http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355החינוך הוא מה שנשאר, כאשר שוכחים את כל הדברים שלמדנו בבית הספר. (אלברט איינשטיין)heCopyright 2026 כן אה?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=11531570<div align="right" dir="rtl">פה לא הייתי המון זמן. התגעגתי</div>Sun, 17 Jan 2010 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=11531570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=11531570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10926885<div align="right" dir="rtl">קמתי, כמו שאני, ג'ינס קצר וחולצה שלגולני,זרקתי את הפלא' בארון ונסעתי. לא הודעתי לאף אחד, ככה שכמה אנשים קצת כועסים עליי עכשיו אבל זה יעבור, נכון? חודש שלם לעבור מטרמפ לטרמפ, בלי לדעת איפה אני אשן בלילה או מה אני אעשה בבוקר. פשוט ללכת לאן שיוצא. היה מטורף, ממש. הכרתי המון אנשים. הכרתי את עצמי, בעיקר. הייתי פשוט אני, בלי שום מסכות. בלי לחשוב מה אנשים יגידו, בלי לחשוב מה יהיו התוצאות, פשוט לעשות מה שאני רוצה או מה שיוצא. לשבת עם נרקומנים, עם זונות (ממש לא היה שום קטע לא חינוכי, אם אתם טועים לעצמכם), עם חסרי בית, או עם סתם אנשים רגילים. הגעתי למקומות שלא ביקרתי בהם אף פעם. למדתי המון. ממליץ בחום לכל מי שמסוגל (: מי שיודע מי אני וקורא כאן, אני ממש מצטער שלא אמרתי כלום. אבל הנה,חזרתי</div>Fri, 05 Jun 2009 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10926885http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10926885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10768156<div align="right" dir="rtl">6 מליון אנשים. 6 מליון יהודים. אסור לשכוח. אסור אסור. חייב לזכור. ממש חייב. הם נרצחו סתם \: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.."</div>Mon, 20 Apr 2009 23:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10768156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10768156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10763231<div align="right" dir="rtl">קרו כ"כ הרבה דברים. אני כבר לא יודע איך להתמודד עם הכל. או שאולי אני לא מנסה? הכל מוזר. אז מה עכשיו? שוב למלא את הראש באלכוהול ולזרום עם הכל? אני לא רוצה. אני רוצה להתמודד. אני לא מצליח להתמודד. "אני רוצה ללמוד לעוף כדי לדעת ללכת" חח זה לא יוצא לי מהראש.האיש ההוא בפארק, שעלה לחומה וקפץ עשרות פעמים, השיכור ההוא,הצליח לשנות בי משהו. ואז ניסיתי גם. הוא חייך, שנינו חייכנו. ואז הוא נתן לי דף ואמר לי לכתוב את מה שהכי הייתי רוצה שיקרה, כתבתי, והוא שרף את זה. הוא אמר שאין ערך למה שאנחנו רוצים. הכל כבר מתוכנן. ואז הוא הלך, והשאיר אותי לחשוב אם זה באמת נכון. ואני לעומתו, כתבתי שוב, וקברתי את זה. אולי עוד כמה שנים אם אני אזכור, אני אעבור שם, ואראה אם זה קרה, ואז אני אדע אם הוא צדק. אני הולך לנגן בגיטרה. אחרי הכל, היא באמת מרגיעה אותי. ערב מהנה</div>Sun, 19 Apr 2009 18:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10763231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10763231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10554814<div align="right" dir="rtl">גם אני כמו כולם רוצה שגלעד שליטיחזור הביתה כמה שיותר מהר. אבל לא בכל תנאי. הערבים מוכנים לשחרר אותו תמורת המוןאסירים- טעות גדולה. למה? א. נשחרר את האסירים, האסירים האלה יבצעו עוד פיגועים, ועוד אנשים ימותו. ב.נשחרר את האסירים, האסירים האלה יבצבעו עוד חטיפות, והכל יחזור על עצמו. ג. נשחרר את האסירים, אסירים עם פאקינג דם על הידיים! שהרגו עשרות ואולי מאות אנשים!! תחשבו רגע על המשפחות שנהרסו להם החייםבגלל אותם אנשים שהערבים רוצים שנשחרר תמורת גלעד. תחשבו על האמא שהבן שלה נהרג בגלל אותו אסיר. תחשבו על הילד הקטן שאח שלו נהרג בגלל אותה חוליה. רוב האנשיםרוצים להיות ישראלים למופת ואומרים כמו כל ישראלי ממוצע "גלעד הביתה" בלי לחשוב על אותם אנשים. בנוסף, הערבים יראו שאנחנו מוכנים לשחרר אסירים ויחטפו עוד ועוד חיילים (עם מדינה מאורגנת כמו שלנו, זה ממש לא יהיה קשה). גלעד ישוחרר- עוד חיילים יחטפו- עוד אסירים ישוחררו- עוד אנשים ימותו- עוד משפחות יהרסו. זה באמת מה שאנחנו רוצים? למה המדינה לא חושבת בהיגיון לשם שינוי?! למה במקום לשחרר אסירים הם לא יכולים להכנס באמא של המטומטמים האלה ולפגוע</div>Fri, 20 Feb 2009 10:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10554814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10554814http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10511700<div align="right" dir="rtl">מבאס להפסיד בהתערבויות. מאוד מבאס. במיוחד כשצריך לעשות דברים כאלה. אבל שטויות. אני כבר רגיל אחרי הרבה פעמים. אבלבשום פעםזקנות וזקנים גם, למרבה הפלא! לא ביקשו תמונה.. כן, מלחיץ ביותר. אז מי שראה נער חמוד רץ לו עם בוקסר לא להבהל (; פוסט חסר עניין. סתם היה לי חשק לכתוב. יום מקסים</div>Sun, 08 Feb 2009 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10511700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10511700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10489378<div align="right" dir="rtl">שם: ניב תאריך לידה: חח אני אשכרה לא זוכר מזל: ^ גובה: אני לא יודע המון דברים על עצמי אה? ריח אהוב: חנות נעליים!!! D: שפות שאתה מדבר: שפות? חח בקושי עברית אני יודע (; בנאדם של לילה או יום? לילה רגיש לדגדוגים? תלוי מי מדגדג D: מאמין באלוהים? אם לא באלוקים אז במי? יש לך כינויים נוספים באינטרנט? המון יש לך גשר?לא יש לך משקפיים/עדשות מגע? לא מה הדבר הכי חשוב לך? שהשרוכים בנעלייםיתאימו לחולצה! יש חבר/חברה/קראש? לא דברים אהובים: המקום האהוב לחופשה: טבע טבע טבע פרי אהוב: תפוח ירוק חמוץ! ממתק אהוב: במבה (וקולה.. יאמי!) מגזין: ידיעות אחרונות? D: חודש אהוב: אממ נראה לי שאת כל החודשים. חיה אהובה: כלבים!!! ועכברי מעבדה! תחנת רדיו: גלגלצ' (מקורי אה?) דיסק אהוב: Pink Ployd- The Wall ארץ: ישראל! והודו רעש: מקדחה טעם: חריף חנות: שאלה קשה. ב24 שעות האחרונות: הייתה לך שיחה רצינית? כן בערך. חבל ששנינו היינו מסטולים. חיבקת מישהו? יאפ רבת עם חבר? לא חושב בכית? לא צחקת? תמיד :) גרמת למי</div>Mon, 02 Feb 2009 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10489378http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10489378http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10448653<div align="right" dir="rtl">אני בד"כ אוהב שקט. אבל השקט שיש עכשיו הוא לא מאותו הסוג שאני אוהב. זה שקט מפחיד כזה, מצמרר. השקט הזה מזכיר לי תמיד אותי כשהייתי קטן. תמים וחלש. ושהוא היה תמיד דואג "לשמח" אותי ואותהכל פעם מחדש. הייתי קטן ולא יכלתי להגן עלינו. ועכשיו, אני מרגיש שהוא קרוב אלינו יותר מאי פעם. לא ראיתי אותו המון זמן. מאז המקרה האחרון, נדמה לי. המקרה שדאג לצלקת עמוקה בי ואני בטוח שגם בה. צלקתשלא ממש רוצה לעבור. השקט הזה גורם לי לחשוב שהוא מתכוון לחזור. לחזור להכאיב לנו- נפשית ופיזית. עד שסוף סוף השתחררנו מהצל שלו. למרות שאני גדול עכשיו וגם חזק.. אני עדיין מפחד. אני תמיד דואג להגיד לעצמי כל פעם מחדש שעכשיו, זה לא כמו פעם. עכשיו אני יכול להגן עלינו. אבל כל פעם אני מגיע בסוף למסקנה שכנראה אני לא אצליח להתמודד עם הפגישה איתו. למרות שעכשיו הדבר היחיד שאני חושב שאני אעשה כשאני אראה אותו, זה להכאיב לו. לרצוח אותו אפילו, אם אני אוכל. אבל אז אני קולט, שאני בטוח אקפא במקום מולו, ולא אוכל לדבר אפילואו כל דבר אחר. ועכשיוסוף סוף הבנתישבכלל לא אכפת לי שהוא הכאיב לי, על זה אני יכול לסלוח אולי אבל בטחלא לשכוח. אבל מ</div>Fri, 23 Jan 2009 13:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10448653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10448653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10403861<div align="right" dir="rtl">שבוע טוב שבוע מוזר. מלחמה, מלחמה ומלחמה. לא מוצאים זמן לכלום חוץ מלריב עם ערבים וסתם לנסוע לחיילים בתפקיד. בתכלס אין לי ממש מה לכתוב אבל הייתי חייב לכתוב על הנושא הכ"כ מדובר- המלחמה. המלחמה על הבית שלנו. היי, איך אפשר לשכוח? אנחנו הרי "פושעי מלחמה" "עם דם על הידיים" "נלחמים בלי סיבה" את כל זה קל לכתוב מאיזה בית קפה בת"א או בלונדון בזמן ש8 שנים שדרות חוטפים טילים, ובזמן האחרון גם הדרום והצפון.. מה נשאר? אני שונא ערבים. אבל עוד יותר שונא שמאלנים. כי בינינו, לערבים יש אחלה סיבה לתקוף אותנו. הם רוצים את הארץ הזאת בדיוק כמו שאנחנו רוצים אותה. סליחה, רובנו (ברור שהם לא צודקים). אבל השמאלנים? הם רוצים לתת את הפאקינג ארץ שלהם לזרים. הם מעדיפים את הערבים, מאשר את אחים שלהם המתנחלים (שאגב, הם האנשים הכי שפיצים בעולם, נלחמים עד הסוף על דבר ששייך להם). המשפט הידוע- "לא רציתם צבע כתום, קיבלתם צבע אדום" כ"כ צודק. אם לא הייתה לנו מדינה עם שלטון דפוק מהיסוד אולי הם לא היו נותנים את גוש קטיף לחיות האלו, ואז אולי בעצם בטוח! הטילים לא היו מגיעים לאן שהם מגיעים. היינו עכשיו כמה חברה בבית חולים</div>Sun, 11 Jan 2009 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10403861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10403861http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10336707<div align="right" dir="rtl">ושוב, אנשים משועממים פרצו לי לבלוג. לא נורא, לפחות נתנו לי אפשרות להתחלה חדשה (: בזמן האחרון יש דבר אחד שמעסיק אותי. היא. זה ככ פתטי וילדותי. אבל מה אני יכול לעשות? את הידידה הכי טובה שלי. אני הידיד הכי טוב שלך. את אומרת, אני אומר, כולם אומרים. אז למה אני צריך לגלות עליו דרך הבלוג שלך? למה לא יכלת לספר לי את, בעצמך? זה שאני אוהב אותך את לא יודעת. אף אחד לא יודע. אז למה לא ספרת לי? זה לא הפריע לי לעזור לך בהכל. אחרי שגיליתי עליו שאלתי אותך וסיפרת לי. ממש עשית לי טובה. ואחרי זה אני עוד צריך לעזור לך בכל מה שקשור אליו כי הרי אני הידיד הכיטוב שלך. הידד. והלכתי לבדבין המון אנשיםרציתי אותוהתעוררתי לבדברחוב המוארחלמתי אותווהאם בכלל אדע איך לאהוב אותו?כי התרגלתי לעצמילא רואה אחרתכי התרגלתי כבר לחשוב שאין אף אחד קרובכי התרגלתי לעצמילא רואה בכלל לאן ממשיכה עכשיו מכאןתבוא יותר קרובואולי גם לאהובהתעוררתי לבדמול הקיר הלבןרציתי אותההתעוררתי לבדלא מבין את עצמיחלמתי אותהוהאם בכלל אדע איך לאהוב אותה?כי התרגלתי לעצמילא זוכר אחרתכי התרגלתי כבר לחשובשאין אף אחד קרובכי התרגלתי לעצמילא זוכר בכלל ל</div>Fri, 26 Dec 2008 01:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (כן אה?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606355&blogcode=10336707http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606355&blog=10336707