<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>גשם חזק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591385</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 בא לי לשכוח. All Rights Reserved.</copyright><image><title>גשם חזק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591385</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/85/13/59/591385/misc/16780651.jpg</url></image><item><title>הפוסט הראשון שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591385&amp;blogcode=9999719</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שלום לכולם, זה הפוסט הראשון שלי.
הצטרפתי לישרא, כי הרגשתי שאני צריכה מקום לפרוק את הכל, או לפחות את הרוב, לשתף אחרים במה שעובר עלי, ולקבל תגובות, עצות וסתם תמיכה :]]

אז מי אני בעצם? אני בת 17, מראשון לציון. חור רציני, אני יודעת...
אני לומדת בתיכון מעפן לחלוטין, סובלת כמו כולם ומצד שני מפחדת לסיים ללמוד ולהתחיל את &quot;החיים האמיתיים&quot;.
אני נורא נורא אוהבת כלבים וחתולים, אוהבת את הים, ודי מתעניינת במה שקורה מסביבי.

 _________________________

היום היה לי יום די חביב.
בבצפר היה ממש ממש מצחיק. שיעור מת&apos; היה השיעור האחרון, ואני ואור (חברה מאוד טובה שלי) הבנו את כל החומר [ממש...] אז החלטנו שזה טיפשי להקשיב וסתם השתעשענו לנו ופחותאויותר לא הפסקנו לצחוק.
ואז הגענו למסקנה שאני אלוהים! (לפחות זה מה שאני טענתי...לאור היו קצת ספקות).
זה קרה, כשבערך 20 דקות לפני סוף השיעור אמרתי לאור: &quot;הלוואי שלמורה יימאס והוא ישחרר אותנו הבייתה&quot;.
לא עברו 10 שניות, והמורה איחל לנו גמר חתימה טובה ושיחרר אותנו.
זה היה נהדר כל כך. 
ואז קיפצצתי לי באושר כל הדרך חזרה הבייתה.
אחרי ארוחה מהירה ולא מאוד משביע&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 07 Oct 2008 23:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (בא לי לשכוח)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=591385&amp;blogcode=9999719</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=591385&amp;blog=9999719</comments></item></channel></rss>