http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679heCopyright 2026 מביטה בחיי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10753482<div align="right" dir="rtl"> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="tru</div>Thu, 16 Apr 2009 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10753482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10753482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10675996<div align="right" dir="rtl">וואי, הרבה זמן לא כתבתי. חשבתי שהגיע הזמן לעדכן קצת.לפני כשלושה שבועות הגעתי למשקל של 47, אחרי הרבה זמן, בלי טיפת ספורט ואפילו עם בולמוסים כפעם-פעמיים בשבוע. הייתי פשוט בשוק מעצמי.כנראה שהתלהבתי יותר מדי כי בשבועיים הבאים אכלתי כמו בהמה ועליתי 2 קילו.בשבוע האחרון השתדלתי לשמור, לא כ"כ הצלחתי.ועוד אתמול היה לי בולמוס רציני.אלוהים.. הרגשתי כ"כ רע.נלחמתי בעצמי לא ללכת להקיא ובסוף נשברתי.בוכה הלכתי לשירותים - ולא הצלחתי. פשוט לא הצלחתי... לא יכולתי לנשום, הרגשתי נורא, הבטן כ"כ כאבה לי. ובכל זאת.. לא הצלחתי. הגוף שלי פשוט נלחם בי לא לעשות את זה יותר.הלכתי לישון באיזה 9 מרוב שהרגשתי נורא. במבט לאחור אני מודה לאלוהים שלא עשיתי את זה. שלא חזרתי אחורה אחרי כ"כ הרבה זמן.אין לי משהו יוצא דופן לספר. אני חושבת שאני אמחק את הבלוג הזה בקרוב, כי תכלס, למרות שאני מקווה שמה שאני כותבת כאן יעזור לכן לצאת מזה גם, להיות כאן פשוט לא עושה לי טוב.</div>Sat, 28 Mar 2009 10:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10675996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10675996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10521292<div align="right" dir="rtl">אני עדיין מתמידה על 1200קל' ביום.אוכלת 800 בצבא ואת השאר בערב בבית.מבחינת הרעב אני מרגישה סבבה. אני ממש לא גוועת ברעב ולא מפנטזת על אוכל, אבל אני לא אגיד שאני מפוצצת.אני משתדלת גם "לפנק" את עצמי בדברים שממש בא לי ולהכניס את זה למסגרת הקלוריות כדי שאני לא אתחרפן.היום אכלתי 60ג' גלידת סורבה שיצא לי 80 קלוריות למרות שלא "התפוצצתי" מזה ויכולתי לאכול פרוסה עם משהו במקום וזה היה יותר משביע, העדפתי ללכת על הפינוק הקטן ולשמח את עצמי קצת.החדשות הרעות הן שאני לא רואה ירידה.לא נשקלתי כבר איזה שבועיים (מעדיפה שלא) אבל אני רואה מבחינת הבגדים שאני נשארת באותו משקל.בטוח ירדתי ל48-47.5, את זה אני כן מרגישה.אבל את הירידה הזאת עשיתי עוד בסוף שבוע ומאז נאדה.אני יודעת שכמו שלא משמינים ביום גם לא מרזים ביום אבל עדיין, אני רוצה לראות תוצאות.כנראה שאין ברירה ואני אצטרך להוסיף קצת ספורט.וואי אבל אני כזאת עצלנית. כ"כ לא בא לי.אני אשכרה נהיית ממורמרת כשאני חושבת על ספורט חחחוזהו. אין חדש חוץ מזה.ממשיכים בתוכנית.כרגע התכנון הוא לרדת ל46-45, להמשיך עוד קצת עם 1200 ואז לעלות לאט לאט, קודם ל1500 ובסוף חזרה ל1700.אב</div>Tue, 10 Feb 2009 19:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10521292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10521292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10513032<div align="right" dir="rtl">אני מנסה עכשיו איזה קטע חדש - לאכול כל 3 שעות, כל פעם 200 קלוריות.שזה אומר סה"כ 1200 קלוריות ביום.בשישי שבת זה עבד יופי ואפילו הסתפקתי ב950, אבל זה לא הפתיע אותי. זו לא חוכמה לשמור כשאת בבית ולא עושה עם עצמך כלום ויכולה כל היום להסתכל על עצמך במראה (וזה מדכא תאבון יופי טופי).היום היה המבחן האמיתי. הגעתי הביתה כרגיל ב7 ונשארו לי עוד 2 ארוחות - כלומר 400 קלוריות. אכלתי ממש קצת אורז ועגבניה, ואז לא התאפקתי לחכות עוד 3 שעות ואכלתי גם תפוח.מה שאומר שנשאר לי עוד איזה 70 קלוריות, שאני אבזבז אותם על יוגורט 0% לפני השינה עם תה.אוף אני מפחדת להישבר שוב.אבל לא. אני לא אשבר.אני אחזיק מעמד לפחות את השבוע הזה. את כולו.אני חייבת את זה לעצמי.ואני יודעת ש1200 זה ממש ממש מאוזן ואפילו אפשר להגיד "בריא" וזה בערך פי 3 יותר ממה שהרבה בנות ישרא אוכלות, אבל אוף מה אני אעשה אני פרה. התרגלתי לבולמוסים, התרגלתי לאכול כמו בהמה, התרגלתי להתייחס לאוכל אחרת. החודשים האחרונים ממש הרסו לי את כל הדעה על אוכל. ואני נחושה עכשיו יותר מתמיד לשנות את זה. די, זה כולה פאקינג אוכל. מה עשיתי מזה אלוהים. אני אשכרה באה הביתה, אוכ</div>Sun, 08 Feb 2009 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10513032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10513032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10501049<div align="right" dir="rtl">אוף, בא לי לחזור לאנה&amp;amp;;כן, אני יודעת עד כמה שזה לא בריא.כן, אני יודעת שזו לא הדרך.כן, אני יודעת שצריך סה"כ ספורט ותזונה נכונה והעולם יהיה ורוד.אבל זה לא זה.אני חושבת שמה שאני רוצה באמת זה לא את הרזון.כלומר, גם.ברור שגם.אני פאקינג שמנה מגעילה.אבל זה לא מה שאני רוצה.אני רוצה לגווע ברעב.אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה.משהו פשוט מושך אותי להיות חולה שוב, להרגיש חולה. לא לאכול.בא לי להיות שוב חולה.מאוד חולה.כמו אז.ואז, אם כשאני אסתכל על עצמי במראה, ואראה עצמות,אם אז אני אחליט לבד, בעצמי,בלי השפעה של אנשים אחרים,שזה לא יפה,שזה רזה מדי,שפעם הייתי יותר יפה,שפעם לא הייתי שמנה,אם אני אחליט שאני רוצה להחלים ולחזור,אולי, אולי רק אז,אני סוף סוף אהיה שלמה עם עצמי.</div>Thu, 05 Feb 2009 21:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10501049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10501049http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10499013<div align="right" dir="rtl">אוף, אתמול היה יום רע.יש לי הרגשה שככה יהיה גם היום כי אני פשוט רעבה ולא שובעת.אתמול הגעתי ל1600 עוד לפני שבכלל הגעתי הביתה.וכשהגעתי לא הפסקתי..וסיימתי את היום ב3150 =(הייתי רעבה בלי סוף לאורך כל היום, אני לא יודעת מה יש לי.בזמן האחרון זה קורה די הרבה, שאני קמה בבוקר ופשוט מתעוררת "רעבה" ולא מצליחה לשבוע לא משנה כמה לעזאזל אני אוכלת.היום אני בחצי יום חופש מהצבא.רציתי לנוח קצת.</div>Thu, 05 Feb 2009 14:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10499013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10499013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10490169<div align="right" dir="rtl">טוב, קצת עדכונים.בימים האחרונים אני קצת יותר רגועה, למרות שלא לגמרי. כצפוי, אין ירידה אבל למזלי המאוד מאוד מאודדדד גדול - גם אין עליה. המשקל כל הזמן מתנדנד בין 48 ל50. יום שמירה יום בולמוס, יום קיזוז יום בולמוס פי חמש. וככה חוזר חלילה. לא כיף לא כיף...אני מקפידה על כל הכללים - עד שאני מגיעה הביתה מהצבא.קמה בבוקר, תה, פרוסה עם גבינה לבנה, יוגורט. יאמי יאמי.ב10 אוכלת סנדוויץ'.ב12-1 ארוחת צהריים.ב2 עוד סנדוויץ'.כל זה ב800-850 קלוריות.טעים, משביע.ואז קיבינימאט אני מגיעה הביתה ב7 ומתנפלת על המקרר כאילו זו הארוחה האחרונה בחיים שלי. אני אפילו מאבדת ספירה תוך כדי אכילה ורק אח"כ משחזרת ומבינה שהגעתי לאיזה 2500 באיזה רבע שעה.פשוט הרגל מפגר לעזאזל. אני לא מצליחה להיפטר ממנו.ואני יודעת שאם הייתי דוחה את הסנדוויץ' של 2 לקצת יותר מאוחר, נניח 4, אז הייתי מגיעה הביתה אולי הרבה פחות רעבה. לצערי - זה לא אפשרי. השעות בין 12-2 עוברות כמו נצח וב2 אני מרגישה כאילו כבר מינימום 4. =\ ניסיתי אפילו להביא עוד אוכל אבל גם אותו אני אוכלת עד 2 וחצי חחחח אז זה לא פתרון.חבל לי, באמת. כל כך חבל לי.אני שומרת כ"כ יפה לא</div>Mon, 02 Feb 2009 21:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10490169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10490169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10479883<div align="right" dir="rtl">לפני שבועיים עשיתי משהו בישביל עצמי.קמתי ב6 בבוקר ועמדתי 3 שעות בפקקים של הבוקר כדי להגיע לצריפין ולראות אותה - את הדיאטנית הצבאית.הגעתי לשם וחיכיתי עוד שעה וחצי בישביל להכנס.בין ולבין התלבטתי מאוד עם עצמי, מה אני אגיד לה? מה אספר?הרי תשאל אותי על היסטוריית האכילה שלי, ואני לא אוכל לשקר. אני לא אוהבת לשקר. מה גם שזה לא חכם לשקר למי שאמור לעזור לך.אחרי המתנה ארוכה והרבה סרטים שנאכלו, סוף סוף נכנסתי אליה. סיפרתי לה שירדתי מאוד בעקבות דכאון ועכשיו עליתי חזרה בטירוף שוב בגלל דכאון.חשבתי שהיא תשאל יותר ותתחקר לראות אם מדובר בהפרעות אכילה, אבל להפתעתי היא לא שאלה יותר שום דבר.רק הנהנה בהבנה וביקשה ממני להישקל."נו כמה?", היא שאלה אותי."49.4" תוך כדי שאני עושה פרצוף עצוב ומאוכזב."זה משקל תקין, את יודעת. מה הגובה שלך?""158""ואני מקווה שאת לא רוצה לרדת יותר. המשקל שלך תקין לחלוטין. את רוצה לרדת עוד?"הססתי קצת."הממ.. אולי עוד איזה קילו-שניים.. ל47""את תיהי בתת משקל. את נורא גבולית גם ככה. נכון שאת לא רוצה לרדת עוד?"משהו בטון שלה גרם לי לבושה באותו רגע. כאילו חטפתי סתירה מצלצלת. הרגשתי מטופשת. באו</div>Sat, 31 Jan 2009 13:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10479883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10479883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10414294<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שמגיע לי מזל טוב.עליתי ל50.</div>Tue, 13 Jan 2009 22:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10414294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10414294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10410905<div align="right" dir="rtl">קארמה זה דבר מעניין.אני זוכרת איך בקורס הייתה איתי מישהי שכל שניה טחנה חטיפים ובילתה 90% מהקורס בשקם. בשלושה חודשים היא השמינה איזה 4 קילו וכל הזמן בכתה עליהם. ואני כל הזמן רק חשבתי לעצמי "נו תראי כמה את אוכלת ילדה, איך לא תשמיני?".למה אני לא יכולה להגיד לעצמי את אותו הדבר? או יותר נכון, למה אני לא מקשיבה לעצמי כשהמחשבה הזאת עוברת בראש?כל העליה המטורפת הזאת במשקל נובעת ממשבר שכבר ממזמן חלף עבר ונגמר, אז מה נסגר איתי?לפעמים אני חושבת שבאיזשהו מקום אני כבר התרגלתי למצב הזה. אני כבר לא מזדעזעת ובוכה כשאני רואה את עצמי במראה. עכשיו אני פשוט מסתכלת, נגעלת ואומרת לעצמי "פרה." וממשיכה הלאה, כאילו זו מישהי שמנה שעוברת ברחוב ולא קשורה אליי. הפאסיביות הזאת משגעת אותי. נהייתי כ"כ מוזנחת ומטונפת, בחיי שאני לא מזהה את עצמי ככה. והכי מצחיק שאת כל האכילה הזאת אני בכלל לא עושה כי אני רעבה, ואפילו לא סתם כי "בא לי". אני אוכלת כל יום 4000 קלוריות של זבל דוחה שלרוב אפילו לא בא לי עליו סתם כי... סתם. כי זה הרגל. כי בלי זה אני לא אהיה מגעילה. כי בלי זה אני לא אוכל לשנוא את עצמי. כי בלי זה חיי יהיו מושלמים,</div>Mon, 12 Jan 2009 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (מביטה בחיי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611679&blogcode=10410905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611679&blog=10410905