http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072So far - We see the skyheCopyright 2026 A moment to remember. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=12510999<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה.. שהכל טוב, אבל לא מספיק טוב. שאין לי באמת מהות כרגע למה שאני עושה. כי מצד אחד, אני עושה את מה שיביא לי עתיד טוב, וכמובן שאני בטוחה שאני יכולה לעשות את זה טוב.. אבל מה עם הבפנים שלי? איך אני מוצאת פרצה למה שיש לי בפנים? לכל היצירתיות הזאת ששופכת את עצמה החוצמה ממני? אין לי מושג. אני מנסה "לנחם" את עצמי שאני אקח כל מיני קורסי בחירה יצירתיים. ואז אני שוב ייתקע בלופ המפגר הזה של לא להשקיע בלימודים ורק להשקיע בכל מיני טקסים למינהן ובכל מיני במות קטנות שירגיעו את הצד היצירתי שלי. יש לי יותר מידי מעצמי, אני קוברת את עצמי בעבודה כי אני לא רוצה להתמודד עם כלום, לא עם החיים שלי, לא עם זה שסבא שלי - מצבו מתדרדר מיום ליום וגם עם זה שאין לי עם מי לישון בלילה. נראה לי בולשיט שהתקופה שלי כרגע היא לא הזמן בשבילי לחבר. זה הכי הזמן, שאני רוצה אחרי משמרת בערב, לא לעדכן בלוג - אלא לשבת איתו לקפה - לשאול אותו - איך עבר עליו היום ? מה הוא למד היום ? מה כדאי לי לעשות עם החיים שלי? החיים שלי הן אכן פונקצייה של מי אני ומה אני בוחרת לעשות, אבל .. כל הבחירות האלה יכולות להיות משותפות, או</div>Tue, 24 May 2011 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=12510999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=12510999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=12120706<div align="right" dir="rtl">כהרגלי.. לוקח לי לפעמים חודשים\שנים עד שאני נזכרת שהבמה הזאת פתוחה פה בשבילי. הסטטוס כרגע? רווקה. מלנכולית. עם מלא שאיפות,תוכניות שעוד לא הספקתי לממש. היום הודיעו לי שסבתא שלי נמצאת במיון. לא הרגשה נעימה בכלל. בזמן האחרון יש לא מעט התפתחויות של חולי, מוות וצער. דוד שלי לפני זמן מה , הלך לעולמו. לא היינו קרובים. אבל בגלל שסבתא שלי מצד אבא גם היא עזבה את העולם הזה יחסית לא מזמן, כל פעם שמשהו דומה קורה - אני לא יודעת איך מתמודדים וכל הרגשות מציפים אותי מחדש.. זה שכול, שלא טוב לי איתו. לאף אחד לא. בעצם. ראיתי היום את סבתא שלי (מצד האמא) מאוד שברירית. וזה היה מחזה לא שגרתי בכלל. היא אישה, די עצמאית "אל תעזרו לי, אל תתנו לי, לכו ממני - טוב לי לבד!" כמה קיצוני שלא יישמע - עדיין היא אישה מאוד (מאוד) קנאית לעצמאות שלה. היום, ראיתי אותה , כמו איזה ייצור חסר אונים. מתכווצת עם כל תזוזה שהיא עושה, ממלמלת מילים, מתחילה משפטים ולא מסיימת אותם. מוזר. לא נעים. בעליל. חוצמזה? כלום בעיקר. עובדת ביס, במכירות. עושה לפעמים חלטורות נוספות בבית קפה שכונתי. מנסה כמה שיותר להשק</div>Sun, 24 Oct 2010 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=12120706http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=12120706http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=10101094<div align="right" dir="rtl">בא לי לכתוב.דיברנו הרגע, וזה מרגיש כאב.הוא אמר לי ש" זה לא הדדי, אולי את מרגישה את הקליק הזה ואני לא.."כאב.:זה, שכל החיים שלך אנשים ויתרו עליך וניצלו אותך וכל מי שנתת לו להתקרב שימש את זה לרעה, לא אומר שאני כזאת. תתן לזה סיכוי! אתה לא חושב שאם אני הייתי באה במטרה לפגוע בך , אז הייתי עושה את זה?.."-"הממ."כשמטיחים בו האשמות, הוא תמיד אומר "הממ".וכשנעים לו ממגע רך, הוא גם אומר "הממ".אני נכנסת פה למשהו מאוד רציני.. והוא חושב שאני קופצת מעל לפופיק ושאין לי שמץ של מושג מה אני עושה. אמרתי לו שאין צורך לשמור עלי ואני לא ילדה קטנה שמחפשת את עצמה.:מה קורה יומשישי?"לא יודע, נראה..": אני צריכה להאחז במשהו קצת יותר מ-'אולי' ו-'יכול להיות'."אני אומר, רדי. רדי מה'רכבת'. רדי מכל הסיפור הזה.כמו צדפה שכולם בעטו ומעכו בחוף הים.ואז, יום אחד ילד הרים את הצדפה, ניסה לפתוח אותה, והתגלתה שם פנינה עצומה במידותיה.זה איך אני מתארת אותו. מעוך ומקומט מעשרות הפעמים שבעטו בתירוץ שהוא "צדפה ריקה".מצד אחד אין לו את כל הרגשות כלפי כמו שיש לי, אבל .. זה כי הוא לימד את עצמו לא להרגיש ולא לעשות שומדבר שיוכל להעיד עליו שהו</div>Tue, 28 Oct 2008 02:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=10101094http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=10101094http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=10050781<div align="right" dir="rtl"> בחמישה החודשיפ האחרונים , אני אט אט התחלתי לפתח כל מיני עקצוצים וריגושים כלפיו. לא האמנתי שיש לזה סיכוי ממשי לקרות. זאת לא אהבה, וזה גם לא מה שאני מחפשת. אבל הגיע הזמן שאוכל לפתח את עצמי מבחינה רגשית גם למקומות אחרים. לעולם לא אוכל לשכוח את המבט הבהול הזה אתמול , נדמה הייה שהוא אכן לא מאמין. ובאמת מגיע לו. הוא עושה כ"כ הרבה עם החיים שלו. שלא נדבר על זה שהוא נגלה אלי אולי איזה פעם אחת או שניים, וראיתי את הנשמה שלו. מפוחת ושקטה. אבל הייה הייתה שם מנסה לא לקרוס אחרי כל המאמצים הכושלים שהיא הותירה אחריה. <p class="MsoNor</div>Sat, 18 Oct 2008 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=10050781http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=10050781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9982451<div align="right" dir="rtl">כשאני רואה את התמונות שלנו, אני כאיול מרגישה את הטעם שלו על השפתיים שלי. הוא חלק מהעבר שלי שאני לעולם לא אשכח. אני יודעת שלא הייה לנו טוב יחד, ואנחנו טעינו איפה שהוא במהלך הדרך.אבל משום מה , זה מנחם אותי. אולי אני רוצה יותר, אבל אני לא מקבלת.. אולי יש איזה שהוא מקום שאפשר להתחבא בו ולא להתמודד - אבל גם את זה לא מצאתי. הייתי בדאנס בר הערב. עם אצ'ה.לא עזר. כל מיני גברברים מסטולים התחילו ללטף אותי. איכס.לא יכולתי לנגוע באף אחד מהם מרב געל.הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא איך הייתי נהינת מהמגע שלו. ורק שלו. שהוא הייה שם את הידיים שלו סביבי ומנשק אותי ללא הפסקה ואומר לי עד כמה שהוא רוצה אותי עכשיו . מצד אחר, הייתי צריכה לחשוב על זה קודם, לפני שסיבכתי לעצמי את הזוגיות.באמת שמגיעה לו מישהי אחרת. יותר טובה ממני.. מישהי שתוכל להיות כל מה שהוא אי פעם רצה.באמת שחשבתי שאני לא מאותן בנות מתפנקות שגורמות לחבר שלי לסבול כי הן צריכות צומי.. גם הוא תרם חלק לא קטן בכל העיניין. יש הרבה מובנים שבהם הוא חנק אותי . חנק אותי אך ורק מאהבה. ואין בי על זה כעס.פשוט שהערב הראשון שלכאורה ממש רציתי להנות מה"רווקות" שלי ,</div>Sat, 04 Oct 2008 03:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9982451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=9982451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9949221<div align="right" dir="rtl">נראה כי עברו שנים מאז הפעם האחרונה שבאמת הייתי פה. אבל אין מה לעשות ככה זה לעיתים. תקופות באות וחוזרות. הייתי בבסיס מאז יום שלישי.. זה נראה קצת ואפילו כמעט לא משמעותי. . אבל זה עדיין תקופה שעברה לא מהר. <P class=MsoNormal</div>Sat, 27 Sep 2008 10:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9949221http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=9949221http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9482373<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת. שומדבר. אני רוצה לדעת אני רוצה לעשות ואולי קצת לשנות אבל אין לי מושג איך. חשבתי שהכל הייה אצלי מתוכן, מעין תוכנית פעולה כזאת שהייה לי את הכל מוכן וידעתי איך יתנהל הכל.. ואז, כרגיל זה נופל עליך כמו איזה ענן שחור ואז אתה פונה ימינה, קצת שמאלה ומבין שהגעת ל-"שומקום!". אולי אני רוצה יותר מזה? אולי אינני יודעת מה בדיוק אני רוצה ואני סתם יורה בשמיים. אהבה - יש. הבנה - יש. משיכה - יש. אז מה _______ - אין? בן אדם תמיד ירצה יותר - תן לו אצבע הוא ירצה את כל היד, תן לו שקל - הוא ירצה מיליון.. אז מה הוא הדבר שאני רוצה? בינתיים.. אולי קצת שקט.. לסדר את כל מה שיש לי בראש במדפים להדביק על כל מדף מדבקות ולתייק הכל. הוא אמר שהוא מתגעגע... אבל אוליאם הוא באמת היה מתגעגע הוא הייה עושה יותר? או אולי עושה משהו אחר מלבד רק לומר לי "מתגעגע"? במצב הזה, לאט-לאט, אני בטוח אגיע לשלוותא. כבר מאוחר. אולי אתה שומע אותי; לילה טוב. </div>Tue, 01 Jul 2008 01:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9482373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=9482373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9358947<div align="right" dir="rtl">בבית הקברות היום הייה פשוט נורא. אני בקושי יכולתי לנשום בגלל כל הדמעות שהמשיכו להציף ולהציף את גרוני. לעולם לא ידעתי שזה כ"כ קשה לקבל את העובדה שהייה בן אדם והוא פתאום איננו. עוד לפני כמה ימים היא ישבה על כסא הגלגלים שלה והיא הייתה ורודה בפנים והבינה את המעט שהיא יכלה כשדיברו אליה. עוד ממש לפני כמה ימים לא כ"כ כאב לה והיא לא הייתה בתרדמת. לא ידעתי שהמצב הייה כה קשה.הדחקתי, הדחקתיוממש לא רציתי להאמיןשכל זה אמיתי. כל פעם אמרתי לעצמי ש" עוד כמה ימים אני אתפוס מונית עם המטפלת שלה ואסע לשם לבד" ידעתי שאם הייתי עושה את זה אז אבא הייה נורא מאושר. אבל אמרתי לעצמי כל הזמן "עוד מעט, עוד כמה ימים .. כשיהיה לי מספיק כוחות נפשיים לזה". נכון לכרגע זה מאוחר מידי. נפרדתי מסבתא. הפרידה הראשונה מבן אדם בתור מישהי בעלת תודעה. כשהלכו לזהותה היום אני רציתי להצטרף אבל אמא לא נתנה לי. היא אמרה שזה קשה מידי להסתכל על זה - אולי היא צדקה.. ואולי זאת הייתה עוד הזדמנות שאני פספסתי. ראיתי היום אצל סבא מלא תמונות של סבתא כשהיא הייתה עודנה הולכת ובחיים. כ"כ קשה להגיד שסבתא שלי.. שהייתה איתי לאורך כל</div>Thu, 12 Jun 2008 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9358947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=9358947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9350254<div align="right" dir="rtl">שלי. אני לא יודעת איך להגיד את המילים הנכונות, אבל היא לא פה.. היא הייתה עוד חיה ב-7. ואפילו ב-7.5 אבל בשמונה,אולי קצת אחרי היא הפסיקה לנשום ונתנה את אנחתה האחרונה. היא הייתה תחת סבל רב , מכשירים ואף קומה שהיא נכנסה אליה לפני יומיים. זה הגיל, ונכון לכרגע היא בטח נמצאית במקום שהוא הרבה יותר טוב לה ומביטה עלינו - ואני רוצה לדעת מה היא חושבת? אבא שלי. אתמול הייה לבד בדירתו במוסקווה. סבא התקשר אליו לפני כן הביא את הבשורה אבל אמא ואני לא ידענו. אמא התקשרה אליו ופחדה שהיא צריכה להגיד לו את גזר דין האמת. הוא כבר ידע. הוא בילה את הלילה של אתמול, לבד. הוא לא בכה, לא צעק הוא באופן מתון אמר שהוא צריך ליצור קשר עם המנהלים שלו ולבקש מהם להחליף אותו בעבודתו כדי שיוכל לשבת שבעה. אני , נורא רגישה. אני יכולה להזכר במשהו קטן מחייה ולהתחיל להזיל דמעות. אני לא יודעת מה להגיד. איך לנחם. ואין לי שמץ של מוזג מה אני אגיד היום לאבא שלי כשאני אראה אותו בנתב"ג. ישבתי אתמול בערב ניסיתי לברוח ממחשבות שליליות אז ראיתי טלוויזיה. ושמחתי שיש תוכנית "המטבח" ואמרתי שלפחות אני באמת אתן למחשבות שלי</div>Wed, 11 Jun 2008 09:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=9350254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=9350254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=8933261<div align="right" dir="rtl">. What Kind of Smile Do You Have? You have an Emo Smile Although you may pretend to be happy and smiling, there is a deep sadness in your heart. You are very aware of your own emotions and are very sensitive to how people think about you and what they say about you. You may over-react sometimes, but it is just your instinct to protect your tender spirit. Some times those quizes arevery muchaccurate... Freeky!</div>Fri, 04 Apr 2008 02:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (A moment to remember)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=594072&blogcode=8933261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=594072&blog=8933261