http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783את מה שלא הצליחו לעשות העיתונאים בדרום במשך עשרות שנים, עושים הקסאמים בפגיעה ישירה אחת. פתאום מהדורות החדשות נפתחות בשידור חי ממושב ישע, כל הכתבים והמגישים יורדים דרומה ואייטם על בר מצווה בשדרות הופך לכותרת ראשית. אז תתפלאו, קורים כאן גם דברים אחריםheCopyright 2019 אלמוג בוקר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=11386103<div align="right" dir="rtl">קשה להאמין שאין ולו אדם אחד במדינה שלא שמע על מצוקת המים בישראל. כבר חודשים ארוכים שבכל מקבץ פרסומות צועקים לנו באוזן: "ישראל מתייבשת" ואם זה לא מספיק אז היה מי שדאג להשיט עלינו קנס (היטל בצורת), כדי שאם במקרה זה לא כאב לנו מספיק באוזן, זה יכאב לנו בכיס. האם זה עוזר? על פי בדיקה שנעשתה לאחרונה עלינו האזרחים זה בהחלט משפיע (אחוז השימוש במים ירד בעשרות אחוזים), אבל על הגופים שאמונים על המים ומנסים לחנך אותנו זה משפיע פחות וזאת בלשון המעטה. השבוע, הזעיקו אותי דיירים ברחוב שמגר השופט בבאר שבע להעיף מבט בחשבונות המים שקיבלו בשבוע שעבר. במבט הראשון לא הצלחתי לקרוא את המספר. רק במבט שני ולאחר ששפשפתי את העיניים, הבנתי שזאת לא בדיחה. כל אחד מעשרים וארבע הדיירים קיבל חשבון של 17,000 שקלים בעבור חודשיים. כן, גם האישה שחיה בגפה בדירת 60 מטר חייבת, לטענת תאגיד המים העירוני, חברת מי שבע, בתשלום חשבון מים שעולה על צריכה דו</div>Fri, 13 Nov 2009 11:32:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=11386103http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=11386103http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=11040612<div align="right" dir="rtl">מאז ההתנתקות מגוש קטיף -כשמגיע היום בלוח השנה בו מציינים את יום פינוי הגוש, אנחנו, העיתונאים, מחפשים נתונים. אנו רוצים לדעת כמה משפחות כבר עברו לבתי הקבע, כמה מהמפונים עדיין מובטלים, איזה אחוז סובל מבעיות נפשיות ואם יש כאלה שעזבו את הארץ, או מסרבים לשרת בצה"ל. כל מה שחריג, שונה או מעורר ויכוח – מעניין אותנו, מכיוון שהנתונים האלה משקפים למעשה את מה שעבר, ועדיין עובר, על 8,600 תושבים שפונו מבתיהם בדיוק לפני ארבע שנים. השנה, בשונה משנים עברו, לא הייתי צריך להתאמץ. גם משום שהמפונים, שכבר למדו אותנו התקשורת, שלחו לי את הנתונים מבעוד מועד וגם, ובעיקר, בשל מה שראיתי בשבוע שעבר, בשכונת הקבע החדשה ניצן. חבר הזמין אותי לבקר בבית הקבע החדש של משפחת סיטון בניצן. תחילה השבתי בשלילה כי חשבתי לעצמי, עם כל הכבוד, מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בבית פרטי ביישוב קבע. החבר התעקש, אמר שאני חייב לראות ואני, בלית ברירה, נעניתי בחיוב. לא הצטערתי. כולנו יודעים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים וגם בבית משפחת סיטון המראה דיבר בעד עצמו. ראיתי ו"ירד לי האסימון". חלפו כבר ארבע שנים ארוכות מאז ההתנתקות מגוש קטי</div>Wed, 08 Jul 2009 13:39:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=11040612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=11040612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10666847<div align="right" dir="rtl">מדהים היה לשמוע השבוע, מפי מקורבים לראש הממשלה המיועד, על המלחמה שמתנהלת בימים אלה מאחורי הקלעים על תפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל. כן, שמעתם נכון: לא משרד הביטחון, גם לא החוץ או האוצר, אלא המשרד לפיתוח הנגב והגליל שהקים נשיא המדינה שמעון פרס בימי ממשלת שרון. וכך היה: זמן קצר לאחר שהתפרסמו תוצאות המדגמים, התקשר יושב ראש ש"ס אלי ישי לנתניהו ואמר לו: "תבטיח לליבני את אשר תבטיח לה, על שני דברים אנחנו לא מוותרים: הגדלת קצבאות הילדים והמשרד לפיתוח הנגב והגליל". נתניהו לא האמין למשמע אוזניו, אך גם לא חשב פעמיים ואמר לישי: "קיבלת". שלושה ימים לאחר מכן התקשר נתניהו לליברמן וביקש, או ליתר דיוק התחנן, שימליץ עליו בפני נשיא המדינה. ליברמן שמר את הקלפים קרוב לחזה, אבל דבר אחד הוא אמר לנתניהו כבר באותה השיחה: "תיק החוץ והמשרד לפיתוח הנגב והגליל הם לפני הכול, אחר כך נדבר על השאר". נתניהו לא הצליח להירדם כל הלילה. בבוקר הוא כבר זימן אליו את אלי ישי והפציר בו לוותר על המשרד לפיתוח הנגב והגליל בתמורה לתיק החינוך ותפקיד המשנה לראש הממשלה. ישי הבטיח לחשוב והלך להתייעץ עם הרב עובדיה. השבוע, כשתמו כל הנס</div>Wed, 25 Mar 2009 11:09:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10666847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10666847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10609448<div align="right" dir="rtl">בלילה שלפני כמעט ולא נרדמתי. התלבטתי ארוכות האם זוהי אכן הדרך הנכונה. החשש ממה שעלול לקרות לא הניח לי ולכן חרגתי ממנהגי והתייעצתי עם חברי הקרובים. כמעט כולם המליצו לי, פחות או יותר באותן המילים, "עזוב אותך, תבחר בדרך הקצרה, רק תשתדל לעשות זאת בזהירות". החלטתי, אבל רגע לפני (ממש כמו בסרטים) הכול עבר לי מול העיניים ושאלתי את עצמי שוב האם לקחת את הסיכון? האם זה שווה את זה. לבסוף, אל תשאלו אותי למה, עשיתי זאת. קשה לי לתאר לכם כמה מפחיד זה היה. האמת היא שכבר לקחתי כמה סיכונים בחיים שלי, קפצתי באנג'י מחמישים מטרים וגם צנחתי מגובה של כ- 12,000 רגל, ובכל זאת ברגעים מסוימים זה היה מפחיד לא פחות ואולי אפילו קצת יותר. אני לא מדבר על כניסה עם יחידה מובחרת לעזה במהלך מבצע עופרת יצוקה (סביר להניח שעל זה הייתי מוותר) וגם לא על סיבוב ברכבת הרים בלי חגורה. בסך הכל נסעתי לחופשה באילת דרך כביש הערבה. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt;</div>Sun, 08 Mar 2009 14:40:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10609448http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10609448http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10548283<div align="right" dir="rtl">אחרי כל כך הרבה שנים של חיים תחת סיקור תקשורתי בלתי פוסק, תושבי שדרות, אשקלון ויישובי עוטף עזה הבינו שכדי להיכנס לפריים טיים של מהדורת החדשות צריך לגלות יצירתיות. זה התחיל בקבוצת סטודנטים שהתייאשו מהעדר תגובה ישראלית לירי הרקטות ולאות מחאה בנו תותחים לשיגור עגבניות וביצים לעבר הרצועה והמשיך בבעל מספרה שדרותי שבפורים לפני כשנתיים עיצב "תספורת קסאם" על ראשה של תושבת העיר. הגדילו לעשות כמה תושבי שדרות ששולפים מהבוידעם את חנוכיית הקסאמים שלהם פעם בשנה לשמונה ימים, ומלווים את הדלקת הנרות בהפגנה נגד מדיניות הממשלה. תודו שזה מצטלם הרבה יותר טוב מעוד "סתם" הפגנה ושריפת צמיגים. היצירתיות גואה, כך שנחשפנו גם לתושב אשקלון שבנה משגר טילים כדי שיוכל להגיב בירי פרטי על החמאס. אף אחד אמנם לא יודע אם המשגר, שהוצב בחלקו האחורי של רכב מסחרי, הוא בעל ראש נפץ פעיל, אבל דבר אחד ברור - את הספין התקשורתי הוא הצליח לעשות. הצלמים רדפו אחריו, העיתונאים כתבו/ שידרו/ ראיינו, והאיש זכה ל-15 דקות של תהילה. האמת, אף ל</div>Wed, 18 Feb 2009 10:30:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10548283http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10548283http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10415863<div align="right" dir="rtl">"בוקר טוב,מה קורה היוםעםהמסדרון?", שואלת אותי תושבת שדרות בדרכה לשוק העירוני. "נפתח בתשע" אני עונה."אז יש לי עוד חצי שעה", היא מפטירה וממהרת לדרכה. כך מתנהלים לאחרונה החיים בכל דרום הארץ, אבל בשדרות זו שיגרת החיים כברשמונה שנים. מי שאחראי על סדר היום האישי של תושבי העיר זה החמאס. בכל מקום נורמלי האנשים קובעים את הלו"ז היומי על פי צרכים האישיים, רצונות,<SPAN lang=HE dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: blac</div>Wed, 14 Jan 2009 16:00:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10415863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10415863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10359392<div align="right" dir="rtl">שדרות,יום שני. השעה 11:00 בבוקר ואני מיד עולה לעוד שידור חי מהעיר המופגזת.קוראים לי מהאולפן ואני מדבר אל המצלמה. אני מדווח על בוקר שקט בעיר הקאסמים, דיווח יבש, תמציתי, לפתע נשמעת אזעקת 'צבע אדום'. אני ניצב בסמוך למרכז המסחרי של העיר ובראש עוברת לי המחשבה שיש לי בין 10 ל – 15 שניות לרוץ ולהגיע למרחב מוגן. מה לעשות? האם להמשיך לשדר ולהעביר לצופים בבית את ההתרחשות בזמן אמת, או לרוץ לחדר הביטחון הסמוך? אנשים שחוו סכנה גדולה מספרים על כך שכשזה קורה, כל החיים חולפים לפתע, כמו סרט בראש. וזה מה שקרה גם לי. השניות חולפות במהירות, אני ממשיך בדיווח אבל במקביל מתרוצצות המחשבות בראש. בשנה האחרונה ככתב בדרום שמעתי כבר עשרות, אם לא מאות אזעקות 'צבע אדום', אז מה הסיכוי שזה יתפוצץ דווקא עכשיו לידי? מצד שני, היו עיתונאים שנהרגו בסיטואציות דומות. השעון לא מפסיק לתקתק, 10 שניות כבר חלפו. צועקים לי לרוץ למחסה. אני זורק את המיקרופון על הרצפה, רץ ותופס מחסה רגע לפני שנשמע פיצוץ עז. הפעם הנפילה הייתה קרובה מתמיד. פגיעה ישירה בבית, 150 מטרים מהמקום בו עמדנו. השתרר שקט מוזר והאנשים שסביבי החלו לזוז, בוד</div>Wed, 31 Dec 2008 09:38:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10359392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10359392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10320184<div align="right" dir="rtl">יום שישי, שמונה בבוקר, שעתיים אחרי סוף תקופת הרגיעה, אני מקבל שיחת טלפון. "תגיע מהר לשדרות, אנחנו עושים את כל הדרך מתל אביב, כדי לתמוך ולהזדהות עם התושבים ביום הקשה הזה", אומר לי חבר בהתרגשות. "איזה יום קשה? קרה משהו?", אני שואל. "מה, אתה ישן בעמידה?", הוא עונה: "נגמרה התהדייה". אם לומר את האמת, שיחת הטלפון שלו באמת העירה אותי מהשינה, אבל מי שבאמת ישן בעמידה, חשבתי לעצמי, אלה אתם, "התל אביבים", שגרים צפונה מאשדוד. רגיעה? איפה הייתם בשלושת החודשים האחרונים כשהקסאמים והפצמרים (קצת יותר מ- 300) לא הפסיקו להתפוצץ בשדרות והגראדים (רק שבעה) ביקרו את תושבי אשקלון?  שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא כועס על "התל אביבים" שבסך הכול באמת ובתמים (ואני ממש לא ציני) רוצים לעזור. כל המחמאות מגיעות הפעם לשר הביטחון שהצליח להעביר את הרגיעון שלו לכל מי שגר צפונה מכאן ואפילו הצליח לשכנע חלק מתושבי האזור שבאמת יש כאן שקט, בשעה שמאה מטר מגן הילדים שלהם נופלת רקטת קסאם. "כל עוד זה לא פוגע בך", אמרה לי השבוע אחת האמהות שהגיעה לקחת את הבן שלה מהגן בקיבוץ נחל עוז: "אז מבחינתנו הרגיעה הצליחה".   "טפטופים" קורא</div>Mon, 22 Dec 2008 12:20:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10320184http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10320184http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10266296<div align="right" dir="rtl">את הבוקר של 4 בדצמבר 2008, יום הפריימריס של מפלגת העבודה (השני – הידני), יהודה אלוש לא יישכח. יהודה, פעיל שכונות ותיק מבאר שבע ובנו של מייסד הפנתרים השחורים, ויקטור אלוש ז"ל, החליט אחרי 20 שנות נאמנות להתנתק ממפלגת העבודה. הוא החליט לא להצביע, לא לשכנע אנשים להגיע לקלפי ואפילו לא להתפקד למפלגה. משך שנים היה ידוע לכל שבית משפחת אלוש בשכונה ד' בבאר שבע, הוא המעוז החזק ביותר של מפלגת העבודה בעיר. כל ראשי מפלגת העבודה לדורותיהם נהגו לפקוד דרך קבע את בית המשפחה עם הגיעם לבאר שבע, כי בלי האלושים לא ניתן לנצח בבחירות. יהודה קיבל החלטה לא קלה, אפשר לומר אפילו דרמטית. הוא עצמו מגדיר אותה כאחת ההחלטות הקשות בחייו. האמת היא שהפעם אני יכול להבין אותו ואפילו להזדהות. פעם אחר פעם ראשי המפלגות הגדולות מבטיחים לתושבי הנגב שהאזור הענק הזה, המהווה כ- 60% משטחה של מדינת ישראל, יהיה במרכז תשומת הלב שלהם ושתקציבים גדולים יוזרמו לכאן.כשבוחנים את הלהג הרב של הפוליטיקאים ונצמדים למספרים, מסתבר שגם בבחירות הבאות הנגב יקרטע הרחק מאחור ולא משנה, כמעט, איזה מפלגה תזכה בבחירות. מפלגת העבודה, שבסקרים האחרונים מ</div>Mon, 08 Dec 2008 10:32:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10266296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10266296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10241611<div align="right" dir="rtl">די!!! הגיע הזמן לעשות לזה סוף. לא ייתכן שקבוצה קיצונית, הזויה, תמרר לכולנו את החיים. הם משתלטים על אדמות ומקימים התנחלויות לא חוקיות, מאיימים על קצינים בצבא ולאף אחד לא אכפת. והמשטרה? היא בעיקר מפחדת להתעסק אתם. בסוף שנות ה-70 שכנעו אותנו שמדובר בבעיה קטנה, מספר אנשים פורעי חוק, קומץ. לא משהו רציני שיכול לאיים על שלום הדמוקרטיה. אתם יודעים מה, במחשבה שנייה ובדיעבד אולי אפילו אנחנו כמדינה עודדנו את זה קצת. עדיף לכולנו, חשבנו, שהבדוויים יישבו שמה, רחוק מהעין, ויעסקו בחקלאות, מאשר שישתלטו לנו על מרכז הארץ. אבל היום, 30 שנה אחרי, אנחנו משלמים את המחיר. משלמים בריבית דה ריבית. היום הם כבר מונים עשרות אלפי תושבים והם מתפרשים על שטח ענק. תנסו לטוס פעם אחת מדרום לבאר שבע (רק חמש דקות מישראל...), לטייל מעל המדבר של הנגב. שטחים מתים כבר לא תמצאו שם. זה התחיל בפחונים, המשיך במבנים קטנים ולא חוקיים והיום לחלקם הגדול יש כבר וילות. שמעתם טוב- וילה. הם מדינה בתוך מדינה. כמו המתנחלים בחברון, כמו נוער הגבעות, רק בהבדל אחד. איתם אסור לדבר. אפילו הפוליטיקאים מפחדים מהם, אפילו ליברמן, השר לשעבר לא</div>Tue, 02 Dec 2008 12:22:00 +0200almogb@10.tv (אלמוג בוקר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603783&blogcode=10241611http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603783&blog=10241611