http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880When there is nothing left to burn you have to set yourself on fireheCopyright 2026 נעמה ב.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=12101583<div align="right" dir="rtl">למה אתה לא חושב שאני הכי יפה?או הכי חכמה? או הכי מצחיקה? או הכי סקסית? או הכי טובת לב? או הכי מדהימה? או הכי שנונה? או הכי או הכי או הכי או הכי. הכי משהו. הכי בוכה. נכון, יש לך מליון דוגמאות להשוות אליהן ולי אין כלום. ואתה הכל. אתה הכי הכל. וזו לא שאלה אובייקטיבית, אז לא אמורה להיות לך תשובה יותר טובה? אז גם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר יפות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי יפה? וגם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר חכמות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי חכמה? וגם אם מיליון אחרים יגידו לך שהיית עם יותר סקסיות, אתה לא אמור לחשוב שאני הכי סקסית? אתה אומר שאתה אוהב אותי, אבל אולי זו בעצם פשרה. זו לא אשמתך שאני צריכה אישורים. ואני לא רוצה לעייף אותך. אבל הקולות בראש שלי לא מפסיקים לצעוק. עלי ועלייך. "תסתמי את הפה" "תגיד משהו נכון". אני מרגישה שאני לא מספיק טובה ושהיו יותר טובות ממני, אבל אם גם אתה מרגיש ככה אז מה אנחנו עושים כאן בעצם? אני אוהבת אותך כל-כך שכל ההוויה שלי מסתכמת בכך שאני רוצה לרצות אותך. אני רוצה שלא תצטרך או תרצ</div>Fri, 15 Oct 2010 05:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=12101583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=12101583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11970391<div align="right" dir="rtl">בבסיס אני עדיין בת 12.או 15.או 20.מי בכלל מבדיל.בכל פעם שאני נתקלת במשהו שכתבתי פעם, אני מרגישה כאילו הייתי ילדה טיפשית שמחפשת תשומת לב.שהמחשבה המרכזית שמלווה אותה במהלך הכתיבה, כתיבה יומנית של רגשות וצחצוח שיניים, היא "ומה יחשבו עלי אם אני אגיד את זה ככה?".well, what do you know. לא הרבה השתנה.מסכה שמכסה מסכה שמכסה מסכה שמכסה מסכה.אני לא יודעת איזו שכבה אמיתית עוד נותרה בי.ואולי אני סתם קשה עם עצמי.הקטע הוא, וזה בדיוק מה שמעצבן, שלא יודעים.אף אחד לא יודע מה נורמלי ומה לא, מה נכון ומה לא.מה רק הוא חושב ומה חושבים כולם.ואני לא מבינה למה אי-אפשר פשוט לבוא ולהניח הכל על השולחן בכל רגע נתון."אני הולכת ברחוב ואני חושבת","אני אוכלת צהריים ואני חושבת","אני יושבת בשירותים ואני חושבת","אנחנו במיטה ואתה מעלי ואני חושבת".ומצד שני, fuck no, מי בכלל רוצה לדעת.אני רוצה לדעת את האמת אם היא בשליטתי.או אם האמת היא שאני יפה.אבל למה שארצה לדעת אם מישהו חושב שהקול שלי מעצבן?או שאני הולכת מוזר?או שהשיניים שלי עקומות?או שמהזווית הזאת אני נראית בחודש חמישי עם תאומים?או שאני כלבה, יהירה, מתנשאת, פלצנית, יומרנ</div>Wed, 11 Aug 2010 08:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11970391http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11970391http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11946075<div align="right" dir="rtl">Most of the time we're all actors,most of the time it's a game,we feel without wanting,we do without feeling,we lie.It's not the truth that's outside that is scary,it's mostly the truth that's withinand we keep the most secrets from ourselves.We are a land with no map,navigation is close to impossible,contradiction and confusion inevitable.We go through life not knowing ourselves,We go through life not knowing anybody,Full of assumptions and vanity. This is the curse of having such a developed brain.(bless me with ignorance, I can't stand this thinking thing any more).</div>Fri, 30 Jul 2010 05:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11946075http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11946075http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11864375<div align="right" dir="rtl">עוד יריה באפלה אל הכלום שבחוץ.יש לי כל-כך הרבה מה לומר שאין לי בעצם שום דבר להגיד.זה הגיוני בכלל?אני לא יודעת אם אני מרוצה מהחיים שלי.עשיתי החלטות גדולות וקשות שמרגישות כאילו הן לא היו ההחלטות שלי מעולם.כזאת אני, נזרקת למצב ומנסה לתפקד בו, פחות או יותר.איך מצילים את העולם ככה?האדם מחפש משמעות.אני מחפשת משמעות.ומצד שני אני כל-כך עצלנית ונוחה להתנוון ולמי יש כח לקום מהכיסא ולהלחם על משהו.איך זה בכלל מרגיש להיות מאושר?אולי אני מאושרת ואני בכלל לא יודעת את זה?אולי אין כזה דבר אושר וכולנו רודפים אחרי אשליה בלתי מושגת?אולי אני פשוט לא מאפשרת לעצמי, אפילו שיש לי את כל הכלים?הלוואי והייתי יודעת איפה האחריות היא שלי ואיפה היקום לוקח שליטה על הדברים.הלוואי והיקום היה לוקח שליטה על הכל ומרשה לי לצוף בשלווה עם הזרם שמיועד אך ורק לי.לפעמים, עדיין והרבה, כל מה שאני רוצה זה להפסיק.הכל עדיין מרגיש לפעמים ריק מדי וקשה מדי ובודד מדי ועצוב מדי וחסר תקווה מדי.לפעמים, עדיין והרבה, עוברת בי המחשבה לסיים את הסרט הזה עכשיו.סטופ.אני מתעייפת כל-כך מהר, ציפיות כל-כך גבוהות בשילוב עם אפס שליטה עצמית וכח התמדה זה</div>Mon, 21 Jun 2010 01:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11864375http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11864375http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11589073<div align="right" dir="rtl">כבר אין במה לביטוי עצמי.אם באמצע הלילה אני רוצה לצעוק ולשמוע הד- אין לי לאן לפנות.פייסבוק כל-כך המוני ונגיש וזמין ורכילותי וזנותי.הנשמה שלי לא אמורה לעמוד ערומה באמצע כיכר העיר, ממש לא.פעם הבלוגים הרגישו כל-כך חודרניים ופולשניים, כתבתי כדי שישמעו.עכשיו זה מפלט שקט ורחוק, ובכל-זאת אפשר לקוות כאן להקשבה והבנה ועיצה ומילה והתייחסות.אני מחפשת את עצמי ואת הפידבקים בכל המקומות הלא נכונים, אין לי ספק.אני מחפשת זרים שיגידו לי מה ערכי, במקום להקשיב לקרובים אלי.מה שמטריד אותי הוא המקום שלי בין האנשים הנשמעים, הנראים, אלו שמבחוץ החיים שלהם נראים כמו הרפתקה מלאת "גלאם" ושיק ופאסון.מי מבטיח לי שלא הכל ריק וחלול בפנים.אני לא אומרת שהעטיפה הנוצצת משקרת תמיד, אני רק אומרת שהיא לא באמת מעידה על כלום.הלוואי והייתה לי שלוות נפש.קצת שקט מהקולות הפנימיים שלי שצועקים לי באוזן כל הזמן.לא רק מצב הרוח שלי משתנה תכופות, הכל משתנה כל הזמן.הערך העצמי שלי, נקודת המבט שלי, העקרונות שלי, התוכניות שלי, הכל- הכל משתנה כל יום כל דקה כל שניה עם כל פעימת לב.אני לא יכולה להעיד על עצמי כלום. שמנה או רזה, יפה או מכוערת, חכמ</div>Sun, 14 Feb 2010 04:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11589073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11589073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11208580<div align="right" dir="rtl">כמעט שנה עברה.בעצם, זה תלוי איך מחשבים את זה.מה שלא יהיה, זה מרגיש בערך כמו שלוש דקות, גג חמש.שלוש דקות, ואני עדיין חושבת עלייך (עלינו?) לפחות פעם ביום.ביום טוב.חמש דקות, ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב שבסוף זה בטח יקרה, כי איך זה יכול שלא.אני לא בטוחה אם זו פגיעה מסיבית באגו או בלב, כנראה מדובר בשילוב אבל מי יודע מה האחוזים.אני מדברת עם מישהו אחר, וחושבת עלייך.אני יוצאת עם מישהו אחר, וחושבת עלייך.אני מנשקת מישהו אחר, וחושבת עלייך.חושבת על כמה שאיתך הכל היה יותר טוב.יכול שממרחק הזמן (שלוש עד חמש דקות?) עשיתי אידאליזציה. כנראה בטוח אולי.אבל לצערי היחסים הקצרצרים שלנו לא מתועדים בשום מקום. אין פרוטוקול או קובץ סרטונים שאני יכולה לעבור עליהם ולראות את הדברים כפי שהם. וכמו שלמדתי בעבר, הזיכרון שלי הוא כלי מאוד סובייקטיבי ובכלל לא אמין.אני שונאת את העובדה שאני מרגישה פתאטית וטרגית ואתה כנראה לא מרגיש כלום.שנאתי את העובדה הזאת מהרגע הראשון של הרגע האחרון.אני גם שונאת את זה שאני כותבת שאלות הססניות בסוגריים. (וכשנתקלתי בך והייתי יפה ומצחיקה וכיפית, הייתי בטוחה שתתקשר ותגיד שטעית. לא משנה שעברו חו</div>Tue, 01 Sep 2009 02:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11208580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11208580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11023747<div align="right" dir="rtl">כל-כך הרבה זמן לא נכנסתי לפיסת הנוסטלגיה הוירטואלית הזאת שבמשך חמש דקות בערך ניסיתי להזכר איך בכלל אני נכנסת לאפשרות של כתיבת קטע חדש.היסטרי משהו.נראה לי שמשבר גיל ההתבגרות מאחורי, שלום עולם!(אבל מה קרה לכישרון שפעם חשבתי שיש לי? איבד מהרלונטיות?)</div>Fri, 03 Jul 2009 06:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=11023747http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=11023747http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10375385<div align="right" dir="rtl">הכל קטן וחסר חשיבות, דיי לדרמות הפרטיות.רק שכולם יחזרו הביתה בשלום,אמן.</div>Sat, 03 Jan 2009 18:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10375385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=10375385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10323745<div align="right" dir="rtl">נו, אבל ברור שאתה עוד לא ממש מרגיש משהו.כל מה שאנחנו עושים כל הזמן זה להזדיין ולישון, אנחנו בקושי יוצאים.אנחנו לא מדברים כמו בני אדם, מנהלים שיחות נורמליות רק בטלפון.לא תמיד זה מתחיל בבום, ישר מתגלגל למקומות הכי עמוקים ואמיתיים.אפילו אני יודעת את זה.כיף לנו, ומה רע בזה? זה עוד לא חייב להיות שום דבר מעבר לכיף.ולאט לאט זה יתחיל לתפוס חלק גדול יותר, אין לי ספק בזה.לאט לאט אתה תהייה הכתובת שלי ואני אהייה הכתובת שלך.ואולי אפילו לא כזה לאט, זה רק עניין של להחליט להפתח יותר ולהתחייב יותר.זה עניין של כנות והשתדלות ורצון, ואני באמת רוצה.למה אתה חייב להיות כזה דרמטי?אם זה לא רומן מהסרטים אז סוגרים את הסיפור?אל תהייה ילד קטן, אלו החיים האמיתיים והדברים לא מתגלגלים כמו באגדות.ותפסיק כבר להיות פחדן, לפחות תסתכל לי בעיניים כשאתה אומר את זה.אל תספר את זה לטלפון.אידיוט.</div>Tue, 23 Dec 2008 03:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10323745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=10323745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10111990<div align="right" dir="rtl">המציאות היא שלא משנה מה אני אכתוב אני לא ארגיש יותר טוב.ולא משנה כמה אני אצא אני לא ארגיש יותר טוב.ולא משנה כמה אני אחייך אני לא ארגיש יותר טוב.ולא משנה כמה אני אשתה אני לא ארגיש יותר טוב.ולא משנה כמה אני אעשן אני לא ארגיש יותר טוב.כולה חודשיים ובכל זאת אני מרגישה שחסר כאן משהו.פאקינג חודשיים מתוך 19 שנה.זה כלום.אז איך זה שזה כל-כך הרבה?</div>Fri, 31 Oct 2008 02:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (נעמה ב.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=58880&blogcode=10111990http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=58880&blog=10111990