http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568האהבה נושאת טוב יותר את ההיעדרות ואת המוות מאשר את הבגידה ואת הספק. - אנדרה מורואה-heCopyright 2026 lil_angel_16. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10163232<div align="right" dir="rtl">סליחה שלא עידכנתי המון זמן.. זה המצב רוח שלי בוגד בי לפעמים.. לפעמים אני שמחה ולפעמים אני בדאון.. אז סורי =] והנה הפרק : הפלאפון צלצל "הלו?" עניתי "ניקול מאמי?" ענה לי הקול מהצד השני. "כן נו.. מה חדש?" שאלתי בדחיפות הייתי נורא לחוצה ממה שקרה לסבא, אז דחקתי באימי לספר לי כבר מה מצבו. <SPAN lang=HE style=</div>Wed, 12 Nov 2008 16:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10163232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10163232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10117413<div align="right" dir="rtl">שלום לכול הקוראים והקוראות של הסיפור שלי.. אין לי כול כך כוח לפרסם בינתיים בימים הקרובים.. עוברים עלי הרבה דברים בחיים וכול כך אין לי כוח לנשום אפילו.. קשה לי. אז אני מקווה שתבינו אותי.. אם אני לא אפרסם. תודה ולהתראות.. שלכם, לרה :[[</div>Sat, 01 Nov 2008 13:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10117413http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10117413http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10100308<div align="right" dir="rtl">"את לא מבינה מה עובר עלי.. את פשוט לא מבינה" אמרתי לה בשקט, ובעצבים. "מה? אני מקשיבה.." ענתה לי בקול רך ונעים.. התחלתי לספר לה כול מה בקרה עם סבא, על הנשיקה שלי ושל רון. כמובן שסיפרתי לה על סבא היא נורא דאגה ושאלה100 פעמים האם הוא בסדר? ומה יהיה? ולא ידעתי מה לענות לה אז אמרתי לה שאני נוסעת עוד פעם אליו לבית -החולים. כשהתחלתי לספר לה על כול מה שקרה עם רון.. היא פשוט הייתה בשוק טוטאלי.. "רון? רון? החמוד מ- י'6? את רצינית? הוא בא לכאן?" שאלה אותי במהירות הבזק.. "כן, נו.. הוא בא וסיפר לי על אח שלו, והזמנתי אותו לבית שלי.. ואז קרה מה שקרה" הסברתי לה. "רגע, מה את מתכוונת לעשות עכשיו? את משאירה את זה פתוח? או.." התחילו השאלות על היחסים בינינו <P dir=rtl style="DIRECTION: rtl; unicode-bidi: embed;</div>Mon, 27 Oct 2008 22:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10100308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10100308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10095108<div align="right" dir="rtl">נשארתי לבדי, פשוט עומדת ומסתכלת איך הוא נעלם ומשאיר בי טעם של עוד... הלכתי לנעול אחריו את הבית. ' לאן הוא ילך עכשיו? מה הוא יעשה?' שאלתי את עצמי תוך כדי זה שאני מוזגת לעצמי מים. עליתי לחדר שלי, פשטתי את בגדיי ונכנסתי למיטה. הסנפתי את הריח שלו.. הוא עוד נשאר שם, ואני? כבר מתגעגעת אליו. 'מה לעזאזל אני עושה עכשיו? אוףף.. למה דווקא אני? למה הכול נופל עלי?' המון מחשבות הציפו אותי, כמובן שלא הפסקתי לחשוב על הנשיקה המדהימה שלי ושל רון.. וגם לא הפסקתי לחשוב על המילים שלו 'אני אוהב אותך' חזרו בראשי שוב ושוב.. וככה נרדמתי. ~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~.~ בינתיים בבית החולים אולגה וסרגיי היו ליד מיטתו של סבא. אולגה ישבה בכיסא וסרגי עמד שם לצידה. זה אבא שלה, ברור שהיא תהיה שם בשבילו. "אבא? אבא? בבקשה, תגיב.. אני אוהבת אותך, אתה האדם אשר לימד אותי כול כך הרבה בחיים. אבא.." ישבה אולגה וליטפה את ידו, בזמן שהדמעות לא פסקו. היא כול כך פחדה שיקרה לו משהו.. כבר הספיק לה שהיא איבדה את בנה. אובדן גדול מדי.. גדול מדי. הם שמו לב שהוא חלש בזמן האחרון, אבל לא חשבו שזה יגיע למצב כזה- שהוא יגי</div>Sun, 26 Oct 2008 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10095108http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10095108http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10034603<div align="right" dir="rtl">פתאוםב2 בלילההתעוררתי בבהלה. שמעתי רעשים מוזרים מהסלון. קמתי לראות מה הולך שם וקיוויתי שזה רק חלום...ישר רצתי אליו. הוא התעלף ושכב שם על הריצפה, הרגשתי עצקוץ חד בלב.. כאילו מישהו דקר אותי מבפנים. "סבא! סבא, קום! תתעורר!!" הוא לא הגיב.. רק המשיך לשכב שם. "רון!! רון! קום, תקשר מהר לאמבולנס! דחוף!" צעקתי אליו לחדר שלי. הוא ישר קם, התחיל לחפש את הפלא' והזמין אמבולנס, התחיל לדבר איתם נורא מהר! ".. הוא איבד הכרה, בואו מהר! כן הכתובת הזו.. תמהרו!" צעק עליהם בלחץ. ניתק ורץ אלי. לקחתי את הראש של סבא והנחתי אותו על ברכיי, וליטפתי ברכות את השיער הלבן שלו.. רון בא, בדק את העיניים שלו, את הלשון שלא תיפול פנימה, לקח כיסא ושם את רגליו של סבא עליו. <SPAN lang=HE style=</div>Tue, 14 Oct 2008 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10034603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10034603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10011481<div align="right" dir="rtl">הוא הסתכל לי בעיניים והשפיל מבט. "אני מתנצל, חשבתי שאת רוצה את זה בדיוק כמוני.." אמר. הוא היה מבואס, כנראה שהוא לא ציפה לתגובה כזו.. לא רציתי להרוס לו את המצב רוח אז פשוט הבלגתי על זה.. "מותק, רוצה לשתות משו, לאכול?" שאלתי מתחשבת.. "אם אפשר לשתות, יהיה סבבה" הוא חייך אלי. אבל המבט שלו היה כול כך מבולבל. הוא בטח חשב על מה שקרה לפני מס' דק'.. הלכתי להביא לשתות.. חזרתי עם בקבוק גדול של קולה ושתי כוסות עם חטיפים מכול הסוגים.. הוא לקח את הבקבוק והכוסות והתחיל למזוג לי ולו. לקחתי את הכוס שלי, ועשיתי שלוק גדול.. הוא החזיק את הכוס ביד.. ובהה בריצפה. פתאום פעמון הדלת צלצל. נבהלתי, חשבתי 'מי זה כבר יכול לבוא בשעה כזו אלי?'. פתחתי את הדלת, והופתעתי לגלות שאסף.. האקס שלי עמד שם. כול כך שנאתי אותו באותם רגעים.. ובכלל אני שונאת אותו על מה שהיה איתו ואיך שהכול נגמר איתו.. "מה אתה עושה פה!?" צעקתי עליו. "את לבד בבית מותק?" חייך אלי בחיוך ממזרי, רון יצא מבעד הסלון והסתכל על אסף במבט מיואש. "הופה.. אני רואה שמצאת לך חברה חדשה.. אולי תכירי לי את הבר מזל?" וניסה להיכנס הביתה.. דחפתי אותו אחורה.</div>Fri, 10 Oct 2008 17:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10011481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10011481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10004310<div align="right" dir="rtl">אני לא צמה.. אז אני מבקשת סליחה מעכשיו על זה בפירסמתי את הפוסט ביום כיפור.. רק השנה אני לא צמה =] סורי.. =.= פרק 4 =.= הגעתי לפתח הבית ועמדתי קפואה במקום. 'מה?' שאלתי את עצמי. הוא עמד שם... כול כך יפה. האור של פנסי הרחוב האיר את תווי הפנים המושלמות שלו. עמדתי שם והייתי בהלם ' מה הוא עושה פה לעזעזל?' "מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו "את לא שמחה לראות אותי?" הוא התקרב אלי.. "מה אתה עושה?!!?" הוא חיבק אותי , כאילו קרא את המחשבותי.. חיבקתי אותו בחזרה.. לא הבנתי מה קרה לו.. מה ככה פתאום הוא מופיע באמצע הלילה בפתח הבית שלי ' איזה חמוד' חשבתי וחייכתי.. "מה מותק, קרה משהו?" שאלתי אותו במבט מודאג, הוא השפיל את מבטו והתיישב על מדרגות הבניין. התיישבתי על ידו, ניסיתי לקרוא את מחשבותיו- כול כך רציתי לעודד אותו, לא רציתי שהמבט העצוב ישאר בעיניים המקסימות שלו. "אתה רוצה לשתף אותי?" שאלתי אותו אחרי כמה דק' של שקט.הוא הרים את הראש והסתכל לי עמוק בתוך העיניים. "אני יכול להשאר אצלך? אני לא יכול לחזור לשם.." ענה פתאום. "בטח מאמי, רק תצטרך להתחבא..סבבה?" שאלתי "כן.." הוא ענה בלחש. הרגשתי</div>Thu, 09 Oct 2008 00:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=10004310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=10004310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9995279<div align="right" dir="rtl">והנה בא פרק 3 :) =.=פרק 3 =.= "כן טל, שכחת להגיד משהו?" שאלתי "זה לא טל.." ענה לי הגול הגברי מהצד השני. "מי זה? עם מי אני מדברת? " נלחצתי, היה לו קול גברי ומסתורי.. השתתקתי, הייתה דממה.. הוא לא ענה, מהצד השני נשמעו רק נשיפות סדירות.. הקשבתי, פחדתי להוציא מילה... "הלו? מי זה? אתה מתכוון לדבר!?" הרמתי את הקול, נלחצתי עד מוות. פתאום השיחה התנתקה. הייתי ב</div>Mon, 06 Oct 2008 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9995279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=9995279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9990845<div align="right" dir="rtl">אוקי.. אז נפתח בזה שאני שמחה שאנשים נכנסים =] זה נחמד כזה.. ועכשיו? פרק 2.. =.= פרק 2 =.= ראיתי שאלכס שלחה לי הודעה.. פתחתי אותה והייתי בהלם.. תמיד בירכנו אחת את השניה ב'לילה טוב'. התחלת לקרוא מה שהיה כתוב בהודעה.. שאני לעולם, לעולם לא אשכח. "ניקניק שלי, את לא מבינה איזו חברה את.. את לא מבינה עד כמה שאת חשובה לי, לא יודעת איך להגיד לך את זה.. זה נורא קשה גם לי.. אבל אני פשוט חייבת לספר לך.. חייבת.. אח שלך, דניאל... נהרג בפיגוע בקניון עזריאלי... אני רוצה שתהיי חזקה, בבקשה בשבילי.. הייתי כול כך רוצה להיות שם לצידך ולתמוך בך ברגע הנורא הזה- אבל אמא שלך ביקשה ממני לא להגיע הערב. תזכרי מאמי שלי.. שאני תמיד שם לצידך.. תמיד שם למענך.. אלכס" רק אז הבנתי למה פתאום ראיתי את אבא חוזר יותר מוקדם מהעבודה. ואמא? אמא יושבת כבר מהצהרים ומייללת לה.. בוכה.. היא לא רצתה לשתף אותי במה שעובר עליה, לא ראיתי בחיים שלי את אמא במצב כזה.. תמיד הייתה מלאת חיים ואושר.. אבל עכשיו? יושבת ובוכה.. ובוכה.. ובוכה. הדבר הכי קשה בסיפור הזה.. זה שהוא רק לפני חודש השתחרר מהצבא.. <P dir=rtl style="DIRECTION: rt</div>Sun, 05 Oct 2008 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9990845http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=9990845http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9983315<div align="right" dir="rtl">היי :) היום אני מפרסמת את הפרק הראשון של "פרפרים לבנים" וכמו שהזכרתי זה היה "אף פעם לא לבד" ועכשיו הוא יתפרסם שוב ^^ אז..? קריאה מהנה?? =.= פרק 1 =.= בהתחלה בכלל לא הסתכלתי לכיוון שלו. כולם מכיתה ז' אמרו שהוא דלוק עלי.. לא ייחסתי לזה כזו משמעות – תמיד הייתי מוקפת בבנים, תמיד היו לי המון ידידים ולרוב ידעתי שזה לא סתם שהם נדבקים אלי ומתחנפים אלי.. אז גם הוא? מה אני יכולה להגיד? עוד אחד לרשימה.. נכון הוא היה צנוע וחברותי, תמיד מוקף בחברים.. אהבתי את זה בבנים "אם הם צנועים, זה טוב!" תמיד אמרתי את זה לאלכס. משהו בו היה מושך, היה לו שיער ארוך ושחור, תמיד היה אוסף את שערו בקשת קטנה ושחורה שהייתה חושפת את תווי הפנים שלו, הן היו כה עדינות אך גבריות באותו הזמן . . . העור שלו היה כול כך מושלם. הוא היה גבוה ותמיד היה בולט בין כולם. לפעמים הייתי קולטת את המבטים שלו בוחנים אותי, במבט כול כך מסתורי ועדיין, הייתי מתגרה בו לפעמים ושולחת לו מבטים חושניים, ותמיד הוא היה משפיל את המבט. בתוך תוכי הייתי מחייכת. למרות הכול הבנתי שהוא דלוק עלי רק בגלל איך שאני נראית ולא בגלל האופי שלי. אם ה</div>Sat, 04 Oct 2008 13:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (lil_angel_16)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590568&blogcode=9983315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590568&blog=9983315