http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968heCopyright 2019 Slackerbitch. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/68/99/05/59968/misc/27215814.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14936532<div align="right" dir="rtl">הייתי בת 14 כשפתחתי בלוג באחר צהריים משמים אחד בחדר הממ"ד שבבית הוריי ביקנעם עלית. כל כך הרבה "ב-", שאפשר לשכוח "מי". היו לי הרבה יומנים ומעט חברים, וישראבלוג נתפש כדרך מרגשת להעביר את השעות לאחר בית הספר, להסיח דעתי מהעובדה שלא היו לי מקומות אחרים להימצא בהם. כאן נמצאתי. הו, כמה נמצאתי. עליתי באש אינספור פעמים. רציתי לחיות ורציתי למות. אהבתי ולא הבנתי אבל תמיד הבעתי. שגיתי ושאגתי והשתגעתי, ולפרקים היה לי הכל ולפרקים היה לי רק כאן. למדתי שאני יפה, פה, בכתובת האינטרנט הזו. למדתי שאנשים אחרים מזדהים עם הדברים שאני כותבת. למדתי שמוטב להציג את האמת, מביכה ולא-מסוננת, מעוררת פלצות ומנוכרת, כדי שבבוא העת תהיה לי איזו עצמיות לרגום באבנים. משהו מוחשי, עומד, שיכול לשאת. היום אני הולכת לישון עם האבנים הללו. הן רכות לי, נכנעות. הדרישה לכנות לא נעלמה אך נוספה לה איזו מוכנות למחול, להעניק ברוחב לב למי שלא היה לו את ישראבלוג. אני תמיד כותבת, תמיד אכתוב, וזו לי החוזקה הגדולה ביותר. תביעה להמשיג את היפה, את הנבון, את הצר. תביעה לעירנות ולדיוק ולהתבוננות. תביעה למחשבה חדה. תביעה לאהבה אין-קץ.</div>Wed, 27 Dec 2017 21:21:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14936532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14936532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14087692<div align="right" dir="rtl"></div>Mon, 14 Apr 2014 11:27:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14087692http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14087692http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14081407<div align="right" dir="rtl"> אם תהיתם איך מתקדמת הקמת פלטפורמת הבלוגינג העצמאית שלי, התשובה היא כמובן "בייסורים", אך בתוך כשבוע או שבועיים (לכל היותר!) אהיה מוכנה להשקה. אני מתרגשת מאוד מהאפשרות להיות משוחררת, מבלי להתחשב במגבלות הישראבלוגריות. כל בלוג באתר הזה, בין אם יכיר בכך או לא, מייצג במידת מה את ישראבלוג כלפי חוץ, מה שיכול להגביל את אופי התכנים שמתפרסמים תחת חסותו. מי כמוכם יודעים כמה פעמים בחנתי את גבולות הקבלה והמתירנות בישראבלוג... לכן, אני מוכנה לעבור לשלב הבא, לעצמאות החדשה שלי, לאחריות שמביאה עימה ההשקעה בכל פיקסל. לא פשוט לעבור מפלטפורמה קלה ואינטואיטיבית כמו ישראבלוג לפלטפורמה עצמאית, להתעסק באפיון, עיצוב, קצת קידוד והזנת תוכן. זה משונה כי אני מתעסקת עם זה מדי יום עם הלקוחות שלי, אך זו הפעם הראשונה בה אני נדרשת לשרת את עצמי. אני לומדת שיעור חשוב בענווה: זה ממש לא נעים להביט בדברים מקבלים צורה, באיטיות. אני יודעת שהכל בר שליטה בהתחשב במשאבים שעומדים לרשותי, והמשאב היחיד שחסר לי הוא סבלנות, ואולי קצת ראייה נבואית. גרוע מכך, בחרתי לבנות לעצמי אתר חדש בדיוק כשקיבלתי מחזור, אז אני מודה בבדיחות</div>Sun, 06 Apr 2014 00:05:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14081407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14081407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14075672<div align="right" dir="rtl"> אני מודה שצפיתי את המהלך הזה מראש. התחילו להזהיר אותי לפני שנים שפלטפורמה כמו ישראבלוג היא חבית נפץ ושלכותביה אין כל שליטה על החלטות עתידיות שיתקבלו במשרדי הבעלים... והנה העתיד הגיע. אני מקבלת בהשלמה את הרעיון שיום אחד, אולי ממש בקרוב, האתר הזה לא יהיה אלא דומיין פנוי לרכישה. אולי זה נשמע מוזר כשזה בא ממישהי ששפכה את דמה כאן במשך יותר מתשע שנים, אבל אתם כבר מכירים אותי: כשלא רוצים בי עוד, אני ממהרת להתיישר ולהמשיך הלאה, מבלי להביט לאחור. אתמול גיביתי את כל תכני הבלוג: תמונות, תגובות - הכל. בשבועיים-שלושה הקרובים אני מתכננת להקים בלוג חדש על גבי פלטפורמה עצמאית. כך תהיה לי שליטה בסוג התכנים שיופיעו, בעיצוב ובקשר המיידי אתכם. בהמשך, הייתי רוצה ליצור ארכיון לפוסטים נבחרים מהבלוג הזה, כדי שיהיו לכם - וגם לי - זכרונות להתרפק עליהם. אני חושבת שיש כאן טקסטים טובים שלא מגיע להם להיקבר, ואני יודעת שחלק מכם לא יסלחו לי אם לא אנגיש את "תומס וקלרה" ופוסטים דומים. זה יקח זמן. בטווח הקצר, של החודש הקרוב, אני פשוט רוצה לבנות לעצמי מקום חדש שיוכל להכיל את המחשבות העדכניות שלי. אחר כך אתפנה ל</div>Sat, 29 Mar 2014 10:02:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14075672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14075672http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14073773<div align="right" dir="rtl">היה לי מאהב, מוג לב, שאהב אותי בצניעות: לא התלהב או התערב ולא ידע שזו טעות. וכשפגשתי מאהב אחר, כופר, חששתי שלא יתמוך באמנות אך הוא חוזר ואומר: "איתי, את לא צריכה למות." איך מסבירים את החיים לנערה שכבר ויתרה על אנשים, על ריגושים... ופתאום מצאה? מימס</div>Wed, 26 Mar 2014 20:54:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14073773http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14073773http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14065863<div align="right" dir="rtl"> מימס</div>Sun, 16 Mar 2014 19:06:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14065863http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14065863http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14056470<div align="right" dir="rtl">את שנותיי המשמעותיות ביליתי בגפי, באופן זה או אחר. משימת החיברות היתה נבזית כלפיי, גם אם מביך להישען על האמתלה הזו בגיל עשרים וארבע. את שנותיי המוקדמות ביותר ביליתי אפופה זרות על שלא דיברתי את שפת הילידים. לקח לי כמה שבועות להבין את משמעות המילה "קלמר", ושבועות רבים אף יותר להבין ש"ילקוט" הוא בסך הכל תיק גב. במשך חודשים ארזתי את עפרונותיי בתיק איפור ישן של אמא, ותיק טיולים פשוט למראה תפקד כילקוט, בכיתה מלאה תיקי טרולים, ברביות ופאוור רנג'רס. מטורף לחשוב ששפה שנייה יכולה לפעור חורים גדולים כל כך בהיכרות עם בני גילי, בפרט כשנולדתי בארץ. כשאני מקדישה לכך עוד מחשבה אחת, אני נזכרת במקרה שאירע בגן חובה. אינני זוכרת אם כתבתי עליו כאן, יתכן שכן: הגננת הציבה לוח עץ כבד ממנו הזדקרו שורות מדויקות של מסמרים. היו לה כשלושים לוחיות מתכת קטנות, בכל אחת מהן נוקבו שני חורים קטנים לתלייה באמצעות המסמרים. על כל לוחית התנוסס שמו של ילד. בראש לוח העץ הציבה כמה צבעים: חום, ירוק, כחול, שחור. היא מיינה את לוחיות השם בטורים תחת כל צבע בהתאם לצבע עיניו של הילד. את הלוחית שלי מיקמה בסוף, בין שני צבעים - חום</div>Tue, 04 Mar 2014 19:29:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14056470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14056470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14051606<div align="right" dir="rtl">1. ניהיליזם זה לשאול "יש לך עדשות?" כי איןאמונה בעינייםרואות. 2. יש לישלוש אזרחויות ואנישונאת לצאת מהשכונה; פוסטמודרניזם הגיעלחיפה. 3.השיננית ייעצה, "אלתתחתני לעולם, "את כל כך צעירה." ומילאהאת פי דם. 4."עלמה את כותבת?" מ'התעניין. "עלניהיליזם" הוא פנהלהתבונן. 5. "אתממש מיקובסקי..!" לעגבחיוך אווילי. "אזעל מה ראוי לכתוב?" "עלהזין שלי."</div>Wed, 26 Feb 2014 20:27:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14051606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14051606http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14045386<div align="right" dir="rtl">כשנותרים ללא מילים מחרישים ברעש המחשבות. התחלתי לקרוא בשנית בכתבי דה סאד. רציתי להיזכר בז'ולייט האופורטוניסטית ובז'וסטין הנאיבית להכאיב. חשבתי רבות על המקרה בו נתבקשה האחרונה להטיל מימיה על פרצופו של נבל זדוני כדי להימנע מאונס. באיזו אגביות מגולל המרקיז סצנה שומטת-לסת, כמו היה זה עניין של מה בכך! באיזו ערמומיות הוא מפתה את קוראיו ומצמיח בהם רצון להעלות קורבן אדם. פעמים רבות מדי קנאתי בהרפתקאותיה של ז'וסטין, בגילויים שגילעו הלם וזעזוע בליבה הקטן. נדמה שדבר אינו מעורר בי תחושות אלה יותר. אין לי מכאובים מלבד צוואר תפוס, רקות פועמות וכּוּס בעל מימדים צנועים מדי. את כאב האכזבה היומיומית שלי מעצמי אי אפשר להכניס לספר בכל מקרה. אני אידיוטית שימושית, ואין לי דבר אחד לזקוף לזכות עצמי: כשלתי במלאכת הכתיבה, כשלתי במלאכת ההרזייה, כואב לי כשאני עושה סקס לפני העבודה. מבועתת מכשלון, אני מניחה לעצמי להסתייד במיטה. אני נחה מאובנת, מאוּבּדת, מטומטמת מצפייה בפיקסלים. מוטב היה לעולם אם הייתי משליכה את עצמי ממגדל, או משתינה על פרצופו הייגע של עורך ספרות רב-השפעה. פעורה ונכונה, כשהכל כל כך אטום.</div>Tue, 18 Feb 2014 20:00:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14045386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14045386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14039204<div align="right" dir="rtl">אתם יודעים איך אומרים שלא משנה איפה אתה נמצא, אלא מי שנמצא איתך? בודפשט הוכיחה לי בפעם המי-יודע-כמה שמ' יכול לשדרג כל תפאורה ולהפוך גם ימים אפורים לנוצצים. אל תטעו בדבריי, בודפשט יפיפייה ומוארת לבלי די - במיוחד בכריסטמס - אך בהתחשב בעובדה שהגענו אליה כחלק מקבוצה מאורגנת, נסענו 6 שעות באוטובוס מוינה כדי להגיע אליה ומתברר שבכלל הייתי בדכאון נוראי, חוויתי אושר עילאי במהלך הימים בעיר. ההתרפקות על זכרונות השבוע שבילינו בהונגריה מעלה בי תחושות רומנטיות ומשכרות (כנראה בגלל כל הגלינטויין והטוקאי ששתיתי שם), לכן אבקש מכם לתזכר אותי: אל תתנו לי להגיע לסוף החודש הבא מבלי לכתוב בפירוט על הטיסה שלנו ללונדון! זה יהיה עוול נוראי אם אכתוב על בודפשט ולא על לונדון... אוקיי, מתחילים. נחתנו בוינה בבוקרו של יום שבת. לו ידענו כמה שעות מחכות לנו בישיבה באוטובוס, אולי היינו טורחים להוציא את כרית-הפינגווין שלי מהמזוודה ומתפנים בנוחות בשדה התעופה ולא בפאב קטנטן וריק מלקוחות באמצע כפר פרימיטיבי על הכביש בדרך לגבול ההונגרי. אחרי כמה שעות של ישיבה, נמנום, פתירת תשבצים, מעט כתיבה ועצירות בתחנות דלק, המראה של</div>Mon, 10 Feb 2014 22:56:00 +0200pissboyslackerbitch@walla.co.il (Slackerbitch)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59968&blogcode=14039204http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59968&blog=14039204