http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004one love, one lifeheCopyright 2026 mrs cobain. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=14285840<div align="right" dir="rtl">הידיים האלה שלך. אלוהים שלח את המגע החם הזה ש נוגע לי בגוף ומחמם לי את האיברים חזק. וכל יום שעובר, רק רוצה יותר שתבין מה קורה שם בשמאל שמאלה של מכונת הרובוט. לחלום אותך בכל שעת שמש בהירה ש קורנת ומחייכת אליי מבעד לעננים האפורים. הגדולים. היפים שלי. הם הרי מבינים אותי. כולם הפכו זרים בעיר המנוקרת הזאת. הכל חדש לי כאילו לא הייתי פה מעולם בעצם, אבל 7 חודשים זה נצח בחיים מסוימים. ואם באופן מסוים תרצה ש אשלח יד מנחמת. נושכת שפה. ונהיה כואב וחלוד והגשם עשה אותי מלנכולית ואיפה אתה? סופרת זאבים אחרי זאבים, הכל לא טוב ואולי אפילו רע- אתה בטח נכנס ומדליק, העשן נכנס והאישונים פתאום ובתוך החדר מדליק את האור, ואחרי שניות של זמן- דפיקה. על המיטה. וכשאתה סוגר עיניים, אין זאבים. אז אתה ישן בשקט. וגם לי בא שקט. אז אני לוחשת ש בא לי שקט איתך. </div>Fri, 20 Feb 2015 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=14285840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=14285840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13977455<div align="right" dir="rtl">אני אתן את כל מה שאני יכולה. יש בתוכי לחץ מטורף, לחץ מפגר, לחץ מדהים. האדרנלין הזה יעזור לי ויהפוך את כל החוויה הזו לכל כך חיובית. אני שמחה, ואני גאה בעצמי. אני יודעת שאני אהיה בסדר, שאני אצליח, אני נושמת עמוק. אני הולכת עם ראש מורם. הכל יהיה בסדר. </div>Fri, 29 Nov 2013 06:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13977455http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13977455http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13970201<div align="right" dir="rtl">כל אימת שאני רואה אותך. אני לא מסוגלת לשלוט בדפיקות הלב שמאיצות ומאיימות לפוצץ את ליבי מהמקום. המגע שלך משרה עליי נחת ואימה בו בזמן. ואני בעיקר מפחדת. כי אתה לא באמת שלי. אתה רק כמעט שלי. והמחשבה שאתה עם מישהי אחרת, גורמת לנישמתי להיעתק. אני כל כך צריכה לברוח מפה. אני מרגישה שאני צריכה להיות לבד, רחוק מפה. רק כך, אוכל להתגבר עלייך. רק כך, אוכל לשכוח לגמרי מקיומך. רק עוד קצת. בקרוב מאוד, הכל הולך להשתנות. אני מדליקה סיגריה ומסתכלת אל השמיים. אני רואה אותך, אבל אני כברלא רואה שם אותי. אז אני נושמת אליי ברכות את העשן החמים ומחייכת. בקרוב מאוד, אני כבר לא אהיה פה. בקרוב מאוד, הכל הולך להשתנות. </div>Wed, 20 Nov 2013 12:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13970201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13970201http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13958490<div align="right" dir="rtl">לקחתי חודש הפסקה. אני חושבת שהצלחתי כמעט ולא לחשוב עלייך בכלל. וזה עשה לי טוב. וכששלחת את ההודעה אתמול, אז בכיתי. אבל לא מעצב, משיחרור. כי אני חושבת שאני יכולה להתגבר עלייך. ואני חושבת שאני יכולה לחזור לדבר איתך כי אני כבר לא מפחדת. אין בי את הפחד ליפול. אני יודעת. לפני שאטוס, ואתחיל תקופה חדשה וניקייה, אני אטיח בך את כל הדברים שיושבים לי על הלב. כל מה שאי פעם רציתי להגיד לך ולא העזתי. כי אף פעם זה לא התאים. אני צריכה להיות ממוקדת מאוד בתקופה הזו, ואני לא יכולה להרשות לך לגרום לך להשפיע על ההצלחות שלי. אני יודעת שאחרי שאסיים את הפרויקט שלי, אוכל להגיד הכל. ואז לטוס. ולהשתחרר. ולהירגע. אני רוצה לזעזע אותך וללכת. לגרום לך להרגיש בחסרוני. לגרום לך להרגשת מרירות, שתעבור מין הסתם, אבל אני סבורה שזה יערער אותך מעט. אני כבר לא מפחדת. מכלום. אני יודעת שבקרוב יבואו ימים מאושרים, שאתה רק מכשול קטן בדרך, אבל אם עד עכשיו הייתי חלשה, היום אני חזקה. אני מחייכת לעצמי, ואני גאה בעצמי. הכל עומד להשתנות.</div>Wed, 06 Nov 2013 12:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13958490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13958490http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13921572<div align="right" dir="rtl">זה כמו ללכת ללא נודע.הייתי רוצה ללכת לשם איתך, אבל זה לא נועד לקרות.או לפחות זה מה שאתה אמרת מהתחלה.ובנינו, עדיף שאלך לשם בלעדייך.כי איתך, אני לא בדיוק אני.זה מדהים איך קשר כל כך חזק יכול לגרום לבן אדם להיות כל כך חלש.אף פעם לא ידעתי להגיד לך 'לא'.אתה הסם הכי חזק שלי.מחכה להזדמנות הטובה ביותר להגיד לך שאני עוזבת.חודשיים מהיום, ואני לא פה.שומרת בבטן חזק חזק, כדי להפיל את זה עלייך כמו פצצה.כדי להגיד לך בפה מלא ובלב שלם,בלי חרטות.בלי ביטולים.לעזוב הכל ולנסוע הרחק מכאן, לארץ שאתה בכלל לא קיים בה.ומעולם לא היית קיים בה.ועד אז,כל פעם שאני נפגשת איתך, אני מרגישה כאילו הסוף כל כך קרוב.וזה קשה לי, אז אני לפעמים מחזיקה אותך מאוד קרוב אליי, ואתה בעצם לא מבין.והדבר שהכי שובר אותי,זה שאתה לא תהיה עצוב כשאלך.אתה תתגעגע, אתה תזכור אותי,אך החיוך הדפוק שלך עדיין יהיה מרוח על פנייך.ואתה תמצא מישהי חדשה שתרפא את הכאב שלא באמת קיים.ותמשיך להיות כל כך מקסים.מקסים באופן שכבר מעורר בחילה.איך אי אפשר לשנוא אותך.ואני רק נזכרת בימים הטובים.זוכר איך ישבנו על הדשא בפארק והחזקת לי ת'יד,ולא רצית לעזוב?</div>Fri, 27 Sep 2013 00:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13921572http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13921572http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13907505<div align="right" dir="rtl">"הוא אמר לי שהוא רוצה לעזוב, למקום חמים. שנינו יחד. אני לא יודעת- מה קורה בנינו. אבל אני משערת שזה רק קטע של לילה." ושוב אחשוב עלייך, ושוב אשקע במחשבות עלייך. ושוב אשמח שתשלח הודעה, ואשמח שתזמין אותי לבוא. ועוד יותר אשמח שתחכה לי ער, עד שאני אסיים את עיסוקיי. ושוב אבוא אלייך, ושוב תרעיף עליי אהבה מטורפת. ושוב תיגע בי כמו שאף אחד לא נוגע. ואולי גם אף אחד לא יגע ככה, כי זו תשוקה מיוחדת. אסתכל עלייך בעיניים, כמו בכל פעם, בזמן שאני מעשנת. אחייך אלייך, כמו בכל פעם, כשאתה מלטף את שיערי. ונעשה אהבה, כמו בסרטים, רק בלי כל המצלמות. ונתעייף, וננתנשף, ונירגע. ושוב אשים את ראשי על חזיך. ואתה תלטף אותי בעדינות, ותציע לי להישאר לישון. ואני אסרב. כי אני מפחדת להתאהב בך, או להתאהב בך יותר. ואני יודעת שעוד מעט לא אהיה פה יותר, ושזה זמני. ואני לא רוצה לאבד יותר. ובלב שלי, אני יודעת, אני מוכרחה לטוס רחוק מפה- גם בשביל לשים קץ לכל זה.</div>Fri, 13 Sep 2013 12:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13907505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13907505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13900486<div align="right" dir="rtl">איתך. אנחנו יושבים על אדן החלון העצום בסלון. אחד מול השני - רגל אחת בפנים, רגל אחת בחוץ. אתה קומה חמישית, אבל זה אף פעם לא הרתיע אותי. אתה מסתכל עליי, ומדבר, ומחייך, ומדבר עוד קצת. ואני לא. אני משקיפה מהחלון אל העיר הגדולה, מוציאה בכבדות את העשן מבין הנחיריים. אתה עובר לשבת לידי. שם את ידך על רגלי. לראשונה, מתחילת הערב, הפניתי את המבט אלייך. חייכת אליי בחום. וראיתי שאתה מבין. אתה תמיד מחייך. אף פעם לא תשאל, או אפילו תנסה לשאול. וכל בעיה אצלך נפתרת באמצעות מגע. וכל רגש הכי חזק או הכי חלש נעצר איפשהו בפנים, ולא מתגלה לעולם. כמה בודד להיות איתך. ואני. כבר ממזמן הפסקתי לדבר, כי אתה לא מסוגל להגיע לרמות כאלו של עומק. אפילו כשאתה אוהב, אתה לא בדיוק אוהב. ונדמה כאילו הדבר היחידי שנשאר איתן- זו האהבה שלי כלפייך. - יושבת במרפסת. שלי. בזמן שאני מוציאה בכבדות את העשן מבין הנחיריים, אני חושבת לעצמי- עליי, עלייך, עלינו. ובאותו רגע מכונן, הכל מתבהר פתאום. אני מרגישה פחות לבד, כשאני לא איתך. כמה בודד להיות איתך. </div>Thu, 05 Sep 2013 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13900486http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13900486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13512655<div align="right" dir="rtl">מרץ 2012. חיכית לי אולי רבע שעה למטה, אולי יותר. היה קור אימים בחודש מרץ של השנה. תמיד התבדחתי שזה לא חודש מתאים לאופנוע.. כיסית אותי במעיל שלך- שהיה גדול עליי בשלוש מידות לפחות, אולי יותר. הרכבת לי בעדינות את הקסדה ליטפת את שערי ונגעת בשפתיי, רק לשניה. התרחקת צעד אחורה, הסתכלת עליי במבט בוחן ולא לקח לחיוך שלך יותר משניה להתפשט על פנייך. "איזו סקסית את." יכולתי להישבע שבאותו לילה התחלתי להתאהב בך. איך שמזגת את היין האדום, איך ששאפת את העשן הקליל לתוך נחירייך, איך שהסתכלת עליי בתאווה כשרעדתי מקור, מחכה שתסיים לנקות את המושב של האופנוע מהגשם- בשבילי. אוגוסט 2012. ישבנו בבר הרעוע הזה, אבל רעוע ככל שהיה- הביתיות נדפה ממנו. מסוג הברים שאתה יכול להיתקע בהם שעות העובדים יתחלפו, האנשים מסביב ישתנו, הכל יזוז, חוץ ממך. שתינו ועישנו ושתינו עוד, ועישנו גם דברים אחרים. והסתכלת לי בעיניים, ויכולתי לראות מבעד לאישונים המורחבים שלך, עמוק יותר, שמשהו בך- רוצה שאשאר. וכשהלכתי לשירותים וחזרתי, נדהמתי לגלות שאתה כבר עומד בכניסה ומחכה לי, שסגרת את החשבון, ואתה מת להמשיך את הערב במק</div>Tue, 16 Oct 2012 20:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13512655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13512655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13481720<div align="right" dir="rtl">אמרנו שניפגש ב'תחנה' כרגיל, כמו בכל שנה.2012.הלכתי ברחובות הריקים, הקרים, המנוכרים.וכשהגעתי למרכז כבר התחילו טיפטופים של אנשים-בהתחלה כמה ילדים ששוטטו על אופניים,ואז קבוצות נערים.לאט לאט האזור התמלא עד אפס מקום.והרגשתי כל כך לבד וכל כך קטנה ליד כל האנשים האלה.נתתי לעצמי לעמוד כמה רגעים לבד ולשאוף את האוויר הקריר ביום אפל שכזה.רחשי ההמון לא הפריעו לי להירגע,כשעצובים, לפעמים אוהבים להיות במרכז ההמולה.ניסיתי למחוק את המחשבות שהציפו אותי מחדש כל מספר רגעים.איפה הייתי ביום כיפור שעבר.הפעם הראשונה ששברתי את המסורת של החבר'ה- בשבילך.אמרת לי שאתה צריך אותי, ושאתה לא תצליח להתמודד על כל האירועים האלה, בלעדיי.אז נשארתי איתך, והייתי חזקה בשבילך, ויציבה.וניסיתי.בחיי, שניסיתי לא להישבר שם אל מולך.ואני זוכרת היטב את המבט המצער שהיה על פנייך.וזה היה המבט שלךכשנפרדת ממני לשלום.המשכתי להסתכל עוד כמה רגעים באנשים המבוגרים שהילכו על הכביש.ונהיה לי קר, קר מכדי לשאוף את האוויר הקריר ביום אפל שכזה.והתחלתי לרוץ, ללא מטרה.לרוץ בלי לעצור.עד שאתחמם, עד שהתעייף, עד שלא אצליח לנשום,עד שהתאפס.ואז חזרתי לתחנה.עדיין</div>Thu, 27 Sep 2012 17:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13481720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13481720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13480189<div align="right" dir="rtl">אני זוכרת שבילדותי, היה סניף ליד הבית שלי.הייתי הולכת אליו עם אבא והוא נהג לקנות לי את הגלידה הכי גדולה,למרות ששנינו ידענו שבסוף תכאב לי הבטן והוא זה שיסיים לי אותה.הוא רצה שארגיש טוב.אבל הזיכרון החזק שלי מגלידת באר שבע, זה הסניף המקורי בבאר שבע.זה היה בתקופה שעוד היינו יחד, מאוהבים.אני זוכרת איך באנו לבקר את אביך בבאר שבעוהלכנו איתו לשם ברגל, כי הרי באר שבע לא כזו גדולה כמו שהיא נראת.אבא שלך תמיד נראה לי בחור אדיב- וזה בכלל לא קשור לעובדה שהוא התעקש לשלם על הגלידה שלי.היה לי נחמד ללכת לצידו, אפילו בעונה שרבית זו של השנה.פאקינג 40 מעלות בחוץ והוא בחר לטייל בחוץ- ואיך אפשר לסרב למבוגר חינני שכזה?מה שהדהים אותי במיוחד היה הקשר שלכם.כשהיית מסתכל עליו, הייתי רואה הרבה אהבה אבל גם הרבה אכזבה וכעס ועצב.אבל אני שתקתי.כי זכרתי כמה קשה היה לך לספר לי על זה שבלע את אותה קופסאת כדוריםועל המכתב שהוא כתב, ועל האשפוז.ועל ההתמכרות.וגם עכשיו, אחרי שעבר זמן מה,וגם עכשיו, כשהוא נקי,אתה לא מסוגללסמוך עליו לחלוטין.וכשאני שומעת את המילה 'מחילה', זה מה שמהדהד בראשי.כי לסלוח על דבר כזה, זה כל כך קשה.עם זאת,</div>Wed, 26 Sep 2012 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (mrs cobain)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=593004&blogcode=13480189http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=593004&blog=13480189