http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114החיים החברים ומה שבינהם. heCopyright 2026 jenny2008. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11093930<div align="right" dir="rtl">&quot;לעולם לא אכנע ב...&quot;סודוקו&quot;בגלגול הקודם הייתי...&quot;עשירה&quot;אם ביד אחת הייתה לי ביצה וביד השנייה גלידה...&quot;אין על גלידה - מה השאלה&quot;תמיד חלמתי...&quot;לכתוב ספר&quot;המוטו שלי לחיים הוא...&quot;צעקות וריב הם אף פעם לא דרך לפתור דברים - חוץ מאשר במשרדי ממשלה ובאורנג' :)&quot;המסר הכי מובהק שאתן לילדיי בעתיד..&quot;להיות מאושר זאת המטרה הנעלה ביותר&quot;טעות שלעולם לא אחזור עליה...&quot;לא להיות אמיתית ביחסים&quot;הכאב הכי גדול...&quot;אהבה שפוספסה&quot;הדבר הראשון שאקנה שיהיה לי מיליון שקל הוא...&quot;בית&quot;זכרון הילדות הכי בולט שלי הוא...&quot;טיולים עם המשפחהסבתא וסבא מפנקים&quot;אני חושבת שבלי... לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום&quot;המשפחה המפרגנת</div>Sat, 25 Jul 2009 09:47:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11093930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=11093930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039680<div align="right" dir="rtl">סוף סוף הגיע מחשב חדש ואפשר לחזור לחיים נורמליים</div>Wed, 08 Jul 2009 02:08:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=11039680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039670<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 08 Jul 2009 02:00:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039670http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=11039670http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039665<div align="right" dir="rtl"></div>Wed, 08 Jul 2009 02:00:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=11039665http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=11039665http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10581905<div align="right" dir="rtl">פורים זה החג - צריך להשתגע. אני מקווה שההורים שלי לא יהיו יותר מידי ....קשים כי לא נותנים לצאת לכל מקום , ויש גם חקירות... פורים שמח</div>Sat, 28 Feb 2009 02:18:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10581905http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10581905http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10448392<div align="right" dir="rtl">"תראי" אמר לי ניב " אני כבר כמה זמן רוצה להציע לך להצטרף לקבוצה שלנו, אבל לא ידעתי אם זה בראש שלך" "איזה קבוצה?" שאלתי "אנחנו הולכים למועדונית של משרד הרווחה ועוזרים לילדים בשיעורים ומלמדים אותם לעבוד עם מחשב" "זה שייך למחויבות האישית , לא?" "לא בדיוק" ענה ניב " זה יכול להחשב כמחויבות אישית וגם אנחנו מקבלים אישור , אבל אלה ילדים גדולים יותר בכיתות חטיבה או ה' ו' , לא נותנים לכל מי שרוצה להתנדב כאן כמו עם הקטנים יותר" "האמת שלא חשבתי על זה עוד" אמרתי בעודי שוקלת את הרעיון "אני לא החלטתי עוד מה לעשות במחויבות וגם נראה לי שזה נורא עמוס" "את יכולה לבוא רק פעם בשבוע לשעתיים, זה ממש לא נורא, בואי תנסי, לא הייתי מציע לך אילו חשבתי שאת לא יכולה להתמודד" "אז תודה שחשבת עלי , אני אשן על זה כמה ימים ואחליט" "סבבה" חייך אלי ניב "אני יודע שיש על מי לסמוך" המנגינה להפסקה מתנגנת וכל נהרות התלמידים נשפכו החוצה, תוך שניות נבלעה לה השיחה האישית והשקטה שלי עם ניב. נשארנו לשבת באותו מקום וסביבנו התמלא הדשא. לאט קלטתי שליד ניב התחילה להאסף חבורה נחמדה של ילדים, רובם לא מוכרים לי, היה ברור שהם</div>Fri, 23 Jan 2009 12:11:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10448392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10448392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10422102<div align="right" dir="rtl">הייתי בריחוף קליל, הרגשתי גדולה סוף סוף, במחשבות כבר עשיתי אותנו חברים ויוצאים קבוע ואיזה כיף זה יהיה ובעצם לא היו גבול לאשליות. אחרי שנחתתי קצת התחילו להגיע המחשבות ה"הגיוניות" יותר. למה שירצה לצאת איתי? אני יותר קטנה ממנו וברור שיש הבדל ביננו בהכל ו... ו... סיבות בלי סוף כל כך הרבה טחנתי לי במח עד שראיתי אותו בבוקר לפני בית ספר (אחרי שישבת של חפירות לעצמי) הייתי מבולבלת ונבוכה כמובן ... "בוקר! ילדה, יאללה רוצי לאוטו" רון עם שני תיקים עליו מחבט טניס תלוי וכוס קפה שלאוטו, כזה שלא נשפך. "הי, בוקר טוב" עניתי בשקט וניסיתי לעקוב אחרי הצעדים המהירים שלו. שתיקה "מה קרה לך הבוקר? רבת עם אמא?" אחרי דקה של שתיקה הוא לא התאפק ושאל. "לא, הכל בסדר" "אז?" "כלום" עניתי. "זה לא נשמע ממש כלום, זה בגללי? עשיתי משהו? אולי לא עשיתי?" "לא באמת, הכל בסדר, אולי אני סתם עייפה" הוא שתק. ואני שתקתי. והרגיש ממש לא בנוח. שמענו מוזיקה ונראה היה כאילו הנסיעהלבית ספר ארוכה מתמיד. "תראי נועה" פנה אליאחרי זמן מה " אני באמת מקוה שזה לא משהו שקשור אלי OK? "לא ממש לא, סתם מצב רוח שנפל עלי, אני אהיה בסדר</div>Fri, 16 Jan 2009 11:43:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10422102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10422102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10415295<div align="right" dir="rtl"> נכנסתי הביתה עליזה מתמיד אפילו האחים הקטנים שלי לא הצליחו לעצבן היום. מיד התקשרתי לאמא לספר לה שהזמינו אותי לצאת ושלא תתכנן לצאת הערב או להגיע מאוחר מידי מהעבודה. בגלל שההורים שלי יודעים שאני לא יוצאת בדרך כלל הם מתכננים תוכניות בידיעה שיהיה מי שישאר עם ראם ודן, אפילו שראם כבר יכול להשאר אחראי אבל הוא - בניגוד אלי יוצא כמעט כל יום עם החברים שלו ומי ששומרת על דנצ'וק המתוק זאת בדרך כלל אני. אמא לא שאלה ואני לא סיפקתי מידע כך שבעצם היא לא ידעה עם מי אני הולכת רק שאני הולכת לסרט בסיטי ויש לנו איך להגיע .OK... לא רציתי לספר כי ידעתי שמיד יהיו מליון שאלות וחקירות ו...צפיות כי כבר המון זמן אני שומעת - "למה את יוצאת יותר?" ו"מה קרה לחברות שלך?איפה הן ולמה את לא בקשר איתם" "כשאני הייתי בגילך היו לי מלא חברים" זה בדרך כלל אמא אבל אני יודעת שאבא שואל אותה את השאלות האלה ודוקא לו היא עונה כמו שצריך"עזוב את הילדה" ,"כל אחד מגיע זמנו","אל תדאג היא חכמה וחברותית בסוף היא תמצא את המקום שלה" - הם הרבה פעמים מדברים במטבח וחושבים שאני לא שומעת אבל הבית שלנו לא כל כך גדול ודי שומעים הכל... אז- פת</div>Wed, 14 Jan 2009 13:34:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10415295http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10415295http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10311632<div align="right" dir="rtl">מהר מאוד נכנסים לשגרה. כאילו לא היה חופש ... אבל יש כמה דברים לא שיגרתיים בכלל - כלומר אצלי. זה שכל בוקר כמעט הגעתי עם רון לבית ספר ובדרך כלל גם עם עומר ה"הורס" (זה הכינוי שלו בכיתה שלו)עשה לי המון כבוד אצל הבנות בכיתה, ויצאתי עם זה בפוזה של אחת שהולך לה.האמת היא שאותי זה מאוד הביך כי שניהם התנהגו אלי כאילו אני האחות הקטנה שלהם והיו מעבירים על חשבוני בדיחות בכל פעם, אומנם ברוח טובה ולא מעליב אבל אני הייתי מסמיקה כל פעם במיוחד כשהבדיחות או הסיפורים היו על החברות של עומר. לרון לא היתה חברה אף פעם ולעומתו את עומר לא היה אפשר למצוא בלי חברה תורנית. "בוקר נועה, תתעוררי" זה רון בקריז של הבוקר טוב שלו, אני יושבת על המדרגות מתאמצת להתעורר והוא באטרף של הבוקר. "יאללה אנחנו מאחרים עוד שניה וחיים אוכל אותי" חיים המורה למתמטיקה - אימת התיכון - אני אהיה בכיתה שלו אחרי שנתחלק לפי רמות. במטמטיקה אני מצויינת אז אלמד איתו במוגבר. רון הגאון כמובן לומד ל 5 במתטמ' הוא אפילו עזר לי בשבוע הראשון באיזה תרגיל מעצבן. "עומר מחכה הבוקר?" שאלתי "זהו, את לא יכולה בלעדיו? יש לו חברה את יודעת.." עקץ "תרג</div>Sat, 20 Dec 2008 03:36:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10311632http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10311632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10186936<div align="right" dir="rtl">קפצתי קצת - אני לא רגילה שנוגעים בי, ועוד חיבוק... "מה שלומך שכנה? גדלת ילדה!" וואו,מאיפה זה בא? "לא ידעתי שאתה זוכר אותי בכלל" זה היה שכן מהבניין שלי. רון, כשהיינו קטנים היינו משחקים יחד, אני מתכוונת ממש קטנים. הוא גדול ממני בשנתיים י"בטניק חוץ משלום קטן בראש אנחנו כבר המון זמן לא מדברים, האמת שכמעט לא ראיתי אותו. "אז מה, הגעת למקיף כבר? חשבתי שאת קטנה יותר, אני יכול לקחת אותך טרמפ בבוקר אם תרצי" "איזה כיף, סבבה אני ממש אשמח"- עניתי מהר , להצעה כזו לא מסרבים. "טוב אז תהיי בבוקר למטה שמונה על הדקה, ביי נדבר" אמר ונעלם בשנייה. מגניב לי, חמש דקות בתיכון והסתדרה לי הסעה, עוד עם מישהו גדול, אני מקוה שלא יהיה מביך מידי. בהמשך היום התחלתי קצת להכיר את הכיתה שלי, קצת מבלבל להכיר כל כך הרבה ילדים חדשים בבת אחת. אבל בינתיים עשה רושם יש לי כיתה נחמדה. אני לא דיברתי הרבה. יותר נכוןלא דיברתי בכלל חוץ מלהגיד את השם שלי כששאלו.כל פעם שניב ואופק פלטו איזו שטות חייכתי, זה היה קצת פאקצי אבל לא היה לי משהו חכם לענות, אני מקוה שהם לא חושבים שאני איזו אהבלה. למחרת בבקר הייתי חמש דקות לפני הזמן ל</div>Tue, 18 Nov 2008 05:31:00 +0200jenny1064@gmail.com (jenny2008)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=600114&blogcode=10186936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=600114&blog=10186936