http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781שלוש נשים כותבות ארוטיקהheCopyright 2019 בלוגרוטיקה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=12579519<div align="right" dir="rtl"> הלשון הנפלאה שלך הייתה בפה שלי, ואז החדרת לצידה אצבע, והלשון שלי רצה אליה, אל הזיקוקים שהיא ירתה בי, אל הריגוש, לרגע של תאווה שבו נדמה שקשיותה ומליחותה של אצבע הן-הן הדבר ואין בלתו, וכעבור רגע שוב התגעגעה לְשוני וחָמדה את הלשון שלך - שנדמתה כל כך רכה פתאום - והתעוררה וניצתה אל המעבר בין אצבע ללשון כמו אל טעם חדש, וכל טעם-תחושה העצים את האחר כאילו נולדו קצות עצבים חדשים, או חיבור חדש במוח, ורעב גדול התעורר בי אל עולמות שלמים של תחושה וטעם שבאותו רגע עמדתי על סיפם, וחשבתי שאתה מצוי בהם כבר, שכבר עברת את כל שבעת ההיכלות, ורק עכשיו עולה בדעתי שאולי גם אתה, כמוני, עמדת על הסף. </div>Fri, 24 Jun 2011 19:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=12579519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=12579519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11711871<div align="right" dir="rtl">חמסין ובלי שרוולים, צמה על הגב, אני כבר לא רגילה להסתובב במרכז העיר ולראות ולהיראות בצורת גוף ולא בצורת מילים. אני חולפת על פני מבטים עזים ומתבדחת עם עצמי שאחר כך בבית אצטרך לפלות עיניים מהמחשוף, ויש גם מבטים עדינים יותר, ואני במחשבתי איתך, מסירה את השעון הקריר מפרק ידך, מנשכת משורש כף היד עד הבפנים של המרפק, ומתרגשת מההתרגשות של עצמי ומההתרגשות שלך, שפה עדינה כזו לא כולם מבינים, היא כמו נעל סינדרלית.</div>Sun, 11 Apr 2010 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11711871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11711871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11597315<div align="right" dir="rtl">אמרת לי לא לקחת אקמול עד שהחום יגיע לשלושים ושמונה, אז לא לקחתי, והלכת לדווש על אופני הכושר אחרי פרידה נעימה, ואני הרגשתי איך הוא מטפס בי וכשהחום הגיע לשלושים ושמונה הלכתי לקחת כדור וזחלתי רועדת בחזרה למיטה, ולאט לאט נהיה לי נורא חם וזרקתי מעלי את השמיכה, ואתה בינתיים גמרת לדווש ובאת לבדוק מה שלומי בידיים קרירות נפלאות במעלה הירך ועל הבטן ובנשיקה-נשיכה מרפאת, ממש ליד הטבור.</div>Thu, 18 Feb 2010 14:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11597315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11597315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11396558<div align="right" dir="rtl">לא בא לי. קבענו לעשות זה לזה מסאז'ים, ולא בא לי. לומר את האמת המרה. לא בא לי לעשות לו מסאז'. אני עייפה וירודה. כרגע קיבלתי מחזור ורק בא לי שיטפל בי הוא, אבל גם לא מתאים לי להיות פרינצסה. אני מתכסה בשמיכה, שבחציה השני עוטפת תנור. קר לי, ואני סוגרת עיניים. הוא בא. מכין לי מגבת על המיטה, ומכסה את כפות הרגליים הקפואות שלי בשמיכה. הוא משפשף את כפות ידיו בשמן בריח נעים. אני שמחה שהוא לא שופך עליי ישירות את השמן, כי הגב שלי מכווץ מהפחד של הקור הממשמש ובא. והוא דווקא ממלא אותו בחום. הוא ממשמש לי את הגב. הידיים שלו לא גדולות, אבל הוא עוטף אותי בידיים שלו. אני נרגעת. גם הפנים נרגעות. דקות עוברות בנעימות, אני מודה לו בלי מילים. הוא מתקשה. אני מבקשת ממנו שגם הוא יוריד את התחתונים. הוא מעסה את הגב שלי בידיים ומדי פעם האבר שלו מחליק לי על חלקים בגוף. מסאז' זין. נעים. הוא על הגב שלי, ואני מחליקה מטה מטה, כדי שימצא את עצמו בדיוק בחיבור בין הכתף לסנטר, ומסובבת אליו את הראש. הוא מחליק פנימה. לתוך הפה. הוא לא רוצה לגמור לפניי. הוא לא רוצה לגמור בלעדיי אבל אני לא נותנת לו. והוא גומר בצעקה גדולה. ואז ה</div>Tue, 17 Nov 2009 20:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11396558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11396558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11300448<div align="right" dir="rtl">אני רוצה מחמאות. המון מחמאות. וליטופים בעיניים. וליטופים. ושלא תהיה אף אחת לפניי ואחריי ומצדדיי. ושיהיה לי מותר להיות נועזת וביישנית, צועקת ושקטה, גדולה וקטנה, יודעת ותמימה. ולהיעטף ברכּוּת, ושיהיה מותר גם שיניים. ולהניח ראש, או לערבב רגליים, ולנוח. ולישון. או להתרגש כל הלילה, ולא לישון. </div>Wed, 07 Oct 2009 20:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11300448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11300448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11288532<div align="right" dir="rtl">הייתי טומבוי רוב החיים אבל אי אפשר לנחש את זה. כפמיניסטית אני מתנגדת לטקסים האלה שאמורים לשנות את גופי ולהתאים אותי לאיזה אידיאל נשי שתמיד מורחק ממני, כמו אבא בים שאמר לי תשחי אלי, תשחי אלי, אבל שוב ושובצעד במים אחורה. נדמה שלגברים יש חייםותחביבים ואנחנו הנשים רק אחד מהם; מתי בדיוק נתקעתי עם האמונהשהחיים שלי זה גברים ותשומת לבם? על אפי ועל חמתי, התשוקה שלי מכניעה אותי ומשתוקקת להכנע.אני אישה;מלאה בקימורים, רכה.אבל בתוכו, הגוף שלי הוא זירת דראג, מחליט להיות אישה על פי הסממנים החיצוניים לו, מבטל את האמת ומאמץ אידיאל בשביל למשוך עוד ועוד. על אפי ועל חמתי בתוך התשוקה הגוף שלי מושךטקסי טיפוח,זמן הכנה איטי והתכוננות, שמכניעים אותי לעינו המתבוננת של גבר,מבשלים אותי ואת הזהות שלי לאורך שעות. אני חופפת את השיער ומרגישה בעקיפין ובזרות עצמית את מה שירגיש גבר כשיגע בשיערי: הכפילות הזאת הנשית, אניאני ואני גם מי שנוגע בי. מזדהה עם זהותו, מכינה את עצמי להיות הוא במגע איתי. מדמיינת כל הזמן איך זה להיות אני לא כאני אלא כאת. אני "את"שלךשנוגעת בעדינותבעורי,מושחת אותו בשמן הטוב לקראת המפגש.</div>Sat, 03 Oct 2009 14:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11288532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11288532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11163646<div align="right" dir="rtl">מצחיק לחגוג דברים כאלה, אבל לפתע שמתי לב לתאריך. היום יום השנה לפעם הראשונה שלי. לפני 18 שנה, הרי ירושלים, טרנזיסטור שנתקע בין תחנות ושידר קולות מטושטשים של מואזין, ומטפחת צבעונית על המנורה. הצליל של האצבע שליטפה לבדוק אם אני רטובה (והייתי). הדלת הפתוחה של חדר העבודה של אביו, שחלפתי על פניה עירומה בדרכי לשירותים ("בטח שימחת את אבא שלי"). והחיוך שחייכתי לעצמי במראה אחרֵי, אותו חיוך שביני לביני מתחייך גם עכשיו. שוב עכשיו.</div>Mon, 17 Aug 2009 12:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11163646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11163646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11116418<div align="right" dir="rtl">אומרים שמי שמדברים עליו מתעטש, או שמגרד לו באוזן, או משהו כזה. מעניין מה מרגיש מי שמפנטזים עליו בפראות באמצע הלילה. האם זה מעיר אותו, האם הדם גועש בעורקיו. ואולי זה בכלל היה הפוך, אולי אתה זה שהערת אותי באמצע הלילה ועשית לי התכווצויות ברחם בכוח המחשבה.</div>Sat, 01 Aug 2009 19:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11116418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11116418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11103026<div align="right" dir="rtl">באפילוג של הסיפור שלנו אנחנו יושבים על ספסל בגינה ציבורית ומגששים לדבר על מה שהיה, ועולות בי הדמעות על מכאובי החיים שביקשו דווקא אותך למנחם, ואני מנסה לעצור אותן ואתה מטה אלי את ראשך באהדה, להיטיב לשמוע את מה שאיני אומרת, ומושיט את ידך וחופן-מלטף-מעסה לחי וקווצת שיער, האגודל שלך מצייר בי גומת חן, יש המון כח בידיים שלך, מעולם לא ליטפו אותי כל כך חזק, אבל אין שמץ אלימות, יש במגע שלך כל התשוקה והאיפוק והמילים שלא יכולת לומר לי, ואתה מטביע אותן עכשיו בלחי שלי, הלוואי שלא אשכח.</div>Tue, 28 Jul 2009 08:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11103026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11103026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11072153<div align="right" dir="rtl">את החברה הכי ותיקה שלי וגם אם אנחנו לא מדברות הרבה, הקשר שלנו ישנו. והרגש בוודאי. ועכשיו אנחנו כמו נערות, מדברות שיחת נפש, ראש נשען על יד ומרפק על המזרן, ואני מתלוננת לך שאני לא יודעת אם אני יודעת לקרוא נכון מתי רוצים אותי, ואַת, פתאום ניצת בעיניים שלך מבט מסוים, והחיוך בעומק העיניים החומות מוכר לי כמו מראָה, ואת מתקרבת לאט ומנשקת אותי בעדינות. מהר אנחנו מפסיקות, הרי זו רק הדגמה, אבל אני מציינת לעצמי בשמחה את גל התשוקה המכה בגוף, הנה הוא, זה תמיד יכול לקרות, זה יכול לקרות גם אתך.</div>Sat, 18 Jul 2009 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (בלוגרוטיקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611781&blogcode=11072153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611781&blog=11072153