http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348קצת עליי, קצת על החיים, אנקדוטות, סיפורים, חיפוש אחר התשובות של החיים ומה לעזאלזל אני עושה פה???heCopyright 2026 לירון83. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10273825<div align="right" dir="rtl">אתמול הקאתי, אחרי חודשים שלא הקאתי, הקאתי שני משולשי פיצה אקסטרה גבינה, כניראה כל הלחץ בעבודה משפיע עליי. אני מרגישה מלוכלכת, אני מרגישה שמנה, רוצה להעלם, למה זה לא פשוט כמו פעם פשוט לא לאכול! נמאס לי ממערכות יחסים, זה דבר מעייף, לוקח ממך כל כך הרבה אנרגיות, כל הזמן לתת, לתת לתת לתת לתת, נמאס לי לתת לכולם ולא לקבל כלום בחזרה, בסוף אני נשארת בסוף היום מרוקנת לגמרי, מלאת כעסים ותיסכולים. מצטערת, היצר האגואיסיטי שלי גדול מדי בשביל זה, כמה עבודה עשיתי עם עצמי השנה, וכלום, איזה קרמה ואיזה נעליים מה הייתי נותת עכשיו בשביל איזה פייסל קטן ככה שירגיע לי ת'מוח. יש דברים שרק ג'וני יודע לעשות בשבילי ולא יעזור לאף אחד, איך זנחתי אותך, אבל אל תדאג לא עוד.... שהשם יעזור לי לשרוד את התקופה הזאת ואם הוא גם יכול.... מינוס 5 קילו דחוף!!!!</div>Wed, 10 Dec 2008 08:27:00 +0200lirons83@gmail.com (לירון83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10273825http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600348&blog=10273825http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10213510<div align="right" dir="rtl">אני שונאת מבחנים, ולא אני לא מדברת על המבחנים שאנחנו עושים בבית ספר או באוניבסיטה, הלוואי... אני מדברת על המבחנים של החיים. החיים מזמנים לנו מבחנים כל הזמן, חלקם חשובים יותר חלקם חשובים פחות. אני לפחות מהרבה מבחנים ברחתי, בהרבה מבחנים נכשלתי, ועדיין אני מנסה לפענח את הנוסחא, איך לעזאזל מתכוננים לזה, מה החומר שצריך ללמוד, ואיך יודעים אם עברנו או לא. פעם חשבתי שמבחנים הכי קשים הם ביני לבין עצמי וההתמודדות שלי עם רגעי משבר, היום אני מבינה שטעיתי, המבחנים הכי קשים הם בין אדם לחברו, מה הגבול של כל אחד ואחד מאיתנו בנתינה לזולת. כאשר אנו מגיבים מתוך האגו שלנו, מתוך הרצון לקחת, מתוך היצר החייתי לשרוד, אנחנו דורכים על אנשים סביבנו, פוגעים, לוקחים בכוח. כשאנחנו מרגישים מנוצלים, אנחנו משתנים, הופכים להיות רעים. הרבה אנשים יגידו,"אם אין אני לי, מי לי", ואנחנו נמצאים בג'ונגל והחזק שורד. האם זה באמת נכון? האם אנחנו אחרי מריבה או אחרי מעשה אגואיסטי הולכים לישון עם חיוך? האם הנשמה האמיתית של כל אחת ואחד מאיתנו לא פצועה? פה הטעות, אנחנו לא בג'ונגל, אנחנו בני אדם ואסור לנו לשכוח, ואנחנו כן שונים</div>Mon, 24 Nov 2008 20:25:00 +0200lirons83@gmail.com (לירון83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10213510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600348&blog=10213510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10186897<div align="right" dir="rtl">מעטים מאוד הרגעים של אושר שאנחנו חוווים בחיים האלו. יש אנשים שבלל שלא יבינו על מה אני מדברת, אולי אושר זה רק פיקציה ולא קיים באמת. רגעי אושר מתחלקים לטווח זמן יחסית קצר, הרגשה עליאית, וורודה,מן אורגזמה רוחנית כזאת....אבל מכיוון שתמיד יהיו דברים אחרים שמטרידים אותנו, מטרות אחרות להשיג, אנשים אשר הלכו להם במהלך הדרך, האושר אינו מושלם ולכן אינו יכול להמשך הרבה זמן. אני חושבת שבן אדם מאושר זה בן אדם שאוסף בחיים המון רגעי אושר קטנים ומצליח להרכיב אותם לפאזל.לחבר בין רגע אושר זה לאחר וכך ליצור לרצף רגעי אושר שמשתרע על גבי תקופות ארוכות. רב האנשים שיכולים לעשות זאת הם מה שנקרא "OLD SOULS", הם היו פה כבר בעבר, מספר פעמים. הגירויים הפיזיים פחות מגרים עבורם, אין בהם טיפה של רוע, קנאה, צרות עין, ההבנה שלהם לגבי החיים היא פשוטה ונכונה. אני בטוחה שיש מישהו אחד שאתם מכירים שיכולים לשייך תכונות אלו לגביו. לי יש, החבר הכי טוב שלי, אורי. את אורי אני מכירה שמגיל 15, את האמת פעם ראשונה נפגשנו בגיל 9 ביומולדת של בת דודה שלי (וכבר אז היה לנו קליק) אבל ההיכרות האמיתית הייתה בתיכון. אני יכולה להגיד לכם</div>Tue, 18 Nov 2008 02:49:00 +0200lirons83@gmail.com (לירון83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10186897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600348&blog=10186897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10174384<div align="right" dir="rtl">אני בהחלט יכולה לומר שאחת התובנות שהגעתי אליהם במהלך 25 שנות חיי היא שהגורל קיים ואם נחלום מספיק חזק החלום התגשם. החיים, כהרגלם, ינסו למחוק לנו את החלומות הללו וכביכול "להחזיר" אותנו ל SO CALLED מציאות. השאלה המתבקשת היא, הלו המציאות היא תוצאה של המחשבות והרגשות שלנו? ואם כן, אז למה שנפסיק לחלום. הפעם הראשונה שלי בניו יורק הייתה בגיל 12, הייתי אז עם אבי בטיול בת מצווה שכזה, הוקסמתי ארה"ב בכלל ומניו יורק בפרט ברמות שאי אפשר לתאר בכלל, הרגשה עוצמתית כזאת, של פה אני רוצה להיות, ובאותו הרגע נולד לו החלום האמיתי הראשון שלי: לעבור לגור בארה"ב ולהתחתן פה! (להזכיר לכם הייתי רק בת 12) אבא שלי אמר "תמשיכי לחלום" "נראה אותך" כמו שהוא אמר להרבה דברים בחיים שלי, ועל הרבה חלומות אכן וויתרתי בגלל ה"מציאות". אבל החלוםעל אמריקההיה מעבר, הוא בא מבפנים, ועם השנים הוא רק בעט ותפח וגדל. חייתי את אמריקה בישראל, תוך שנתיים (גיל 14) הגעתי לאנגלית ברמה של שפת אם, אנשים לא האמינו, ספרים, סרטים, מחזות זמר, שינוי מבטא... בקיצור פרוייקט רציני. בצבא שירתתי בתפקיד, אשר סומנתי אליו אך ורק בגלל האנגלית שלי, והסבי</div>Sat, 15 Nov 2008 08:28:00 +0200lirons83@gmail.com (לירון83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10174384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600348&blog=10174384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10174263<div align="right" dir="rtl">אוקיי... פתחתי בלוג... תמיד חשבתי כמה דברים יהיו לי לרשום כאשר אני יפתח בלוג משלי, וכמה מחשבות עוברות לי בראש במהלך היום שאשמח להנציח, ועכשיו, כלום, המוח ריק... בלאקאוט טוטאלי, גורנישט, נאד'ה, כלוום. בכל אופן במה באמת צריך לעסוק הקטע הראשון בבלוג של עצמי, עליי?על החיים?מאיפה להתחיל? מההתחלה זה ארוך מידי, מהאמצע זה לא קשור..... אני בכל זאת רוצה שאנשים יבינו, או מהסוף? אבל אין סוף! אם הייתי יודעת מה הסוף לא הייתי מרגישה צורך לפרוק בדף אינטרנט את הרהוריי נפשי... ובכל זאת אני ינסה. הנתונים הטכניים הם כאלה: שמי לירון, ונכון להיום אני בת 25 וחצי, גרה בשיקגו ארה"ב, נשואה למאיר. מה אני מחפשת בארה"ב? אם הייתי יודעת הייתי מוצאת, אני חושבת שהכמיהה הביתה מול הרצון להישאר פה הם אלו שהביאו אותי לפתיחת הבלוג. אולי תוך כדיי כתיבה, אני אגיע לתשובות, החיים גלגלו אותי לפה. הקטע הבא שלי שהוא בעצם הקטע הראשון האמיתי, יעסוק בגורל, מה גרם לי להאמין שהוא קיים, יהיה מעניין אני מבטיחה אוהבת לירון נ.ב נו בכל זאת יצא לי משהו </div>Sat, 15 Nov 2008 04:24:00 +0200lirons83@gmail.com (לירון83)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600348&blogcode=10174263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600348&blog=10174263