<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>המנון לאדישות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901</link><description>&quot;גלימתך
הפכת לשטיח
אדם עליו
לקבל את כל הגדולים
וגלימך
הופכת למסך תאטרון
מאחוריו יצגו
כל מחזותיך הגדולים&quot;
                          (יונה וולך/מופע)</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 random sin. All Rights Reserved.</copyright><image><title>המנון לאדישות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901</link><url></url></image><item><title>הגיגים בשעת לילה מאוחרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10072122</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
					אז עבר עליי שבוע.. הממ.. אנסח במילה נפוצה מלקסיקונו של מר אמיתי- &quot;מעניין...&quot;.עבר עליי שבוע לא רגוע בעליל, במהלכו החלטתי בהחלטה אמיצה לנטוש קצת את הארץ לטובת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.אך זה בהמשך.בסופ&quot;ש האחרון החלטנו לעשות מפגש מד&quot;א (מסוממי/מובטלי/משוחררי דרום אמריקה- אנא מחק את המיותר) והפעם על המפה- קיבוץ שדות ים.בשביל בחורה כמוני, שגרה בפאקינג חור אי שם בדרום הארץ זה מקביל לנסיעה לחו&quot;ל.נסעתי בתחילה לעזראילי בת&quot;א ושם היה.. ממ.. מה המילה?... כן, מעניין. שוב.למען האמת כבר השכלתי להבין על מה מדבר הביטוי &quot;הבועה התלאביבית&quot; אך כל פעם כשאני מגיעה אני נתקפת בתדהמה מחדש.עשרות אנשים תמהוניים ותמהוניים פחות, אופנה מוזרה ומעודכנת מאיין כמוה, וכניראה שמשה דיין נחשב אייקון אופנתי מוביל, אחרת אני לא מבינה את הרטרו הזה שפוקד מאות ילדים שמסתובבים עם פוני שמכסה להם עיין אחת לפחות.ומה זה הרזון הזה? לא אוכלים שם במרכז?אכן מראות קשים.משם נסעתי לעיר מובילת תרבות לא פחות, ולא, אני לא מדברת על פריז אם כי על חדרה.ומשם לגולת הכותרת- לקיבוץ שדות ים.הייתי רוצה לגולל סאגה מלאה בהומור על מה שהתרחש שם, על&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 21 Oct 2008 20:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (random sin)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10072122</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=592901&amp;blog=10072122</comments></item><item><title>the new guy</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10040250</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אז יש את הבחור החדש.מן הראויי לציין לפני כן שעד היום לא נחלתי הצלחה עם בני המין החזק. ממרום שנותיי, עשרים ושתיים במספר, עברתי אי אלו קשרים, אך אם אהייה כנה עם עצמי (ואתכם) אוכל לומר בפה במלא (בהמשך יתברר במה) שרובן היו מושתתות על סקס, מי יותר מי פחות זה הוא כבר פרט זניח, אך אבן היסוד האיתנה פה הייתה, כאמור.. מצוות פרו ורבו. הבחור האחרון שלי הייה אוסטרלי טיפוסי, אחד כזה ששותה מבוקר עד ערב, הוא אומנם גילגל ג&apos;ויינטים מצויין אך שניינו היינו בעלי טמפרמנט שונה לחלוטין זה מזו.למעשה, לא הייתה לנו יותר מידי תקשורת מלבד שיחות שטחיות כגוןאני: מארק, נו דיי (מוחה על שידול לקינקיות יתר)מארק: why are you telling me to die all the time??אכן, שיחות ברומו של עולם.מארק ואני טיילנו יחדיו במדינות האנדיות (ולמי שאינו בוגר דרום אמריקה- פרו ובוליביה), היינו מחזיקים ידיים בשווקים הפתלתלים, מידי פעם יושבים לאכול, רואים סרט ובעיקר משתגלים.זו אגב, הפעם הראשונה שראיתי/חשתי בולבול ערל, אבל היי- אם זה נובח וניראה כמו כלב- כניראה שזה כלב. כלב גוי, אבל עדיין, כלב.אחרי פרידה דרמטית (או שלא) היה אורי.אורי, המושבניק המתו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 15 Oct 2008 23:23:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (random sin)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10040250</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=592901&amp;blog=10040250</comments></item><item><title>אז ככה...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10030290</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
					אז זה מתחיל איפה שהוא בין שלהי השירות הצבאי לכמה חודשי אזרחות מאלפים. כולנו היינו רוצים או מקווים שהא&apos; תהפוך באורח פלא לע&apos; אך מה רבה ההפתעה- זה לא קורה. מה שכן, דבר אחר קורה- התודעה מכה בי כ&quot;כ חזק ואני מתחילה להבין שאיפה שהוא בדרך איבדתי את עצמי.החיים הרי מצפים מבחורה בת 20 ו.. שתגיע לגיל הזה עם פחות קפריזות ויותר תובנות לגבי משמעות החיים. אולי כמה פניני חכמה, מספר טיפים לאורח חיים בריא יותר, או לפחות תשובה לשאלה איך בחור מממ.. ורסטילי כגון מר בובליל מגיח לעולמי בפריים טיים בדרך להיות כוכב תרבות.אז ציפיתם.בהסרה מהירה של לוט הגלובליזציה נגלה שלמעשה בגיל 20 1... אין יותר תשובות- ההיפכא מסתברא- רק יותר שאלות הנופלות על אזניים ערלות.ולמעשה, העובדה שהתחלתי לשים לב לצלוליטיס ביריכיים והשאלה- &quot;האם אני באמת מידה SMALL?&quot; מהדהדת בראשי לא פעם לא מעידה שאני בן אדם בוגר,נבון או פיקח יותר אלא רק שגנטיקה איננה מילה גסה.בגיל 20 ו.. אני מוצאת את עצמי נפלטת לחור השחור הזה, שלימים ייקרא חיי הבוגרים, בלי יכולת או כלים להתמודד עם הכאוס הזה שנכפה עליי, והריי כבר סיים לטמון בחובו מורות טרחניות שמטרתן&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 14 Oct 2008 00:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (random sin)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=592901&amp;blogcode=10030290</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=592901&amp;blog=10030290</comments></item></channel></rss>