http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488heCopyright 2026 HAPPY_DAY. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10745409<div align="right" dir="rtl">שלום אנשים חביבים! עבר הרבה מאוד זמן ובאמת שאין טעם שאני אספר הכל או אפילו בכלל. רק רציתי להזכיר לכם ולי שאני פה. עברו חודשיים מאז העדכון האחרון שלי פה. וואו, בכלל לא שמתי לב איך שהזמן נעלם לי. עוברת עליי תקופה נהדרת. כרגע הכל פחות או יותר מתחיל ליפול במקום הנכון. הכל מסתדר ומתבהר. הייתי צריכה לשחרר קצת מהניסיונות המטורפים והנואשים שלי להחזיר את הדברים למסלולם והכל הסתדר מעצמו. נפלא! עובר עליי חופש מעולה שבא בדיוק בזמן. הייתה לי תקופה לחוצה מאוד. בין אם לחץ נפשי ובין אם לחץ בזמנים ובלימודים. בא בטוב, אין מה להגיד. פשוט להישען אחורה ולהירגע. חבל שבעוד כמה ימים נחזור לשיגרה של בית הספר בבום ולא נדע איך לאסוף את עצמנו מחדש להתרכזות הזו בלימודים. אני יודעת שככה זה אצלי לפחות. אבל החופש הגדול מגיע! החודשיים האחרונים האלה לא יכולים להיות כל כך נוראיים. אני מקווה שיתאפשר לי לעדכן כמו שצריך בזמן הקרוב. אין לדעת עם מה שעובר עליי. אני לא יודעת אם ציינתי את זה בעבר או לא אבל... אני עוברת לבית אחר. המעבר אמור היה להיות באוגוסט אבל הקדימו אותו! למתי? אני לא ממש יודעת, אבל סביר להניח שאני אח</div>Wed, 15 Apr 2009 00:07:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10745409http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10745409http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10504834<div align="right" dir="rtl">הלוואי והכל היה יותר קל. הלוואי והייתי יכולה להיות כמו הבנות החמודות האלה שמתנהגות ב.. חמודיות והכל אצלן שמח וקופצני ומלא חיים, כאילו שאין להן חרא בחיים. הלוואי והייתי מסוגלת להבליג ככה. הרי לאף אדם אין חיים מושלמים בלי דאגות. יש רק אנשים שלא מתמקדים באותן הדאגות. לצערי אני לא אחד מהם. ואני מודה על כל פרק זמן, אפילו אם לכמה דקות, שאני מסוגלת להוריד מהראש שלי את החשיבה הבלתי פוסקת על כל מה שאני צריכה להספיק ולעשות. ובכלל אני לא בדיוק בנאדם צוהל שכזה. כן. זה לא שאין לי שמחת חיים, יש לי, זה פשוט לא כל כך מובלט אצלי. הרבה אנשים שואלים אותי כשהם רואים אותי בבוקר: "קרה משהו?", "לא, לא", "את נראית מעוכה ממש!". מעוכה. פיכסה! שונאת להיראות מעוכה. וכשאומרים לי את זה בימים שאני במצב רוח טוב זה הורס לי את כל היום. הייתם יכולים להגיד במקום: "וואו לי! את נראית נורא היום! בחיי, כמה שאת נראית רע!". זאת לא תקופה, זה לא יום. זאת סתם מחשבה. אולי אני צריכה באמת לבוא לחיים ולאנשים מסביבי בגישה יותר חמימה. אני מקווה שזה לפחות יפתור כמה בעיות. בחיים לא רציתי יותר קיץ וחופש גדול. אני פשוט צריכה לגמור</div>Fri, 06 Feb 2009 20:18:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10504834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10504834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10478106<div align="right" dir="rtl">חדשות מרעישות חברים וחברות! אני ולא אחרת, לי, הפחדנית הכי גדולה ביקום - עליתי על האנקונדה בפעם הראשונה בחיים! טוב, כנראה שיש לי מה למחוק מהרשימה של השרביט (: חגגנו לחברה, שני, יומולדת ביום שישי האחרון וביום שבת בבוקר נסענו ללונה פארק. היה אובך וכולם חששו שירד גשם אבל לא ירד, לכן גם לא היו אנשים בלונה פארק ובכלל לא חיכינו בתור. פשוט דילגנו לנו מעל המעקה. כמה פעמים יצא לכם לעשות את זה? וכמה פעמים יצא לכם להישאר ישובים באנקונדה לעוד סיבוב? אין, היה מדהים! אני לא מאמינה עד עכשיו... מה פספסתי כל השנים?! אויה לי XD סיימנו את סמסטר א' אתמול, הגיע הזמן. תעודה לא רעה, ממוצע 89. אני יודעת שאני יכולה להגיע אפילויותר רחוק מזה,אבל אין לי את הרצון או הזמן לשבת עוד שעה בבית וללמוד. אני לא עומדת ב-6 שעות לימודים כרגע בכיתה ט', מה אני אעשה בשנה הבאה בכיתה י'? אקווה לטוב? אני חייבת לקחת את עצמי בידיים. היה לי יום מוזר ומבלבל במיוחד אתמול, אין צורך להרחיב. אבל אני מרגישה טוב שקרה מה שקרה, עכשיו אני יודעת שהתגברתי והתבגרתי. פתחתי שלב חדש בחיים. אני כבר לא צריכה שיצילו אותי. לפחות לא בנושא הזה.</div>Fri, 30 Jan 2009 22:04:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10478106http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10478106http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10449380<div align="right" dir="rtl">יוהו אנשים! וואי זה פשוט מטורף וזה עדיין לא עובר לי! אז החדשות המדהימות והמטריפות והנהדרות הן ש... אני עוברת בית! להרבה אנשים זה בטח ישמע משונה שאני נלהבת לעבור בית, אבל אל דאגה, אני נשארת באותו אזור, אותו בית ספר, אותם חברים, חוגים, חיות (טוב את הסוסים בטח נמכור כי לא נשתמש באורווה יותר)... בכל אופן, ההורים שלי כבר מחפשים כמה זמן בית חדש. למה? אז ככה, הבעיה היא לא בבית שאנחנו גרים בו אלא במגרש. לפני בערך 10 שנים ההורים שלי ודודים שלי קנו ביחד את המגרש והתחלקו בו, כל 5 שנים נכנסה משפחה אחרתלגור במגרש. לפני שנתיים בערך הם החליטו שהם רוצים להפריד את המגרש, כלומר "לחצות" אותו. אבל זה תהליך בעייתי אז במקום זה הדודים שלי קנו את החצי שלנו מאיתנו והתחלנו לחפש בית. וסוף סוף הוא נמצא! זה בית מדהים. והוא ע - צ - ו - ם. אנשים שמכירים אותי יעידו שיש לי בית גדול כבר עכשיו. אבל הבית הזה... וואו! עומד להיות לי חדר עם 2 קומות. 2 מפלסים לחדר אחד!!! וג'קוזי בחוץ!!! יקח קצת זמן עד שנעבור אליו כי לבעלים הקודמים של הבית יש חוזה עם הדיירשכרגע גר בביתשעוד לא הסתיים. אז אנחנו עומדים לעבור באוגוסט</div>Fri, 23 Jan 2009 15:23:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10449380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10449380http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10420451<div align="right" dir="rtl">וואו, אני לא יודעת מה קרה לי בדיוק אבל פתאום נכנסתי למן תקופה טובה, ממש לא תיארתי לעצמי שתקופה כל כך נוחה ורגועה תגיע כל כך מהר. עד לפני שבועיים הייתה לי כל הזמן הרגשה כבדה כי היו לי המון דברים על הראש ועכשיו זה הצטמצם בצורה משמעותית! עם ההתחלפות של השנה החלטתי שזהו. אני לא יכולה להמשיך לחפף. הגיע הזמן להיות רצינית. מאחר והיו לי כל כך הרבה דברים על הראש, פשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל לתקן אותם. אמרתי לעצמי, אני אתחיל במה שהכי מציק לי, הלימודים. התערבתי עם שני על הברזות. מי שמבריזה ראשונה מכל שיעור שהוא... טוב, על הפרס עוד לא בדיוק החלטנו. ועם כמה שזה מרגיז להתייבש בשיעור היסטוריה (שקיבלתי 100 במבחן האחרון, יאי!) זה רק לטובתי בסופו של דבר. גם בבית המשכתי ללמוד ולעשות שיעורי בית, בקיצור, באמת שהתחלתי לחרוש. מה גם שאם לא הייתי חורשת ומוציאה ציונים מ-90 ומעלה מתחילת ינואר היו מורידים לי מהחוגים וזה הדבר האחרון שאני רוצה. המקום האמיתי שבאמת יש בו מקום לשיפור הוא במתמטיקה. בשבוע הבא יש לי מבחן גדול ואז כבר נראה אם למדתי כמו שצריך או אם אני סתם לא מספיק טובה. המלחמה בעזה הגיעה פתאום וה</div>Thu, 15 Jan 2009 19:54:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10420451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10420451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10394209<div align="right" dir="rtl">טוב חברים, אז... אני שמחה להודיע שתמתם העבירה לי את השרביט! החוקים: לתת קישור למי שהפנה אותכם. לציין 7 דברים שקוראי הבלוג לא יודעים עליכם. לתת 7 קישורים לבלוגים אחרים. להודיע ל-7 הבלוגרים/ות על הקישור שעשיתם עליהם ע"י תגובה בבלוג שלהם. לכתוב פוסט בנושא ולציין בו את הכללים הנ"ל אצלכם. טוב ויפה. 7 דברים שלא ידעתם עליי: 1. יש לימעין פינת ליטוף קטנהבבית: 2 סוסים, 2 חתולים, 2 ארנבות, ציפור, 2 כלבים ואחד מהם קוראים אפריים. 2. אף פעם לא עליתי על האנקונדה (פחדנית). 3. אחד הדברים האהובים עליי הוא לאכול! כן, כן אנשי העולם! אני - אוהבת - לאכול ! ! ! 4. לא ראיתי האח הגדול ואני בהחלט לא מצטערת על כך. 5. עוד דבר שאני אוהבת לעשות זה לקרוא. חנונית מושלמת, אין מה להגיד. 6. יש לי רגישות תחושתית: אני נורא רגישה לכל כאב הכי קטן, ואני מתחילה להרגיש רע במקומות צפופים, רועשים ומחניקים (מפתיע שאני מסתדרת במסיבות). 7. אני בטוחה שכבר ניחשתם: אני לא בדיוק שפויה. אני יכולה להחליט שאני נשכבת על המדרכה פתאום. אוקי, הוצאנו את זה מהמערכת.. עוד שאלות לגביי, בתגובות. אני מעבירה את השרביט ל:</div>Thu, 08 Jan 2009 16:28:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10394209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10394209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10370084<div align="right" dir="rtl">אז כן, לא עדכנתי ב-1.1.09 כמו רוב הבלוגרים. אני לא אגיד שלא תכננתי, כי תכננתי, אבל שרשרת אירועים מצערת (טוב, לא ממש) מנעה ממני מלעדכן בתאריך הנהדר הזה. 2008 הייתה טובה אליי בהרבה מובנים אבל כמובן שאין טוב בלי רע. במפתיע, אני מודה על הדברים הרעים שקרו, כי הם הביאו אותי לכאן היום בתחושה טובה. אם לא היו קורים לי הדברים הרעים האלו כנראה הייתי אדם אחר היום. לא הייתי עומדת באותו מקום, לא עם אותן המטרות, מחשבות... שונה. לא חגגתי את הסילבסטר, ילדה גלמודה ומסכנה שכמותי. מאוד רציתי. מאוד! העניין הוא שרוב החברים שלי גרים במרחק של חצי שעה ממני. ועד אותו הערב עוד לא התארגנו על שעה או מקום ולא יכולתי לתכנן אתהיום שליכמו שצריך. רק ב-10 בלילה הם החליטו להיפגש אצל מישהו ובשבילי זה כבר היה בעייתי להגיע. אז הם הגיעו לבית הספר מאושרים ואני הייתי, שוב, מסכנה. אבל שנה הבאה אניבטוח אחגוג כי הסילבסטר יוצא ביום חמישי (בדקתי...) ואין ביום למחרת לימודים! אז מה היה לי ב-2008? מופעים, טיול שנתי מדהים, סיום כיתה ח', מעבר לבית ספר חדש, קורס קיץ במחול בביכורי העתים, 3 קורסי קיץ בבוסתן, תחילת כיתהט', נסיעה</div>Fri, 02 Jan 2009 14:27:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10370084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10370084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10320475<div align="right" dir="rtl">היום תל יצחק! יאי! מי בא? כמעט שנה וחצי שלא הייתי במסיבה כזאת! נראה אתכם שם?</div>Mon, 22 Dec 2008 14:16:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10320475http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10320475http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10306333<div align="right" dir="rtl">אין לי כבר זמן יותר וזה הורג אותי. וכבר נמאס לי להתלונן על זה ולגלות כל פעם מחדש שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני רוצה לפנות לעצמי יותר זמן חופשי אבל אני לא רוצה לוותר על אף אחד מהדברים שאני כבר עושה. כל כך חיכיתי שהיום הזה יגיע. לא קורה היום משהו מיוחד. סתם עוד יום חמישי, אבל זוהי תחילתו של סוף השבוע! אם לא הייתה לי כמיהה מטורפת לסופי השבוע לא הייתי שורדת בבית הספר. זה באמת הדבר שמחזיק אותי, לחשוב: "אוקי, רק עוד כמה ימים ואני יכולה לנוח בבית... אנחנו נעבור את זה... רק עוד 3 ימים... רק עוד 2 ימים...". והכי כיף זה לחזור הביתה ביום חמישי אחה"צ, להתפרק על הספה ולהגיד:"שרדתי את זה, היה כל כך נורא? לא, בכלל לא." סופ"שים זאת מתנה. אתמול היה לי שיעור פתוח בקרקס, היה אחלה. ההורים אמרו שהיה מדהים והם כמובן נהנו (מה לעשות, הורים זה הורים, נכון?) וגם החברות אמרו שהיה "מגניב רצח". וגם אני הרגשתי טוב בשיעור הזה, שלא כמו בשיעורים פתוחים אחרים (כמו מחול ותיאטרון, בהם הרגשתי חוסר ביטחון מוחלט), מההיבט האישי. הייתי בטוחה במה שאני עושה, הייתי ממוקדת, עליתי על הטרפז, הנאמבר הלך חלק ו</div>Thu, 18 Dec 2008 19:00:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10306333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10306333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10286726<div align="right" dir="rtl">סבא וסבתא שלי הגיעו ביום חמישי לארץ מגרמניה, אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם. אושר? לא יודעת.. בדר"כ כל אדם היה אומר שהוא נרגש לראות את סבו וסבתו אחרי שלא ראה אותם שנתיים. אבל אני אף פעם לא הייתי באמת מסוגלת לדבר איתם. בעיקר בגלל מחסום השפה, כי גם אנגלית בנוסף לעברית הם לא מדברים טוב, אבל גם בגלל המרחק וזה שאנחנו מדברים אחת לשנה. הם הגיעו לרגל בר-המצווה של אחי. היום הוא עלה לתורה כמו גדול. ישבתי בעזרת נשים ולא יכולתי להפסיק לחייך. איזה חמוד! אני ממש גאה בו, הוא התחיל ללמוד באיחור כי נסענו לדרום אפריקה לתקופה של חודש בתחילת ספטמבר, והוא השלים הכל כמו שצריך מההתחלה עד הסוף. נסענו אחר כך, כל המשפחה המורחבת (3 משפחות שונות וגם גדולות. 6 נפשות למשפחה + סבא וסבתא) לבית שלנו. אכלנו ארוחה ענקית (אמא שלי נסחפה קצת) שכללה: פוקצ'ה, קישים, פיצות, עוגות, סלטים, לחמים, גבינות, פירות, יוגורטים, יינות, מיצים ומה לא? נשארנו עם כמות עצומה של אוכל למרות שכל אחד אכל כמות לא קטנה, בכל זאת 20 איש. היה נחמד להיפגש עם המשפחה, להשלים פערים, לאכול, לצחוק ולשמוע את אח שלי מתלונן על הטופי שפגע לו בעורף. </div>Sat, 13 Dec 2008 16:20:00 +0200leealper0@gmail.com (HAPPY_DAY)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=604488&blogcode=10286726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=604488&blog=10286726