http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843heCopyright 2026 Childhood. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13996480<div align="right" dir="rtl"> Look what you're doing, look what you've done But in this jungle you can't run 'Cause what I got for you I promise it's a killer, You'll be banging on my chest Bang bang, gorilla זה פשוט שיר...טוב מדי. טוב מדי כדי ששירים מטומטמים אחרים יעקפו אותו בהשמעות וברמת החשיפה. מה נשאר בתכלס? שבת, ראשון. שני בלילה אני בשדה, מוכנה ומזומנה לכל הדבר הזה. אני חייבת להודות שאני פשוט מחכה כבר שזה יגיע. שאני אלך לישון ואתעורר בשני בבוקר כי פשוט אין לי מה לעשות עד אז עם עצמי. מי שהכי הייתי צריכה עכשיו לצידי הפסיק לדבר איתי, אולי הוא התקפל שזה התחיל להרגיש לשנינו רציני ואיך זה הגיוני הרי עוד רגע אני טסה מכאן אז מה יכול להיות רציני פה? אבל זה יכול וכנראה שלא היינו באותו קו מחשבה אז הוא פשוט ברח, בקושי שלח לי תהני לך בטיול וברח. קשה לי לומר שזה לא מזיז לי ואני חייבת להודות שאם לא הידיעה הזאת שגסטון מחכה לי בבואנוס איירס לרגע שאני אנחת (או לפחות ככה אני מקווה) אז הייתי לוקחת את כל העניין הזה קצת יותר קשה. קשה לי עם אנשים כאלה שלא מתמקדים במה שקורה כאן ועכשיו כשצריך כי בדיו</div>Fri, 20 Dec 2013 19:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13996480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13996480http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13989088<div align="right" dir="rtl"> What can I say you make it all to clear why should I care as long as I have you near That's good enough at least its better then it was so call, call it what you want baby what you need you can on count on me, I will be there yeah, twisting, turning, building, burning make me something you'll find lovely until there is nothing left of me Call it love Go tell you friends you found the perfect fool fun never ends when you get to be this cruel problem is this is as good as it gets אני תוהה אם גרמתי אי פעם למישהו להרגיש את מה שהשיר הזה מנסה להעביר, את המס</div>Wed, 11 Dec 2013 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13989088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13989088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13987159<div align="right" dir="rtl"> עוד שבועיים ויום אבל מי סופר?? אני מוצאת את עצמי ריקה וחסרת מילים. אחרי כל החודשי למידה האלה ואינספור מילים, משפטים, אותיות, עירמות של חומר ומידע חדש כל יום פתאום עכשיו אני מוצאת את עצמי מרוקנת מכל זה. אין לי מה לכתוב וגם כשיש זה מרגיש לי ריק מתוכן וקשה לי לומר שזה לא מפריע לי כי זה מאוד. נשאר לי כל כך קצת זמן פה ואני מרגישה שדווקא עכשיו זה עובר לי בשנים- כל יום זה שנה לפחות. הזמן לא רק שלא זז, הוא פשוט עושה ריגרסיה. באפריל זה נראה לי כמו שניה מעכשיו ועכשיו זה נראה לי כאילו אני באפריל- מתכננת ת'יומולדת שלי בים עם כולם. הזוי. אולי זה הפחד הזה באמת לטוס ואולי זה החוסר רצון הזה לעזוב אותו כשהכל התחיל כל כך להסתדר ואולי זה כל הדברים האלה ביחד ואולי כל מה שרציתי כל הזמן זה להוכיח לעצמי שאני יכולה- לחסוך, לטוס, לסגור את כל הדברים שקשורים לטיסה ופתאום כשראיתי שעשיתי הכל- פה המשימה שלי נגמרה. ברור לי שאני אעיף לעצמי כאפה כשאני אנחת במדריד עוד ואעיף לעצמי כאפה שניה כשאני אנחת בבואנוס איירס. כל המצב הזה פשוט מוזר לי. אני מוצאת את עצמי רואה בפייסבוק לפחות שני אנשים שונים טסים לדרום</div>Mon, 09 Dec 2013 18:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13987159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13987159http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13976943<div align="right" dir="rtl"> איך לעזאזל לא הייתי מודעת לשיר הזה לפני זה? הוא מתנגן לי בלופים מהבוקר, בכל הפסקת פסיכומטרי שאני עושה. אין לי חשק לעידכון מילים שלי, יש לי חשק לעידכון שירים- עם מילים של מישהו אחר על דברים של מישהו אחר. אני עייפה מדי להיכנס למילים משלי. <object width="200" height="200" data="http://www.youtube.com/v/yy5THitqPBw" type="application/x</div>Thu, 28 Nov 2013 16:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13976943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13976943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13974695<div align="right" dir="rtl"> אתמול היה לי משבר רציני. קצת לא זיהיתי את עצמי. אני חושבת שבמהלך השלוש ארבע שים האחרונות- מרגע סיום התיכון ועד עכשיו בעצם, שמחת החיים שלי הולכת ודועכת. אני מרגישה עייפה וחלשה וגם כשמשהו טוב זה טוב רגעי ולא אושר שנשאר פה לאורך זמן כמו שהיה לי אז. אני חושבת שבתיכון גם הייתי הרבה יותר עמוסה מכל הבחינות מאשר עכשיו והייתי מאושרת כי עשיתי את מה שאני בחרתי לעשות כל יום מחדש: פגשתי אנשים ששינו לי ת'חשיבה מהקצה אל הקצה, פגשתי אנשים שאני אנצור אותם בזיכרונות שלי עד גיל 100, לקחתי חלק בפרוייקטים שרק חלמתי עליהם וזכיתי לקחת בהם חלק בגיל כל כך צעיר. הגשמתי באמת חלומות. חלומות אמיתיים שמתעוררים אליהם בבוקר ולא רק הולכים איתם לישון וזה חסר לי. מאוד. עכשיו אני פשוט מציבה מטרות- לתת את כל כולי בפסיכומטרי, להגיע לסכום מסויים לקראת הטיול, למכור את המיו, להיפגש עם חברים. זה מטרות של נקודות פה ונקודות שם אבל בלי נשמה. אני רוצה להאמין שהנשמה תחזור לאט לאט כשאני אהיה רחוקה מפה אבל קשה לי לדעת בוודאות אם זה מה שיקרה ונשאר לי רק להאחז בזה. אז אתמול ישבתי עם ידיד שלי על תרגילים בפסיכומטרי ובאיז</div>Mon, 25 Nov 2013 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13974695http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13974695http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13967318<div align="right" dir="rtl"> כשאני מרגישה שאני תקועה באותו מקום מבחינה רגשית אני פשוט שולפת את הספר הזה ותוך חצי עמוד אני נכנסת לזה כל כך. יותר מדי אפילו. 'אם יש גן עדן'. קראתי אותו לראשונה לפני שנתיים אחרי שהשאלתי אותו מחברה ואז הייתי מוכרחה לקנות אותו בחנות ספרים ועכשיו כשאני עומדת מול מדף הספרים שלי אני מצביעה עליו בלי להסס ויודעת שזה הספר שהולך ללוות אותי שם במדינות רחוקות- בהרים, בחופים, בהוסטלים, באוטובוסים- שם. אם יש משהו שיחזיק אותי שייכת למדינה הזאת בזמן שאני שם זה הספר הזה. הוא עוצמתי ברמות מטומטמות. כתוב בצורה פשוטה, אמיתית וקולעת ואני באמת מופתעת מרמת ההזדהות שלי עם כל מה שכתוב שם. יש שם אמת אחרת שיצא לי לקרוא במעט מאוד ספרים- אמת שבאה לשתף אותך בחיים שבקלות יכלו להיות שלך. ואז אני עמוסה ברגשות ולא יודעת לאן לנתב את כל הרגשות האלה. ואז אני מייחלת שהבית יתרוקן, אני אשלוף דיסק ממדף הדיסקים ואפעיל את המערכת. האוויר קצת קריר והשעה היא שעת שקיעה ואני מוצאת את עצמי פשוט שוכבת על הספה, מדפדפת בחוברת מילים של הדיסק, מזמזמת, בוררת מילים, מקשיבה ועוצמת עיניים. מדמיינת סיפור שכל שיר מעביר אותי ד</div>Sat, 16 Nov 2013 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13967318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13967318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13961542<div align="right" dir="rtl"> חודש לפני. פתאום חודש לפני הכל נראה ורוד, הכל שמח. המדינה לא קורסת ואני חברה טובה של כולם. הלימודים מעיקים אבל זה כיף מעיק והטיימינג הוא שם המשחק. פתאום האוויר נקי יותר, הציפורים מצייצות גם אחרי שש שעות לימודי פסיכומטרי כל יום. אני הולכת לישון עם חיוך מתמרמר טיפה אבל זה עדיין חיוך כי עוד חודש. ופתאום לא אכפת לי לצאת או לא לצאת ולהיפגש עם אנשים (חוץ מאיתו. איתו תמיד בא לי להיפגש) כי עוד חודש. עוד וכלום עוד לא מאורגן: אין מוצ'ילה, אין תרופות. יש רק כרטיס טיסה ונעליים. המיו לא נמכר, הפסיכומטרי לא נעשה אבל למי אכפת?? עוד חודש. ובסוף הכל מסתדר, זה השם השני של המשחק. ופתאום אנשים סביבי בזוגיות ומצליח להם בחיים והם טסים להופעות של אומנים שאני רק אחלום אבל באמת שלא אכפת לי. <p</div>Sat, 09 Nov 2013 20:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13961542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13961542http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13949130<div align="right" dir="rtl"> אני מכירה את כל המשחקים שלכם. מכירה כל כך טוב שחלקם נטמעו בי יותר מדי חזק והפכו לחלק באישיות שלי. מכירה את המשחק הזה של לענות שעה וחצי אחרי בהודעות אחרי שלא טרחתם לענות 40 דקות להודעה שלי. מכירה את הלצחקק מהבדיחות שלכם כדי לעלות לכם קצת את הביטחון. מכירה את הלא לענות לכם כל שניה פנויה שלי ולתת לכם להתייבש ולהתקשר שוב מאוחר יותר. מכירה את הטריקים הקטנים האלה שיגרמו לכם פשוט לבוא בלי לדבר- מבט ארוך, חיוך, לעבור לידכם ככה שתשימו לב. מכירה את השטות הזאת שאתם אוהבים בנות עם ביטחון אז אני מרגישה הכי בטוחה פשוט לבוא ולהגיד לכם ישר בפנים דברים שאפילו לחברים שלי אני לא מעזה תמיד להגיד. מכירה את הלהתקדם לאט. מכירה את הלא להראות לו שהידידות שלו מפריעות לך ובא לך פשוט שיתאדו להן באוויר. במקום זה את מחייכת אליו בחיוך הכי מאולץ וזורקת לו: "ברור שבכיף אתה יכול להיפגש עם הידידה ההיא שלך בשישי בערב...". כמובן שהוא מתעלם מהציניות וחושב שאת רצינית. אבל זה כבר סיפור אחר. מכירה את הלהדגיש הכל כאילו אני מדברת עם ילד ביתה א' כדי שחלילה לא יהיה ספק בשומדבר. מכירה את הקשה להשגה. מכירה את</div>Sat, 26 Oct 2013 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13949130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13949130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13941505<div align="right" dir="rtl"> לעזאזל עם ישרא, זה פרסם לי הכל במקשה אחת...=/ זה מוזר שכשמתחיל לרדת גשם פתאום יורדים גם כל הרעיונות לכתיבה. יש משהו בדיכאון או באווירה דכאונית מעט שגורם לפרץ יצירתיות לפרוץ החוצה. אולי אנחנו יצורים שנועדו להיות מדוכאים ואולי לא למדנו עד הסוף איך לחיות בשלווה וקבלה אמיתית עם אושר. תמיד נחפש מה לא בסדר ומה אפשר לתקן- בגלל זה הדיכאון טוב לנו כי הוא נותן לנו לחשוב מה לא טוב ומה אפשר לתקן. מה שלחלוטין אי אפשר להגיד על אושר. במשך שנים ניסיתי להשקיע בנסיון להגיע למקום הזה של אושר טהור ואני חייבת לומר שאני לא בדיוק מצליחה כמו שתכננתי אבל בתוך כל הבלאגן מצאתי כמה רגעים של אושר טהור. אושר כזה שאני מתנתקת באותו הרגע מהכל ומתרכזת בכאן ועכשיו. כשאני מקשיבה לשיר שאני אוהבת, אוזניות, חדר חשוך ואני באמת מקשיבה למילים, נותנת להן לצייר לי בדמיון כל סיפור שעולה לי מתוכן. שניה לפני הזריחה, רחבה באמצע שומקום ביער בצפון, חברים טובים, אווירה מטורפת וטראנסים באוזניים. אני מתנתקת מהכל ונותנת למוזיקה לשטוף אותי מהכל. גם אחרי שההשפעה של האלכוהול עוברת, ההשפעה של האושר עוד נשארת שם. ים לב</div>Fri, 18 Oct 2013 12:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13941505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13941505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13940268<div align="right" dir="rtl"> בצער רב בטירוף אני נאלצת להיפרד מרע, אחות צהובה בדם, מושיעה בכ"כ הרבה מצבים בשמונה חודשים האחרונים, אשת סוד, פסיכולוגית ובעיקר חברה להרפתקה. זה אולי נשמע קצת ציני אבל האמת שאני מאוד רצינית. אני נאלצת למכור את המיו 100 שלי בגלל הטיסה לדרום אמריקה. אני לא יודעת כמה זמן אני אהיה שם ומתי אני אחזור ולהשאיר את המיו מתחת לבית לתקופה כל כך ארוכה זה לא ריאלי. אז אני אכתוב את הפרטים היבשים עוד מעט, אני באמת רוצה להיפרד ממנו כמו שצריך. הדבר הזה גרם לי להרגיש לא תלויה באף אחד, חופשיה, מאווררת, עצמאית בכל מובן בחודשים האחרונים ולא היתה יכולה להיות לי נחיתה לאזרחות רכה יותר מזו. למרות כל המצבים המסוכנים שהייתי עדה להם בכביש והחתולים הדרוסים בארבע בבוקר- לא הייתי מוותרת על החוויה הזאת בחיים. אני עדיין לא יודעת אם כשאני אחזור אני אקנה אופנוע או אסע כבר בתחבורה ציבורית בירושלים (העברית שם) אבל זה עוד מאוד רחוק ממני ולבינתיים אני מוכרת את המיו שלי. אז אם אתם מכירים מישהו/מישהו/מישהואים שמחפשים קטנוע מעולה- שיצרו איתי קשר כאן או בפייסבוק(oxana bardetsky) או במייל oxana_bardetsky@walla.co</div>Wed, 16 Oct 2013 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Childhood)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607843&blogcode=13940268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607843&blog=13940268