http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234"The course of true love never did run smooth ..."heCopyright 2026 hug?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12213388<div align="right" dir="rtl">ובחזרה לעצמי - מה זה השטויות האלו? מי הוא בכלל. נרקיסיזם ברגע. אני אוהבת.</div>Wed, 15 Dec 2010 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12213388http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=12213388http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12211239<div align="right" dir="rtl">איזה מצחיק זה, כמה שרצון אחד קטן יכול לגרום להרגיש שוב. ולהתחרפן. בעיקר להתחרפן. כמה שהיא חוזרת על עצמה, הבקשה הזו שיתקשר. להריץ אותה בראש אלפי פעמים כי ברצינות... תנסי לעבוד על עצמך ועל אחרים, אבל את חושבת עליו כל היום. 'למה' זאת שאלה גדולה. זה לא כל-כך משנה. רק שיתקשר. זה מה שחשוב. אולי עשיתי טעות כל השנים האלו. שחיכיתי יותר מדי. אולי הייתי צריכה להתפשר פה ושם... כדי לחוות. כמו כולם. כי, פתאום שמתי לב, לא היה לי סתם עוד יום הולדת. אני בת 18. אולי הייתי צריכה...</div>Mon, 13 Dec 2010 22:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12211239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=12211239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12057177<div align="right" dir="rtl">I tried Sammy" Man I really tried but I just can't keep pretending that everything is alright .because it's not and it's never going to be you chose a demon over you own brother "and look what happend "I would give anything.... anything, to take it all back" I know you would" and I know how sorry you are, I do but man you were the one i depended on the most ...and you let me down in ways that i can't even "?I'm just having a hard time forgiving and forgetting here, you know "?what can i do" </s</div>Thu, 23 Sep 2010 17:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=12057177http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=12057177http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11744473<div align="right" dir="rtl">ואני מת לישון.מת להניח את הראש על הכרית ולא לפקוח את העינייםכמה שעות, יומיים, שנים.לא מזיז לי כלום. לא הקול שלך לא כלום.אני רוצה לישון, מת לישון מת, בקושי מצליח לדווש בעלייה הזאת.למעלה לאן.מרגיש איך טוב לי, מרגיש איך עוד שנייה עוד שנייה אני נופלואין לי כוח אין לי כוח לקום שוב.מה זה אמור להביע?</div>Mon, 26 Apr 2010 13:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11744473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=11744473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11534709<div align="right" dir="rtl">נדמה לה בזמן האחרון שהחיים שלה הפכו לרשימה של "לעשות", והיא ארוכה ובלתי נגמרת, כל הזמן מתווספות עוד ועוד כוכביות כאלושל דברים שיש לבצע, ובהפוגות שיש לה היא רק מקיפה את עצמה בעוד פתקים צהובים שיזכירו לה להתקשר מחר, או לקנות איזה משהו חשוב, ובקושי כבר יש לה זמן לנשום אפילו אולי גם לזה היא תשים לעצמה תזכורת. היא לא יודעת איך לצאת מזה, איך לחזור לחיות מבלי לארגן אלפי דברים בבת אחת, ובכל מקרה, רק ככה היא מזכירה לעצמה לשכוח ששום דבר כבר לא בסדר, שאסור לה לעצור אפילו לשנייה לשאול את עצמה לאן נעלם הצחוק שלה או לחשוב בכלל עלהעולם שלה שסדקים מתחילים להופיע בו ועוד קצת והם יתרחבו והיא תוצף ומים הגיעו עד נפש, לאט לאט היא תפסיק להתנגד ותקרוס. 14/11.2009 * * * "נורא, כמה זה נורא בסוף מתרגלים להכל" המחנכת שלי קוראת לזה 'מרמור'. אבל אני, אני לא ממורמרת, אני מרוקנת. אין לי כוחות. אז כולם חושבים (ולמרבה ההפתעה: אפילו אמא) שאני לוקחת דברים על עצמי ובגלל זה אני כל כך עייפה. אבל ההפך הוא הנכון; בגלל שאני כל כך עייפה אני מתנדבת לכל דבר, מוסיפה לעצמי עוד ועוד דברים, מחפשת משה</div>Tue, 19 Jan 2010 15:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11534709http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=11534709http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11491761<div align="right" dir="rtl">זה בדיוק כמו אני אוהב אותך, אבל.לא התקבלתי.והייתי מצויינת, ועדיין לא יכלו לומר לי בדיוק למה.אז עוד כמה אגרופים אתה הולך לתת לי השנה הזאת?מזל שהיא כבר נגמרת.</div>Wed, 30 Dec 2009 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11491761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=11491761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11470315<div align="right" dir="rtl">כמה בחירות כמה החלטות כמה תקוות כמה אכזבות כמה תכנונים כמה מחשבות כמה כישלונות כמה נפילות כמה שאלותכמה רצונות כמה בקשות כמה חששות כמה אמונות כמה בדידות כמה חוסר ביטחון כמה היסוסים כמה חרטות כמה מבטיםכמה שקיפות כמה התעלמות כמה התרגשות כמה אדישות כמה עצבים כמה לעשות כמה חוסר-זמן כמה אהבהכמה.</div>Sun, 20 Dec 2009 16:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11470315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=11470315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11037256<div align="right" dir="rtl">פעם, גם אם הכל היה ממש נורא, היה לי לפחות אותך לדבר איתה.הייתי מספרת לך כל מה שעבר לי בראש,מה שטוב ומה שלא.גם את המחשבות המבולבלות נתתי לך, כי אהבתי לספר לך. הכל.גם כשהיית מסיקה מסקנות לא נכונות בכלל לגבייהמשכתי.כי לכל אחד יש את הבנאדם הזה, ואם לא - הוא צריך.בלי זה קשה לנשום.ואני באמת חשבתי... שגם אני כזאת בשבילך. היית כועסת על חברות שלי. על זה שהן עיוורות ולא שמות לב מה קורה איתי, או שהייתי אומרת להן והן פשוט לא ידעו מה לעשות עם כל הכובד שלי. היית אומרת שאני לא צריכה אותן, ושאת פה להחזיק אותי. אמרת שאת פה. אז איפה את עכשיו? היית כועסת על חברות שלי, על זה שהן מחשיבות את עצמן קרובות אליי, אבל הן לא קרובות מספיק. שהן לא יודעות מה לעשות עם עצמן כשאני לפעמים מבטלת את אחד הצדדים שלי וחושפת את השני. אבל פתאום את, דווקא את, נהפכת לאחת מהן. לא אמרתי לאף אחד שאני לא באמת שמחה. רק לך. ואת במקום לשאול את השאלות הנכונות, במקום להתעקש, עזבת אותי עם המחשבות שלי לבד. התנהגת כאילו שאת לא יודעת שאיתי צריך להתעקש. שאחריי צריך לרדוף ולצעוק ולרצות באמת לדעת כדי שאני אגיד משהו. כי המחשבו</div>Tue, 07 Jul 2009 12:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=11037256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=11037256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=10973839<div align="right" dir="rtl">שלחו לי הודעה באימייל. אני יודעת, איזה משהו על ברכה של רב כלשהו. אומרים את המשאלה/בקשה לפני שקוראים את הברכה. אני לא שוללת. למה לא לנסות? אמרתי את הבקשה שלי לאט. אם לא מדייקים במשאלות, הן לא מתגשמות כמו שצריך. הקטע המצחיק הוא שסיימתי להגיד את הבקשה שלי, ועוד לפני שהספקתי להגיד את הברכה נשמע צליל מהאימייל - "התקבלה הודעה חדשה". בחרתי מזמן בצליל החרדי, סתם כי הוא נשמע לי טוב באוזן. אז קיבלת? אתה בא לי בדברים הקטנים. מאז ומתמיד זה ככה. לי במיוחד חשובים הדברים הקטנים האלו. אבל זה לא עונה לי על השאלות. אפשר להגיד שאני בדעה של מוקי, לפי מה שהוא אמר עד עכשיו ב'פעם בחיים'. יש בי גם קצת שי אביבי, אבל הרבה יותר מוקי. יש אלוהים. הוא קיים ועושה השד יודע מה, (טוב, אולי אפילו לא הוא), אבל התורה? התורה זה כבר סיפור אחר... מי כתב? מי הביא? מי אמר? מי קבע? ולמה? במיוחד למה. ומה אם מישהו קם בוקר אחד והחליט, על דעת עצמו, "חזירים. איזו חיה נהדרת. למה אנשים אוכלים אותה? לא לא, שלא יאכלו לי את החיה האצילית הזאת. מהיום - ליהודים אסור! הם במילא הרבה, הארורים". ועכשיו אנחנו לא אוכלים. בגלל זה.</div>Thu, 18 Jun 2009 13:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=10973839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=10973839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=10935231<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה להיות שלמה. אני חולמת לפעמים שכולם סביבי יפסיקו לדבר עלי, להתעסק בזה שאני נעלמת מול העיניים שלהם, מתאדה לאט לאט. הייתי רוצה שההתעסקות הבלתי-פוסקת הזו תפסק סוף סוף, תגמר כבר. הייתי רוצה לראות את הדאגה נעלמת, במקומי. אני נעלמת בכל יום שעובר, מרגישה איך אני מתרוקנת מעצמי, איך בכל צעד שאני עושה אני מרגישה שלא נותר ממני דבר. אני רוצה שהגשם יירד, ישטוף ממני את כל העצב הזה, ייקח הלאה את המועקה שהתיישבה לה בלב שלי, לא מוכנה לזוז. לא רוצה ללכת מכאן. הייתי רוצה שכולם ילכו, שיפסיקו כבר לבהות בי בעיניים העצובות שלהם. נמאס לי לראות את ההבעה הזו בכל פעם שמסתכלים עלי, אבל אני לא יכולה להפסיק לראות את ההשתקפות בעיניים שלהם. ההשתקפות שלי. עוד לא הצלחתי להבין אם ההבעה העצובה הזו היא שלי או שלהם. הדמעות שלי הן טיפות שנופלות כל יום, ואני מרגישה לפעמים שלא נשארה בי אפילו לא טיפה אחת. אני חולמת לפעמים על אנשים. אני חולמת על משפחות שלמות, או זוגות, ואפילו על אנשים בודדים שמשחקים בים לאור השמש. אני רואה ארמונות שעשויים מחול לאורך כל החוף, וילדים קטנים צוחקים ומתרוצצים ביניהם. אני ר</div>Sun, 07 Jun 2009 11:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (hug?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=606234&blogcode=10935231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=606234&blog=10935231