http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140people can take everything away from you but they can never take away your truth!!! But the question is: can you handle mineheCopyright 2026 DUSHI. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/40/91/05/59140/misc/16424879.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10495655<div align="right" dir="rtl">אני מוצאת את עצמי לאחרונה כותבת פה יותר ממה שהייתי רגילה בתקופה האחרונה. אני זוכרת איך כשרק פתחתי את הבלוג הייתי נכנסת כמה פעמים ביום על מנת לעדכן, לבדוק שינויים בבולוגים אחרים ולהגיב על תגובות ואיך לאט לאט זה פחת עד שהגעתי למצב ששכחתי לגמרי מהבלוג. והנה, עכשיו בתקופה שהייתה לי יחסית קשה מצאתי את עצמי חוזרת אליו שוב. האמת היא- שלא היה משהו באמת קשה בתקופה האחרונה שלא דיברתי איתו על אנשים והייתי חייבת להוציא את זה פה אבל יצא. אפשר להגיד שהחיים שלי די מסתדרים להם. הבנתי כל מיני דברים שלא ידעתי שאפשר להבין.. כמו זה שלא משנה איך אני נראית משנה איך אני מרגישה עם זה. וכשאני מרגישה אם זה טוב אז הכל טוב וזה לא צריך לשנות לי בכלל מה אנשים אחרים חושבים! כמו זה שהחברות שהיו לי עד היום (חלקם מהיסודי) הן לא באמת חברות והחברות האמיתיות שלי נמצאות בצבא.. הקלישאה כנראה נכונה וחברים שעוברים איתך רגעים קשים בצבא הם החברים האמיתיים שלך מאשר החברים שעברו איתך שטויות בבית ספר. למדתי להתנתק מהן, פשוט לא לדבר איתן ולא לבוא איתן במגע שעושה לי רק רע. למדתי שיש לי חברה אחת טובה, שאוהבת ורוצה להיות אית</div>Wed, 04 Feb 2009 15:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10495655http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=10495655http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10425517<div align="right" dir="rtl">טוב, אז אפשר להגיד שעשה לי טוב לחזור לבסיס. אני ממש מרגישה כאילו שם החיים האמיתייים שלי ובבית מה שיש לי זה את המשפחה אבל לא יותר מזה. חברות כבר לא ממש יש לי, די ניתקתי איתו כל מגע והיום הבנתי גם למה.. זה פשוט לא אותה רמה של האנשים שאני רוצה להיות בסביבתם, האנשים בבסיס זה האנשים שמתאימים לי! חוץ מזה- הכל כמעט טוב ויפה, אני מגישה טוב ושמחה (בניגוד למה שהיה פעם קודמת שהייתי בבית). עבר עליי משהו בשבועיים האחרונים שהייתי צריכה לעבור על מנת לדעת איך להיות בבית ולהינות מזה ולא להיות צמודה כל היום לחדשות. **עדיין מחפשת ופנויה להצעות** לילה טוב :)</div>Sat, 17 Jan 2009 01:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10425517http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=10425517http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10372670<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה לי את המקום הזה לפרוק ולכתוב דברים שמציקים לי... אז מה התחדש אצלי מהפעם האחרונה שכתבתי פה? התחלתי לקרוא את מה שכתבתי פה פעם קודמת אבל ראיתי שזה היה בתקופה פחות טובה שלי ולכן החלטתי לא להמשיך לקרוא.. ממה שכן ראיתי- זה היה קצת לפני יום ההולדת ה 19 שלי. מאז עבר הרבה! בהחלט הרבה! אפילו המון!! עשיתי כל כל הרבה דברים מאז! השתניתי ממש מאז! יש לי דיעה לגבי דברים בחיים! אני לא חושבת מה שהייתי חושבת פעם, ולא עושה דברים שהייתי עושה פעם. אם פעם מישהי הייתי מעצבנת אותי, או יותר גרוע מאכזבת אותי סביר להניח שהייתי מדברת איתה, לא אומרת לה כלום ומנסה להשחיל את זה (או לפחות מתכננת לעשות את זה). אבל אחרי מה שעברתי בפעם הקודמת הגעתי למסקנה שזה פשוט לא שווה. אולי בגלל שלא העליתי את זה בצורה גלויה וישירה בפעם הקודמת זה קורה שוב אבל הפעם לא אכפת לי. אומרים שרק שבעות מצוקה רואים מי באמת החברים האמיתיים שלך- אומרים וצודקים! לא רק שרואים מי הם החברים האמיתיים שלך רואים כמה הם אמיתיים וכמה הם כנראה לא ילכו בקלות! לא ציפיתי, באמת שלא אבל מה לעשות ופתאום הבנתי את</div>Sat, 03 Jan 2009 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=10372670http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=10372670http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=9831726<div align="right" dir="rtl">וואי, עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה משהו. חוץ מלהיכנס פעם בכמה הרבה זמן לראות מה התחדש אני לא ממש נכנסת לפה, או לנענע בכלל. לפני 4 שנים, כשפתחתי את הבלוג הזה זה התחיל ממקום שיהיה לי איפוא לכתוב ולפרוק עול שיושב לי על הלב. ואז הייתי צריכה להפסיק. אבל פתאום הבנתי שאין באמת סיבה שאני לא אמשיך לכתוב פה דברים. הכל פשוט כל כך מוזר. אני לא יודעת אם זה אכי אני במרחק יומיים מהיומולדת 19, או שזה בגלל ששבוע וחצי הייתי בבית ועכשיו אני חייבת לחזור לשבועיים, אבל משהו קרה לי . משהו התהפך אצלי בפנים והכל נראה כל כך שונה פתאום. אם פעם כל מה שרציתי זה לא להיות בבית אז עכשיו זה בדיוק ההפך. אבל הקטע המוזר הוא שאין לי חרטה על ההחלטה לבקש בסיס סגור. אני לא יודעת מה עובר עליי ואולי זה משבר יומולדת כי אני הולכת לחגוג יומולדת ביום שני ואני לא חושבת שיש מישהו בבסיס שלי שיודע שיש לי יומולדת.. זה הולך להיות אחד הימי הולדת היותר מבאסים שהיו לי בשנים האחרונות.. וזה כולל את זה של שנה שעברה שאת גיל 18 האגדי חגגתי כשחגגנו לבן דוד שלי יומולדת 8.... אצל סבא וסבתא.. ואז היום כולו היה נוראי... בעיה היא שעשית</div>Sat, 30 Aug 2008 14:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=9831726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=9831726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=6050796<div align="right" dir="rtl">אני עדיין לא מאמינה שעשיתי את זה. לא ידעתי מה לעשות אז פשוט הלכתי וסיפרתי לו על הבלוג.. למזלי הוא אפילו לא שאל אותי עליו כמעט.. אפילו גיליתי פרט מעניין עליו.. חבל שחצי שעה לפני כבר ראיתי את הפוסט הבא.. נקווה שהכל ישאר כמו שעכשיו למרות שנראה לי שבעתיד הקרוב מתישהו לא יהיה מנוס מלהראות את הבלוג.. לו ואולי גם לה... לילה טוב</div>Sat, 17 Mar 2007 23:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=6050796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=6050796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5870835<div align="right" dir="rtl">ואז אני אצטרך להיות פה רק פעם בשבועיים.. לשלושה ימים.... וגם זה לא תמיד (משפחה יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה לך בשנייה מסויימת ובשנייה שאחרי להיות הדבר שאתה הכי רוצה להחליף) *כמה שהפוסט הקודם מתאים למצב עכשיו....... שונאת שדברים שכבר השלמתי איתם מסתדרים ואז חוזרים שוב ופוגעים בי מחדש </div>Sat, 17 Feb 2007 21:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5870835http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=5870835http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5818399<div align="right" dir="rtl">זהו. זה הסוף. הסוף של התקופה הכי משמעותית שלי בחיים אני חושבת. נהנהתי? חלק מזמן מאוד וחלק מהזמן סבלתי. האמת היא שזה עוד לא ממש הסוף. הסוף הוא ביום העצמאות, אבל כבר מעכשיו זה מרגיש כמו הסוף. עכשיו זה הזמן לעשות את מה שרציתי ולא הספקתי לעשות. עכשיו. אבל מצד שני אין כל כך זמן כי צריך לסיים יפה. למי שעוד לא הבין אני מדברת על סיום ביצפר, לתמיד. הפעם הבאה שאפגוש לימודים יהיה איפשהו בפסיכומטרי\השלמת בגרויות\אוניברסיטה.... עצוב. אבלן מצד שני גם שמח כי אני מניחה שאני אשמור על קשר עם החברות בטח נעשה כיף חיים בזמן עד הגיוסססס עכשיו לנושא אחר. זה חוזר. ההרגשה הנוראית,הסבל הנוראי. החוסר איכפתיות יותר. אחרי כמעט חצי שנה שהכל היה בסדר ואפילו מצויין זה חוזר. הפעם זה תוקף משני כיוונים. הכיוון האחד זה בימים האחרונים וזה כמו פעם. הכיווןן השני זה כבר די הרבה זמן וזה משהו שאני בכלל לא יודעת אם הוא נכון. אבל הבעיה היא שגם אם הוא נכון אני לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה. מצד אחד אני כועסת ומצד שני אני לא. פשוט לא. אני מניחה שאם יתברר שזה לא נכון וזה רק אני הרגשתי אז אני ארגיש הקלה אבל אם זה יתברר</div>Fri, 09 Feb 2007 17:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5818399http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=5818399http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5485609<div align="right" dir="rtl">עד לפני שבוע לא חשבתי שמשהו יכול להשתנות.. חשבתי כבר הכל ישאר כמו שהוא... כבר לא כל כך היה לי אכפת. בנסיעה הכל השתנה.. כמו שאמא אמרה אבל בלי קשר זה פשוט השתנה. אתמול הכל חזר להיות אותו דבר. ידעתי שכשאני אחזור לארץ הדברים יחזרו להיות אותו דבר. ידעתי שזה עניין של משנה מקום משנה מזל, או במקרה שלי משנה מקום משנה הרגשה. כשהיינו שם חשבתי שבכל יחזור להיות כמו שהיה לני החופש אבל עכשיו שוב הכל חוזר להיות כמו שהיה. אני שונאת את המצב ככה. אבל זה המצב. אתמול הלכתי לישון אצל חברה כדי לא לחזור הבייתה. אני לא רוצה לראות אותם, לדבר איתם ואפילו להיות איתם אבל אין לי מה לעשות. כל כך מחכה כבר לצבא.. להיות רחוק מכאן... במשך 10 ימים לא להיות בבית... כל כך רע לי עם ההרגשה הזאת. אני רוצה פשוט לצעוק. רציתי לבוח מכאן ואמרתי את זה להורים אבל סתם.. הם לקחו את זה ברצינות כהזדמנות לנסוע ונסענו. עכשיו חזרנו ואני כל כך מצטערת שנסענו. היה לי כל כך כיף אבל זה היה באיזשהו מקום בריחה מהמציאות... עכשיו חזרנו למציאות ואני לא יודעת למה אבל במקום להיות שמחה על הנסיעה אני הייתי כל אתמול עצבנית. אמרתי דברים שאני חו</div>Wed, 20 Dec 2006 10:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5485609http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=5485609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5378857<div align="right" dir="rtl">זה אמנם השם של השיר של בריטני אבל זה מה שאני מרגישה עכשיו. יותר נכון אני מרגישה את מה שתמיד שמעתי עליו- בגיל ההתבגרות זה הזמן שההורים בוחרים להרוס לך לך את כל מה שהאמנת בו וחשבת שנכון עד אותו רגע. כל התמימות שהייתה בי נעלמה. לפני שנה כשקרה המקרה, אחר כך פולין והדובדבן שבקצפת- בקיץ. כל מה שהאמנתי בו, כל מה שחשבתי שעושה לי הכי טוב השתנה. עכשיו אני לא רוצה ללכת לשם כי זה פוגע בי אבל כשאני בבית הדבר אני רוצה ללכת לשם. אפילו אם זה להראות שאני לא רוצה להיות שם. ואז כמובן יש את הצד השני. עליו בכלל אין מה לדבר. כל פעם שאני שם אני מצטערת שאני לא באה יותר, אבל כשאני לא שם אני לא רוצה ללכת. זה בדיוק ההפך.הדבר שמשותף לשני הצדדים הוא שכשאני בבית שלי הכי טוב לי ואני לא רוצה ללכת לאף אחד מהם. בעיה: חגים. אי אפשר להתחמק מזה. נראה נה יהיה בחנוכה. אולי בדיוק אני אהיה חולה.חח.. מי שהבין על דיברתי כל הכבוד. מי שלא לא נורא. הסברים לאנשים מסויימים. שיהיה שבוע טוב!!!</div>Sat, 02 Dec 2006 21:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5378857http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=5378857http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5263548<div align="right" dir="rtl">שונה. הכל פשוט כל כך שונה. ולא שונה לטובה.. הכל השתנה בקיץ האחרון. דברים שאהבתי הפכו לשנואים, אנשים שהיו הכי קרובים אלי הפכו להכי רחוקים הכל השתנה!!!!!</div>Mon, 13 Nov 2006 20:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (DUSHI)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=59140&blogcode=5263548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=59140&blog=5263548