http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730בלוג רגיל שכזהheCopyright 2026 אני, אתם יודעים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=13288895<div align="right" dir="rtl">אתמול, כשחזרתי הביתה, ראיתי שעל השטיח שלנו בכניסה נמצאות שתי מעטפות גדולו הנושאות את שם המשפחה שלי. ראיתי שהן מגיעות ממשרד של עורכי דין. לא כל כך התעניינתי וכשנכנסתי הנחתי אותן על שולחן האוכל שלנו ופניתי לעיסוקיי הרגילים- אכילה, קריאה, צפייה בטלוויזיה והכנת שיעורי בית. בשלב כלשהו נרדמתי וכנראה שאמא שלי חזרה הביתה. התעוררתי כשאמא ביקשה שאלך לחדר כי אנשים מגיעים אלינו הביתה והיא לא רוצה שאשאר בסלון. אבל לא הגיעו שום אנשים. מפתיע. תמיד הם אומרים שיגיעו אבל הם לא מגיעים. כששאלתי את אמא אם היא ראתה את המכתבים היא אמרה לי שהיא ראתה וכרגע זה לא אמור לעניין אותי. אבל הסקרנות גברה ולאור המצב שלנו בתקופה האחרונה ידעתי שזה לא יכול להיות משהו טוב והייתי צריכה להבין מההתחלה שמכתב ממשרד עורכי דין לא יכול להיות משהו חיובי. לא אצלנו בבית לפחות. כשהיא הלכה לחדר, ווידאתי שהיא לא רואה אותי וקראתי את המכתבים שהיא כבר קראה. זו הייתה הזהרה. יש לנו שבוע, שבעה ימים, לשלם את כל החשבונות לפני שייאלצו לנקוט באמצעים וכנראה שלהוציא אותנו מהבית. וידעתי שכבר קבילנו את ההזהרה הזו. ואחרי זה עוד פעם הוזהרנו. וכ</div>Wed, 30 May 2012 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=13288895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=13288895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=13073425<div align="right" dir="rtl">מפתיע שלא סגרו לי את הבלוג עקב נטישה. באמת שהופתעתי. מלא זמן שלא נכנסתי אליו. שכחתי ממנו לגמרי. בלוג נטוש. היה לי טיול שנתי לפני יומיים, היה נדיר. נהניתי כמו שלא נהניתי בחיים. חוץ מכמה קטעים מגעילים שעשו לי, וזה טיפה הרס. אבל עברתי את זה כמו גדולה. ונפלתי במסלול, ועיקמתי את הקרסול וכל רגל ימין שלי כואבת. לפחות לא שברתי אותה. ושיהיה לכולם המשך יום נפלא, ושבת גשומה, קרירה, מופלאה וקסומה! </div>Sat, 25 Feb 2012 03:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=13073425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=13073425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12890511<div align="right" dir="rtl">זה התחיל בערך בתשע בבוקר. אמצע שיעור ביולוגיה מרתק עם המורה הכי סטלן בעולם, לומדים על השומנים וצוחקים על זה שהמורה החליט לדמיין מה קורה אם הוא ובר רפאלי נמצאים על יאכטה באוקיינוס הפתוח. מה קורה אם הם טובעים, מי ימות ראשון ומי יינצל. הרגשתי כאבים קלים בחזה. "זה כלום." אמרתי לעצמי בשקט. "זה בטח רק בגלל שצחקתי הרבה וחזק." הכאבים עוברים אחרי זמן קל. יצאנו להפסקה, מיד בסופה- שיעור חברה והבעה. סוף שיעור הבעה, שוב כאבים בחזה. הפעם יותר חזקים. שתיתי קצת וזה נרגע. הפסקה, השעה אחת עשרה וחצי בבוקר, כל החברים באים לשבת בכיתה שלנו סביב המקום שלי. כמו כל יום, כמוכל הפסקה. התחלתי לאכול, ובינתיים כולם התיישבו סביב, הפעם תקפו אותי שוב הכאבים בחזה. זה היה יותר חזק מהכאבים הקודמים. התחלתי להתנשם בכבדות והרגשתי שאני בכלל לא נושמת. התחלתי לרעוד ובלי לחשוב יותר מידי לקחתי משאף. זה לא עזר, ניסיתי לשתות אבל זה לא עזר. נחנקתי, הרעידות התחזקו ולא החזקתי את עמצי על הרגליים. היה לי קר מידי. אחת הבנות קראה למפקדת שלי (מפקדת המחוז) והיא מיד הגיעה. היא תפסה אותי לקחה אותי אל השירותים, לנשום אוויר קר מבחוץ. קר</div>Thu, 24 Nov 2011 13:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12890511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12890511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12841014<div align="right" dir="rtl">אני גאה בעצמי, שהגעתי לזה. עברתי את הטקס השבעה שלי לצה"ל, וואלה? היה מדהים. איזו הרגשה זו לומר את השבועה. לצעוק "אני מתחייב", לצעוד, לשמוע את כל השבחים והגאווה של ההורים שהם מתבוננים בנו. וואלה? אני גאה בעצמי. הצעידות שעבדנו עליהם כ"כ קשה, הציות לפקודות. הצעקות מהמפקדים, רס"רים וכל השאר- השתלמו. וואו. תהיו גאים לקרוא בבלוגה של שוחרת חיל חימוש. מספר אישי: בלהבלהבלה... וואלה? אחד הימים הכי קשים שעברתי. אבל הכל השתלם בסוף. כן, כואבות לי הרגליים בטירוף. עמידה של שעה במצב נוח/ דום/ הקשב זה מתסכל. אבל מה? אני שמחה שזה עבר. אני יכולה להסתובב עכשיו בגאווה על מדים, כשהתגית והכומתה על הכתף שלי, הסיכה גם. אני גאה להיות חלק מהדבר הזה שנקרא צה"ל. ושתבינו, כן, אני חלק מצה"ל. גם אני *רק* שוחרת. אני עדיין על מדים. אני נשבעתי. אני מציתת לחוקים של צה"ל. יש לי מפקדים. אני מרוצה מעצמי. אני שמחה שלא התחרטתי ושהחזקתי את עצמי כדי להמשיך בזה. אני מקווה להמשיך בתוכנית הזו עד הסוף ומשם- לגיוס. אז... שיהיה לכם לילה טוב. אני הלכתי לישון אחרי כל היום הארוך הזה. (:</div>Sun, 30 Oct 2011 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12841014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12841014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12813430<div align="right" dir="rtl">הוא חזר. הוא בישראל. הוא עומד על הרגליים. הוא מדבר. הוא חי ברוך ה'. תודה לאל שחזרת אלינו. גלעד שליט סופסוף איתנו. כמה חיכיתי לרגע הזה! </div>Tue, 18 Oct 2011 12:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12813430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12813430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12773497<div align="right" dir="rtl">רק עבר החג, השישי הראשון של השנה החדשה, וכבר אני בוכה. באת בטענה שאתה רוצה לעזור ובכלל לא עזרת. רק החמרת את המצב. עד שסופסוף אני מרגישה טוב עם עצמי הכל נהרס. עד שסופסוף אני מרגישה חופשייה, שאף אחד לא בוחן אותי על טעויות, ששום דבר לא יהרוס לי עכשיו, שהתחלתי את השנה בטוב- הכל נרמס. אז יופי, הצלחתם לגרום לי לבכות בשישי הראשון של השנה. הצלחתם לגרום לי לבכות בתחילת השנה ועכשיוה שנה שלי תהיה השנה הכי נוראית שיכולה להיות. תודה רבה. וכן, סופסוף אמרתי לכם איך אני מרגישה, ומה אני חושבת. וכמה שלא טוב לי. וכל מה שניסיתי לשמור יצא החוצה. סופסוף פרקתי ושיתפתי ואפילו לא היה לכם אכפת. זה לא עניין אתכם וטענתם שאני מדברת שטויות. התעלמתם ממה שאמרתי ולא רציתם להקשיב. כל מה שאי פעם סיפרתי לאחרים על מה שאני מרגישה כלפיכם, ומה שקורה לי, וזה שישבתי וכתבתי את כל הדברים האלו, בוכה, לאלו שכן מקשיבים וכן אכפת להם, שכן ניסו לעודד, כל הדברים האלו אמרתי לכם וזה לא עניין אתכם. ואיך אתם מצפים שא"כ אני ארגיש איתכם בנוח? כל מה שאתם מצפים ממני זה לשלמות, אתם לא מרוצים אף פעם, ולא מתעניינים אם קשה לי. ו</div>Fri, 30 Sep 2011 12:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12773497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12773497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12772002<div align="right" dir="rtl">וואי איזו ארוחה הייתה לנו. היינו רק ההורים, אחי ואני, היה צחוקים. כל הארוחה הלכתי חמש פעמים לפיפי רק בגלל כל הצחוקים. שיואו אנחנו סטלנים שזה משהו. לשם שינוי הרגשתי טוב בחברת ההורים שלי, הרגשתי משוחררת ושסופסוף הם לא בוחנים כל צעד שלי ושאני לא נמצאת במצב שאסור לי לפשל או לעשות טעויות כי הם ישר יתפסו אותי על זה. וואי היה מאוד נחמד. נהניתי. אחלה התחלה לשנה החדשה. בהצלחה לנו ושהשנה הזו תהיה טובה יותר מהקודמת, שנצליח בה ושבעז"ה הכל יהיה טוב בה. אוהבת</div>Thu, 29 Sep 2011 15:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12772002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12772002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12769876<div align="right" dir="rtl">שנה טובה לכל מי שכאן. שתהיה לכם שנה מוצלחת ומדהימה, מלאת פריחות ולבלובים, שנה של הצלחות (וצלחות אוכל) של אושר וחיוכים. שנה של צחוק וחברויות, שנה של אהבה. שנה מוצלחת של ניסים ונפלאות, שנה של המון מזל ובריאות. שתהיה לכם שנה קסומה ונפלאה, שנה מתוקה וטובה, שנה מצוינת. ראש השנה, חג של התחלות חדשות. שיהיה לכם חג שמח. לכווווווווווווווווווווווווולכם! המון- המון אהבה</div>Wed, 28 Sep 2011 13:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12769876http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12769876http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12764937<div align="right" dir="rtl">טוב, עיצוב חדש. שבוע חדש. הכל חדש. היה לי שישי נוראי, צריך לשכוח ולהמשיך הלאה. אז החלטתי לצאת מז ופשוט להתעלם. חח הנסיכה המשוגעת, ידיד שלי כל הזמן קורא לי ככה. או נסיכה בכיינית. או סתם נסיכה. לרוב אני נסיכת הנסיכות הנסיכותית במיוחד XD לכו תבינו. אני כל פעם נסיכה של משהו אחר. נסיכת החצילים, נסיכת הבריטים, נסיכת המתמטיקה, נסיכת השיעורים, נסיכת המקפליי. לכו תבינו את הטמטום &gt;&lt;" טוב לא נורא. כל הנסיכה הזו נכנס לי לראש ודפק לי את המוח אז נדבקתי ^^" תתמודדו. שבוע שכולו מתחיל בשלוש שעות מתמטיקה, שעתיים אנגלית ועוד שעה של מיקרו- ביולוגיה XD מקסייייייייייייים! נו איך העיצוב? לא משהו, ידוע. טוב אני לא מעצבת כל הזמן. רק כשמשעמם. התחשק לי חידוש. ולא יודעת למה, הצבעים האלו היו יפים בעיניי, ואני לא חולה על וורוד. זה... בסדר. שיהיה לכולם שבוע טוב. ויום רביעי חופש (: כמה נחמד. פוסט יהיה בקרוב אני מקווה. הגעתי להחלטה שאני צריכה לעדכן יותר, אם לא בבלוג הסיפורים אז כאן ^^" צפו לפוסט בקרוב. (אולי מחר, מי יודע ^^") שיר אחד המדהימים! התאהבתי בלהקה הזו!!! *-* </div>Sun, 25 Sep 2011 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12764937http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12764937http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12761640<div align="right" dir="rtl">עוד פעם אני בוכה ביום שישי. הכל הולך טוב ובסוף חייבים לבוא ולהרוס הכל. כוסאומו כולם! כבר כמה שבועות שזה קורה, כל שישי אני מוצאת את עצמי בוכה בלי לעצור את זה. חארות. כולם.</div>Fri, 23 Sep 2011 19:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (אני, אתם יודעים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=588730&blogcode=12761640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=588730&blog=12761640