה" , ושכעט לא נפרד - אנחנו והחלום.</p></div>Thu, 25 Sep 2014 22:39:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14205879http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=14205879http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14168218<div align="right" dir="rtl"><p>פעם הייתי מציירת לי ציורים...</p><BR><p>ציורים יפים, עם אופק ירוק ורחוק שלא ברור איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר ....</p><BR><p>ברקע היו כמה דמויות קטנות, חסרות אישיות או פנים , שקישטו את הנוף .</p><BR><p>מדבריות, הרים, מפלים וחופים.... בכולם יכולתי לפסוע בדמיוני בלי סוף,&nbsp;</p><p>משתוממת מכל צדף מבריק ופרח משונה...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>כבר שנים שאני לא מציירת ברצינות .</p><BR><p>ליתר דיוק, אני רק משרבטת לי (ברגעים מתים בעבודה). אני משרבטת לי דמויות .</p><BR><p>דמוית משונות ...חיות ואנשים וחייזרים....</p><BR><p> שאולי לא משקפים נאמנה את המציאות, אבל העיקר שאפשר לראות מה הם מרגישים.</p><BR><p>פחד , או נחישות או תשישות...</p><BR><p>הם מתכווצים להם בפינות, או מותחים את ידיהם ומפהקים...</p><BR><p>ואפשר לראות כמה החתול רוצה לטפס לצמרת , וכמה הזברה מפוחדת כשהיא דוהרת...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני יודעת שהדמויות האלו הן אנחנו והסובבים אותנו, ברגעים שונים בחיינו.</p><BR><p>אז מה אם יש לנו זנב, או אם הצמיחו לנו קרניים...</p><BR><p>לעיתים אנחנו מפחדים כמו שפן, ולפעמים אפילו מצמיחים כנפיים...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>וזה לא כ"כ ברור האם מסע הנדודים מתחיל או מסתיים, האם הסוס ניצח במירוץ,</p><BR><p>אם הדוב הקיץ כבר משנת החורף...</p><BR><p>מעניין שאנחנו יודעים מי אנחנו, מה אנחנו רוצים ומרגישים.</p><BR><p>לאחר שהחזרנו לג'מוס את צלם האנוש - אנו יודעים שהוא נכון להתמודד עם כל אתגר,</p><BR><p>ושהציפור בעלת המבט החד יכולה לעוף רחוק...</p></div>Sat, 26 Jul 2014 20:23:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14168218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=14168218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14125779<div align="right" dir="rtl"><p>לילה יורד על העיר.</p><BR><p>לילה יורד על הכפר.</p><BR><p>לילה יורד אפילו על המקום שאתם גרים בו.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>לילה יורד על החלומות שלי,</p><BR><p>בזמן שאני צריכה לחלום אותם.</p><BR><p>איזה מלאך לוחש לי :</p><BR><p>"את עדיין ילדה,</p><BR><p>תשני,</p><BR><p>יש זמן".</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אבל במוקדם&nbsp;</p><BR><p>קרני השמש הראשונות של הקיץ</p><BR><p>ישקימו להגיד את שלהן.</p><BR><p>הן יגידו שאני יכולה להתעורר איתן,</p><BR><p>או להמשיך ולישון עד הצהריים&nbsp;</p><BR><p>(כהרגלי בשבתות),</p><BR><p>אבל במוקדם או במאוחר אצטרך&nbsp;</p><BR><p>להתמודד עם האמת-</p><BR><p>שכבר האירה בפניי.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>הפנס הישן ששכחתי בארון</p><BR><p>וכבר כמעט ונזרק-</p><BR><p>התגלגל לידי שוב במקרה.</p><BR><p>"הגעתי לכאן יחד איתך ,</p><BR><p>ואני האמצעי היחיד איתו תוכלי לצאת מכאן!",</p><BR><p>הוא לחש לי זורח.</p><BR><p>ונכון, באמת לא חשבתי שאשתמש בו&nbsp;</p><BR><p>אי פעם שוב.</p><BR><p>לא חשבתי שהוא עדיין יפעל,</p><BR><p>ולא חשבתי שיהיה לי האומץ לגשש באפלה.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>כ"כ הרבה לילות וימים כבר עברו עליי,</p><BR><p>יגיד מה שיגיד המלאך</p><BR><p>(שתמיד קורא לי "ילדתי") -</p><BR><p>אני כבר מחושלת כגבר,</p><BR><p>וערמומית כמו מכשפה,</p><BR><p>וחשה בצורך הולך וגובר</p><BR><p>להפוך לאם...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אבל לפני שאני אפילו</p><BR><p>מעלה זאת על דעתי,</p><BR><p>אני יודעת שיש לי רק חלום אחד</p><BR><p>בשבילי ובשביל ילדי ...</p><BR><p>ולשם כך אצטרך ללכת&nbsp;</p><BR><p>בעקבות אורו של הפנס...</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Sat, 31 May 2014 02:25:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14125779http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=14125779http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14037150<div align="right" dir="rtl"><p>עכשיו עדיין קצת חורף (אם אפשר לראות את זה כך), אז יש קצת מנוחה מכל החום והכבדות.&nbsp;</p> <p>זה גם אולי הזמן לעשות הפוגה קלה במחשבות (דווקא בעיצומה של תק' הבחינות <img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" />), לחשבוב צלול ורענן יותר ... מתחת למסכות האלימות וההתגוננות , שלצערי הסתתרתי מאחוריהן יותר מידי שנים.&nbsp;</p> <p>עברתי מסע ארוך שנים במדבר. הרבה אבק בעיניים דומעות, תחושת צמאון ומחנק שלא ממש ניתנת לרוויה, וחיפושים נואשים אחר נווה המדבר - יישוב קבע של מנוחה וצמיחה אשר אנטע בו את ליבי.</p> <p>במדבר תמיד מחכים לחורף, גם אם זה אומר שיטפון.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יום אחד אכן הגעתי למעין נווה מדבר שכזה (אף שזה היה רק אי ירוק קטנטן בתוך השממה), תקעתי בו את יתד אוהלי , תליתי בו ערסל, ושכבתי לנמנם ביום יחסית קריר ורענן...</p> <p>ואז ה' נגלה אליי בחלום. בחלומי אני עפה מעל מפלים ויערות עד , גופי קליל כמזג האוויר , תודעתי נקייה וצלולה.... ואני שוב כילדה , פתוחה וסקרנית ורוצה ללמוד על כל עץ וציפור שאני רואה. אני אפילו כמעט שמחה לפגוש מטיילים אחרים. אני רוצה לטפס איתם על עצים, ולשחק תופסת ומחבואים , ולהשתובב ולהשתולל שוב כמו ילדת הטומבוי שהייתי.... ואלי אי פעם שוב אצליח להיות...אם רק תהיה לי התעוזה ללכת מספיק רחוק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>קרן שמש מסמאת את עיני ואני מתעוררת מהחלום. אנו פולטת איזה "סאמק" ערסי והולכת לשתוף את כפות רגליי מהחול.</p> <p>סוף השבוע הגיע ואני מתכוננת למסע קצר במדבר, ללכת לבקר את קרובי.</p> <p>הם שואלים אותי אם הצלחתי למצוא קצת זהב בחול, אני עונה במבוכה שלא. הם כולם מדברים כל הזמן על פרנסה ועל העתיד שלי ושל כולם. גם אני קצת מוטרדת מכך שעד כה בקושי הצלחתי להקים אוהל, שלא לדבר על בית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני מביטה סביבי- ורואה רק אבק וצהוב וחול.</p> <p>ואני עוצמת את עיני אל מול אור השמש ורואה שטף לא ברור של צבעים מרהיבים.</p> <p>איני יודעת איך נראה העתיד , במה אעסוק , ממה אתפרנס...</p> <p>אבל סוף סוף אני יודעת-</p> <p>שהוא צבוע באותם צבעים מוכרים של סגול וכחול וירוק- עד של ימי ילדותי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מדהים איך קצת גשם עוזר לך לראות את הקשת-בענן....</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Sat, 08 Feb 2014 13:43:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14037150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=14037150http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14003572<div align="right" dir="rtl"><p>הכנות היא כמו סם - היא מתוקה, היא ממכרת, ובסוף היא הורגת אותך. לא,&nbsp; היא לא באמת אמיתית.</p> <p>איך כנות יכולה להיות לא אמיתית? כנות זה להגיד את האמת, לא?</p> <p>היא&nbsp;לא אמיתית משום שהיא חיה בפנטזיה .</p> <p>העולם הזה דורש זיוף.</p> <p>&nbsp;תנסה להיות כן עם עצמך, עם אלוהים-</p> <p>לפעמים גם זאת משימה מספיק קשה.</p> <p>נושא הכנות תמיד היה עינין רגיש אצלי, כי אני כן כנה מטבעי.</p> <p>תמיד שאלתי איפה מציבים את הגבול,עד כמה צריך לשחק את המשחק כדי לצאת בסדר...</p> <p>עכשיו אני חושבת שיש לי תשובה - מציבים את הגבול איפה שהבפנים נגמר והמציאות מתחילה.</p> <p>ולא, זה לא אכזרי או עצוב- זאת פשוט המציאות.</p> <p>שאלה יותר קשה הייתה&nbsp;איך עושים זאת-</p> <p>ולזה יש לי תשובה עוד יותר מבריקה - בקלות. מצד אחד - אפשר לא להגיד את מה שבאמת מרגישים, ומצד שני- עדיין לא להמציא . פשוט תתייחס לדברים שאתה כן מרגיש שאתה יכול להתייחס אליהם.... לצחוק על דברים, להביע תהיות פילוסופיות ....דברים כאלה...</p> <p>ואז לא תגרר למצב הילדותי והצפוי מראש שאתה אומר את אשר על ליבך, ובתגובה מופיעים ממולך בעיקר סימני שאלה ופרצופים זועמים.</p> <p>ולא , זה לא מצב בודד...</p> <p>כי את מה שבלב ממילא איש לא יבין.</p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 29 Dec 2013 11:40:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=14003572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=14003572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13938729<div align="right" dir="rtl"><p>השנים עברו, העונות התחלפו... וחזרו על עצמן... גשם,רוח ,שלג...ילדים מקפצים בשלוליות, ואז שרב, ילדים רטובים חוזרים מהבריכה, זקנות שמתעלפות ברחוב... ואז שוב גשם, ושוב שרב ...וחוזר חלילה.</p> <p>השנים עברו, האופנות השתנו.... וחזרו על עצמן....סקיני,מתרחב, שוב סקיני, גיזרה נמוכה, או גבוהה...כבר הפסקתי לעקוב.</p> <p>החתולה שבחצר כבר המליטה 200 פעם , ובטח גם הצאצאים שלה שבגרו ועזבו את החצר (אבל את זה אני לא יכולה לדעת).</p> <p>&nbsp;</p> <p>ובכל הזמן הזה הם גדלו....2 אנשים, שאף פעם לא היה לכם מושג מכלום. זיינו להם ת'שכל בלי סוף... על אידיאלים כאלה ואחרים, על דת, על רומנטיקה...אני לא יודעת על מה. אבל מה שבטוח- זה שמאז שאני זוכרת אותם (ואותי), אני זאת שהיה לה מושג מה הולך. או לפחות יותר מהם.</p> <p>אז אשה אחת ,נאיבית ואידיוטית, בכתה וסלחה&nbsp; ובכתה וסלחה וסלחה ....וחוזר חלילה ..עד שהיא כבר השתגעה. הכל כבר היה מאוחר מידיי.</p> <p>ואיש אחד,דביל ואידיוט, הרס כל מה שסביבו ועשתה את עצמו מצטער והרס והתנצל והרסל והתנצל ...וחוזר חלילה... בסוף הוא קצת הצטער, כך נדמה לי, אבל כבר היה מאוחר מידיי.</p> <p>בכל הזמן הזה, ילדה אחת קטנה, עם פה פתוח לרווחה, בהתה בהכל. אבל היא אהבה במיוחד לבהות דרך החלון, זה היה יותר יפה. לבהות ולחלום מה תהיה כשתגדל.</p> <p>&nbsp;</p> <p>השנים עברו, הילדה גדלה קצת.... היא רצתה להיות פאקצה,ואז פריקונית, ואז לא יודעת מה....ואז ניסתה לחזור לעצמה... אבל זה אף פעם לא החזיק יותר מידיי. העולם הזה דורש מסכות, כך למדה. אז היא ברחה וחזרה מעצמה וברחה וחזרה וחוזר חלילה....</p> <p>היא הלכה לתנוער נוער, ושמעה גיבובים אידיאלסטיים, ועבדה אצל איזה חזיר נפוח וביזבזה את כל הכסף על נעליים, והיא התאהבה ונשבר לה הלב, והתאהבה ונשבר לה הלב, והתאהבה ונשבר לה הלב ... וחוזר חלילה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>השנים עברו עוד. עכשיו בית ילדותה אינו קיים עוד, אפילו פיזית. מזמן לא ראתה את החתולה של החצר, היא תהתה מה שלומה.</p> <p>היא מסתכלת על האנשים שהעריכה... אחד השתנה ללא הכר, אחד התאבד, אחת התחתנה בשביל כסף ואחת הקריבה את עצמה על מזבח האידיאולוגיה.</p> <p>היא נאנחה אנחה עמוקה ושאלה מה יהיה .... האם יש באמת אפשרויות ? באמת בחירה? האם לעולם איננו עבדים לשיגעון כזה או אחר?</p> <p>היא ניסתה ללכת בדרך אחרת , לנצל באמת את הכישורים שלה.....</p> <p>אבל בנתיים היא עוד עובדת על הגשמת החלום וקורעת את עצמה בעבודות שכר מינימום, וחולמת ונקרעת ומחכה ונקרעת ומקווה ונקרעת....חוזר חלילה (לפחות לעת עתה). :)</p></div>Mon, 14 Oct 2013 22:42:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13938729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=13938729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13866071<div align="right" dir="rtl"><P>זה סיפור קצת עצוב,</P> <P>על החיים שלנו.</P> <P>כשהיינו קטנים אמרו לנו שיום אחד נכבוש את העולם, שאנחנו מוכשרים וחכמים.</P> <P>אבל עד אז, אמרו לנו (ועדיין אומרים), ללכת בדרך הישנה והטובה..לעשות בידיוק מה שצריך,לאט ובטוח...</P> <P>אז היינו ילדים טובים. </P> <P>אבל ילדים רעים הציקו לנו.</P> <P>וחרשנו וחרשנו...ובכל זאת דפקו אותנו בציונים. כי&nbsp;רציתם סטנדרטים גבוהים, כן יופי בטח.</P> <P>ועבדנו יפה, אבל בכל זאת צעקתם עלינו כל הזמן, איימתם בפיטורים ולפעמים גם זרקתם אותנו לכלבים.</P> <P>והאמנו באהבה, אבל אהובינו ואהובותינו רק שיחקו בנו וניצלו אותנו. </P> <P>ולימדו אותנו שאנחנו אחראים למעשים שלנו,</P> <P>אז הדבר הכי אידיוטי שאחנו יכולים לחשוב עכשיו זה איפה היינו לא בסדר.</P> <P>ואולי את או אתה,</P> <P>החלטתם להיות חשפנית , או אינסטלטור או לא יודעת מה - </P> <P>כי אם כבר לספוג השפלות אז לפחות שיהיה אפשר לחיות מזה.</P> <P>ובפנים כבר החלטתם לגמרי,</P> <P>שאנשים יכולים להמשיך לצחוק , אבל אתם בסדר, אתם לא הולכים לבזבז עוד דקת מחשבה על איפה אתם לא בסדר.</P> <P>ואולי נמאס לכם כבר שפונים אליכם כל מיני פוצים בגילכם,</P> <P>מקשקשים לכם על תוכניות גדולות ועל הגירה לגטו באפריקה....כי למי אכפת בכלל ממשהו חוץ מהכסף, ובא לכם להקיא עליהם- כי למכור שעות וגועל נפש זה דבר אחד, אבל לוותר על כל החיים שלך זה מפלצתי בדיוק כמו לעשות את זה לאחרים.</P> <P>ואתם רק מאחלים להם שיאנוס אותם איזה כושי ויעביר להם איידס. (שום דבר גזעני, כמובן).</P> <P>ויש ת'אלה שעובדים באיזו עמותה לנזקקים, אבל זה לא עובד אליכם...אתם מכירים אותם מהגן ומה שנהייה מהם אח"כ זה עוד יותר מפחיד.....אז יופי, הם מהאלה ש"אונסים" לקוחות בטלמרקטינג ומלפרטטים עם הראשל"צ, ועכשיו הם מגייסים את כישוריהם לטובת יום התרמה לחולדות.</P> <P>וואו,בארבו,אתם פשוט מצויינים.</P> <P>ואולי הם ילכו בתלם עד הסוף,ויצטיינו ויצליחו ובלה בלה, וישיריצו ילדים עם שמות אופנתיים מגעילולים כמו עלמה ויהלי ונהוראי ו WTF וישלחו אותם לשיעורים פרטיים מטרום חובה....ומה שעצוב זה שרובם יצאו בידיוק כמו ההורים שלהם, ואפילו לא חבל לי עליהם.</P> <P>וכשהם יהיו בגיל ההתבגרות הם ייזנו במוח ויגידו שהם בי-סקסואלים או וואטאוור , אבל כמובן שבסוף הם ימצאו להם שוגר מאמ/דדי ויקימו משפחה לפי חוקי "הבית היהודי",ויספרו לעצמם שהם התאהבו...או שיקנו כלה גויה מאוקראינה ויספרו לעצמם שהם חייבים בלונדינית.</P> <P>ואתה או את תסתכלו מהצד, ולא תבינו מה נסגר עם כולם.</P> <P>ויום אחד תבקרו את הסבתא הזקנה שלהם,</P> <P>והיא תספר לכם על הבן המוצלח של השכן. ואז תסתכל עליך בחיוך מתנצל ותגיד&nbsp; "אבל את/ה ילד/ה טוב/ה..."...</P> <P>ואתם רק תבלעו רוק ותגישו לה מתנה יקרה...</P> <P>והיא כזה תסתכל בהפתעה ותשאל מאיפה הכסף,</P> <P>ואתם תבלעו רוק.</P> <P>ולשם שינוי לא תחשבו שאתם לא מספיק טובים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כי אתם כן.</P> <P>&nbsp;</P></div>Wed, 31 Jul 2013 23:31:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13866071http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=13866071http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13822724<div align="right" dir="rtl"><p>החלטתי שעדיף שלא להרגיש,</p> <p>כן, כך הרבה יותר נוח.</p> <p>הרי אני יודעת שזה אמיתי. אני יודעת שהקולות המרושעים שצוחקים עלי בראש אומרים אמת.טוב, אולי הם קצת מגזימים...אבל הם עדיין מדייקים יותר מהלב הנאיבי שלי. תמיד הייתי נאיבית כמו ילד, לא מתוחכמת כמו אשה. עדיף שאני אניח לדברים שאין בכוחי להבין.</p> <p>קניתי אבן מזל שאמורה לעזור לי להשתחרר מהשפעה ריגשית שלילית של אנשים, או משהו כזה.</p> <p>אני מדיימנת שהיקום כולו עשוי אבנים-אבנים... שפועלות עלינו בכיוונים מנוגדים. אחת גורמת לנו להתאהב (כנו הרוזקוורץ) , ואחת גורמת לנו להיות עמצאיים ולהנשים את ייעודנו, אבן שלישית מחזירה אותנו לאיזון , וחוזר חלילה....</p> <p>בעצם, אין סיבה שזה לא יהיה אמיתי.</p> <p>כשהייתיי קטנה אהבתי מאוד אבני מזל. גם עכשיו יש לי כמה בחדר.&nbsp;&nbsp;למרות שרכשתי אותן&nbsp;בהתאמה למזל שלי ולפי הצרכים שלי ובלה בלה בלה, ואני יודעת בערך מה כל אחת עושה , אני לא יודעת איך הן אמורות להשפיע כשהן *ביחד* בחלל אחד קטן...אולי זה כמו תגובות בין-תרופתיות? אולי בגלל זה החיים שלי מתנדנדים כל פעם לכיוון אחר , מבלי שביקשתי?</p> <p>הרי עם כל כמה שאני רוצה לאהוב, אני מתפללת גם שלא להתאהב יותר בחיים. במיוחד אחריה. ועם כמה שאני רוצה שלוות נפש ואיזון (שלאחרונה הצלחתי להשיג באופן יחסי) , אני לא מצליחה לחשוב על החיים כמשהו שהוא לא ,בראש ובראשונה לפחות, מלחמת קיום. ולמרות שהייתי רוצה להתייחס לאנשים&nbsp;בניקיון ואמון&nbsp;שהם לכאורה ראויים להם&nbsp; (לפחות ברוח הניו אייג'... ),אני דווקא מרגישה כאילו פיה טובה לוחשת לי , ומזכירה לי בעדינות למה זה לא כדאי...</p> <p>ואחרי שנלחמתי בשיניים ובציפורניים להגיע למנוחה ונחלה (אפילו שאני רק בת 23), אני פתאום מגלה שאני לא עושה את זה בשבילי. אלא רק, כי אני מקווה בסתר ליבי, שאי פעם יהיה לי משהו באמת בעל ערך לתת....</p> <p>כוחות מנוגדים פועלים על כוחותיי.</p> <p>אני מקווה שכמו שלאה שבת שרה : "ואני יודעת שבים יש גל אחד שהוא שלי , ועץ אחד שהוא שלי ...." ,&nbsp;אז גם לי יש אבן המזל&nbsp;האחת&nbsp;שהיא שלי, שתפתור לי את כל הבעיות, ותוריד לי אבנים מיותרות מהלב...</p> <p>3&gt;</p></div>Fri, 21 Jun 2013 15:58:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13822724http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=13822724http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13786110<div align="right" dir="rtl"><p>לאט לאט ובזהירות אני מלקטת טיפות אהבה אחרונות.</p> <p>איני יודעת אם אילו שאריות ,</p> <p>או רסיסי דמעות.</p> <p>אני יודעת רק שאני מנסה לעצור את הזמן,עוד מעט גם זה יגמר,</p> <p>ורק עכשיו גיליתי שזה בעצם היה רק סוכר וצבע מאכל...</p> <p>לא משהו נדיר בכלל,</p> <p>רק מתיימר.</p> <p>אני מנסה לשכנע את עצמי שלא חלמתי חלום,</p> <p>לרגע היה לי נדמה שהעולם שייך לי,</p> <p>והשמש זורחת בכל מקום,</p> <p>אבל הקצתי מחלום הלילה לאורו של יום...</p> <p>רציתי הפי-אנד, לסיפור ארוך ומסובך,</p> <p>אבל זה תמיד כ"כ קשה,</p> <p>בעיקר איתך...</p> <p>טיפות אהבה אחרונות,</p> <p>תכף יתאדו או ישטפו במבול הבא,</p> <p>ואני תמיד אחליק עליהן בטעות,</p> <p>או אלקק אותן בתאווה....</p> <p>&nbsp;</p> <p>3/&gt;</p></div>Sun, 19 May 2013 22:56:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13786110http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=13786110http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13705631<div align="right" dir="rtl"><p>לפעמים אני עדיין,</p> <p>שואלת את עצמי למה.</p> <p>לפעמים אני עדיין לא מבינה...איך...וכמה.</p> <p>לפעמים אני עדיין כועסת,</p> <p>על כל הדברים שבעצם אין מה לכעוס עליהם,</p> <p>לפעמים אני עדיין נעלבת...אפילו מטיפשים כמוהם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד שאלתי למה דווקא כשאני בוכה,</p> <p>אין מי שיחבק,שינחם...</p> <p>הרי אני תמיד שם בשבילהם...</p> <p>אבל אין לי אף אחד כשאני צריכה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד חשבתי שלא רואים אותי ממטר...</p> <p>לא משנה כמה אני מתאמצת לזכות בכתר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז הפסקתי לצפות למשהו אמיתי,אמין,</p> <p>והפסקתי לקווות...</p> <p>והפסקתי להאמין-</p> <p>שיש בכם משהו מבעד למסכות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני גם מנסה להפסיק את עצמי לשאול,</p> <p>מה עבר לכם באמת בראש...</p> <p>אז,היום,אתמול..</p> <p>או לפניי שנים.</p> <p>הריי בכם שום דבר לא באמת השתנה-</p> <p>אתם סתם מעמידים פנים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואולי אתם חושבים שסלחתי,</p> <p>או ששכחתי....</p> <p>או שאתם בכלל לא חושבים,</p> <p>יא כלבים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל לי כבר (כמעט) לא אכפת <img title="סבבי" src="../moodicons/smile.gif" alt="סבבי" width="15" height="15" /></p> <p>כי אני ,לרוב,</p> <p>השתדלתי לבחור בטוב.</p> <p>ולכן זכיתי בלא מעט...</p> <p>ואני שמחה להעיד:</p> <p><strong>גיליתי שאבא שבשמיים מקשיב לי תמיד!!! </strong><img title="קריצה" src="../moodicons/blink.gif" alt="קריצה" width="15" height="15" /></p></div>Thu, 14 Mar 2013 22:20:00 +0200freesoul1111@walla.com (Bugga)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=614327&blogcode=13705631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=614327&blog=13705631