http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101סיפור המספר את חייהם של הנערים והנערות שמאחורי החושך, הסמים, האלכוהול, האלימות והזנות, פרק אחד בכל פוסטheCopyright 2026 נאפו בן צבי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=10036185<div align="right" dir="rtl">היי.. אני לא יודע אם אהבתם. אני יודע שחלקכם ממש אהבתם, אבל אני אאלץ להטריח אתכם.. אם הסיפור הזה מעניין אתכם, ואתם רוצים לקרוא את ההמשך - חפשו אותו בעיתון של מקושרים, במדור סיפורים. ניתן גם פשוט לחפש את זה במקושרים בתוך הפרופיל שלי תחת השם "נאף ילד רחוב" הנה קישור http://www.mekusharim.co.il תהנו..</div>Wed, 15 Oct 2008 05:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (נאפו בן צבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=10036185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=589101&blog=10036185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=9982405<div align="right" dir="rtl">ירושלים, 23.9.08 כיכר ציון הרעש היה בלתי נסבל. שני המיני-ואנים של חסידי הברסלב השמיעו טראנסים בוואליום גבוה כאשר המוזיקה מתערבב יחד, ויוצרת מין רעש שלא ניתן לשמיעה, יחד עם זעקות של "נ, נח, נחמ, נחמן מאומן". שלושה בלשים ממחלק נוער ציון ניסו להידחק אל תוך ההמולה. חודשיים וחצי הם תיכננו את הפשיטה הזו. חודשיים וחצי של תיכנונים אין סופיים, החדרת סוכנים סמויים ואפילו ביזבוז של כמה אלפי שקלים בכדי לקנות קצת סמים מהסוחר הצעיר ולקבל את אמונו. ועכשיו, בשעה הכי חשובה, כשכל היחידה מוכנה להביא את המכה הגדולה, רבי נחמן נזכר לרקוד? גיל גרנביץ, קצין המודיעין של היחידה קרא בקשר אל מפקד החוליה. "עמי, האם שומע, עבור" "אני איתך גיל" "אני פה, על הגג של בנק הפועלים. צופה בכם. עמי, הוא אמור להגיע לכיכר להיפגש עם הסמוי שלנו תכף, תהיה בהיכון" מכיוון מדרחוב בן-יהודה ירדה קבוצה של כעשרה חבר'ה, לבושים בג'ינסים צמודים, וחולצות טריקו. במרכז הקבוצה היה רועי, נער בן 17, גבוה, שיער שחור מסודר בסגנון קוצים, והיה היחיד מבין החבורה שחולצת הטריקו שלו לא הייתה שחורה. הם היו חבורה. העיר התחתית של ירושלים</div>Sat, 04 Oct 2008 02:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (נאפו בן צבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=9982405http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=589101&blog=9982405http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=9954219<div align="right" dir="rtl"> מנהטן, 23.09.08 מידטאון היא ישבה לה מצונפת בתוך הצעיף הגדול. חדר המדרגות היה קר, ושני חתולים גדולים הרעישו בחוץ. היד עדיין דיממה, מזילה זרפיףקטן של דם על המרצפות הצהובות, לכיוון משרד עורכי הדין. הדמעות התחילו לזלוג לאיטן, מתוך העיניים העייפות. היא ניסתה להירדם, אבל העבר לא נתן לה. העבר, אוהו, כמה הייתה נותנת רק בשביל לוותר על שישה עשר השנים הללו, לא להיוולד בכלל. כמה חלמה, כמה פינטזה שרק תוכל לחזור אחורה, לדפוק על דלת חדר השינה של הוריה, ולמנוע מהם לקיים יחסי מין. אולי הם היו מביאים לעולם ילדה אחרת בפעם אחרת, אבל לפחות זו לא תהיה היא. הנורה הצהבהבה בחדר המדרגות התחילה להבהב. היא לא אהבה לישון בבנין הזה. בבנינים אחרים האור היה מכובה בלילה, ובעלי המשרדים לא טרחו להגיע לפני תשע בבוקר, ובבנין הזה כבר בשש וחצי המנקה היה שולח אותה חזרה אל הרחובות הקרים. אבל זו הייתה האופציה האחרונה שנשארה. בעלי המשרדים באיזור התאגדו, והחלו לנעול את דלתות הבניינים בערב. פעם אחת היא ישנה על ספסל בפארק העירוני, אבל פעם אחת ודי. היא לא תחזור על הטעות הזו שוב. העיר הזו גדולה מדי לילדה בת16, ואין מי שיבטי</div>Sun, 28 Sep 2008 12:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (נאפו בן צבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=589101&blogcode=9954219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=589101&blog=9954219