http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210heCopyright 2026 'ולנטינה' | סקאי 333>. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11286529<div align="right" dir="rtl">עבר הרבה זמן, אבל כמו שהבטחתי- חזרתי אז הסיפור הולך להגמר מהר ממה שציפיתי, אני חשבתי שהולכים להיות 15-20 פרקים, אבל הוא כבר קרב לסיום בכל הזמן הזה עלה לי רעיון לסיפור חדש, ואני סגורה על זה שאני הולכת להתחיל לכתוב אותו D: אני כבר יכולה לגלות שלסיפור קוראים "הכל בגלל אנה". לגבי "מציאות אחרת", באמת שאני לא יודעת מתי אני אמשיך אותו. אין ליחשק בנתיים.אז הוא עדיין מוקפא עד הודעה חדשה. יאללה, פרק 'ולנטינה' | פרק 8 דלת חורקת נפתחת. ברקים נראים מהחלון. לילה. נורה ישנה דולקת מתנדנדת. דממה. צעדים. צל בלתי מזוהה. קול התנפצות. גבר לבוש בשחור, מחפש נקמה. ילדה קטנה ושברירית. שיער בצבע דבש, עיניים בוכות. כותנת לבנה. היא יחפה. היא מציצה מפתח הדלת. ירייה. היא שוכבת על הרצפה, מדממת, עם עיניים פקוחות לרווחה. היא מתה. אני הרגתי אותה. <SPAN st</div>Fri, 02 Oct 2009 17:45:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11286529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11286529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11271881<div align="right" dir="rtl">שלא תחשבו לרגע שעזבתי אתכם צפו לפרק בימים הקרובים! מי שמעוניין בעדכונים באייסי שישאיר את המספר בתגובות</div>Sat, 26 Sep 2009 22:24:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11271881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11271881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11158503<div align="right" dir="rtl">הייתי אמורה להעלות את הפרק לפני יומיים, אבל כמה דברים שאני לא הולכת לפרט עליהם קרו ביומיים האלה ואני לא במצב של לכתוב עכשיו. יש לי חצי פרק שמור בטיוטה, אני אסיים אותו כשהדברים יסתדרו לי בראש. אני לא יודעת בדיוק מתי זה יהיה, אבל אל תצפו לפרק בזמן הקרוב.. אני לא אוהבת לאכזב, ואני מאוד מצטערת, אבל אין לי כוחות לכתוב עכשיו. לא במצב שאני נמצאת בו כרגע. 3&gt;</div>Sat, 15 Aug 2009 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11158503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11158503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11132094<div align="right" dir="rtl">דאמ פעם חמישית הפרק נמחק לי!!! %^#%^$%@!!!!!! זה ממש עלה לי על העצבים.. בכל מקרה, את הפרק הזה כתבתי אחרי..33 שעות ללא שינה, חחבלילההייתי בבונקר של פאנטה והיום לא יצא לי לישון. ובהתאם למצבי העגום, גם הפרק יצא עגום. וקצר.ממש קצר.אוף איתי! 'ולנטינה' | פרק 7 ביומייםהבאים נדדתי סהרורית בין הבית לבית הספר. העיניים שלי היו נפוחות והייתי חיוורת בטירוף, אפילו טונות המייק אפ והקונסילרשמרחתי על עצמי לא הסתירו את הזוועה. נראתי כמו זומבי. טוב, אולי זה בגלל שסירבתי לישון מאז הלילה ההוא. נשבר לי מהחלום המתמשך הזה, הוא רודף אותי. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהחלטתי שאני לא אלך לישון בחיים, אבל בנתיים הולך לי לא רע. הסידור הוא כזה: בימים אני מעסיקה את עצמי בפעילויות למינהן בבית ובבית הספר, ובלילות אני מצטיידת בהמון קפה וDVD של סרטי אימה שאי אפשר לישון אחרי שרואים אותם. רק לא לחזור לחלום הפסיכי ההוא. - - - - - - - X - - - "עבודת הגמר מהווה 70% מהציון שלכם בסוף השנה, אוי למי שיזלזל!", המורה לביולוגיה אמרה בקול מאיים. איזה סיוט. מעבדתביולוגיה עם מזגן מקולקל באמצע היום. היה כ"כ חם ולח שאפילו</div>Thu, 06 Aug 2009 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11132094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11132094http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11095059<div align="right" dir="rtl">עריכה 2/8: היו לי בעיות עם האינטרנט, הפרק השביעי נמחק לי 4 פעמים לפני שהספקתי לשמור!!! עכשיו הכל הסתדר, ואני אתחיל לכתוב מחדש מחר. אז הפרק יעלה מחר/מחרתיים אוף, באמת שהשתדלתי לכתוב פרק ארוך הפעם. לא יצא. 'ולנטינה' | פרק 6 מהרגע שיצאתי מהספריה, אוטומטית התחלתי ללכת לכיוון הפרדס. והנה הגעתי, מחפשת שלווה מכל הטירוף סביבי, והסלע שלי - שעליו ישבתי לראשונה - תפוס. תפוס בידי לא אחר מאשר.. סם. בלעתי רוק ועמדתי קפואה במקומי. אולי זה סימן שאני צריכה לספר לו? מה, אני אמורה לבוא ולהגיד "היי, סם, נחש מה! הלב של האקסית המיתולוגית שלך נמצא בתוכי והציל את חיי ועכשיו היא רודפת אותי"? אני אשמע פסיכית לגמרי. בכל מקרה, אזרתי אומץ והתקדמתי לעברו בנחישות. כנראה שהייתי כ"כ נחושה, שלא שמתי לב לקרש שעמד בדרכי. "אה!", קראתי בבהלה אחרי שמעדתי בגלל הקרש הארור וכבר הייתי בדרכי לפגוש את האדמה פנים מול פנים בעודי מנפנפת בידיי כמו דבילית. קול חבטה חזק נשמע כשנחתתי ארצה, כאילו נפל איזה פיל. סם הסתובב מיד וקם לקראתי, "את בסדר?" הוא שאל והושיט יד לעזרה. "כן, בערך", אחזתי בידו וכשמצמצתי כבר לא ראיתי או</div>Sat, 25 Jul 2009 18:02:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11095059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11095059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11068530<div align="right" dir="rtl">עריכה 18/7: אני נוסעת לאילת מחר ואני אחזור רק ביום חמישי,ועוד לא התחלתי לכתוב פרק כך שאני אצטרך עודזמן לכתוב.. אז אני מודיעה מראש שהפרק יתעכב ^^" אני אשתדל לפצות אתכם בפרק ארוך מהרגיל 'ולנטינה' | פרק 5 למחרת הגעתי לבית הספר מוקדם מהרגיל, כשנכנסתי לכיתה היו רק תלמידים בודדים ובינהם גם קים. היא ישבה על השולחן שלנו ונשענה על הקיר, מאזינה למוזיקה באייפוד שלה. ניגשתי אליה בחצי חיוך, היא נבהלה מעט כשמשכתי ממנה אוזניה אחת על מנת שתוכל לשמוע אותי. "אני יודעת", הצהרתי, "על ולנטינה". "אה, באמת?" היא הסירה את האוזניה השניה. "כן.." "מצטערת שזה לא ממני", היא נאנחה, "זה לא פשוט, את יודעת". "אל תצטערי, גם לי במקומך היה קשה לדבר על זה", חייכתי אליה, "היא הייתה חברה שלך?" "כן", היא חייכה ונראתה כאילו היא מתמלאת בזכרונות, "היא הייתה חברה ממש טובה.התחברה לכולם, למקובלים ולפחות מקובלים.. כולם הרגישו שהיא החברה הכי טובה שלהם. היאהתחברה בעיקרלסם, הם היו זוג". "אני יודעת", אמרתי והיא הרימה גבה, "סם סיפר לי עליה". "מה?", היא הופתעה, "סם היה מאוד מרוחק אחרי.. אתיודעת. הוא לא הזכיר אותה אף פעם,</div>Fri, 17 Jul 2009 01:44:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11068530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11068530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11047567<div align="right" dir="rtl">'ולנטינה' | פרק 4 איך יצור כזה גועלי הופך בן רגע לאדם הכי מקסים עלי האדמות? משהו בתוכי, משהו שאני לא יכולה להגדיר, מרגיש כל כך קרוב אליו. להקת ברווזים חלפה על פנינו. נשכתי את שפתי התחתונה והרמתי את מבטי אליו. "אולי בכל זאת תספר לי?" שאלתי בשקט. "על מה?" הוא שאל אך ידעתי שהוא מבין במה מדובר. "על ה'ולנטינה שלי'", אמרתי בהיסוס. הוא הסתכל עליי, עמוק לתוך עייני, נאנח וחזר להביט באגם. לבסוף התחיל לדבר. "הייתה לי חברה שקראו לה ולנטי</div>Fri, 10 Jul 2009 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11047567http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11047567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11030837<div align="right" dir="rtl"> 'ולנטינה' | פרק 3 "אההההההההההההההההההההההההההה!", צרחתי. פניי לבשו הבעה נגעלת. היד שלי, היא הייתה מכוסה בדם. "ולן, מה את צורחת שם?", אמא קראה מלמטה. "ל.. לא חשוב..", השבתי רועדת והוצאתי במהירות חבילת מגבונים מהמגירה שלידי. "הכל בסדר?", היא לא הניחה. "כן!", עניתי בעצבים. ניגבתי בעדינות את הדם, "איכס.." מלמלתי. "אני עולה", אמא הכריזה. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY:</div>Sun, 05 Jul 2009 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11030837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11030837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11018605<div align="right" dir="rtl">'ולנטינה' | פרק 2 נכנסתי למטבח כשאני נראת במיטבי - מוכנה ליום הראשון שלי בבית הספר האזורי. אמא ואבא ישבו ושתו קפה, שניהם לבושים בבגדים אלגנטיים ראויים לעבודתם. "בוקר טוב, מותק", אמא אמרה והעבירה דף בעיתון. "בוקר טוב", השבתי, הוצאתי קרטון מיץ מהמקרר ולגמתי ממנו. "כבר אמרתי לך אלף פעם, אל תשתי ישר מהקרטון!", אמא התרגזה. "אין לי כוח למזוג לכוס", משכתי בכתפיי והחזרתי את המיץ למקרר. "הילדה הזאת משגעת אותי..",&nb</div>Wed, 01 Jul 2009 16:16:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11018605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11018605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11005562<div align="right" dir="rtl">כמו ששמתם לב, החלטתי בסופו של דבר להתחיל סיפור חדש. 'מציאות אחרת' הוקפא, אבל אני אחזור לכתוב אותו כשהסיפור הזה יגמר אז לסיפור קוראים 'ולנטינה' - יש מצב שהשם יוחלף בהמשך. הסיפור הזה יהיה יותר קצר מהקודם, הוא לא יהיה מורכב מעונות ולהערכתי הוא ימרח על 20 פרקים, אולי פחות. ניגש לפרק 'ולנטינה' | פרק 1 "דוקטור", גברת פרקר קפצה ממקומה ברגע שהרופא יצא מחדר הניתוח. היא הביטה בו חסרת סבלנות, בעיניים עייפות ונפוחות מחוסר שינה. "הניתוח.. הוא... איך?",מר פרקר לא מצא דרך לנסח אתשאלתו מרוב סקרנות. הרופא הביט בהם ברצינות ואז חייך חיוך חם, "הניתוח עבר בהצלחה, ולנטינה ניצלה". "הו, תודה לאל!", גברת פרקר נאנחה בהקלה וחיבקה את בעלה המאושר. דמעות של אושר צנחו על לחייהם בידיעה שביתם יצאה מכלל סכנה. "לבת שלכם יש מזל", הרופא שילב את ידיו, "הסיכויים למצוא לב שמתאים למערכות שלה היו קלושים, אך לפתע צצה תורמת שנמצאה בינהן התאמה כמעט מדויקת! הלב שהושתל נקלט באופן מושלם". "זה נס", מר פרקר החליף מבטים עם אישתו. הם הודו לאלוהים בליבם, על המתנה הנפלאה שהוא נתן להם. - - - - - - - X - - - כעבור שנה.</div>Sat, 27 Jun 2009 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il ('ולנטינה' | סקאי 333>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=611210&blogcode=11005562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=611210&blog=11005562