http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160...הכל במידה...heCopyright 2026 :)Delirium. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10433386<div align="right" dir="rtl">נמאס לי לראותאיך מרגישה כי זה לא עוזר לי בשיט זה לא עוזר לי להתקרב אלייך אתה עדייך חושב שאני לא שווה בשבילך מה לעשות אולי זה לא נועד אני מסתכלת על מה שכתבתי ומגלה כמה שעות בזבזתי סתם סתם על כלום בשביל שכביכל אני אוכל לראות איך אני מרגישה אבל זה היה סתם מפלט כדי לכתוב ולהוציא וזה לא עוזר כי כשאני מתפרצת בבכי יום אחד בגלל ציון - כל הדברים שכביכל היו צריכים להיעלם בגלל שכתבתי אותם פה - עולים שם, בדמעות ובצעקות שלי. אז זה לא עוזר </div>Sun, 18 Jan 2009 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10433386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10433386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10259915<div align="right" dir="rtl">מה להגיד, מה לומר, מה להרגיש, נגמר לי כבר, אין לי מה לומר, אין מה לחשוב, המילים נגמרו, נשאר המבט, וגם הוא נעלם, בא לי יחדיו, שבת בלעדיו. עוד מעט מגיע אח שלי וחברתו הנחמדת ^^ אנחנו חוגגים לו מומולדת, אמא שלי ואני הכנו מזה הרבה אוכל, לזניה, אורז, עוגת תפוחים, עוגת מוס (שאני עיצבתי...) עוגיות קוקס (בעיקר חמאה XD) תירס, וסלט כנראה. נראה לי שיש עוד אבל כשזה רשום ברשימה זה נראה קצת, אבל ההכנה מה זה כיפית. אתמול אמא שלי יצאה, מוזר... יותר מידי אנשים מחזרים אחריה בזמננו אנו. ניסיתי ללכת לישון בערך בשתיים עשרה בלילה, וכל שתי דקות התעוררתי כי מה שלא חלמתי הפך לסיוט. ככה זה נשמך ארבע שעות ארבע שעות שלמות של סבל שלא יכולתי להירדם. דאגתי לה, היא אמרה שהיא תחזור מהר. רציתי ללכת לישון עם אח שלי אבל היה מאוחר ולא רציתי להעיר אותו, לא הייתי גם כל כך עם עצמי, לא חשבתי , חשבתי רק שאני עייפה, שאני רוצה לישון, ואיפה היא לעזאזל. בארבע וחצי בערך, שמעתי את הדלתנפתחת ובידיוק התעוררתי מעוד חלום מטומטם שהפך איך שהוא לסיוט. (לדוגמא רקר כדי שתבינו - המחנכת שלי מדברת איתי בכיתה ופתאום הופכת ל</div>Sat, 06 Dec 2008 18:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10259915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10259915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10256144<div align="right" dir="rtl">נו ריה דו ריה (לא אני לא) שיר של זמרת צרפתייה מאוד מפורסמת שהתחילה בלשיר ברחוב והתפרסמה והרוויחה טונות ואז מתה בגלל מחלה נפשית. אני אוהבת צרפתית, זאת שפה מתגלגלת על הלשון. אני יודעת ממש רק כמה מילים, אני טובה בשפות - גם בערבית אני ממש טבוה ואנגלית יחסית גם. נו ריה דו ריה מחבבת אותו נו ריה דו ריה רוצה אותו נו ריה דו ריה מחבקת אותו אני רק רוצה להישאר ככה איתו שיבין אבל שלא ידע שידע אבל שלא יגע שיגע אבל לא ילחש שילחש אבל שלא ידבר שידבר אבל רק מילים יפות מילים יפות אבל לא מתנות מתנות אבל עם נשיקה נשיקה אבל לא חיבוק חיבוק אבל לא לשכב, לשכב, אבל לא עכשיו. מה לעשות, הוא מבלבל לפעמים הוא ככה ולרוב הוא ככה, מצחיק ותומך, תמיד הוא שם מגן "אנחנו חברים, אבל לא בני זוג" הוא אמר לאחרים ששאלו למה החזקנו ידיים. יש לו את הדעות הכי נכונות ותמיד את מה להגיד הוא לא מושלם אבל הוא מספיק. נו ריה דו ריה לא אוהבת אותו נו ריה דו ריה חושבת עליו אנירק רוצה אותו כאן -ועכשיו. פעם הוא אהב את ההיא עם החצ'קוניםעל המצח, אפילו עזרתי לו להתקרב אליה אבל הוא הבין שהיא לא מספיקה לו ושהוא</div>Fri, 05 Dec 2008 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10256144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10256144http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10247036<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת לכתוב פוסטי לילה, כי זה מסכם את היום - ויש רוח קרה שגורמת לי לשבת מכווצת בכיסא... *קודם הערה, יש לי הרגשה שאח שלי ראה את העצ=יצוב לבלוג ואותי כותבת בבלוג ויש לי הרגשה שהוא עוד יכנס, אבל זה לא מפריע לי - מה כבר יזיק? קצת חיזוק בקשר זה הכל - לא שהוא יודה שהוא קורא כן? אבל גם אם כן וגם אם לא, ברוך הבא אחי לבלוג ^^ תהנה משהותך פה, היציאה מצד שמאל =)* בכל מקרה, היום היה המבחן בהיסטוריה - ואני כבר יודע שירדו לי או שלוש או שתיים (כי זה חלק מתשובה), אז באסה לי... אבל לא נורא אם זאת הטעותהיחידה אז זה עדיין על הגבול של המצוין ^^ יש לי הרגשה מאוד חזקה שהוא בעניין, כבר הרבה זמן, הוא אפילו עבר היום מקום בשיעור מדעים במעבדה לשבת מאחורי, זה אומר משהו במקום לשבת מאחורי ההיא, נראה ליש זה מראה על משהו... לא? היום הסתובבתי לי בין הבלוגים הנהדרים פה, וגיליתי משהו מאוד בסיסי - מי שיש לו עיצוב בלוג שחור, יש לו יותר כניסות XD אבל בתכלע'ס זה נכון ואתם לא יכולים להגיד כלום בקשר לזה, כי זה נכון שמי שמאיים על להתאבד - נכנסים לו לבלוג, אבל אני מאמינה בזה ככה - ככל שיותר מכירים אותך ואו</div>Wed, 03 Dec 2008 20:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10247036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10247036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10244635<div align="right" dir="rtl">היום יש לי הרגשה ממש ממשממש של דחף "נוראי" לכתוב, ובא לי לכתוב סיפור קצר, אז הנה הוא - סיפור קצר מומצא על המקום - ככה לפני השינה ;) כובע נועז \ נעמה "לא את לא יכולה להיכנס" הוא אמר בקול מדוכא אך מלא רצון, הוא רצה שהיא תיכנס, הוא רצה להגיד לה את הכל, להגיד לה סליחה, להגיד לה שהוא אוהב אותה למרות שכעס. "אבל אני רוצה" היא אמרה לו מהצד השני של הדלת, הקל היה נשמע עמום, כי היא הייתה בחדר המדרגות. היא דיברה בלחש, יותר נכון בקול חלש, כי אחרת הוא לא היה שומע. היא תמיד יודעת לדבר בצורה מפתה, בצרוה עדינה ומבינה - גם כשהיא לא מבינה או מפתה. אבל היא תמיד מפתה, הוא יודע שהוא רוצה שהיא תיכנס והם יסכימו לא לריב יותר לעולם וששום דימעה לא תצא מהעין בגלל אחד מהם. "אני מבטיחה להתנהג יפה... באמת -תן לי רק לראות אותך, שבועזה המון, אני משתגעת לבד - אני לא מסתכלת על אף אחד ורק רואה אותך אצלי." הוא ידע זה לא נכון, כי ראה דרך החלון שמישהו מלווה אותה אליו. אבל אז מה? מה זה אמור לעניין אותו בכלל? הוא מקבל את מה שהוא רוצה, נשיקה, אסמאס, חיבוק פה ושם - ובקרוב גם אצלם הדבר המיוחל אצל כל זוג מתבגר - אבל זה רק</div>Tue, 02 Dec 2008 23:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10244635http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10244635http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10244460<div align="right" dir="rtl">רציתי להתחיל בצורה מיוחדת אז... אני אתחיל מקולמבוס. מחר יש לי מבחן בהיסטוריה - על ימי הביניים, רומא, ישו, האסלאם וההיסטוריה בכללי... אחרי שסיימתי להתכונן למבחן דיפדפתי בספר וראיתי כל מיני דברים מגניבים כמו ציורים ותיאורים ממש מגניבים של מה שהיה אז.. הסתכלתי יותר על ציורים יותר מאשר מפות, אבל קראצתי קצת על קולומבוס - כי תמיד הוא עניין אותי... אני חושבת שהוא הדוגמה של - בואו נחליט על משהו ואז נעשה אותו, הוא ממש מעורר השראה, כי, בתכלע'ס - לא הרבה אנשים עושים באמת את מה שהם אומרים שהם יעשו, ביסודי היה לי הסעה לביה"ס מאורגנת, והנהג כל הזמן אמר שהוא יתפטר וילך ללמוד אנגלית יוילך לזה וילך לזה - ולעסקים וכלכלה והוא היה אמור להתפטר אחרי שאני עזבתי את הסיה ס הקודם שלי, והוא לא... זה מהדוגמא לאנשים שרק אומרים, ואני לא רוצה ליהיות בנאדם כזה, מעכשיו כשאני אומרת משהו שאני עומדת לעשות- אני אעשה אותו באמת.. .כמה שאפשר הכי טוב והכי מספק. נראה לי שזאת דרך חיים, כי אם אתה אומר משהו ועושה אותו, זה נותן לך גם ביטחון עצמי, וגם סיפוק, וגם הרגשה שאתה יכל לעשות הכל! במיוחד אם עשיתי משהו ממש קשה. ועכש</div>Tue, 02 Dec 2008 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10244460http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10244460http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10241062<div align="right" dir="rtl">חצי שעה לשלישי ואני כותבת. הרבה דברים השתנו בזמן האחרון, הביה"ס שלנו נותן לנו להרגיש כאילו אנחנו תלמידים באוניברסיטה - זה ממש מחזקה את הביטחון העצמי, כי אתה מרגיש כאילו יש לך מחויבויות - למרות שמחויבויות זה לא כיף כן? אבל בכללי - חובה זה חובה זה... חובה פה חובה שם - זה מחזק משהו לא? בכל מקרה. השפתיים שלי יבשות ואני מרגישה כאילו הן שורפות... אבל ממש XP אני צריכה לדבר פחות... אני בתהליך של "לתקן" את החברים שלי, כמה שיותר שאני ארגיש בנוח לידם. כמה שאפשר. שאני לא אקנא בהם (למרות שזה משהו שאני שיניתי בי...) שאני לא ארגיש נחותה לידם, שיתייחסו אלי גם, שלא יקראו לי בשמות גנאי גם אם זה בצחוק וכאלה... ואני מתחילה אשכרה לדבר איתם על דברים. אני מקווה שזה עובד - מצד שני יש לזה השלכות, אני נהייתי יותר רגישה :\ זה לא משהו סבבה - אבל הכל בונה את החברים והאישיות נכון? ;) בסה"כ אני מרגישה יותר עטופה בזמן האחרון, כאילו נדבקים אליי יותר, אולי זה בגישה שלי אולי זה סתם בדיבור - אבל מה שזה לא יהיה חוץ מכמה דיבורים פה ושם על דברים שפוגעים בי, הכל ממש סבבה איתם. בד"כ זה לא היה ככה, קראו לי אנורקסית, ב</div>Mon, 01 Dec 2008 23:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10241062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10241062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10233541<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת למה אני כותבת כאן בהתראה קצרה... אין לי משהו על הלב או משהו בסגנון, ואני גם לא מאמינה בלכתוב הרבה כדי למשוך תגובות,אבל אני פשוט רציתי להזכיר לעצמי שלפי כל השאלונים למיניהם שעשיתי היום בשביל לשים ברשימות הנחמדות - אז הבנתי הרבה על עצמי... זה נשמע מטופש להבין משאלון כלכל לא אמין אבל נחמד - כל כך הרבה. אין לי כח לחזור מחר לביה"ס, זה מרגיש כמו לחזור אל הכיתה אחרי החופש הגדול... זה מעציב אותי כל יום שבת שנגמר... שוב להתחיל שבוע שיש לי בו מבחן - ושוב כל השיעורים והלחץ המעצבן הזה של להספיק בזמן. אין לי כח לזה - אז מגיע יום שבת, ומנסים לדחוס בו כל כך הרבה עד שגם הוא נהיה סוג של מלכודת לחץ, ואז הוא נגמר, ואת חושבת לעצמך - למה לעזאזל פשוט לא נשארתי לישון או ביליתי את כל היום בחוץבמקום לעשות שיעוריםולצפות בטלוויזיה, ואז את אומרת שביום שישי הבא את תכיני שיעורים -אולי אפילו תכיני בכיתה כדי שיהיה לך יום שישי חופשי פנוי. אבל זה לא יקרה - והכליקרה מחדש, במחזוריות. שזה די מצחיק בהתחשב בעובדה שכל יום קורה לנו משהו חדשאבל על בסיס אותו תסריט. אני מרגישה כמובאמצע בין סרט לתוכנית ריאלי</div>Sun, 30 Nov 2008 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10233541http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10233541http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10232482<div align="right" dir="rtl">ברור! אבל בכל זאת בואו נראה מה עשיתי היום... קודם אני רוצה להגיד שאני תומכת לגמרי ביום שבת וחופשים כי: א. זה תירוץ מה זה שולט (אוף אבל אמא! חופש! \ שבת!) ב. אפשר לישון עד מאוחר ג. יום שתמיד אפשר לעשות בו הכל - תמיד נוח בו ואין מישהו שתפוס תמידית בשבת, תמיד נוח ומזג האוויר יפה - למרותש אני מעדיפה חורף XD ד. הקניון פתוח - עדיין... בשעות מאוחרות אבל עדיין נוחות... ה. משפחה והכל... ו. חברים והכל.. (: ז. אין ז בשבת! הוא מושלם! הוא לא קדוש! הוא מושלם! אין שופ פאק פה. בכל מקרה, כל השבוע רק חיכיתי ליום שבת, כי היה לי השבוע הרבה לחץ - מבחנים, היה לי קשה להתעורר בבוקר כל השבוע, וזה מבאס - כי כבר יש לך הרגשה שאתה עוד נשאר היום בבית... והיה לי קר בבקרים - דבר שמשך אותי מאוד להישאר במיטה - אבל לא יכולתי, היה לי מבחן! וגם אם הייתי נשארת, הייתי צריכה להתכונן - במילה אחת היה לי הרבה ביה"ס. אז סוף סוף הוא הגיע - היום המהולל, והוא היה סביר - לא משהו מיוחד, נשארתי בבית, התעוררתי בעשר בערך בבוקר - היה לי חמים כי זה שעה שכבר לא קר - לא כמו שבע בבוקר... (איכס...) קמתי בהרגשה טובה אבל ידעתי</div>Sat, 29 Nov 2008 20:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10232482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10232482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10228592<div align="right" dir="rtl">למזלי- אני ילדה של מצב רוח טוב ואופטימיות - מפתיע - אבל רק מהשנה... אז אתם לא תיראו כאן הרבה התבכיינות - אלה אם כן אתם רוצים ובמקרה הזה - לא אין מקרה כזה, כי אני לא אשנה את ההתנהגות שלי כדי להכניס עוד כניסות או עוד תגובות, כי אני כותבת לעצמי, בשבילי - לראות איפה אני עומדת - להראות לעצמי מה אני - זאת מאין השתקפות מוזרה שאני נותנת לעצמי, זאת החלטה שלי שלקחתי על עצמי אחרי שגיליתי שלמרות שהכל "נפלא פה", אז לפעמים זה לא ככה, ואני לא רוצה לריב עם חברות שליוליצור מהומות - אני די נמנעת מזה, אז אני אצעק על המראה ואספר לה מה קורה... (זאת דרך מטומטמת לאללה להסתכל על בלוג, אבל אני צריכה תירוץ כדי להיכנס לעולם של כותבי שירת חתיכת ורידים - למרות שלא כולם ככה... ואני חייבת להגיד שזאת השירה וכתיבת הסיפורים הכי יפים שיש כן? אני לא מתנגדת לכתיבה שלהם...) אז ההסבר שלי לזה שאני כותבת בלוג (למרות שזה נשמע יותר כמו התנצלות... XD) זה ש...לא תמיד יש על מי לצעוק או להראות שאתה שמח - כי כל פעם שאתה תהיה שמח - מישהו אולי יהיה עצוב וזה לא יפה להראות שאתה שמח ליד מישהו עצוב. ואין תמיד מקומות לבכות מלחץ או מסבל</div>Fri, 28 Nov 2008 22:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (:)Delirium)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=603160&blogcode=10228592http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=603160&blog=10228592