<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Boulevard Of Broken Dreams</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 ליליאן ™. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Boulevard Of Broken Dreams</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586</link><url></url></image><item><title>מבטים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586&amp;blogcode=10335079</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני הולכת במסדרונות העולם הרחב הזה , והמבטים מנקרים בי.
סוגי המבטים שאני סופגת לא נעימים . הם ממיסים את ליבי בלהבות . הם נשארים וממאנים ללכת . וכך גם המדעות .
מה היא בוכה ? מה היא מייללת ? ילדה אומללה שכמותה - צועקים לך . ואת ממשיכה לבכות לך , וזה רק מעיק עלייך . מכביד על ליבך .
ואת חושבת לעצמך - מה את צריכה את זה ? כי את לא . ואז את מתחילה לחשוב אולי משהו בך לא בסדר ? אולי הג&apos;וק הוא אצלך בסופו של דבר .
ואת הולכת , והדמעות זולגות מעינייך , כולם נועים בך מבטים . שוב . אבל לא מבטים נעימים ורכים . מבטים נוקשים , מלגלגים . מה פירושם ?
את מתה לדעת . אבל כנראה לא תדעי עד שתמותי באמת .

אנשים באמת נועים בי מבטים . רעים . מנקרים . אני שונאת אותם .
לא את האנשים , את המבטים . אני לא טיפוס שנוטר טינה . אני פועלת בשיטת הריחוק .
הם מסתכלים . הרבה פעמים חשבתי למה .
אולי בגלל השיער ג&apos;ינג&apos;י-חום-בלונדיני-שטני המבולגת שלי ?
אולי בגלל העיניים הירוקות ביום כחולות בלילה שלי ?
אולי בגלל העור הלבן והקר שיש לי ?
אולי אני ערפד ? כמו בסרט המהממם דמדומים [ TWILIGHT ] ? ( אם באמת הייתי ערפד לא הייתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 25 Dec 2008 19:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ליליאן ™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586&amp;blogcode=10335079</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605586&amp;blog=10335079</comments></item><item><title>דרך לא סלולה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586&amp;blogcode=10316355</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
הולכת בדרך לא סלולה , 
צעדייך נמחקים עם הרוח המנשבת סביב .
הדמעות שזולגות על לחייך נופלות לאדמה בקול טפטוף ,
ואמא אדמה אוספת אותן אל חיקה .
כתונתך מוכתמת בדם שנוזל מליבך ,
דברי חכמה נוטפים מראשך ונזרקים לאוויר .
את מתרוקנת .
שיערך שכבר יבש ודל מתנופף ברוח ,
עינייך הכחולות מכווצות בשל האור המסנוור שממולך .
רגלייך כושלות וממאנות להתקדם עם המשקל שהן סוחבות ,
ורק רוחך שלא שבורה עדיין מאצלת אותן לציית .
ידייך רוצות שוב להרגיש את מגע עליי הכותרת של הפרחים שהיו פעם בשדותייך ,
אפך מתגעגע לריחם .
גופך מתגעגע לחיבוק החם של אמך כשאת חוזרת מהריצה בין השדות ,
ואת שוב בוכה .
כי את לבד .
הולכת בדרך לא סלולה .


שלום לכם , 
שמי ליליאן . עוד ילדה שנמצאת בדרך להגשמה העצמית שלה . מחפשת תשובות .
האם אני אמצא אותן ?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Dec 2008 12:09:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (ליליאן ™)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605586&amp;blogcode=10316355</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605586&amp;blog=10316355</comments></item></channel></rss>