<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Dear Diary...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131</link><description>יצירות חיי</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 NutsAreGood. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Dear Diary...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131</link><url></url></image><item><title>פחד</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14253169</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה זה בכלל?
אין לי מושג.
אני רק יודעת שזה הולך ונעשה אפל ושטחי,
כל כך כל כך מהר.
אפל ושטחי זה פורנו.
ברגע שזה פורנו, זה חדל מלהיות מסקרן
ואז זה חדל.

ובעצם, בסופו של יום
 היינו אחד לשני שום דבר וכלום
כמו צל שעושה נעים לרגע
בסוף חוזרת השמש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 18 Dec 2014 17:49:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14253169</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14253169</comments></item><item><title>סוף סוף אמרתי לה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14248052</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כנות היא דבר מדהים בעיניי. אנשים לפעמים דורשים אותה, ושוכחים שהם אחר כך צריכים להתמודד עם האמת.
90% מהאנשים שאני מכירה לא יודעים להתמודד עם האמת.
הם יכחישו, הם ימציאו לעצמם סיפורים, יתרצו, ובסופו של דבר אפילו ימציאו את עצמם מחדש כדי לא לקחת אחריות.
סוף סוף אמרתי לחברה טובה שאני חושבת שהיא אגואיסטית, ושזה לא מקובל עליי יותר. אבל היא ממש לא מה90% שציינתי קודם. היא הסתכלה לתוך עצמה, חשבה על זה, ואמרה שהיאמצטערת.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 09 Dec 2014 09:14:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14248052</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14248052</comments></item><item><title>מחשבות של לפני השינה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14242889</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הגעתי למסקנה שאני כל פעם חוזרת לבלוג הזה בתקופות יובש, או לימודים.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בחורף זה מקלחת, ועדיף רותחת כמו לבה. עוזר כשאני יוצאת מפוקוס.
נזכרתי שראיתי פעם סקר שמראה שלמידה יעילה יותר כשמקיימים יחסי מין באופן קבוע. אירוני בעיניי שדווקא בתקופות לימודים אין זמן לזה. מנסה להתמקד בספר, ובמקום זה מפנטזת על המורה הפרטי- משהו שקשור לגשם, חולצה רטובה, הפטמות שלי שנראות ממנה והזקפה שלו, שבאה אחריהן. יופי, פשוט ריכוז מדהים.

רק העבודה מסיחה את הדעת... וכשאני חושבת על תאונות דרכים, אבל זאת כבר שריטה אחרת לגמרי.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 Nov 2014 23:35:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14242889</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14242889</comments></item><item><title>&amp;quot;עמדו על המשמר נגד השראה. השראה גדולה מדי משפילה את אלה החסרים אותה.&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14242277</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;-מאדאם דה מנטנון

היום השפיע עליי סרט דוקומנטרי ייחודי והזוי.
סרט על ילדה, בת 14, שהחליטה שהיא תשבור שיא ותהיה לצעירה ביותר בעולם שהקיפה את שלושת האוקיינוסים הגדולים בעולם (השקט, האטלנטי וההודי) במשך שנתיים, לבד.
בהתחלה חשבתי לעצמי- מה נסגר איתה? היא חייבת להיות דפוקה. בטח גידלו אותה הורים דפוקים.
אני, שאוהבת את הטבע יותר מכל דבר בעולם הזה, גדולה ממנה בשלוש שנים, לא העלתי על דעתי מעולם טיול של שנתיים לבד.
מסתבר שהיא מדהימה. הסרט הזה הראה לי כמה היא שפויה, כל כך שפויה שלמעשה כולנו בעצם המטומטמים חסרי ההגיוון.
בסרט הקצר יחסית לורה מתעדת את עצמה ברגעים הראשונים, כנערה-ילדה שבוחנת את העולם בעיניים רעבות. בהמשך הסרט רואים את הרגעים הקשים של הבדידות, הפחד והספק. מה שהדהים אותי יותר מהכל, זה שאת הרגעים הקשים שלה אפשר היה לראות כסיטואציות הקשורות לבני אדם. ברגעים היפים, היא הייתה לבד. היא יותר נהנתה לבד, מאשר עם אנשים. אני כל כך מעריכה את זה. כל כך מעריכה את מי שמעריך את החיים בלי להיות קשור לשום דבר. היא פקפקה בארץ שהיא נולדה, בהורים שלה, בהכל. היא הפסיקה להתגעגע. פשוט חיה את החיים כמו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 29 Nov 2014 01:46:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14242277</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14242277</comments></item><item><title>איזה פדיחות עם ה-noknok הזה...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14241291</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בעידן המודרני, אי אפשר כבר להתחמק מכלום. 
פעם, (וכשאני אומרת פעם, זה לפני יותר מארבע שנים) התחיל איתי מישהו בפאב, ואני כמו ברוב הפעמים ניסיתי להתרחק.
אבל הוא לא וויתר. וביקש את המספר. ולי כל כך היה קשה להגיד לו &quot;לא&quot; אחרי שהוא ליטרלי שר לי שירים עם גיטרה, נתתי לו את המספר.
איפה עיקר הבעיה? בבחירת השם שלו באנשי קשר.
קראתי לו מיכאל לא לענות! הרי מה זה משנה? בכל מקרה לא נתראה יותר לעולם...
והנה, עידן בכר, מייסד &quot;נוקנוק&quot;, המציא את האפליקציה שתגרום למיכאל לגלות את העניין הזה. איך אני יודעת שהוא ראה? אה, היום כבר אפשר לשלוח הודעה לבן אדם שקרא לכם בכינוי הזה, כמובן בלי לגלות מי זה.
 אז פתאום אני רואה הודעה בצ&apos;אט של הנוקנוק מפי &quot;מיכאל לא לענות! :בואי נדבר על זה רגע
מיותר לציין שפרצתי בצחוק על סף בכי במשך עשר דקות.
תודה לך נוקנוק.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 27 Nov 2014 00:51:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14241291</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14241291</comments></item><item><title>יואו...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14240666</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני נפעם מהגוף שלך כל פעם מחדש. את מדהימה..

מתגעגעת לחיזורים...
וחרמנית. כל כך חרמנית..
הכל רטוב
זה כבר לא בריא.
מתי שוב יגיע תורי?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 25 Nov 2014 22:14:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14240666</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14240666</comments></item><item><title>המראה האחרון</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14239318</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
זו הייתי אני, כשהאדם הסתכל עליי במבט מזוגג,
&quot;תישאר איתי&quot; סיננתי אליו, והתכוונתי לזה.
כתם בגוון בורדו הולך ומתפשט באיזור המפשעה, ואני צועקת &quot;דימום מסיבי מהירך, שמישהו יבדוק את זה!&quot;
כל אחד עסוק במשהו אחר, ומי שלא עסוק בוהה באוויר כלא מאמין.
אני לוקחת את המספריים וגוזרת את מכנסיו במהירות, והופכת לאט לאט לאותם אנשים שבוהים כלא מאמינים
הכאוס שהיה שם, וכל מה שהייתי מסוגלת להגיד זה &quot;פאק. חייבים לעצור את זה&quot;
אבל כשהסתובבתי לראות את פניו של בעל הכאוס, הוא כבר הלך
הייתי המראה האחרון
ניחמתי אותו? נתתי לו להרגיש שמישהו דואג לו?
או שאולי הייתי עוד כתם באפלה?
מחשבות שחולפות ב10 שניות, כי אי אפשר יותר.
רכב חולף קרוב מדי. &quot;תעצור את התנועה בנתיב הזה! אתה לא רואה שזה מסוכן?&quot; צעקתי אל השוטר. הוא מיד חסם את הנתיב, ואני פניתי לכאוס השני.
בערך חצי שעה אחרי האירוע הזה החלטתי שאני אהיה רופאה.

דואגת להזכיר לעצמי כשאני כמעט מאבדת תקווה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 23 Nov 2014 09:56:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14239318</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14239318</comments></item><item><title>ווידוי אמיתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14237043</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני שונאת פייסבוק.
אני שונאת פלאפונים.
אני שונאת כל מה שגורם לי לתקשר פחות עם אנשים שאני אוהבת. ואני מכורה, כמו כולם.
מגעיל אותי שאנשים באובססיה מוחלטת לעצמם, מעלים תמונות של עצמם באופן נרקסיסטי על גבול החולניות כדי שאנשים יתנו איזו מחמאה,
דוחה אותי הרדיפה הבלתי פוסקת לתשומת לב,
כשבעצם כולנו נורא בודדים. בלי מסגרת מאתגרת כמו צבא/לימודים, אני חוששת שכולנו בודדים. וזה שניפגש עם חברים ויהיה לנו סדר יום לא ישנה את זה, בגלל שמסכי האייפונים והמשיכה לפייסבוק מעוורים אותנו מהמציאות שמונחת לפנינו. אני באמת ובתמים חושבת ככה.
אני מוצאת את עצמי עוד לפני שאני פוקחת עיניים מחפשת את הפלאפון, כמו אוויר לנשימה, כמו משהו שצריך למלא אותי. והעניין הוא שאנשים לאט לאט מפסיקים להיות נוכחים ברשתות החברתיות, בגלל שכל דבר כבר מבוקר, כל תמונה יכולה לזכות בשיתוף, יש לנו משפחה בפייסבוק. אנשים פחות מעלים פוסטים. אז מה נעשה? נעשה לייקים לכל מיני קבוצות ענק כמו סטטוסים מצייצים כדי שייתנו לנו איזו אנקדוטה יומית או בדיחה מטומטמת שתעביר לנו את הזמן.
והזמן עובר. והשנים הכי טובות בחיי הולכות. לא רוצה יותר. רוצה שהט&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 19 Nov 2014 00:44:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14237043</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14237043</comments></item><item><title>לא בריא בכלל.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14045133</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל העסק הזה נהיה מוזר ככל שהזמן עובר.

סיטואציה הזויה. פשוט הזויה. אנחנו יושבים, הוא מקרב את עצמו עם הכיסא שלי, וברור לשנינו שיש מתח מיני מטורף שלעולם לא יתממש, וזה עובר לידינו.
וכל פעם שהוא נוגע בטעות, משהו מבפנים מתכווץ, ואני כבר לא חושבת על שום דבר חוץ מההרגשה הזאת. כל כך קרובים, פיזית, אני כבר כמעט מרגישה את זה קורה.
אני אף פעם לא טועה במבטי זימה של גברים, הוא פשוט מרשה לעצמו.
כנראה שזה בסדר, זה מי שהוא, ואני בטח לא אשפוט אותו (או את עצמי), רק אהנה מהרגעים האלה, שסתם מעלים לי את האגו.
ואם לא היה לשנינו מצפון..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Feb 2014 13:17:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14045133</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14045133</comments></item><item><title>קשה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14028362</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני באמת מתאמצת. ומשתדלת לא לחפף... ואז באה אחת שעושה לכאורה יותר, אבל בפועל היא עובדת על אוטומט.. &amp;quot;את בסדד. תמשיכי ככה&amp;quot; אני שומעת את עצמי אומרת. &amp;quot;ובשביל מה כל זה בעצם? כדי שתעמידי פנים שאת משהו אחר?&amp;quot; 
זה לא נכון. וזה העניין, שיש לי המון צדדים. פשוט אף אחד לא היה מודע לצד הזה עד עכשיו...
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 28 Jan 2014 00:40:00 +0200</pubDate><author>margeretnel@walla.com (NutsAreGood)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=599131&amp;blogcode=14028362</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=599131&amp;blog=14028362</comments></item></channel></rss>