<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>maverick</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420</link><description>my severe depression</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 מירושש. All Rights Reserved.</copyright><image><title>maverick</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420</link><url></url></image><item><title>אכן אכן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10348412</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;והינה שוב אני יושבת כאן. 
סוף סוף שכנעתי את עצמי לילמוד מתמטיקה ונזכרתי שזה בעצם המקצוע הכי אהוב עליי!
כמה מוזר...
לא יודעת איך אבל אני מסוגלת לשבת על תרגילים במשך שעות על גבי שעות ולהרגיש סוג של אדרנלין בגוף ומרץ להמשיך לפתור תרגילים במתמטיקה עוד ועוד.
כאילו מהכבר נישאר לעשות בחופש?
כשיש עוד חודש בגרויות?!
קורה קורה.. אבל יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.. סוף סוף התעוררתי והבנתי שיש עוד מאת בגרויות. וללמוד זה לא כל כך נורא!
ויש גם את הפתגם יותר טוב מוקדם מאשר מאוחר (נראה לי). אז על הפתגם הזה אני עוד צריכה לעבוד כי אצלי הכל קורה בדקה ה-90 ואין שום דבר מתוכנן מראש ואני לא מצליחה לתכננן את התוכניות שלי כך שדברים יצאו יותר מוקדם.
אחחחחח כמה שאין לי שליטה על דברים!

טוב עוד מאת חג מולד איזה כיף. להשתכר עד הבוקר במסיבה ריקודים עם כולם P:

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 28 Dec 2008 19:00:00 +0200</pubDate><author>angel_04@walla.com (מירושש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10348412</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605420&amp;blog=10348412</comments></item><item><title>יושבת אני וחושבת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10329342</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה לעזעזל?
ניסו הבוקר להעיר אותי מוקדם בניגוד לרצוני!
התוצאה הייתה ישנתי עוד שעתיים.. חח
מה זה צריך ליהיות? אני בחופש ואני אשן כמה שבא לי!
ושאף אחד לא יעיז להעיר אותי!

הגעתי למסקנה שאין לי מושג מה אני עושה..
אבל למרות הכל אני צריכה למצוא עוד עיסוקים לעצמי בזמן הפנוי..
יש לי יותר מידי שעות פנויות בשבוע..
גם חוץ מזה שאני לומדת ונישארת למרכז למידה אחרי הלימודים ועובדת והולכת לחדר כושר..
אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מאוד משועממת
ניכנסים לי כל מיני מחשבות ורעיונות מפגרית ואני מכניסה את עצמי לתסביכים ודכאונות מיותרים.
מה שבטוח זה שאני מכניסה את עצמי לדיכאון מהר מאוד וגם יוצאת ממנו מהר מאוד אבל ניכנסת לעוד דיכאון מהר יותר.
אני ממש מרגישה שאני באיזה מעגל סגור שאין יציאה ממנו

אני בתקופה שאני לא רוצה לעשות שום דבר. ולא מעניין אותי שום דבר.
לא רוצה לדבר אם אף אחד וגם לא לראות אף אחד.
אנשים שאני מכירה לא באמת מקשיבים לי ולא באמת מבינים אותי. ואלו שכן מקשיבים ומזדהים עם הבעיות שלי - הם לא באמת יכולים לעזור לי!
רק עושים חצי חיוך ומבט מבולבל

בררררררר כמה קר בחוץ ואיזה רוח חזקה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Dec 2008 13:17:00 +0200</pubDate><author>angel_04@walla.com (מירושש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10329342</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605420&amp;blog=10329342</comments></item><item><title>סתם חירטוטים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10317546</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חחח יום שבת הלכתי לחדר כושר.. וואי איזה כיף!
אני הולכת כבר חודש לחדש כושר ואני ממש משתדלת ומשקיע, מכירה אנשים חדשים, וגיליתי שכמה אנשים בחדר כושר טחונים, עשירים שחבל על הזמן!
אז כן אפשר לומר שאני מכירה כמה אנשים עשירים... איזה מגניב...! חח אבל באמת הם אנשים נחמדים מאוד (בנים) חמודים מאוד...
 ואז הלכתי לשחות בבריכה והלכתי לסאונה החמההה עם 100 מעלות ישבתי שם משהו כמו רבע שעה... בקיצור חזרתי הבייתה מאוד עייפה ומנומנמת ופשוט בלי לשים לב יצא ככה שנרדמתי על המיטה.
בבוקר לא הצלחתי להבין מה השעה חשבתי שזה ערב שבת ורציתי ללכת לראות טלויזיה אבל אף אחד לא היה בבית שזה ממש מוזר!
לקח קצת זמן עד שהבנתי שזה בעצם בוקר של יום ראשון!!!! ויש בצפר ואני מאחרת הלך עליי התחלתי להיתארגן כמו משוגעת טסתי לבצפר... נחשו מה? ראינו סרט כל היום ולא בדקו שמות! סתם באתי הייתי יכולה להמשיך לנמנם במיטה :( שונאת שזה קורה! אבל לא נורא המשכתי לישון גם אחרי ה&quot;לימודים&quot;.
שזה משהו באמת מוזר אני כל הזמן יושנת: בלילה בבוקר בבצפר ואחרי הבצפר.. כל יום יושנת ויושנת ועדיין רוצה לישון!
רק ביום שישי אני לא יושנת, סתם מסתובבת עם&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Dec 2008 16:58:00 +0200</pubDate><author>angel_04@walla.com (מירושש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10317546</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605420&amp;blog=10317546</comments></item><item><title>הכל משתנה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10275358</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא חשוב מתי ולא חשוב איפה אני חושבת עלייך תמיד. 
ומדמיינת אותך עומד מולי מסתכל לי בעיניים ומחייך.
כאילו שאין אף אחד מסביבנו כולם אינם.
אין אנשים לוחשים, אין את רוח החורף.
אין דבר המפריד בנינו ואין דבר שמרחיק אותנו זה מזה.
רק איתך אני רוצה ליהיות, אתה הוא כל מה שאני צריכה.
בילעדיך אין לי אוויר, בלעדיך אני צמאה לעוד ממך.
אתה חסר לי כל כך, אפילו את המעט ממך חסר לי.
הכנסתה אור בחיי ועכשיו הוא מעומעם בלעדיך.
רק אם תשוב אליי ישוב גם האור בחיי.
אתה כבר לא איתי ואיני יודעת היכן אתה
איני יודעת לאן הלכת, פשוט יום אחד החלטת והודעתה לפתע שאתה עוזב.
לא הייתה סיבה ואני גם לא שאלתי.
פשוט הלכת. ואני מקווה שהלכת לחיים טובים יותר.
כי רק את זה אני מאחלת לך יקירי.
אז עכשיו נישארתי שוב לבד.
לפעמים אתה חוזר אליי בחלומי מחבק אותי
ומבטיח שלעולם לא תעזוב אותי יותר
אך אני מתעוררת מהחלום היפה הזה כמו מסיוט
כי יודעת אני שאתה לא תחזור ולא ניהיה יותר ביחד
ואין יותר אנחנו
ואתה כבר לא עומד מולי
ואתה כבר לא מגן עליי יותר
ואתה כבר לא שומר אותי לעצמך
ואתה כבר לא איתי
ואתה כבר לא רוצה אותי
ואין&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 10 Dec 2008 17:58:00 +0200</pubDate><author>angel_04@walla.com (מירושש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10275358</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605420&amp;blog=10275358</comments></item><item><title>אז פתחתי בלוג חדש</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10272124</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אחרי שקיבלתי הודעה באימייל שלי התראה ליפני סגירת בלוג שהיה לי פעם. וכבר שחכתי מימנו לגמרי! בכל זאת עברה כבר שנה...!
אז החלטתי לא לחזור לבלוג הישןולפתוח אחד חדש לגמרי, פשוט להשאיר את מה שהיה פעם או הבלוג שהיה פעם - להשאיר מאחור... יש דברים שעדיף להשאיר מאחור, כמו הרבה ארועים בחיים שלי שעדיף לישכוח מהם. ולפתוח דף חדש - בלוג חדש!
לדבר על נושאים חדשים, ויש הרבה חדש בשנה האחרונה.. ולא אני לא הולכת לדבר על מה שהיה בשנה האחרונה. 

בעצם אני אתמקד בהווה

קוראים לי מירה אני בת 17 מסיימת י&quot;ב (ישששש שנה אחרונה) אוהבת לבלות, מסיבות, לצחוק על אנשים, ליהיות עסוקה בבעיות שלי בעיקר!- אני לא אנוכית, רק צינית ליפעמים... ;)

ורק עכשיו היה מבול ממש חזק שגרם להפסקת חשמל ארוכה שנגמרה רק עכשיו אז רצתי מהר לערוך את הדף הזה (בכל זאת יש קצת התרגשות - בלוג חדש) 

אז היום היה לי אסיפת הורים... :( 
כן כן... והאמא שוב יוצאת מאוכזבת מימני אחרי אסיפת הורים.. ממש כמו בכל 12 השנים האחרונות שהיה אסיפת הורים!
אין לי נכשלים והמורה הביא רק מחמאות! אז מה הבעיה שלה? 57 במתמטיקה? זה הכל? אז מה? אני ממש לא מבינה את&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Dec 2008 18:55:00 +0200</pubDate><author>angel_04@walla.com (מירושש)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=605420&amp;blogcode=10272124</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=605420&amp;blog=10272124</comments></item></channel></rss>