http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872heCopyright 2026 kavod. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=14868213<div align="right" dir="rtl">מחשבות על מוות, ניחמו אותי מאז ועד היום. פעם כי לא ידעתי מה אני מחפש בעולם. וכיום כי מההבנה שאיבדתי את מה שרציתי לחיות בשבילו. למרות שהצלחתי לבנות את העתיד שלי באופן מספק, איבדתי את התכלית אליו. וגם שרוב הזמן אני מאושר, אני נופל בשניה למשמע קולה. money can't buy you love and wisdom will not give you hapiness. הנאה קטנה בעולם עצוב https://www.youtube.com/watch?v=IRauGOsZ5Aw</div>Mon, 23 Jan 2017 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=14868213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=14868213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=14808260<div align="right" dir="rtl">מוזיקה מזכירה לי לפעמים,מי אני מה אני, מאיפה באתי ולאן אני הולך. לפני שלושה חודשים שמעתי, ככה במקרה, את אחת מגרסאות הכיסוי היפות ששמעתי, גרסה שמזכירה מה זאת מוזיקה. כי מתי פעם ראיתם תופים, עם אהיל על המצליות, ומתופף שיודע איך להשתמש בהם? מתי ראיתם בס חצי שבורה, ובסיסית שלא יוצא מהקצב? או שמעתם גיטריסט עם וואווה, שמשנה את ההוויה תוך כדי תנועה? או הקלטה במחסן לא אקוסטי שנשמעת כמו מאולפן מקצועי? אז התרגשתי, אבל עד היום כבר שכחתי, כי בכל זאת מוזיקה. בלי כבודהמקורי, הוא, איך נגיד את זה, שיר נוסטלגי. שיר שלעצמו היה בינוני אבל פתח דלתות להרבה חסרי כבוד שבאו אחריו. היו לו הרבה גרסאות כיסוי במהלך השנים, היתה אתהקלאסית,הקצבית,האיטית,החמודה,הטריווגם הקבוצתית. והיום, ככה במקרה 2 גיטרות ו2 אומנים מדהימים, הזכירו לי שאפשר לעשותעוד גרסה מדהימה ואפילו עם יותר פשטות. וגם טון אחד למעלה. דברים כאלה מרגשים אותי. וזה בכלל פוסט על נשים. </div>Tue, 14 Jun 2016 22:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=14808260http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=14808260http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=10087060<div align="right" dir="rtl">מה אני עושה פה(האם זהו השלב שבו התייאשתי מלא לכתוב)? כנראה שהחיים לעולם לא יפסיקו להפתיע אותי. ואני לא יפסיק להפתיע את עצמי.החודש האחרון היה דוגמא נהדרת לכזה, החודש הבא הולך להפתיע אותי עוד יותר.רק אציין לעצמי כהערת שוליים, שבשנה האחרונה, בכל רגע שבו 'הייתי צריך מישהו', לא היה שם אף אדם בשר ודם.אך כן היו גיבורים ספרותיים, שירים, סיפרים, תוכנות(באמת, וזה מרגש) ואפילו תמונות.וכך אשיר בידיעה שלראשונה בחיי יש לי סוד, כזה שלעולם לא אספר. מפתיע, לפחות אותי.ולך תצא מזה עכשיו,איך תצא מזה עכשיו,מוצץ גבעול מתחת איזה גשרמי צריך אותך עכשיו?מי בכלל זוכר אותך עכשיו?לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.מתוך: נשל הנחש/מאיר אריאל.בתקווה לפוסט בעל תוכן אמיתי בקרוב.</div>Fri, 24 Oct 2008 22:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=10087060http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=10087060http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=7456083<div align="right" dir="rtl">אווה ישראבלוג, עדין לא תומכים בפיירפוקס כמו שצריך. אני רוצה לעבור לווורדפרס בהקדם ועל כן אם יש למישהו המלצה על מקום חינמי לאחסן בו / מוכן להביא לי שטח אחסון מינימלי, ואפשריות ניהול. אשמח ואגמול לו על כך. הולכת להיות לי שנה מרגשת והיא מתחילה עכשיו. השנה יהיה:פסיכומטרי, שחרור עבודה ולימודים! בינתים עד עוד שבוע מהיום יוצב לו בלוג חדש ועמיד הנושא את שמי. ועל השנה האחרונה והיום האחרון אני יודה לשלומי שבן על השיר אינטואציה. "שאלוהים ייתן לי כוחהלילה זה עברהיא לא הייתה.... אבל בכלל". </div>Sat, 15 Sep 2007 23:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=7456083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=7456083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=5795812<div align="right" dir="rtl">אמא שלי לא יודעת אבל הדפיקה שלה בדלת שלי הצילה אותי.כמו שפעם(אויש איך שהשתנתי, או שלא) האקסית הצילה אותי.אני רוצה לצעוק לברוח לקום לפרוח, אבל לא יכול. כי אני עבד.אחרי הדפיקה בדלת, הנשימה הראשונה, החיבוק, הבכי. בא דיון שהוכיח לי שאני לא יכול לעצום עיניים, שלא כדאי לאף אחד לעצום עיניים.למרות כל הבלוגים שאני קורא(266 במספר), נדיר שאני מוצא קטע שאני יכול להזדהות איתו, משני הכיוונים.הבלוג הזה מת ועכשיו מרפרוף קצר בעברי אני מתגעגע עליו.מה שעוצר לי את הרצון שכבר בראש שלי כמה חודשים לקנות שטח אחסון ולהתחיל מחדש, ופשוט להמשיך את כאן מאיפה שהפסקתי.אני שונא ואוהב את עצמי.שונא ואוהב את החיים.לא כולנו?</div>Mon, 05 Feb 2007 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=5795812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=5795812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4798533<div align="right" dir="rtl">אני בתהליכי הקמה של אתר חדששיעבור בקרוב שרת.(הדומין ישאר ככל הנראה). בו יש גם בלוגחדש שלי. שגם הוא ישתנה הרבה בזמן הקרוב. בינתיים אני מתגעג לישרא, וכיום אני מבין את היתרונות שלו לעומת וורדפרס עצמאי. וזה בגלל 2 בעיות שיש לי בוורדפרס. ובכל זאת אין לי ספק שכל מי שמוכן להשקיע בבלוג שלו, מומלץ שיעבור לוורדפרס. כך גם לעבור ללינוקס, ולפירפוקס. כל הפוסטים מישרא יובאו לבלוג בעזרת התוסף של שחר שמש.</div>Tue, 05 Sep 2006 15:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4798533http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=4798533http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4692004<div align="right" dir="rtl">כמו בכל דילמה, הדרך הטובה ביותר להתמודד מולה היא הדרך האוביקטיבית. משמע לראות את כל נקודות המבט, ולמצוא את זאת שהכי פחות מעוותת את המציאות במקרה הרע, ובמקרה הטוב את זאת שמבוססת על עובדות. בזמן האחרון עמדו בפני 2 דילמות. *בעיה בריאותית שגרמה לי לכאב רק תחת פעולות מסוימות שיכולתי להמנע מהם. הדילמה היא דרך ההתמודדות, משמע האם לעבור ניתוח, לסבול או להמנע מפעולות מסוימות. אחרי בחינה מעמיקה בחרתי בניתוח. מתוך ידיעת הסיכונים והייתרונות שלו. עכשיו, אני סובל בגלל הניתוח. הכאב הגופני הנורא ביותר שחוויתי מעודי. אך אני יודע שהכאבמשתלם.למען אותם הפעמים שאני יוכל לפעול בחופשיות. *הדילמה השניה היתה האם לנתק איתה את הקשר. הפעם מדובר בגרימת כאב. הבחירה בין הבחירה הקלה מבחנתי, להמשיך את הקשר ולגרום לה כאב באותו יום שאני ירצה מישהי אחרת. לבין לנתק את הקשר מתוך ידיעה שהיא היתה צריכה לעשות את זה בשביל עצמה. אינני יודע מה יגרום לה ליותר כאב ועוגמת נפש. אך הזמן הוא שונה, אם יכאב לה היום היא תהיה חופשיה מחר. אך הדילמה ישנה, הבחירה היתה נתונה בידי והיו מצויים בידי כלים שעזרו לי למצוא את המציאות</div>Tue, 22 Aug 2006 19:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4692004http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=4692004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4657068<div align="right" dir="rtl">יש לי ואין לי מה להגיד על המצב הזה.אני זה שגרמתי לו ואני מודע לכך, ואני ישא בתוצאותיו.רבות כתבתי על זה. ויותר מכך, היא כתבה על זה. וזה הסוף.שנתיים שאין יום שלא דיברתי איתה(פרט לטירונות כי הייתי צעיר).בשנתיים האלה למדתי להכיר את עצמי, ויותר מזה למדתי להכיר מישהי מקסימה.מישהי שתמיד היתה שם בשבילי, ידידת אמת.מישהי פיכחת וחכמה בצורה יוצאת דופן. מישהי מיוחדת(עד כמה פלצני שזה נשמע, זה נכון).בשנתיים האלה היא היתה כל החיים שלי. כל עולמי סבב סביבה.ומפה מתחילה הבעיה. לא חייתי את החיים שלי. חייתי את חייה.הידיעה שאני חי את חיי בשביל לספק מישהו אחר(גם אם היא מתוך בחירה) מרגישה כמו עבדות.ואני ציפור. בלי כנפיים, אני יקפא למוות.על כן בכל פעם שהרגשתי שאינני בוחר בפעולה מסוימת בדרך אוביקטיביות. אלא בוחר בה מתוך הרגל או לחץ(שלי או שלה).בפעם שאני מקריב את עצמי בשביל מישהו אחר, ולא מקבל תמורה. ויותר מזה כשאני לא מקריב את עצמי אני מקבל צעקות. באותם רגעים שהייתי איתה אבל העדפתי להיות עם עצמי(ובמקום לקבל חופש, נלחצתי ולחצתי לעבדות).באותם רגעים בחרתי לברוח.בכל אותם רגעים שאינני יכול לאחדם לכדי סיבה אחת פשוטה,</div>Fri, 18 Aug 2006 11:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4657068http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=4657068http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4630652<div align="right" dir="rtl">אין לי דעה לגבי מלחמתהאיןשם הזאת. השמאלצודק שאנחנו מגזימים, וטועהכשאומרלהבליג על חטיפת חילים וירי קטיושות על ישראל. הימין(וכלכך עצוב לי שאני קורא כך לאתר שאמור לייצג אותי) צודק כשאמר שהיינו צריכים להכנס למלחמה הזאת, אבל שוכח את עקרונות המלחמה. האירוניה היא שצה"ל יקבל עוד כסף אחרי כל הטעויות האלה, לא שמעתי עוד על חברה שנכשלת ומקבלת על כך צופר. אני לא מפסיק לתהות איך זה שהמנהיג הראשון בעולם בעל בלוג(ואחלה בלוג), הוא לא אחר מנשיא אירן. ולמה אצלנו פולטיקאים לא יכולים לשמוע את דעת הציבור(לא שאמרתי שהוא עושה כך). לאן אנחנו הולכים מכאן? לסוף העולם, להפסקת אש או לשלום. בתקווה שהפוסט הבא כבר יהיה בוורדפרס, ושם אתחיל להשקיע יותר בכתיבה. </div>Mon, 14 Aug 2006 19:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4630652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=4630652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4616596<div align="right" dir="rtl"> לא לחזור מהר לצבא. גם במחיר של לשקר. לפתוח בלוג בוורדפרס תחת דומין נורמלי ושרת חינמי. ולכתוב בו מספר רב של פוסטים בנושאים שמענינים אותי. ללמוד C# לחזור לתופף לתכנן ולהחליט על המשך שרותי הצבאי. לבנות תוכנית לימודים לפסיכומטרי. להחזיר לעצמי את החשק לחיות. לסיים את 'כאוס' ולקרוא עוד ספר אחד לפחות. לערוך ערך אחד לפחות בוויקפדיה. להתחיל להגיב בכל אותם בלוגים שאני קורא. הרשימה נועדה בשביל להזכיר לי בכל רגע נתון את יעדיי. </div>Sun, 13 Aug 2006 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (kavod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59872&blogcode=4616596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59872&blog=4616596