http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896מה שלא הורג, סתם כואבheCopyright 2026 מי, אני?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896http://f.nanafiles.co.il/upload/92004/IsraBlog/58896/misc/651534.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4884430<div align="right" dir="rtl"></div>Tue, 19 Sep 2006 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4884430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=4884430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4814185<div align="right" dir="rtl"> היום היה מוזר. אני יודעת, אני בנאדם יחסית מוזר אז קורים לי פה ושם דברים מוזרים, אבל היום לוקח את כל המוזרויות שהיו לי עד עכשיו ושם אותם עמוק עמוק בכיס שלו. זה התחיל מאוד מוקדם. קמתי בערך בשבע, והלכתי לחטיבה. הרגשתי כל כך זרה שם, עם כל הקטקטים המגודלים האלה. מי לעזאזל לימד אותם להיות כאלה חצופים? ואיפה אני הייתי כשזה קרה? עשרות ילדים מתרוצצים במסדרונות הטחובים, ודווקא לי הערסים הקטנים האלה שעוד לא הספיקו לנגב את השוקו משפם בר-המצווה שלהם חייבים להציק? - "הוא קרא לך זונה..." מקורי ביותר. עצרתי לשניה, שקלתי להגיב במשהו שבטוח היה שולח אותו בטיל הביתה לבכות שעות מתחת לכרית, נשמתי עמוק והמשכתי ללכת. צעקות של הורים נזעמים על הבוקר? לא היום, תודה. זה יפה איך ככל שיורדים יותר ויותר לכיוון חדרי האומנות יש ריח טחוב והקירות מתקלפים מלמעלה. בסך הכל הבוקר עבר בסדר, העסקתי את עצמי ולא נאלצתי להתמודד עם כל הדברים האלה שנפלו עליי בזמן האחרון. בסך הכל חודש ופתאום איכשהו 21 נפשי מתחיל להיראות כל כך מפתה. מי ידע... כמו שטירטרו אותי בבית החולים כמה שעות מאוחר יותר לא טירטרו אותי כל החיים שלי ביחד.</div>Fri, 08 Sep 2006 03:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4814185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=4814185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4491868<div align="right" dir="rtl"> אני מקווה...</div>Thu, 27 Jul 2006 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=4491868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=4491868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3418383<div align="right" dir="rtl">היא אמרה לי "אל תרגישי. רק אל תרגישי כלום" תוך כדי בכי בדרך חזרה מהמסיבה. ידעתי שאם אני הייתי במקומה הייתי מתעצבנת, והרבה. בתור התחלה, היא קלטה אותו קודם, הוא היה צריך להיות שלה. וזה שאני בכלל נגעלתי ממנו על ההתחלה רק מוסיף לעצבים. לא יודעת אם היא הייתה עצבנית. היא רק בכתה. אפילו לא הסכימה לספר לי מה קרה. כל הדרך חיבקתי אותה, עם הפנים לחלון, שאף אחד לא יראה. היא החזירה לי חיבוק, אז לא נראה לי שכעסה. אבל איך לא? אני הייתי כועסת. אבל זה רק מראה איזה בנאדם מגעיל אני, לא יותר. "רק אל תרגישי כלום". היא חזרה על עצמה שוב ושוב. בגלל שהיא הייתה שיכורה לא הצלחתי להבין ממה זה נובע, מדאגה או מקנאה. בכל זאת, היא קלטה אותו קודם ואני בכלל נגעלתי ממנו. נורא רציתי לתשאל אותה על הכל, שתספר לי מה קרה ולמה היא בוכה, אבל היא לא רצתה לדבר באוטובוס, כשכל אחד יכול להקשיב. צודקת, גם אני לא הייתי רוצה. למחרת הוא שלח הודעה. רצה להיפגש. לא נשמע לחוץ מדיי, לא מגעיל, ולא נצלן. לא יכולתי. או שלא רציתי? אפילו את עצמי שכנעתי כבר. גם למחרת הוא ניסה. וגם ביום שאחריו. כל פעם היה לי תירוץ אחר. סליחה לא תירוץ, סיבה. רציתי,</div>Sun, 19 Feb 2006 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3418383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=3418383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3404520<div align="right" dir="rtl">כשמישהו אומר לך שיש לך ריח טוב מהשיער? לא? ואם הוא גמד?</div>Fri, 17 Feb 2006 19:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3404520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=3404520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3363917<div align="right" dir="rtl">עשרת הראשונים- החבר\ה הכי טוב הראשון: בכיתה א', היינו תאומות. כמעט חייתי אצלה והיינו קשורות ממש. עכשיו שלום בקושי אנחנו אומרות אחת לשניה. קצת עצוב, לא? החתול הראשון: לא זוכרת איך קראו לו, אבל הוא היה מתנה ליומולדת 10 או משהו של אחשלי, קטן חמוד וחולה. נאלצנו להחזיר אותו אחרי קצת פחות משבוע כי הוא הדביק את כולנו בפטריות. הכלב הראשון: הראשון והנוכחי, קיבלתי אותו בסוף כיתה ו', לפני כחמש/שש שנים, יש תמונה שלו ברשימות בצד. הפירסינג הראשון: חורים באוזניים זה נחשב פירסינג? השינוי הדרמאטי הראשון: הקיץ שבין ט' לי'. עדיף לא לפרט בפורום הזה.... <P d</div>Sat, 11 Feb 2006 11:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=3363917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=3363917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2971008<div align="right" dir="rtl">לפני כמה פוסטים כתבתי על זה שאני לא מוותרת בקלות, שאנחנו עוד נראה בקשר לפרידה הזאת וכל מיני שטויות כאלה, אבל אלה היו בעיקר דיבורים מהבועה. היה קשה, ואמנם עדיין זה לא נעים, אבל מתגברים. חוץ מזה, כמה דברים ממש מגעילים שהילד הקטן הזה עשה, רק הראו לי כמה טוב שאני לא צריכה לסבול אותו יותר. זה הכל טוב ויפה, אבל מכאן ועד ללשים עליו כזה גדול הדרך ארוכה ומסורבלת. הוא רוצה את הדברים שלו בחזרה, ועד לא מזמן לא הייתה לי בעיה ממשית להחזיר לו, רק שעכשיו, אחרי שהוא בטיפשותו הוכיח את כל מה שטענתי במהלך הקשר שלנו (והוא כמובן טרח להכחיש בתוקף), הוא לא הולך לראות את הדברים האלה בקרוב. טוב התחלתי את הפוסט בנימה מסויימת, אבל הייתי צריכה ללכת לעבודה ועכשיו אני כבר לא יכולה לכתוב את מה שרציתי. תמיד, איכשהו, אחרי שאני רואה אותו, לא משנה כמה אני כועסת עליו וכמה אני נחושה בדעתי, אני לא יכולה להיות אדישה אליו, וזה מעצבן ברמות מטורפות. באתי ראשונה, אמרתי יפה לכולם שלום, והתיישבתי בחוץ. לא הייתה עבודה אז יכולתי ללמוד תיאוריה בשקט. בקושי הספקתי לקרוא עמוד והוא בא. הסתכל עליי, אמר שלום מהוסס. ברור שאחרי איך שה</div>Tue, 06 Dec 2005 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2971008http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=2971008http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2875679<div align="right" dir="rtl">מהו המשפט האהוב עלייך? מאיפה או ממי הוא לקוח?זה מן משפט רוסי כזה שאמא תמיד הייתה אומרת לי כשהפסדתי במשחקי קלפים. אין לו תרגום ישיר אז אני מעדיפה לא לעוות אותו. זה יהרוס לי את הילדות...האם את אוהבת לקרוא משפטים ידועים או ציטוטים מצחיקים? האם את אוהבת לצטט אותם בחברה?תלוי. בדרך כלל כן כי אז חושבים שאני מצחיקה ומאאגניבה כזאת ורוצים להיות חברים שלי.מהו המשפט הקולנועי האהוב עליך? האם לדעתך יש ערך פילוסופי למשפטים הלקוחים מסרטי קולנוע?משפט קולנועי? וואו. תאמינו או לא, אני תלמידת קולנוע כבר שנתיים, אנחנו רואים כל כך הרבה סרטים שאי אפשר לתאר, אבל שום משפט לא עולה לי לראש כרגע...ולא. לא לכל מה שאומרים בסרטים יש &quot;ערך פילוסופי&quot;. אני לא חושבת שצריך לסגוד לכל מה שאיזה סלבריטי פולט מהפה.האם יש משפט או פתגם צבאי שאהוב עלייך במיוחד?&quot;קשה יש רק בלחם, נוח יש רק בתיבה, אין לא יכול יש לא רוצה, קרבי זה הכי אחי&quot; וכל מיני כאלה. בכלל, אני מורעלת צבא, למרות ששכחתי לדרג את המנילה בזמן, מה שעלול להשפיע ברצינות על השיבוץ שלי, וזה חבל.מהו המשפט הפילוסופי האהוב עליך?משפט פילוסופי? מה זה פה, שוק?מ</div>Sun, 20 Nov 2005 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2875679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=2875679http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2792214<div align="right" dir="rtl">היום הראשון של החופש תמיד כזה נחמד. עוד רגילים ללכת לבית ספר, וכשמתעוררים חושבים – "יאללה, עוד יום מעפן בבית ספר" ואחר כך נזכרים שחופש! אבל היום לא היה כזה חופש, בגלל שהיום נרשמתי לתיכון. היה בסדר אבל יש לי כל כך הרבה חששות בקשר לתיכון. מצד אחד אני לא רוצה להיפרד מהחברות שלי כי כולן הולכות ל********(הבית ספר הנוכחי שלי) מצד שני אני לא כל כך רוצה ללכת ל******** בגלל שהמקצועות שם הומניים ואני רוצה מקצועות ריאליים. אחי הציע לי ללכת לאורט, אבל איפה הוא היה לפני חודש כששאלתי את כולם לאן כדאי לי ללכת? עכשיו כבר נרשמתי ורק בשנה הבאה אני אשקול מעבר. בין אם לאורט ובין אם למקום אחר. בכל מקרה, אתמול הלכתי אל רויטל כדי לשאול אותה על מאור אבל היא הציעה לי לבוא איתה למועדון פסק זמן. הסכמתי כי מקודם היא ביקשה שאני אתקשר למאור ואשאל אותו אם הוא מגיע. אז הוא אמר שהוא מגיע והוא גם שאל אם אני מגיעה. אז אמרתי שאולי והחלטתי שכן. הילדים שם קראו לי משום מה שולה. לא משנה. שיחקנו חיי שרה ואז הגיע מאור. היה כיף שם במיוחד כי מאור היה שם. אחר כך אכלנו פיצה ושתינו קולה ומאור ואני הלכנו לראות טלוויזיה. ראינו VIP ב-</div>Sat, 05 Nov 2005 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2792214http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=2792214http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2648181<div align="right" dir="rtl">הרבה דברים אפשר להגיד עליי, באמת הרבה, אבל מוותרת בקלות – זה ממש לא אחד מהם. אבל מצד שני, אני גם ממש לא רוצה להציק, גם לא מתכוונת להכריח שום דבר. אני לא יודעת מה הקשר הזה היה בשבילו, אבל בשבילי הוא היה המון, ואני ממש לא מתכוונת לזרוק את זה סתם ככה, לא משנה מה התירוץ המטומטם שלו, ועד כמה הגיוני זה נשמע, מה גם שזה בכלל לא נשמע הגיוני. אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת מה טוב לי, אבל למה הוא חושב שהוא יכול להחליט בשבילי? מה "אני פוגע בך"? כאילו...תודה, אתה מחדש לי. זה שהוא פוגע, אני יודעת, ואפילו מרגישה טוב מאוד. וזה שהוא אומר את כל מה שהוא אומר, על כמה שזה ממש לא אשמתי וכל השאר, בולשיט. זה מאוד אשמתי. מרוב שהייתי מסונוורת מכמה שהיה לי טוב ויפה, שכחתי את כל מה שאני חייה לפיו, את כל העקרונות שלי ופחות או יותר את כל מה שעלול לעזור לי בחיים בנושא הספציפי הזה, ותראו מה קרה. מסקנה: משקפי שמש. סתם נו לא. אני פשוט צריכה להישאר בקווים המנחים של "בנאדם קר ומחושב עד המוות" ולא להיסחף עם רגשות. אבל בחיי שאני מבולבלת. בפעם הראשונה, הוא זרק אותי כי לא שכבנו. בפעם השניה נזרקתי למען האקסית. אבל מה עם הפע</div>Fri, 14 Oct 2005 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (מי, אני?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58896&blogcode=2648181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58896&blog=2648181