http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143heCopyright 2026 אנה - מרי.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10411561<div align="right" dir="rtl">סוגרת, אין לי יותר מה לומר . פתחתי בלוג חדש,בטח תמצאו אותי איפשהו בישרא. 3&gt; היה טוב וטוב שהיה אוהבת, אנה מרי .</div>Tue, 13 Jan 2009 08:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10411561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10411561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10372929<div align="right" dir="rtl">עוד שנה,עוד כאב,ועוד סבל מר. אך אין דבר שישנה את הגורל. כמה שנים שהיא מייחלת לחיים מאושרים. כמה זמן שלא עלה לה חיוך על הפנים. היא לבדה בעולם הזה. עוד שנה,עוד בכי,שלא נגמר . שהיא מבלה לבדה,ברחוב הקר. כמה זמן שלא הייתי כאן , באמת שהתגעגעתי . 3 &gt; שלכם , אנה-מרי 3&gt;</div>Sat, 03 Jan 2009 02:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10372929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10372929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10290368<div align="right" dir="rtl">עייניה עייפו כבר מדמעות,דמעה אחר דמעה,כמו גשם ששוטף ללא הפסקה. רק צליל הבכי נשמע,חרש,כואב,ללא מילה. מתגעגעת,ורוצה,רק לחזור ,לא מוציאה מילה,והכאב לא עבר. ובחוץ,אנשים מחייכים,שמיים כחולים,ילדים צוחקים. ואת בפנים,מתבודדת בתוך עצמך,שקועה בחלומך. </div>Sun, 14 Dec 2008 13:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10290368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10290368http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10270088<div align="right" dir="rtl">בוכה,לא מבינה,שהכל נהרס,ואת הגלגל אי אפשר להחזיר חזרה. כל דבר שמיסתדר,גורר אותו לסבל כואב יותר. ויתרת המון בשביל האהבה,זה לא מגיע לך ילדה. נגמרו הכוחות,האושר,והרצון לחיות. סוף המשחק היא אומרת,סוף המשחק,לא חוזרת. סוף האושר,סוף האהבה,סוף החיים,שהיו לה כ"כ אכזריים . עריכה : מחקתי חלק מהבלוג,אני רוצה שבלוג זה יהיה רק לדברים שאני כותבת,דימיוניים,ולא לתיעוד יום יומי. </div>Tue, 09 Dec 2008 07:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10270088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10270088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10142556<div align="right" dir="rtl">האם אני אדע,האם אני ישמע,את קולי צוחק שוב בחזרה?,אחרי שאתה באת והרסת את הכל. אתה החרבת לי את חיי אט אט,איני יודעת,אם אתה לוקח את זה ברצינות,או כסתאם מישחק מטופש. ליפעמים,אני רוצה רק ללכת,ללכת מפה,מהמקום שאתם קוראים לו עולם. להיתרחק מהכל,להיתרחק מהחיים,מהאהבה,מהכל,רק ללכת. האהבה הורסת,היא חונקת,היא מבלבלת,וברגעים כאלה או אחרים,היא ליפעמים הורגת. הכל בינינו נועד ליהיות שבור,מקולקל,ללא אושר,ללא הסכמה. אמרו לי שגן עדן הוא מקום טוב,מקום שבו אין רוע,עצב,ופחד,מקוםשאולי אני ימצא את אהבתי שם,שאני יהיה מאושרת,בעלת שמחת חיים שוב בחזרה. לפעמים,אני רוצה רק ללכת. פשוט ללכת,ולא לחזור יותר לעולם. אוהבת,אנה- מרי3&gt; </div>Fri, 07 Nov 2008 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10142556http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10142556http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10114890<div align="right" dir="rtl">את הרעיון לכיתבת הפוסט הבא לקחתי מהקטע האחרון , המדהים אם אפשר לציין שכתבה משהיא אחרת מהבלוג הזה : http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=474763 יום שישי ד' בתשרי תשס"ט יום שישי ד' בתשרי תשס"ט יומן מטופל מס' ארבעים וחמש,שם המטופל דייויד גרהאם בן 23,סופר,הפרעה דו קוטבית. <P class=</div>Fri, 31 Oct 2008 19:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10114890http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10114890http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10065133<div align="right" dir="rtl"> ללא כותרת . \אנה מרי . עיניים אדומות,מול מסך המחשב. יד אחת אוחזת בכוס קפה גדולה,ויד שניה על המיקלדת. לא יודעת איך ליכתוב,להסביר במילים. שכל מה שהם עברו היה שקר, כל החיוכים,המילים,הזיופים. כבר יום וחצי שהיא לא ישנה,יום וחצי מול מסך המחשב. לא עונה לטלפונים,לא הולכת לעבודה. כאילו היא חיה במין בועה משל עצמה. מעבירה את כל המקרים,כמו סרט שרץ קדימה בראשה. היא אוהבת אותו,אבל לא יותר מידי,היא לא רוצה ליפגוע,או להרוס. דמעה אחת יורדת,ואחריה עוד אחת,ועוד,כמו גשםשוטף. נירגעת,לוגמת מהקפה,וממשיכה ליכתוב. פיתאום היא שוב נעצרת,היא לא יודעת איך להגיד לו. שהיא עוזבת. תגיבו מה דעתכם , אוהבת אנה מרי 3&gt; </div>Mon, 20 Oct 2008 17:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10065133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10065133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10046454<div align="right" dir="rtl">שלוום . לאחרונה עליתי על המישקל וגיליתי שאני בתת מישקל נאי שוקלת 43.6 על גובה 1.58 אני לא חושבת שזה עד כדי כך נורא אבל ההורים שלי כן . בכיתה ה' הייתיילדה שמנה , שמנה מאוד אפשר להגיד. בתחילת פורים של ו' נכנסתי לדיאטת כאסח ,זה גם אומר צומות והפרעות אכילה , ופסיכיאטרית וכל זה,ירדתי 18 קילו ויכול ליהיות שיותר בחצי שנה . ההורים שלי ניבהלו,אני כלה זמן ירדתי וירדתי,אני לא רציתי לרדת יותר אני לא האמנתי שהגעתי למישקל שהוא ביכלל 45, אבל לא הצלחתי לידחוף אוכל משמין לפה,הייתי יותר מידי אובססיבית לגבי הקלורויות , וכמה שאמרו לי שנאי לא צריכה לישמור ככה ניהייתי יותר אובססיבית לגבי הגוף שלי , תמיד היסתכלתי במראה עלה גוף שלי והיתביישתי,אפילו שנאי שוקלת עכשיו 43, אני חשובת שאני שמנה , אני לא יודעת למה , אולי ביגלל שאני כל הזמן חיה על ערוץ האופנה, ומגזיני אופנה כמו "אל" "ווג" וכ"ו ?ואני מושפעת מהדוגמניות ששמה נאי גם לא אוכלת בשר, מאז הדיאטה לא נגעתי בבשר שזה כימעט כבר שנה שלמה ,אני מפחדת , אני לא רוצה להרזות יותר , אני לךא רוצה הלגיע לאנורקיסה, אבל זה חזק מימני מה שלא מעל 3%שומן לא נוגע אצלי בפה,</div>Fri, 17 Oct 2008 10:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=10046454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=10046454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=9975276<div align="right" dir="rtl">שלום , אחרי המון זמן של מחשבה החלטתי לפתוח את הבלוג הזה , הייתי צריכה פינה שבה אוכל לכתוב את כל מה שאני חושבת ,ורוצה להביע בכתב ,הבלוג היינו אנונימי ,אני לא מתכוונת לכתוב יותר מידי על עצמי ,או לשים תמונות ,מקווה שתהנו . סליחות לא ידעתי מה לכתוב בפוסט הראשון,ואז הגעתי לנושא החם, סליחות ,זה נושא מאוד מעניין לדעתי ,חשבתי מה אני אוכל לכתוב על סליחות וזה מה שיצא : סליחות מילה כ"כ משמעותית בשבילי , לדעתי , אני צרכיה לבקש מכל היקום סליחה , סליחה מההורים , אחיות ,חברות ,חברים ,ידידים , מורים וכ"ו . אני יתחיל מהסליחה להורים , לא קרה פעם או פעמיים שפגעתי בהורים שלי , אחרי כל מה שהם נותנים , תומכים ,דואגים,זה מה שמגיע להם ? ,זאתהפעם הראשונה שאני עושה כזה חשבון נפש,כזה שאני חושבת על דברים רעים שעשיתי לאנשים , ותאמינו לי עשייתי הרבה. אזנתחיל מסליחה להורים שלי (שהיא לא כזאת משמעותית ממילא הם לא קוראים כאן ) . אחיות, או יותר נכון שנגיד אחותי , את האמת אני לא רוצה לבקש מימנה סליחה ,היא רעה , אכזרית ,וקנאית . לא עובר יום מבלי שהיא רבה איתי , מקללת אותי , או מציקה לי , אני מודה גם אני</div>Thu, 02 Oct 2008 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה - מרי.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=590143&blogcode=9975276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=590143&blog=9975276