http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472באמת יש לו סולם!heCopyright 2026 -אפרוחית-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472http://f.nanafiles.co.il/upload/42005/IsraBlog/59472/misc/2078577.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=11473432<div align="right" dir="rtl">ברגעים כאלה, כשקצת עצוב, או לחוץ, או לא ברור מה קורה אז מבינים הכל.אז פונים לאלוהים. בלילות האלה הכי זוכרים להגיד קריאת שמע, ואיזה מאכזב זה.כאילו מתוך עיקרון אני לא אעשה את זה, וזה קשה. כ"כ.וכשמתאכזבים, ואפילו לא משנה ממה, זה בלתי נסבל. וכשמתאכזבים ממשהו אחד, אז פתאום רואים את זה בכל דבר.וחייבת חייבת חייבת לקחת את עצמי בידיים, לקחת נשימה עמוקה ולהתאפס.אבל כשבוכים, הנשימות קצובות וקשה לנשום עמוק.</div>Mon, 21 Dec 2009 22:07:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=11473432http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=11473432http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=11375013<div align="right" dir="rtl">כל הזמן הוא אומר לי שאין לי אינטואיציה לחבק כשצריך, לנשק כשצריך, ללטף כשצריך. עולה לי על העצבים כל העסק הזה.כשאתה רואה את עצמך כל הזמן, איך תשים לב לאנשים?ואיזה מעליב זה שכשאני אומרת לו כבדרך אגב שאחותי לא מדברת איתי כבר חודש, הוא אפילו לא שואל למה, או מה קרה. יותר מזה, הוא מתחיל לדבר שוב על הג'יו ג'יטסו שלו, ואיך הוא חונק, ואיך היה הספארינג... ולי אין אינטואיציה.כשאני מסבירה לו פעם אחרי פעם שכשאני עצובה קשה לי לדבר על דברים שיושבים לי בלב, אז אני מעדיפה לפנות לאלה שעברו איתי כבר הכל. כי בSMS אחד, הכל כבר יהיה מובן ואני אוכל להתפרק בבכי בלי להסביר שום דבר.אז אני בוכה, ואני מקבלת SMS, והוא כועס עליי ומפנה לי את הגב. ולי אין אינטואיציה.כשאנחנו יוצאים ביחד, למרות העבר הזוגי המשותף שלנו, אני לא אזרום בשיחה עם בחורים שמתחילים איתי, כי אני יודעת כמה לא נעים זה יהיה לו, אבל לו לא מפריע להתחיל עם בנות מולי. ולי אין אינטואיציה.כשאנחנו יושבים אצל חברים שלו, ובמשך חמש שעות רואים כדורגל בארבעה ערוצים שונים. כמעט כל שבת. ואז שבת אחת לא בא לי ללכת לשם, והוא כועס. ולי אין אינטואיציה.כשהוא רוצ</div>Sun, 08 Nov 2009 01:39:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=11375013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=11375013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=10111973<div align="right" dir="rtl">הרבה דברים שחשבתי, שחשבתי שאני בטוחה הם. דברים בי שבחיים לא ישתנו. הכל משתנה. לא יודעת כמה זה טוב, אבל גם לא בהכרח רע. בחיים לא חשבתי שאני לא ארצה לחזור לארץ. כשליאב אמר לי, לפני שטסתי, שכשאני אגיע לשם אני אתאהב ולא ארצה לחזור, אמרתי לו שזה מזה שטויות, ושאין שום מקום אחר שאני יכולה לחיות בו. איזה קל זה להגיד דברים בתיאוריה.. :) אז הגעתי לקליפורניה המהממת. נשארתי חודשיים וברחתי. עברתי לטנסי, שמהממת אפילו יותר. והתאהבתי. התאהבתי בחיים כאן. הכל כאן קל, זול, פשוט. אפילו רדוד וחומרני, ומשום מה, זה טוב לי. אפילו העובדה שאין לי חיים עם העבודה הזאת לא מפריעה לי כ"כ. ועבר הרבה יותר מידי זמן מאז שיצאתי לאיזה פאב.. כבר שלושה חודשים אני כאן, שלפעמים נראים כמו שנה וחצי, ולפעמים כמו שבוע. ובעוד חודשיים - שלושה אני כבר חוזרת. כבר מתחילים הדיבורים על החזרה לארץ, ולראות את כולם, וכמה זה מרגש. לקבל חיבוק מאימא. רק המחשבה עושה לי דגדוגים באף. ואז תעבור ההתרגשות של החזרה לארץ - ואז מה? מוזר לחזור לעבוד 8 שעות בשביל משכורת מינימום. משכורת שאני עושה בשבועיים, אם לא פחות. ואני כבר ר</div>Fri, 31 Oct 2008 01:25:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=10111973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=10111973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=9347346<div align="right" dir="rtl">"יופי, מפגרת, עכשיו תצטרכי לחכות לי איזה רבע שעה.."- "כל החיים אני מחכה, מה זה עוד רבע שעה?"מחכה, מחכה, מחכה.ודווקא לא כ"כ רע לי עם זה :)עדי אומר שאני אלופת הארץ במקצה בין עירוני, כי כמעט בכל פעם שאנחנו מדברים אני מחכה לאוטובוס.. איזו חווייה זו - אוטובוס. אני מתה על אוטובוסים. אבל הבין עירוניים, לא המעפנים עם הרביעיות. ובטח שלא אקורדיון...חשבתי... שאני עומדת במה שאני אומרת. חשבתי.. שיש לי כוח רצון מטורף. עכשיו אני מגלה שלא. אני גם מגלה שכלכך קשה לחסוך כסף! ומי בכלל ממקמם את המכון כושר בקניון?? איזו טעות! אז קניתי ברנואר.. ובאקזיט. ובגריפ. ומזה כיף לי :) :)אבל עכשיו אני באמת משתדלת לא לבזבז, אם אני רוצה לטוס באוגוסט לארצות הברית...אני יודעת שיהיה לי כ"כ טוב שם, אני פשוט יודעת. אני מרגישה את זה. אני כלכך רוצה את הריגוש הזה של התחלה חדשה, את המנטליות השונה, אנשים שונים. הכל חדש. ואיזו עצמאות, וואו. אני גם ככה עצמאית, אבל תמיד יש את אימא, רשת הביטחון שלי.ואני מפחדת שלא יתנו לי ויזה.שהכל ינתפץ לי בפרצוף... :(אז ידיד אמר לי - תחייכי אל המראיין, אי אפשר לעמוד בחיוך שלך.אז אולי אני אבוא עם מחש</div>Tue, 10 Jun 2008 19:09:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=9347346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=9347346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=8726808<div align="right" dir="rtl">שלווה.רוגע.חיוכים.אנרגיה.אהבה.הערכה.אושר.(אני בחפש"ש)התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה, וזה מזה כיף.קשה, עושה עור קשה באצבעות, אבל זה שווה את זה כ"כ.לפני איזה ארבעה חודשים, התחלתי לקחת את לבן (כמו של יטבתה), הכלב שלי, לטיולי יום שישי. אני כ"כ אוהבת את הכלב הזה, שזה באמת לא ניתן לתיאור. אבל זה לא משנה..אנחנו גרים במושב, והוא משוחרר כל הזמן, הוא יכול ללכתלאן שבא לו ומתי, ובכל זאת, בכל פעם שאני מחזיקה את הרצועה, הוא משתגע כמו גור (והוא כבר ממש לא גור), כאילו נוסעים לחו"ל. וזה כיף להרגיש ביחד איתו את ההתרגשות.אז באיזו הליכה יצא לי לחשוב על זה שאולי הוא כ"כ מבסוט מזה, לא בגלל שהרצועה קושרת אותו אליי,אלאבגלל שהיאקושרת אותי אליו, וזו תשומת הלב שהוא מחפש, כנראה. את הזמן איכות הזה.לפני איזה חצי שנה, היה לי משבר קטן עם בני אדם. לא כ"כ סמכתי על אף אחד, חוץ מעל לבן, וניסיתי להסביר את זה לדור, כי הוא זה שנפגע מזה הכי הרבה. מה שיפה בכלבים זה שלא משנה איך אתה עכשיו, או איך התנהגת לפני שנייה, הם מקבלים אותך תמיד, כמו שאתה, בכל זמן, בכל מקום, והכי חשוב - בלי הסברים.אז קראתי את הספר "מארלי ואני", שהוא מאוד מומ</div>Fri, 29 Feb 2008 16:54:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=8726808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=8726808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=7114764<div align="right" dir="rtl">"אני מוכנה. בא לי מישהו חדש".אולי הפוך, אני לא יודעת. אבל ככה נגמר הפוסט הקודם.והגיעו שניים. וחצי. בערך, אם אפשר להגדיר את זה ככה.אבל אף אחד לא באמת.הייתי בתגלית, הכרתי את רומן. האמריקאי הרוסי שלי. איזה שפתיים, איזה נשיקות.איזה מגע. וואו. בא לי אותו שוב :)אבל הוא חזר לסן פרנסיסקו.. אולי בגלל זה לא כ"כ אכפת לי שהוא היה מתנשק סדרתי.זה לא שאני שמרתי לו אמונים. טוב, אולי בעצם כן. קצת. אבל זו פשוט מי שאני.ויש את יונתן. שכולם אומרים שהוא חתיך, ורק אני עדיין מתלבטת.א', אני לא סגורה על זה שהוא כזה חתיך.ב', אני לא סגורה על הכוונות שלו. ו-ג', אני ממש לא סגורה על הכוונות שלי.אז אני נעה בין לעשות חיים, ופשוט לזרום, ובין הדיכאון של המחשבות המטרידות של "מה יהיה הלאה?". איך הכל ייגמר?אני מתגעגעת לרומן.עדי אומר שזה בגלל שידעתי שזה הולך להיגמר. ועדי יודע. אני סומכת עליו.ורומן דיי מאכזב. אבל שיהיה. איזה שפתיים, שאלוהים ישמור..והמסז'? וואו.. איך בא לי לחזור אחורה בזמן :)נפגשתי איתו בשדה התעופה. לא רעיון חכם לבחורה בסדיר שרק מחכה להזדמנות הראשונה (לחסוך כסף) ולקנות כרטיס לארה"ב..אז מפרדתי ממנו, לפני שבו</div>Thu, 02 Aug 2007 20:06:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=7114764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=7114764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=6589828<div align="right" dir="rtl">אני מתלבטת לאיזה כיוון לקחת את הפוסט הזה. ואני ממש מבולבלת.הלב שלי דופק, כמו בהתרגשות טובה, אבל בפנים, אני לא בטוחה שממש טוב לי.אתמול יצאתי לאיזה מועדון. שתיתי כמו שלא שתיתי מעודי. באמת אף פעם לא הגעתי למצב שבו הייתי אתמול. ואולי כן, ואני לא זוכרת, כי זה מה שאלכוהול נוטה לעשות לזיכרון :)בכל אופן היה פשוט תענוג. חוויות מוזרות.גיליתי שגם כשאני מסטולה כולי, אני עדיין מתפקדת טוב תחת לחץ.איבדתי את החייזר הורוד שהיה לי על הפלאפון. ליאב הביא לי אותו, והוא היה לי חשוב. ואיזה מישהו פתח את הראש ועזרתי בטיפול בו. והלכתי לאיבוד, ומצאתי את עצמי, והלכתי לאיבוד, ומצאתי את עצמי. והייתי האני המשוחררת. פרקתי כל עול. בלי להוכיח שום דבר לאף אחד. פשוט לרקוד. פשוט לזוז. לעצום עיניים, ופשוט להיות. כ"כ בא לי מסיבת טבע. וחבל לי שאני לא מצליחה פשוט להיות, כשלא זורם לי בדם אלכוהול בכמות ההיא. מילא. אני מניחה שאם כן פשוט הייתי, היה לי דיי משעמם.והדילמה. שעדי ביקש לא לכתוב עליו בבלוג. ובכל זאת אני כותבת על החיים שלי, והוא לוקח חלק בהם. אני רק אגיד ש... בא לי לראות איך הכל ייגמר. ובא לי שהכל ייגמר. זה ממש מציק, שהו</div>Sat, 26 May 2007 18:03:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=6589828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=6589828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=6526269<div align="right" dir="rtl">פשוט ככה. אני מתחילה הכל מחדש.היה איזה לילה אפרורי כזה, עוד בתקופה שהייתי עם הגדוד ברמת הגולן, שהמילים פשוט באו אליי. והצלחתי להסביר לעצמי כ"כ הרבה דברים בכזאת פשטות, שהלכתי לישון פשוט מאושרת.בשבוע וחצי ששהינו במחנה חומה החלטתי, אולי בפעם ה100 שאני מנתקת כל קשר עם ליאב. ושוב, לא הצלחתי לעמוד בזה. המחשבה על כמה קשה יהיה לא לדבר איתו, כל הזמן הדהדה לי בראש.עכשיו, חודשיים אחרי, החלטתי בפעם ה101, לסיים עם זה באמת. והבטחתי לעצמי. וקיימתי. וחשבתי שיהיה ממש קשה, וטעיתי. אני מרגישה בעיקר הקלה. אני מרגישה שאני מתחילה תקופה חדשה, בהירה יותר, מוארת יותר, טובה יותר. ולמרות שיש רגעים שהוא ממש חסר לי, ולמרות שיש רגעים שאני כמעט מחייגת את המספר שלו, אני מצליחה להחזיק את עצמי. ואני גאה בעצמי.הוא מצידו, מתנהג קצת כמו ילד קטן. וממש בא "להחזיר" לו, אבל יש לי קבוצה תומכת שמרגיעה אותי בכל פעם מחדש.כ"כ טוב לי עכשיו. באמת באמת טוב לי. לא היה לי מושג שזה יבוא כ"כ מהר.פתאום אני לא מרגישה שום לחץ כלכלי, שום תסכול, שםו כעס. הכל רגוע, הכל מסתדר.ובשיחה אחת איתו, הכל נהרס.אז החלטתי שאחרי יום שני, אחרי שאני אראה אות</div>Fri, 18 May 2007 13:24:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=6526269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=6526269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=5724540<div align="right" dir="rtl">היי אתה.אתה בראש שלי הרבה בזמן האחרון. יותר מתמיד.אני מקווה שאתה לא כועס שאני מרשה לעצמי להיסחף למקומות אחרים.זה לא אומר שאני אוהבת אותך פחות, שאתה חסר לי פחות.אני צריכה אותך, עכשיו, יותר מתמיד.מה אתה אומר, שנקבע בסלון, בעוד עשר דקות? איפה הימים האלה, שעזרת לי בשיעורי בית בתורה, עוד ביסודי?שסיפרת לי על השועל והכרם, וטיפטפת לי מוסר לחיים, ולא רק למחברת.אני לא יודעת אם הדרך שאני בוחרת היא הדרך הנכונה.אני יודעת שמה שלא יהיה, בסוף יהיה בסדר, כי איכשהו זה תמיד מסתדר אצלי.אני פשוט לא רוצה ללכת מסביב. לא רוצה לבזבז את הזמן.איך אתה יודע תמיד לתת את העצות הנכונות. איך זה שתמיד ידעת הכל? טוב, כמעט הכל.וואו, כמה אתה חסר. בכל שיר, בכל מחשבה, בכל כביש.שנתיים, אה? בטח כבר התמקמת.אני כבר לא כועסת. אפילו לא קצת. באמת. השלמתי עם זה.עדיין קצת קשה לי לספר לאנשים, אבל בסך הכל אני מתמודדת עם זה טוב.אפילו בכיתי פחות בפעם האחרונה שביקרתי אותך. אולי זה בגלל שהיית שם, וזה עשה לי נעים, ובטוח.אני בטוחה שיותר טוב לך עכשיו, אין לי ספק בכלל.אתה כבר לא צריך להתעצבן על הבחורים שאני יוצאת איתם, או על הבלגן בחדר.השארת</div>Thu, 25 Jan 2007 20:18:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=5724540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=5724540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=4823916<div align="right" dir="rtl">מה, לעדכן?צבא זה סבבה. חצי שנה, עוד מעט. צעירה מתה :)וואו, אין לי מושג מאיפה להתחיל.אני וליאב עדיין בקשר, גופני בלבד, וזה סבבה.הוא אומר שזה בסדר לו, שהוא לא מערב רגשות, ואני הפסקתי להילחם בו ולהגיד לו שהוא כן.זה תמיד מצחיק אותי, שאני מתווכחת איתו על מה הוא מרגיש.חזרנו לימים של בוקסר, פיצה, WWE וגרעפסים. וזה כיף. זה כיף לי.ולפעמים, כשאני מתעוררת והוא מחבק אותי, זה מרגיש מוזר.ובגדוד יש את ירון. או היה את ירון, אני לא יודעת.כשהגעתי לתקופת הסיפוח שלי בגדוד, הכרתי את כולם ואת ירון.הגעתי ביום של הפיינל פור, כולי תמימה ובטוחה שאני אוכל לראות את המשחק.צחקו עליי הרבה, אבל בסוף ראינו את המשחק.אני ועוד 100 בנים. והכל הצטמצם לאני וירון. כבר מהיום הראשון היה קליק.ועם הזמן התחלתי לעשות תורנויות מטבח, ונשרטה לי האצבע.ובטיול הלילי שעשיתי עם ירון הוא נתן לי נשיקה על האצבע. וזה באמת פחות כאב.ואז הוא הראה לי שגם נפצע באצבע, אז הבאתי לו נשיקה. אבל הוא טען שהנשיקות שלי מקולקלות.אז הייתי צריכה לנשק לו את כל הפרצוף, כדי להוכיח לו שהן בסדר. ובסוף התנשקנו, והיה לי מזה כיף :)ומאז העברנו מלא לילות וצחוקים, והוא</div>Sat, 09 Sep 2006 16:18:00 +0200d_gali@walla.co.il (-אפרוחית-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59472&blogcode=4823916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59472&blog=4823916