http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044בשביל למות צריך קודם לדעת לחיותheCopyright 2026 תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10431845<div align="right" dir="rtl">כמו שאמרתי כבר בפוסט הראשון, יש לי הרבה בלוגים ושחכתי לרגע מהבלוג הזה. אז הנה חזרתי קצת לראות מה קורה, ולא התפלאתי לראות שדבר לא השתנה. הבלוג הכי מצליח שהיה לי אי פעם, ועד היום הוא פעיל, היה הבלוג של השירים שלי שזכה (איזו דרמטיות|גבותגבות|) ביותר משמונה מאות כניסות. לעומת זאת, זה לא באמת הרבה יחסים לאחרים. אבל זה מספיק בשבילי D: הייתי חולה כמה ימים ועכשיו אני חוזרת לבית הספר. אפילו קיבלתי מכתב!!!! בצער רב וביגון כוזב, מכריזים אנו כעת על חזרתה המובטחת של התלמידה שלי לבית הספר. אנו מודים למשפחה ולקרובים על התמיכה בשעות קשות כאלו. אתם מוזמנים להשאיר את שלי למשך כל חייה בבית. גם אם זה תלוי בתעודה שלה, בעתיד שלה, בחובות שלה, בהשכלה שלה, ובחייה בכללי. אז שוב, בצער רב. אבל קשה לכולנו, 3&gt; אעעאה כל כך עצוב, הא?? הזלתי דמעה! (בצחוק, כה?) טוב אז אחרי הרבה זמן שלא עידכתי, הנה אני מעדכנת :) עוד מעט מחצית השנה. גם אתם שמתם לב שזה עבר מהר מדיי? אני רק זוכרת שהתחלתי את השנה הזו והנה, זה כבר קפץ למחצית. בהצלחה בתעודות, רק טוב!! אני מצפה ל-50 חיסורים בתעודתי ה</div>Sun, 18 Jan 2009 18:02:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10431845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10431845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10382988<div align="right" dir="rtl">כנראה שבכל פעם מגיע השלב הזה בחיים שבו אתה פשוט חייב להגיד: אני חייב לקחת על עצמי אחריות. אין צחוקים יותר. הנה הגיע השלב הזה. רבתי עם אמא שלי כסח. אין לכם מושג מה הלך, ועדיף שלא תדעו. הכנתי שיעורים, על מתמטיקה פסחתי מעט. ארגנתי את התיק (עוד בצהריים. כי, גג בערב אבל בצהריים?! מה הולך פה לעזאזל?!). הייתי צריכה להכין לעצמי צהריים כי הכסח עם אמא שלי היה בדיוק כשהיא באה לאסוף אותי מבצפר. ננעע איזה באסה O.O עוד כמה ימים יומולדת D: מזל טוב לי..? לא חוגגת, כי למי יש כוח?! ואם כן, בקיץ. כנראה פתחתי עוד בלוג חסר משמעות, בלי שום סיבה עקרונית לקיומו. אבל.. נקווה שהוא ישאר הבלוג שלי וזהו. אנחנו לא צריכים שאנשים ידעו דברים שהם לא צריכים לדעת. נכון?? O.o יום נהדר, </div>Mon, 05 Jan 2009 16:46:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10382988http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10382988http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10379559<div align="right" dir="rtl">אוקי אני רוצה להתאבד. אני רוצה למות. מישהו מתנדב להרוג אותי? אני ממש חייבת למות. הבנתי שאני כבר יודעת איך לחיות. אנייכולה עכשיו למות. נכון? בשביל מה יש חיים? כבר למדתי מהם מספיק! לא צריכה יותר. די אני לא יכולה יותר. אני לא רוצה יותר. בשביל מה? הכול פשוט מסתבך. זה לא שווה את זה. אני מעדיפה למות מאשר לחיות. גם אם הדרך למוות קשה. אין לי כוח לחיות. ולעומת זאת אני אפילו לא בת 18. כל החיים לפני, כמו שאומרים. אבל גם כל המוות לפני, כמו שלא אומרים. פאק איך הגעתי למצב הזה?! לעזאזל אני מאבדת את עצמי.</div>Sun, 04 Jan 2009 18:31:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10379559http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10379559http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10369370<div align="right" dir="rtl">חזרתי מוקדם, שמחים? יש לי שיעור מתמטיקה עוד מעט, אחריו אנגלית, אחר כך תנועת נוער וזהו. המבחן בגיאוגרפיה עבר בשלום לגמרי. 10 דקות בלבד!! אני יודעת, כל הכבוד לי, כל הכבוד לי!! D; קיבלתי במבחן במתמטיקה 92. וזה כבר עושה טוב על הלב. (: 2.1.2009 D: כמה מרגש... שמתם לב איך הזמן עובר כל כך מהר? אני זוכרת את תחילת השנה כאילו זה היה רק לפני שישה חודשים (XDD) אבל החיים באמת עוברים מהר. פתאום נמאס מהחיבוקים של אמא, מהנשיקות, מהיותר מדי אהבה שהיא מקרינה לביתה היחידה והכבר לא כל כך קטנה. פתאום החיים שלך זה מחשב וטלוויזיה וציונים בתעודה. כל ילד רגיל שנספר לו על בנאדם שיושב מול המחשב שלו יותר משש שעות יגיד שהבנאדם נורמלי לחלוטין. הרי בזמן האחרון זה הדבר היחידי שעושים בשגרת היום. התחלתי לראות מהתחלה את bleach כי מזה בא לי שוב.. XD איצ'יגו קורע אותי.. XD אבל האריה הקטן (שחכתי איך קוראים לו 0-0) הכי קורע.. XP אז הנה באים להם ימים של שקט. ואולי לא?</div>Fri, 02 Jan 2009 12:12:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10369370http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10369370http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10366543<div align="right" dir="rtl">2009 הגיעה, שנה חדשה שאמורה להיות מדהימה ופורחת. כרגע עוד כלום לא קרה. אולי לא אמור לקרות כלום? אני כבר לא יודעת. לא הרגשתי שום דבר שונה היום. באמת שלא. כלום. הייתי אמורה להרגיש משהו בכלל? מוזר. קראתי לפני כמה ימים סיפור... קורע. זו להקה מפורסמת, עכשיו אחת הבנות יוצאת עם ארבעת חברי הלהקה. חברי הלהקה חייבים ללבוש כובע ומשקפיים כדי שלא יזהו אותם. אז הבחורה אומרת כזה: אני מרגישה כמו בסקט פעולה. אז אחד התאומים (כי בלהקה יש תאומים) מוריד את המשקפי שמש עד הקצה של האף שלו ואומר: בונד. ואז האח התאום שלו מוריד גם הוא את המקפי שמש עד הקצה של האף ואומר: ג'ימס בונד. חחחח XDDDD קורע.. XDDDD באותו רגע ממש נשפכתי. מחר יש לי מבחן ממש ענק בגיאוגרפיה, אני מרגישה ככה ככה בנוגע אליו. חצי מוכנה כזה.. עכשיו סתם משעמם לי. סתם, ריקנות כזאת.</div>Thu, 01 Jan 2009 17:21:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10366543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10366543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10359881<div align="right" dir="rtl">קמתי בשתיים עשרה היום, לא הולכת לבצפר. סבבה. שמענו אזעקה, אבל מסתבר שזה היה סתם בדיקה. אמא שלי עכשיו למטה מסדרת את המקלט שלנו, שואבת, מנקה, מוסיפה אוכל, מחפשת רדיו (למרות שהיא הסכימה איתי שלפטופ וטלוויזיה קטנה יהיה הפיתרון המושלם). אתמול הייתה מסיבה ענקית, חזרתי באחת וחצי ונשארתי ערה עד שלוש. בחיים לא נהנתי ככה, למרות שהייתה לי שיחה נוראית עם אמא שלי. כעסה עליי מוות, אפשר לחשוב! החדר שלי מסודר כבר יומיים ברצף באותו הסידור: מיטה מסודרת בקפידה ובה שתי כריות חמודות, קושקוש (הבובה הגדולה שלי) ופודינג לאמ (כבשה קטנה שלי). השולחן עדיין מסודר, יש מספיק מקום ומרחב לעבוד ולישון עליו XD אפשר לראות את הרצפה! עכשיו נשאר רק לעבור על הארון. (: אני מקווה שהפעם הבלוג הזה ישאר יותר אנונימי ממה שהוא היה. כי זה כבר ממש מציק שמגלים כל בלוג שלי. מה, אין לי חיים פרטיים? אז עדיין תקועה באותו החלום, מחכה שמישהו יבוא וינפץ את החיים הורודים בהם אני שקועה. והנה לפני כמה זמן זה הגיע, הוא הגיע, מפוצץ את הבועה הקטנה מקטיפה נעימה וורדרדה. הנה יוצאים אל העולם האמיתי, בלי שום צמר גפ</div>Wed, 31 Dec 2008 13:43:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10359881http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10359881http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10359054<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה על עצמי. יש לי עכשיו שלוש בלוגים שאני עוקבת אחריהם אבל טכנית יש לי 18 בלוגים. אין מה לספר, כי הכול ברשימות. ופה מתחילים חיים חדשים, שאותם מהר מגלים ומהם משתעממים. לפעמים רוצים למות, ואז לחיות. אבל בשביל למות צריך לדעת להתגבר על החיים, כי החיים הם רק מבחן, דבר פשוט שעוזר, לקראת המוות הקרב. וזה יכול לקרות עכשיו, לקרות ממש כל רגע. אבל לא נהיה מוכנים. ואנחנו מתים, עם כל שניה שעוברת, ובכל זאת לומדים עם כל אחת שכזאת. אהבה, חברים ומשפחה. מוכר לכם? גם לי. את החיים קשה לשרוד, אבל אנחנו חיים. עוד מעט 2009 מגיע ו-2008 נגמר. התחלה חדשה, בה אפשר לממש הכול. תחיו את החיים, למרות שהם לא מאירים פנים. מוזמנים לקפוץ ולדבר, אני פה תמיד בשביל להקשיב. תגיבו. לילה טוב.</div>Wed, 31 Dec 2008 00:57:00 +0200shelley1111@walla.com (תקועה בין החיים למוות-Stuck zwischen Leben und Tod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=610044&blogcode=10359054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=610044&blog=10359054