http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575כולם אומרים שאני מוזרה. כולם אומרים שאני מטומטמת. כולם אומרים שאני אאוטסיידרית. יודעים מה? צודקים.heCopyright 2026 OUT-SIDER. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10170319<div align="right" dir="rtl"><P>וואו. יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנושא, ועם זאת... אין לי מילים. אני לא יודעת מאיפה להתחיל. "האח הגדול" היא עוד תכנית ריאליטי מן השורה, נכון? לא נכון. "האח הגדול" זה אחד הטראשים הכי גדולים שמדינת ישראל זכתה לראות (אולי חוץ מ"מפרץ האהבה"...).</P> <P>למזלי, לא הצליחו להכשיל אותי ואיני לכודה ברשתה של תכנית הריאליטי "האח הגדול". למקרה שתהיתם, אז כן. יצא לי לראות את התכנית פעם או פעמיים ותנו לי רק לומר לכם דבר אחד: שיעמום כזה עוד לא חוויתי. הרי מה זה האח הגדול? תכנית שבה מספר משתתפים בעלי רקעים שונים, דעות ועולמות שונים, נכנסים לבית אחד מנותקים לחלוטין מהסביבה החיצונית, מקבלים משימות ומהמרים&nbsp;על אחוזים&nbsp;מהתקציב שלהם. וואו. מדהים. מרתק, לא? אז זהו, שלא.</P> <P>הבנתי שיש גם "האח הגדול LIVE"... לא מספיק שכמעט בכל בית בישראל (עדיין יש אנשים שלא מכורים לטראש זול) יושבים בצמוד למסך הטלוויזיה ומביטים במה שדיירי האח הגדול עשו במהלך השבוע, הם גם צריכים לראות מה הם עושים בלייב? את מי זה מעניין?! למי אכפת?? אני כבר מעדיפה לצפות בדשא מת! ולא רק אני חושבת שהתכנית הזו היא ברמה כל כך נמוכה שהיא תתבע במים רדודים.. אחרת, למה כל מי שדווקא כן צופה באח הגדול בקביעות מרגיש צורך להתנצל על כך ובחלק מהמקרים אף להכחיש כל קשר לפרשה? </P> <P>לדעתי, מאכילים את האנשים בישראל, ובעולם בכלל, בכל כך הרבה טראש זול&nbsp;ותכניות ריאליטי- עד שכולם כבר התרגלו לכך, ומי מרוויח מזה? המפיקים, כמובן. מרוויחים על חשבון קלקול המוחות שלכם. יותר מזה, צפייה באח הגדול מעבירה מסרים שגויים גם לילדים- האם אתם באמת רוצים שילדיכם או האחים הקטנים שלכם יקבלו ערכים של מציצנות? האח הגדול היא מציצנות לשמה. </P> <P>אני מודעת לכך שזה בהסכמת המשתתפים, אבל אתם באמת מצפים שהילד יבין? נו, באמת... תעשו לי טובה... את מי מעניין מה שאנשים אחרים עושים? על מה הם מדברים? אולי עדיף שתתעסקו בדברים שהאנשים סביבכם חושבים? אולי תהיו רגישים לצרכיהם, במקום להתמקד בשטויות של אנשים זרים...? תחשבו על זה...</P></div>Fri, 14 Nov 2008 12:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10170319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10170319http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10168220<div align="right" dir="rtl"><P>כבר זמן רב שאני רבה עם אדם מאוד יקר לי, וסוף כל סוף התגברנו ועכשיו אנחנו שוב מדברים. לא הייתי כל כך מאושרת כבר זמן רב... הלוואי וזה יימשך לנצח, ושלא נריב יותר לעולם. כמובן שיהיו חילוקי דעות- אין לי ספק בכך, אבל אני מקווה שזה לא יוביל למצב שבו היינו עד לא מזמן. על מה רבנו? זה כבר לא חשוב. זה שייך לעבר ושם זה יישאר. שם אני מתכוונת להשאיר את כל הדברים שאני פשוט לא מתכוונת לסחוב איתי במשך כל חיי. שם&nbsp;אני מתכוונת להשאיר את כל הפחדים, החששות, התקוות והחלומות שהתנפצו למיליארדי רסיסים. הכל. הדברים היחידים שאני מוכנה לסחוב בתרמיל חיי הם כל רגעי האושר והשמחה שחלקתי עם כל האנשים היקרים לי בעולם הקר והמנוכר הזה. הרי תמיד יש שבריר של תקווה, וצריך לדעת לנצל אותו עד תום. היום אני מאוד אופטימית אבל מי יודע? אולי מחר בבוקר, כשאפקח את עיניי, כל מה שאהיה מסוגלת לראות זה את כל השנאה שיש בעולם, את הרעב, את העוני, את העצב בעיניהם של רבים מילדי ישראל, את הדרך והצורה שבה בני האדם הורסים את איכות הסביבה, ומשמידים את עולמם במו ידיהם... ואולי לא. אולי מחר, אתעורר לעידן חדש של קידמה, אהבות ראשונות, תקוות וחלומות, ילדים עם חיוכים קורנים מאושר וממסי לב... הלוואי.</P> <P>&nbsp;</P> <P>כשהלכת ממני בכיתי</P> <P>עד כלות הנשימה</P> <P>כשהלכת ממני צרחתי</P> <P>עד&nbsp;שיצאה הנשמה</P> <P>כשהלכת ממני עייפתי</P> <P>מהלילה והיום</P> <P>כשהלכת ממני לא הבחנתי</P> <P>בין מציאות לבין חלום</P> <P>כשהלכת ממני שנאתי אותך</P> <P>יותר מכל דבר אחר</P> <P>וכשחזרת אליי הכל עבר</P> <P>וכך זה לתמיד יישאר...</P> <P>&nbsp;</P> <P>פתאום הייתה לי השראה... מצטערת שהייתם צריכים לראות את זה...</P></div>Thu, 13 Nov 2008 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10168220http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10168220http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10164072<div align="right" dir="rtl"><P>היום קרה לי דבר מוזר ביותר: איכשהו, מצאתי את עצמי מנהלת... שיחת בנות. שיחת בנות אמיתית. למקרה שלא ידעתם, או שלא שמתם לב, אני לא בדיוק נהנית מביטויים נשיים וזה כולל: בקיני (בגד הים שלי הוא מכנסי גלישה וגופייה), קניונים (חנויות בגדים עושים לי בחילה- יש לי טראומות...), איפור (חוץ מלק שחור פה, ועיפרון שחור שם..), וכל שלל דברים נשיים שעולים על דעתכם... ועכשיו, לעניין: ישבתי יחד עם שתי חברות שלי בשעתיים החופשיות, ואיכשהו אחת מהן ביקשה שנשאל אותה שאלות לגבי "החבר האידאלי" שלה... כלומר, עם איזה מן סוג של בן אדם היא הייתה רוצה לצאת.. בהתחלה, אני התעלמתי וחברה שלי התחילה לשאול אותה שאלות, ומשאלות של "איזה צבע שיער? ועיניים? ואיך הוא מתלבש?", זה הגיע לשאלות של "ואם אין לו חוש הומור..? ואם הוא קמצן...? ואם, ואם ואם...." וכאן- זה התחיל להיות מעניין ופתאום קפצו לי מליון שאלות לראש. רק בסוף השעה הראשונה (שאת כולה בילינו בשאילת שאלות...) גיליתי שבמשך 45 דקות ניהלתי שיחת בנות. זה היה מוזר, במיוחד בשבילי. הרבה בנות חשבו שאני ילדותית כי אני לא אוהבת דברים נשיים, חלקן גם קראו לי סוג של "טומבוי", ופתאום... לא יודעת. זה היה מאוד מוזר מבחינתי.</P> <P>בכל מקרה, החלטתי שמשחקים שטחיים מדי פעם בפעם לא יכולים להזיק, ואף יכולים להיות מאד משעשעים, ולכן החלטתי לכתוב שאלון דומה... מי יודע, אולי יפרסמו אותו... בעיקרון, השאלון מתבסס בעיקר על "חבר שלך סבבה והכל, אבל..." ואז דוחפים לך תכונה מעצבנת ואת צריכה להגיד אם מקובל עלייך או לא... אני יודעת, מטומטם ולגמרי לא אני... אבל, מה לעשות? גם לי מותר לעשות דברים לא צפויים... דברים שממש לא דומים להתנהגות הרגילה שלי.... לא?</P> <P>ככה אני מתארת את עצמי כרגע: </P> <P><SPAN class=listtitle><IMG src="http://f.nanafiles.co.il/upload/62006/IsraBlog/256958/lists/6266043.gif" border=0></SPAN></P> <P><SPAN class=listtitle>מה, לא?</SPAN></P></div>Wed, 12 Nov 2008 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10164072http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10164072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10160618<div align="right" dir="rtl"><b>מה דעתך על פירסינג?</b><br />אמממ לא ממש בעד. אם להיות כנים- אני דיי נגד פירסינג+קעקועים.. אבל מי שרוצה ויפה לו- אין לי שום בעיה עם זה...<br /><br /><b>האם יש לך פירסינג? אם כן, אילו?</b><br />ממש לא. (שני חורים באוזניים לגמרי לא נחשב...חחח)<br /><br /><b>האם את מתכננת לעשות פירסינג בעתיד?</b><br />לא נראה לי.. ואם כבר אני אחליט לעשות פירסינג, אז זה יהיה משהו באזור נורמאלי...<br /><br /><b>אם תעשי פירסינג - היכן תבחרי לעשות אותו?</b><br />אממ... בהחלט סייד ליפ. הכי יפה D:<br /><br /><b>באיזה מקום לדעתך לעולם לא תעשי פירסינג?</b><br />אממ.. באף (אני מצוננת תמידית...XD), באזורים כואבים במיוחד... כמעט בשום אזור, למען האמת...<br /><br /><b>איזה פירסינג הכי יפה בעינייך?</b><br />סייד ליפ D:<br /><br /><b>מה המקום הכי &quot;מטורף&quot; לעשיית פיסינג?</b><br />אמממ לדעתי, על הזרוע...<br /><br /><b>מה עדיף, אקדח או מחט?</b><br />אמממ... לא יודעת, אני לא מבינה בדברים האלה.. אבל אני חושבת שאקדח זה לא חוקי בארץ, לא?<br /><br /><b>פירסינג בפנים או פירסינג בגוף?</b><br />בפנים. אבל גם זה לא בהגזמה...<br /><br /><b>ומה דעתך על הרחבות של חורים?</b><br />נגד. בלי שום ספק. לדעתי זה מאוד לא יפה ומאוד לא אסטתי...<br /><br /></div>Tue, 11 Nov 2008 19:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10160618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10160618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10152802<div align="right" dir="rtl"><P>טוב, אז ככה, מה שקרה לי הוא דבר מאוד פשוט. משועממת ביותר, זיפזפתי בין ערוצי הטלויזיה, ופתאום אני קולטת שעוד חמש דקות מתחילה הסדרה שהייתי צופה בה המון כשהייתי קטנה: המומינים. פתאום הרגשתי דחף בלתי מוסבר לראות את התכנית מתחילתה ועד סופה, ובמיוחד- לשמוע את שיר הפתיחה, שדרך אגב, אני יודעת בעל פה כל מילה. איזה קטע שזכרתי...</P> <P>בכל מקרה, בלי כל אזהרה מוקדמת, מצאתי את עצמי יושבת בסלון, לבד, שרה בקולי קולות ובהתלהבות מופרזת את שיר הפתיחה המוכר לי כל כך בעוד שאני אוחזת בצלחת גדושה בבמבה (כן אנשים, אני מכורה לבמבה- אין מה לעשות...). כמובן שלא הודיתי על כך לחבריי ובטח שלא התגאיתי בעובדה שזכרתי את כל מילות השיר, לפחות לא בקול רם. פתאום התחשק לי לשמוע את כל שירי הפתיחה של כל התכניות שהייתי צופה בהם כשהייתי קטנה: <STRONG>נילס הולגרסון (השבדי- חשוב לי לציין...), גברת פלפלת, שלתיאל קוואק, הלב (מרקו...), פרפר נחמד, מסיפורי המלך בבר, האסופית</STRONG> ועוד המון שבטח שכחתי... ואם להיות כנים, דווקא נהניתי מזה.</P> <P>ועכשיו לנושא אחר- היום נכנסתי לכל מיני בלוגים ואיכשהו הגעתי לבלוגים של, כביכול, "פקאצות". אין לי מה להגיד. באמת שלא. הייתי בהלם מוחלט. ברור שלי שכל ה"מושיות", "סו מושלמת" ו"לייק ברור..." נובע מחוסר תשומת לב וחיפוש אחר זהות אישית במהלך גיל ההתבגרות. אני לא אתפלא אם מחר היא תצבע את הבלוג לשחור, תקרא לעצמה מלכת החושך ותכתוב על דברים בנושא להקות פאנק, רוק, מטאל, האבי מטאל וכו'... כל זה בדיוק אחרי שהיא קראה "פריק" לכל אחד שכתב לה תגובה פוגעת/מעליבה. עד כמה שאני שונאת קיטלוגים- זה היה הגמל ששבר את הדבשת של הקש (אני יודעת שלא ככה אומרים את זה... אין לכם חוש הומור?!). כלומר, מילא להתבלבל במילה או שתיים, להחסיר אות או לכתוב אחת יותר מדי, אבל להגיע לרמות בהן היא כותבת "הני" במקום "אני"? זה כבר מוגזם. מוגזם ומאוד לא אמין. מאוד. אני כמעט בטוחה ומחזיקה אצבעות שהשלב הזה ייגמר בקרוב אצל כל אחת מקורבנותיו של&nbsp;הוורוד...</P></div>Sun, 09 Nov 2008 19:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10152802http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10152802http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10148010<div align="right" dir="rtl"><P>&nbsp;</P> <P>טוב, אז ככה: החלטתי לעשות רשימה של עשרת הדברים שהכי מרגיזים אותי (וזה מאוד קשה בשבילי לצמצם את כולם מרשימה של 1000 לרשימה של 10...) טוב, אחרי חשיבה קצרה החלטתי שעשרת הדברים שהכי מרגיזים אותי הם (ולא, הם לא מסודרים לפי הרמה שבה הם מרגיזים אותי...) :</P> <P>&nbsp;</P> <P>1. <STRONG><U><EM>כששואלים אותי למה אני בוכה- בזמן שאני בכלל לא בוכה:</EM></U></STRONG> אנשים, אני לא בוכה! כל עוד אלה שקרובים אליי עומדים לצדי, אני בסדר גמור אוקי?!</P> <P>&nbsp;</P> <P>2. <STRONG><EM><U>כשאני חייבת לקום מוקדם בבוקר: </U></EM></STRONG>כל בוקר אותו סיפור. השעון המעורר מצלצל כמו מטורף ואני קמה בעיניים עצומות לכבות אותו, תוך כדי שאני מקללת אותו במגוון רחב מאוד של קללות.</P> <P>&nbsp;</P> <P>3. <STRONG><EM><U>לקום לפני הזמן, ובזמן שאת מתפללת שעכשיו 6 בבוקר ושיש לך עוד איזה שעה לישון- השעון המעורר מצלצל...: </U></EM></STRONG>מה, לא מבאס?!</P> <P>&nbsp;</P> <P>4. <STRONG><EM><U>כשאני דוחה דברים לדקה ה-90 ולא מצליחה להירדם בלילה בגלל זה: </U></EM></STRONG>יותר מדי לחץ ורגשות אשמה... כמה שאני שונאת לדחות דברים- אני בכל זאת עושה את זה. לכו תבינו.</P> <P>&nbsp;</P> <P>5. <STRONG><EM><U>להיות במקום עם הרבה אנשים- במיוחד אנשים שאני בכלל לא מכירה..: </U></EM></STRONG>זה מלחיץ אותי.. אני גרועה בלהרגיש חפשי עם הרבה אנשים שאני לא מכירה. תביאו לי בן אדם אחד להתחבר אליו ואני אעשה את זה בלי בעיה, אני יכולה להתחבר להרבה מאוד סוגים של אנשים. אבל כשזה מגיע לכמות גדולה של אנשים- אני מרגישה מאוד לא בנוח...</P> <P>&nbsp;</P> <P>6. <STRONG><EM><U>כשאנשים חופרים לי במוח: </U></EM></STRONG>וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים, וחופרים....</P> <P>&nbsp;</P> <P>7. <STRONG><EM><U>כשאנשים חושבים שהם מבינים אותי, אבל הם לא: </U></EM></STRONG>והם כל כך, כל כך לא...</P> <P>&nbsp;</P> <P>8. <STRONG><EM><U>כשמישהו מספר לי בדיחה ברגע שהכי לא בא לי לצחוק: </U></EM></STRONG>או מספר בדיחה גרועה שמדכאת לי את כל החשק שהיה לי לצחוק...</P> <P>&nbsp;</P> <P>9. <STRONG><EM><U>לשמוע מישהו שר בזיופים:</U></EM></STRONG>&nbsp;לא&nbsp;שאני שרה מושלם, אבל אני לפחות לא מזייפת... וכשאני מזייפת, אני חייבת לתקן את עצמי. זה פשוט צורם לי באזניים.</P> <P>&nbsp;</P> <P>10. <STRONG><EM><U>כשאנשים מתווכחים איתי על דברים שפשוט אין מה להתווכח עליהם: </U></EM></STRONG>דעה בנוגע לנושא כלשהו, או אם אני אוהבת לאכול מאכל מסויים ואומרים לי שזה לא טעים בכלל, או כשמתווכחים איתי על דבר שאני בטוחה במיליון אחוז שאני צודקת וממשיכים להתווכח גם אחרי שהוכחתי שצדקתי...</P> <P>&nbsp;</P> <P>אלה עשרת הדברים שיכולים לחרפן אותי! אבל לגמרי....</P></div>Sat, 08 Nov 2008 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10148010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10148010http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10144158<div align="right" dir="rtl"><P>..... </P> <P>ושוב, מהלכת בין הצללים </P> <P>בודדה, לבדה, ילדה. </P> <P>ודמעות טהורות </P> <P>מכתימות את שמלתה. </P> <P>והיא מפחדת, ורועדת, </P> <P>אך איש אינו שומע זעקתה. </P> <P>והיא בוכה, והיא צועקת,</P> <P>&nbsp;ואיש אינו בא לעזרה.</P> <P>&nbsp;גם בחלומה הכי מתוק, </P> <P>היא עדיין יושבת לבדה.</P> <P>&nbsp;מחכה לגואל, מחכה לידיד </P> <P>ואיש לא בא.</P> <P>&nbsp;</P> <P>ככה זה. עד שחשבתי שמישהו באמת מקשיב לי, שלמישהו באמת אכפת- התברר שזו עוד אשליה... אשליה כואבת. נותנים לי לספר, לשפוך את הלב, ומתעלמים. ממשיכים הלאה, כאילו דבר לא קרה. כאילו שאני לא קיימת בכלל. שקופה. יכולים לדבר עליי כשאני נמצאת לידם והם לא ירגישו בכך. אני רואה ולא נראית, בצורה הכי גרועה שיכולה להיות. לדבר בלי אף אחד שיקשיב. לבכות ללא כתף תומכת. ליפול אל תהום ללא כל יד מושטת לעזרה. לבד. למקרה שתהיתם- אני לגמרי לא אימו. אני לא מאמינה בלפגוע בעצמי. בכלל. אני גם לא מאמינה ברחמים עצמיים, אבל לפעמים, מה לעשות, אני עושה דברים שבזמנים אחרים אני מתנגדת אליהם. כמו לפתוח בלוג, למשל. או לשקוע ברחמים עצמיים. זה עוזר לפעמים. להתגבר על האומללות, הכאב והבדידות שאופפים אותי כבר הרבה מאוד זמן. אני לא נהנית מזה. בכלל. אני רוצה שהסיוט הזה ייגמר, ותקופה חדשה בחיים שלי תתחיל. תקופה שבה אוכל לאסוף את כל האומללות שלי, להכניס אותה לארגז, לזרוק על מטוס בכיוון אחד אל איזה אי נידח ולחיות, סוף כל סוף, באושר. והיום הזה יגיע. אני יודעת. אבל... מתי? לעזאזל, מתי?!?!</P> <P>&nbsp;</P></div>Fri, 07 Nov 2008 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10144158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10144158http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10142395<div align="right" dir="rtl"><P>טוב, אז ככה: את הבלוג הזה אני לא מצפה מאף אחד לקרוא. מאף אחד. גם לא מהחברים, קרובים, משפחה וכו'... לתגובות שלכם אני ככל הנראה- לא אגיב, אבל אם אתם מרגישים צורך כלשהו לכתוב תגובה אז.. היי, אף אחד לא אסר עליכם... טוב, לפני שתגידו שלא הזהרתי: אני מודעת למי ומה שאני, ואני לא מצפה שתחשבו שאני נורמלית/נחמדה/חמודה. כי אני לא. ממש לא. הבהרנו את הנקודה הזאת? מצויין. כשאני אמצא לעצמי חיים- אני אודיע לכם.</P></div>Fri, 07 Nov 2008 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (OUT-SIDER)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=598575&blogcode=10142395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=598575&blog=10142395